כלכלת ישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

שטר של 20 ש"ח עם דמותו של משה שרת. ברקע השטר - טקס הנפת דגל ישראל באו"ם בידי משה שרת ב-1949.

מטבע של שקל חדש ישראלי מודרני המבוסס על מטבע השקל הקדום.

כלכלת ישראל היא כלכלה מפותחת ומודרנית המתאפיינת בסקטור ציבורי ובנטל מס גדולים יחסית, תעשיית היי טק מתקדמת ותלות ביבוא של מוצרים וחומרי גלם כגון נפט, דלק, פחם, יהלומים גולמיים ומזון. ענפים חשובים אחרים הם התעשייה הצבאית, תיירות, תעשיות מתכת,כימיקלים,מכשור ביו-רפואי וליטוש ועיבוד יהלומים, ענף בו ישראל היא מובילה עולמית.

גם כיום מתאפיינת הכלכלה הישראלית במידה רבה של ריכוזיות ובעלות ממשלתית על חברות, אולם במידה פחותה מבעבר. מאז שנות התשעים נקטו ממשלות ישראל הליכי הפרטה, ליברליזציה בשוק המט"ח, הורדת מכסים על היבוא והורדה הדרגתית של מס ההכנסה ומס קנייה. בין מונופולים הממשלתיים הגדולים העיקריים שנותרו בכלכלה הישראלית ניתן למנות את חברת החשמל, הנמלים ובתי הזיקוק. קיום המונופולים יוצר עיוותים כלכליים, אם כי יש גם נימוקים כלכליים להמשך קיומם. הוא הדין במס הגבוה המוטל על מכוניות ועל הדלק, אשר מצד אחד יש הסבורים שהם יוצרים עיוות כלכלי ומצד שני ניתן גם לומר שאי הטלת מיסים אלה תיצור עיוות כלכלי, מאחר שמיסים אלה מהווים תשלום (אולי לא מספיק) על שימוש בדרך ציבורית, יצירת פקקי תנועה וזיהום אוויר.

הכלכלה הישראלית ידעה זעזועים בדמות האינפלציה הגואה, משבר מניות הבנקים והחרם הערבי. כמו כן היה עליה לקלוט גלי עלייה ולהתמודד עם ההשלכות הכלכליות של מלחמות ישראל והוצאות בטחון גבוהות. למרות כל אלה השכילה להגיע תוך כיובל שנים לרמה גבוהה של פיתוח כלכלי המתבטאת גם באמון המשקיעים הזרים, הבנקים העולמיים וסוכניות דירוג האשראי. את הצלחה זו נהוג לייחס לכח העבודה המשכיל אך גם לסיוע החוץ רחב ההיקף שקיבלה המדינה לאורך כל שנות קיומה מיהודי העולם, מארצות הברית ומגרמניה.

[עריכה] היסטוריה כלכלית

היסטוריה של כלכלת ישראל

[עריכה] קום המדינה

ערך מורחב – מדיניות הקיצוב

כלכלת ישראל עם קום המדינה התבססה על יסודות בריאים למדי שהונחו בתקופת המנדט הבריטי והפכו את ארץ ישראל, בשנים האחרונות של המנדט, לאי של מודרניות יחסית במרחב המזרח התיכון. באופן אירוני, שנות מלחמת העולם השנייה, שהביאו חורבן מוחלט באירופה ובחלקים אחרים של העולם, דווקא היטיבו עם כלכלת ארץ-ישראל. זוועות המלחמה פסחו על האזור, והיישוב היהודי התבסס כספק חשוב לצבא הבריטי. כושר הייצור של היישוב היהודי הקטן בארץ גדל על בסיס תשתיות ומערכות מינהל יעילות שהניחו הבריטים.

