חינוך פורמלי בישראל
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
 |
יש לשכתב ערך זה ייתכנו לכך מספר סיבות: ייתכן שהמידע המצוי בדף זה מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים לוויקיפדיה. אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות בדף זה, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו. |
החינוך הפורמלי בישראל הוא אותו חלק ממערכת החינוך הנמצאת באחריותו של משרד החינוך ומבוסס על תקציב המדינה.
מוסדות החינוך הפורמלי כוללים גני ילדים, בתי ספר יסודיים, חטיבות ביניים ותיכונים. החינוך הפורמלי הינו חובה עד לסיום עשר שנות לימוד (כיתות א' - י') וממשיך להיות חינם עד כיתה י"ב.
[עריכה] התפתחות
בימי המנדט הבריטי החינוך העברי בארץ היה בתשלום. אחוז לא מבוטל מאוכלוסיית הנוער של פלשתינה- א"י למד רק חלק משתים עשרה שנות הלימוד. גם לאחר הקמת המדינה, לאור מלחמת העצמאות, הכלכלה הקמה, העלייה הבלתי פוסקת, וחוסר הסדר במדינה לא יכלו השלטונות (שעוד לא היו סדירים אותה העת) לקבוע חוק חינוך חובה.
בתחילת שנות ה-50 קבעה הכנסת את חוק לימוד חובה - חוק המחייב כי כל קטין בעל אזרחות ישראלית, מגיל 5 ועוד גיל 14, יקבל חינוך הולם בבית הספר הקרוב אליו, ללא תשלום (על עצם החינוך לילד, לא על האמצעים הנלווים: ספרים, כלי כתיבה, מחברות וכו').