נתוני פתיחה אלו סייעו למשק הישראלי לעבור בשלום את תקופת מלחמת העצמאות, מסוף 1947 ועד מחצית 1949. למרות שכרבע מכוח העבודה היה מגוייס, וכמחצית התוצר הופנתה למאמץ המלחמתי, וחרף האבידות הקשות בנפש וברכוש – לא פחת התוצר בתקופה זו. המשק הוכיח כושר עמידה כלכלי שהיווה עורף חזק לכוחות הלוחמים ואיפשר להנהגה למקד את פעילותה במאמץ המלחמתי.

על פני שלוש שנותיה הראשונות של המדינה הוכפלה אוכלוסייתה בנחשול הגירה אדיר, שהיה מורכב בכמחציתו מפליטים מאירופה, ובכמחציתו מעולים מארצות ערב. רובם ככולם הגיעו בחוסר כל, וקליטתם וקיומם בארץ היו תלויים לחלוטין ביכולתו של המשק הצעיר לקיימם. העלייה ההמונית היוותה אתגר עצום לכלכלה הישראלית, שהונחתה על ידי עקרונות סוציאליסטיים והייתה מחוייבת להקמת מדינת רווחה. על רקע נתונים אלה הונהגה מדיניות הקיצוב ("הצנע") – משטר כלכלי של מעורבות ממשלתית קיצונית בוויסות הפעילות הכלכלית במשק. הציבור הכיר בעיקר את המגבלות וההקצבות בתחום הצריכה הפרטית, אך למעשה כיוונה הממשלה את מכלול הפעילות הכלכלית ובכלל זה הקצבת היבוא, מטבע החוץ, חמרי הגלם והאשראי הבנקאי.

למשטר הצנע הייתה הצלחה חלקית בהבטחת קיום בסיסי למאות אלפי העולים חסרי האמצעים, אך מאידך הוא הוביל לעיוותים גדולים בהקצאת המשאבים שלא על בסיס עקרונות כלכליים יעילים, להתנפחות הביורוקרטיה הממשלתית לניהול הפיקוח והצווים, ובטווח הארוך להתמרמרות ציבורית ולהתפתחותו של שוק שחור מקביל, בו התנהל חלק גדל והולך של הפעילות הכלכלית במשק.

[עריכה] שנות ה-50

ערך מורחב – המשבר הכלכלי בשנותיה הראשונות של המדינה

ערך מורחב – המדיניות הכלכלית החדשה

ערך מורחב – הסכם השילומים

מטבעות בישראל

לירה ארץ ישראלית (עד 1952)

לירה ישראלית (1952 - 1980)

שקל (1980 - 1985)

שקל חדש (1985 - היום)

במהלך שנת 1951 פקד את המשק משבר חריף במאזן התשלומים, שהתבטא בהחרפה קיצונית של הגרעון המסחרי ובהדלדלות מסוכנת של יתרות מט"ח. היצוא המסחרי הגיע לכדי שליש מהיבוא, כאשר יתרת הוצאת היבוא במט"ח נאלצה להיות ממומנת, בחלקה הקטן, ממגביות שונות של יהדות התפוצות, ובחלקה הגדול – מאשראי לטווח קצר מבנקים מסחריים בחו"ל ומחברות הדלק העולמיות. לקראת סוף 1951 סרבו אלה להמשיך במתן אשראי מתוך חשש אמיתי לחוסר יכולת פרעון של המדינה, והמשק ניצב בפני סכנה מוחשית להמשך קיומו הכלכלי.

בתמונה קונרד אדנאואר, חותם הסכם השילומים מן הצד הגרמני

במקביל, גדל הגרעון בתקציב המדינה, אותו מימנה הממשלה בהדפסת כסף, פעולה שיצרה לחצים אינפלציוניים שחיבלו במאמצי הממשלה להנהיג יציבות מחירים באמצעות פיקוח. מדיניות הקיצוב הלכה והתמוטטה עקב התמרמרות גוברת של הציבור, ויצאה מכלל שליטה ופיקוח. משרד האספקה והקיצוב בוטל, והחל בפברואר 1952 הונהגה המדיניות הכלכלית החדשה של שר האוצר אליעזר קפלן. לצמצום הגרעון במאזן התשלומים פנתה הממשלה למספר מקורות: הקמת מפעל מלווה העצמאות ("הבונדס"), שהנפיק איגרות חוב ממשלתיות למשקיעים מחו"ל; ניהול משא ומתן עם ממשלת גרמניה המערבית לגיבוש הסכם השילומים; וסיוע כספי מממשלת ארצות הברית. כמו-כן גיבשה התוכנית מכלול צעדים כלכליים, ובכלל זה: הפסקת מימון הוצאות הממשלה באמצעות הדפסת כסף והחלפתו במימון החותר לאיזון תקציבי – באמצעות מיסים; פיחות משמעותי בשער הלירה הישראלית כדי להעמידה על ערך ריאלי שיעודד את היצוא וימתן את היבוא; ביטול חלק גדול מן הפיקוח והקיצוב; צמצום האשראי הבנקאי; ומלווה מיוחד של 10% על המזומנים והפקדונות בבנקים.

התוכנית, שהובילה את המשק למיתון הראשון שלו, הצליחה במרבית יעדיה: היצוא גדל, ובמקביל זרם מט"ח מסיוע אמריקני, שילומים גרמניים ורכישת בונדס, כך שהגרעון במאזן התשלומים קטן. הצטמצמו גם ההוצאה הציבורית והגרעון הממשלתי. מאידך – גדלה האבטלה, נפגעה הצמיחה של המשק, ונמשכה המעורבות המופרזת של הממשלה בניהול המשק.

החל ב-1954 יצא המשק מן המיתון והחלה תקופה של צמיחה מהירה ומרשימה, שהתבטא בגידול של כ-10% לשנה בתוצר, וכ-5% בתוצר לנפש (בהתחשב בעובדה שגם אוכלוסיית המדינה גדלה בשיעורים ניכרים על פני התקופה). להתפתחות זו סייעה הזרמת הון מסיבית מחו"ל, שהושקעה בצורה מוצלחת ונשאה פירות כלכליים. האבטלה קטנה, ובסוף שנות ה-50 הגיע המשק למצב של תעסוקה מלאה, עם שיעורי אינפלציה נמוכים וסבירים. רמת החיים במשק עלתה, בעידודה הנמרץ של הממשלה שראתה בכך אמצעי לעידוד עלייה מארצות הרווחה ומניעת ירידה.

[עריכה] שנות ה-60

ערך מורחב – מיתון 1966

בתחילת שנות ה-60 נמשכה הצמיחה המהירה והעלייה ברמת החיים שאפיינו את שנות ה-50, אך החל להתברר המחיר הכלכלי והחברתי של אותה צמיחה מזורזת. בתחום הכלכלי, הצריכה ורמת החיים עלו בקצב גדול מעליית התוצר לנפש, דבר שצמצם את החיסכון וההשקעה, ופגע ביכולת הצמיחה העתידית וההבשלה לקראת עצמאות כלכלית. גם מחיר חברתי היה לתופעה, שכן עליית רמת החיים הייתה בעיקר נחלתם של הוותיקים ויוצאי אירופה, ונוצר פער משמעותי בינם לבין העולים החדשים, ברובם בני עדות המזרח. אי-שוויון זה עתיד ללוות את כלכלת המדינה בהמשך דרכה, ולהעיב במיוחד בעיתות משבר.

העלייה הגוברת של הצריכה הפרטית הביאה שוב לגידול הפער בין היבוא ליצוא, והדרישה הגוברת לידיים עובדות הביאה ללחצים אינפלציוניים של גידול בשכר, ללא גידול מקביל בפריון. בפברואר 1962 הכריז שר האוצר לוי אשכול על "מדיניות כלכלית חדשה" שנועדה להילחם בתופעות אלה. בניגוד ל"מדיניות הכלכלית החדשה" של 10 שנים קודם לכן, לא השיגה זו את יעדיה.

לקראת סוף 1965 הגיעו אל סיומם מספר פרויקטים ציבוריים רחבי היקף, שהיוו חלק מרכזי מפעילות המשק: פרויקט הקמת מפעל האשלג בים המלח, פרויקט בניית נמל אשדוד, והקמת המוביל הארצי. סיום ההשקעה הציבורית בפרויקטים מרכזיים אלה הביא, מיידית, להאטה בפעילות הכלכלית בכלל המשק. בנוסף, נקטה הממשלה במדיניות מרסנת מכוונת, עקב חששות לעלייה באינפלציה ולגידול הגרעון במאזן התשלומים, וזאת באמצעות צמצום מבוקר של הפעילות במשק באמצעים מוניטריים ופיסקליים. כתוצאה, שקע המשק בשנת 1966 למיתון קשה, הרבה מעבר לריסון החלקי אליו חתרה הממשלה. האבטלה גברה לכדי 10% מכוח העבודה, ולראשונה מאז קום המדינה נוצר מאזן הגירה שלילי – מספר היורדים עלה על מספר העולים. אווירה קשה של משבר שררה במשק, שנמשכה לאורך המחצית הראשונה של 1967, והגיעה לשיאה ב"תקופת ההמתנה" מורטת העצבים של ערב מלחמת ששת הימים.

סיומה המהיר והמוצלח של מלחמת ששת הימים בניצחון צבאי מכריע, לווה בגל אופטימיות ובהיחלצות מהירה מן המיתון הכלכלי. הפעילות הכלכלית במשק הואצה בשל האווירה החיובית והאופטימית, גידול חד בעלייה איכותית ומשכילה ממדינות המערב ומברית המועצות, וזרימת השקעות זרות. את אלה ליוו השקעה ממשלתית רחבת היקף בהתבצרות והתבססות בגבולות החדשים, הקמת יישובים וסלילת דרכים. בנוסף החל פיתוח מואץ של התעשיות הביטחוניות בעקבות אמברגו הנשק שהטיל נשיא צרפת שארל דה גול. המשק הישראלי חזר לדפוסי הצמיחה המהירה שאפיינה את המחצית השנייה של העשור הקודם, עם תעסוקה מלאה וזינוק חד ברמת החיים, מלווים בהגדלת הגרעון במאזן התשלומים ובחשש להתפרצות אינפלציונית.

[עריכה] שנות ה-70

ערך מורחב – משבר האנרגיה

ערך מורחב – המהפך הכלכלי

שר האוצר שמחה ארליך, אבי המהפך הכלכלי

הכניסה לשנות ה-70 לוותה בהמשך הצמיחה המואצת, ובצידה עליה של השכר הריאלי, גידול ההוצאה הציבורית והגרעון הממשלתי, וזינוק האינפלציה לעבר רמה דו-ספרתית. בשנת 1972 הגיעה האינפלציה לכדי 14%, והגרעון בתקציב לכדי 12.5% מהתוצר. בנתונים אלה נכנס המשק לתוך שנת 1973, שנה שסימלה נקודת שבר חסרת-תקדים בכלכלה הישראלית.

מלחמת יום הכיפורים ומשבר האנרגיה שנצמד אליה הביאו לבלימת הצמיחה, למשבר חריף במאזן התשלומים, ולתחילת תהליך של סחרור אינפלציוני. התייקרות הנפט וחומרי הגלם המיובאים הובילה גל עליות מחירים. שיעור האינפלציה בשנת 1973 הגיע לכדי 20%, כעבור שלוש שנים הכפיל עצמו ל-40%, ועד סוף העשור הגיע לכ-100% ומעלה. מערכת ההצמדות הנהוגה במשק צימצמה למשקי הבית את הנזק המיידי של הסחרור האינפלציוני, ויצרה מראית עין של התמודדות מכובדת עם נזקי האינפלציה.

התוצר באותה תקופה גדל בשיעור של כ-3% לשנה – שיעור מקביל בקירוב לשיעור גידול האוכלוסייה, דהיינו העדר צמיחה. תקציב הממשלה התנפח לממדים חסרי תקדים, ויצר גרעון ממשלתי שמצידו תרם תרומה נכבדה ללחץ האינפלציוני.

במהלך שנות השבעים ובעקבות אובדן האמון בלירה הישראלית חלק גדול מהפעילות העסקית במשק הוצמדה לדולר האמריקני. לבסוף, בשנת 1980, הוחלפה הלירה בשקל. בתמונה לירה ישראלית אחת משנת התשי"ח 1958

המהפך הפוליטי בשנת 1977 שהעלה לשלטון את הליכוד בראשות מנחם בגין, לווה במדיניות כלכלית חדשה של שר האוצר שמחה ארליך, אשר ניסתה לבצע רפורמה מן היסוד במשק הישראלי ברוח משנתו של הכלכלן האמריקני מילטון פרידמן. תחת השם "המהפך הכלכלי" הונהגו רפורמות מרחיקות לכת, ובראשן ליברליזציה משמעותית בתחום המט"ח. בוטלו או צומצמו המגבלות השונות על החזקת מט"ח ותנועות מט"ח, ושער החליפין נוייד כך שייקבע בידי כוחות השוק ולא בידי קברניטי הכלכלה. המדיניות צפתה שבדרך זו יובילו כוחות השוק לעבר שער חליפין בו יתאזנו הביקוש וההיצע למט"ח, וייסגר הפער במאזן התשלומים. משיקולים פוליטיים לא הצליח ארליך ללוות צעדים אלה בריסון תקציבי, וכך לא זו בלבד שהמטרה לא הושגה - המדיניות האיצה את הסחרור האינפלציוני, והביאה לאובדן מוחלט של האמון בלירה הישראלית כך שחלק גדול מהפעילות העסקית במשק הוצמדה לדולר האמריקני. ב-1980 הוחלפה הלירה הישראלית בשקל (על פי מפתח של 10 לירות לשקל), בנסיון להתמודד עם האינפלציה הגואה ולהחזיר את האמון במטבע הישראלי.

[עריכה] שנות ה-80

ערך מורחב – האינפלציה בישראל

ערך מורחב – משבר מניות הבנקים

ערך מורחב – תוכנית הייצוב הכלכלית של 1985

החל משנת 1980 נכנסה ישראל לעידן האינפלציה התלת-ספרתית, או היפר-אינפלציה. ניסיונותיו של מחליפו של ארליך, שר האוצר יגאל הורביץ, להתמודד עם הסחרור האינפלציוני באמצעות מדיניות מרסנת וצמצום הגרעון התקציבי (הוצמד לו מטבע הלשון "אין לי") לא זכו לגיבוי ותמיכת הממשלה, והוא התפטר בשנת 1981. החליף אותו יורם ארידור עם מדיניות חדשה בגיבוי מנחם בגין, תחת המוטו "להיטיב עם העם". תוכניתו של ארידור היוותה תפנית של 180 מעלות ממדיניותו של קודמו, וכללה הפחתת המיסוי על מוצרי צריכה מיובאים במה שנראה היה כ"כלכלת בחירות" במיטבה. טלוויזיה צבעונית ומכשיר וידאו היו הסמלים הבולטים של התקופה שנקראה "ימי ארידור העליזים", ותוצאתה הייתה הידרדרות חמורה ומסוכנת בכל הפרמטרים הכלכליים. האינפלציה השתוללה והגיעה לרמה של 450% בשנת 1984, ולשיעור שנתי צפוי של 1000% במחצית הראשונה של 1985. גם מצב מאזן התשלומים היה בכי רע כתוצאה מגל הרכישות של מוצרי יבוא, ולא היה שיפור משמעותי בגרעון התקציבי הממשלתי.

את מצבו הקשה ממילא של המשק עירער עוד יותר משבר מניות הבנקים, שפרץ ב-1983 עם התמוטטות המניות המווסתות של הבנקים הגדולים. הממשלה נאלצה לקחת על עצמה את הבעלות על הבנקים המסחריים ולהיות ערבה לחלקה הגדול של השקעת הציבור במניותיהם. תוצאת משבר זה הייתה, לפיכך, ירידה חדה בשווי הנכסים שבידי הציבור, בצד הגדלת החוב הפנימי של הממשלה.

ב-1985 יצאה לדרך תוכנית הייצוב הכלכלית, מונהגת על ידי יצחק מודעי, שר האוצר בממשלת האחדות הלאומית בראשות שמעון פרס. התוכנית הכלכלית, שבביצועה הוחל בקיץ 1985 כוונה להשיג שתי מטרות: הפחתת הגרעון בתקציב ויצירת איזון או כמעט-איזון תקציבי; ומתקפה כנגד ההתאמות שהתקיימו בשוק לאינפלציה הגבוהה, באמצעות הפחתה מוסכמת, בתיאום עם ההסתדרות הכללית, שאיגדה אז את רוב המועסקים במגזר הציבורי, של השכר, המחירים, האשראי ושער החליפין. באמצעות התקנות לשעת חירום ואחר-כך בחוק מיוחד, הוכרז על פיקוח ממשלתי על מחירי מוצרים ושירותים רבים המהוים חלק נכבד מסל הצריכה של האזרח הממוצע. במקביל, בוצע קיבוע של שער השקל ביחס לדולר (1200 שקל ישן לדולר) והקפאת שכר כללית. כמו כן קיבלה ישראל סיוע נדיב מארצות הברית.

התוכנית, בניגוד לעסקות החבילה החלקיות שקדמו לה, הצליחה באופן יוצא מן הכלל ואף היוותה דגם לתוכניות במדינות אחרות. היעד העיקרי של התוכנית הושג והאינפלציה ירדה לקצב של כ-20% לשנה ובהדרגה, לאחר כ-10 שנים נוספות לרמה שנתית חד-ספרתית. הניסיונות לאושש את הצמיחה במשק, עם זאת, נכשלו והמשק נותר במצב של שפל כלכלי, שהועצם בגלל היעדר המשכיות בצעדים לצמצום ההוצאה הציבורית. צמיחה מחודשת הגיעה רק החל בשנת 1989 כאשר המשק הישראלי גדל בתוך זמן קצר בכ-20% בעקבות העלייה מברית המועצות.

[עריכה] שנות ה-90

ערך מורחב – הכלכלה בשנות אוסלו

במהלך שנות התשעים, עם התפתחות הכלכלה ופתיחותה, נכנסו לישראל מספר תאגידי ענק וחברות גדולות, מהבולטות שבניהן חברת המזון המהיר מקדונלדס.

המחצית הראשונה של שנות ה-90 עמדה בסימן שני ארועים משמעותיים אשר שינו את הכלכלה הישראלית. הארוע המשמעותי ראשון הוא העלייה היהודית מחבר העמים, שהביאה מעל מיליון אזרחים חדשים. עולים אלה, שרבים מהם משכילים מאוד, מהווים כיום 16% מהאוכלוסייה המונה 6.5 מיליון נפש. קליטתם המהירה בחברה הישראלית ובכוח העבודה הישראלי הינה פרק מוצלח בהיסטוריה הכלכלית של המדינה, והמיומנויות שהביאו העולים יחד עם הביקושים החדשים שהם יצרו כצרכנים דחפו את הכלכלה קדימה.

הארוע המשמעותי השני שהשפיע על הכלכלה הישראלית הוא תהליך השלום שהחל בועידת מדריד באוקטובר 1991 והוביל לחתימת הסכמי אוסלו עם הפלסטינים בשנת 1993, ולאחר מכן לחתימת הסכם השלום עם ירדן באוקטובר 1994. השלום עזר בהפשרת היחסים הקרים עם שכנותיה של ישראל והחל בתהליך של אינטגרציה כלכלית באזור ובייצוב אזורי. השלום עזר לפתוח שווקים חדשים ליצואנים הישראלים, המריץ בצורה חסרת תקדים השקעות חוץ במדינה. חברות בינלאומיות החלו לראות את הפוטנציאל של ישראל והשקעות החלו לשאת פרי ואף תרמו לאסטרטגיות העולמיות שלהם. מצד שני חברות מקומיות מצאו משקיעים חדשים, והצליחו לגייס הון זר שתרם להתפתחות עסקיהם והכלכלה המקומית צעדה צעד נוסף קדימה.

במחצית השנייה של שנות ה-90 החלו סימני האטה. רצח רבין, פיגועי ההתאבדות ועליית בנימין נתניהו לשלטון הביאו להתפכחות מאופוריית השלום ופירותיו הכלכליים. במקביל, הקרינה האטה כלכלית עולמית על כלכלת ישראל. קצב גידול התוצר הואט, והתרחבו הגרעונות בתקציב הממשלתי ובמאזן התשלומים. האבטלה גדלה והתרבו סימני המיתון. בצד החיובי, נמשכה המגמה של הקטנת האינפלציה שהחלה עם תוכנית הייצוב של שנות ה-80, לעבר אינפלציה שנתית חד-ספרתית. כמו-כן שיפרה את התמונה צמיחתו המטאורית של ענף ההיי-טק, בעיקר תעשיות האינטרנט והטלקומוניקציה שישראל הפכה מרכז עולמי בולט לפיתוחם. אלה אמנם לא בשלו, ברובם, לכדי רווחים כלכליים משמעותיים, אך במשך שנים אחדות תרמו להזרמת הון זר לישראל שהפיח רוח חיים במגזרים מסוימים של המשק.

[עריכה] שנות ה-2000

ערך מורחב – גאות ההיי-טק והמשבר

גורדי השחקים של גוש דן מהווים בעיני רבים סמל למודרניות הכלכלה הישראלית והתפתחותה.

כלכלת ישראל נכנסה למילניום השלישי ברגל שמאל, בעיקר בשל שתי התפתחויות משמעותיות שחוללו תפנית מוחלטת מן המגמות האופטימיות של שנות ה-90. הראשונה היא אינתיפאדת אל אקצה, אשר יחד עם פגיעה קשה במורל הלאומי הביאה לירידה דרסטית בהשקעות, בריחת משקיעים זרים, ריסוק מוחלט של ענף התיירות ופגיעה אנושה בענפים אחרים.

ההתפתחות השנייה שהטביעה את חותמה הייתה משבר ההיי-טק העולמי אשר ישראל, שבמהלך שנות ה-90 ביססה את מקומה כמרכז עולמי של חברות הזנק בתחומי האינטרנט והטלקומוניקציה, ספגה את פגיעתו במלוא העוצמה. המשבר הביא לנפילת מאות חברות שבתקופה מסוימת נראו כנושאות את בשורת העתיד הכלכלי של מדינת ישראל, הוסיף רבים למעגל האבטלה, והביא קץ לחגיגת הצריכה של המגזר הטכנולוגי שהצטמק מאוד.

שר האוצר בנימין נתניהו שנכנס לתפקידו ב-2003 נקט במדיניות קפיטליסטית תקיפה, שאיששה את הפעילות העסקית במשק, הקטינה את המעורבות הממשלתית ונחלה הצלחות בתחום, כך שכלל הפרמטרים הראו התאוששות כלכלית רחבה ביניהם חידוש הצמיחה, צמצום האבטלה, החזרת השקעות-חוץ בישראל ורמת אינפלציה כמעט אפסית. מנגד, מדיניותו של נתניהו הצטיירה כמדיניות כלכלית אנטי-חברתית הפוגעת בשכבות חלשות ומגדילה את אי-השוויון במשק ובמהלך כהונתו הייתה עליה חדה במדדי העוני והפערים החברתיים הורחבו.

הסתלקותו של יאסר ערפאת, יישום תוכנית ההתנתקות ודעיכת האינתיפאדה מבשרים, ככל שניתן להעריך במחצית העשור הראשון של המאה ה-21, תחזית אופטימית בכלכלה הישראלית לשנים הקרובות, בצד האתגר של צמצום ממדי העוני ואי-השוויון.

[עריכה] נתונים עיקריים

[עריכה] תוצר

תמ"ג: 582.291 מיליארד ש"ח ^[4]
תמ"ג לנפש במחירים שוטפים: 84,024 ש"ח ^[4]
השקעה גולמית: 98.021 מיליארד ש"ח (16.8%) ^[4]
משקל תקציב המדינה בתוצר: 41.7% ^[1]

[עריכה] חוב

חוב פנימי: 76% תוצר ^[1] , 414,870 מיליון ש"ח ^[10]
חוב חיצוני: 25.5% תוצר ^[1] , 141,171 מיליון ש"ח ^[10]
חוב ציבורי כולל: 101.5% תוצר ^[1] 556,041 מיליון ש"ח ^[10]

[עריכה] מחירים

אינפלציה: 1.2% ^[4]

[עריכה] צמיחה

תמ"ג: 4.2% ^[2]
תמ"ג לנפש: 2.4% ^[2]
הסקטור העסקי: 6% ^[2]
תעשייה (ללא יהלומים): 7% ^[2]

[עריכה] אי שוויון כלכלי

בתי אב מתחת לקו העוני: 20.3% ^[6]
מדד ג'יני: 0.379 ^[4]
אחוז הוצאות הממשלה לתקציבי הרווחה: 56% (נכון לשנת 2001) ^[6]

[עריכה] סחר חוץ

חשבון שוטף: 0.5 מיליארד דולר (עודף) ^[4]
רזרבות מט"ח: 28 מיליארד דולר ^[7]
ייצוא: 33.7 מיליארד דולר ^[4]
יבוא: 40.5 מיליארד דולר ^[4]
ענפי ייצוא: תעשייה 69.7%, יהלומים 27.5%, חקלאות 2.7% ^[4]
ענפי יבוא: חומרי גלם 40%, יהלומים 21.5%, מכונות וציוד להשקעה 15%, מוצרי צריכה 12%, אנרגיה 11% ^[4]
שותפות סחר (יצוא): ארצות הברית 37%, האיחוד האירופי 28%, ארצות אסיה 18.4% ^[4]
שותפות סחר (יבוא): האיחוד האירופי 41%, ארצות אסיה 17.4%, ארצות הברית 15% ^[4]

[עריכה] מטבע

מטבע: שקל חדש (סימון בינלאומי ILS)
שער חליפין: 4.58 שקל\דולר ^[5]
בנק מרכזי: בנק ישראל

[עריכה] עבודה

כח העבודה: 2.745 מיליון ^[3]
עובדים זרים: 188,000 ^[4]
התפלגות כח העבודה: תעשייה 15.9%, מסחר 13.5%, שירותים עסקיים 13.2%, חינוך 12.6%, בריאות וסעד 10.8%, תחבורה 6.5%, בינוי 5% ^[3]
אבטלה: 8.7% ^[1]
שיעור ההשתתפות: 55.3% ^[1]
שכר ממוצע במשק: 7,582 ש"ח ^[3]