נפט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

באר שאיבת נפט

נפט (בלטינית - Petroleum, אשר משמעותו: שמן האבן; בעברית נגזר מהמלה הפרסית נאפאטה, שפירושה לזרום) הוא נוזל דליק סמיך בצבע חום כהה או ירקרק, אשר בנקודות מסוימות, קיים ברובד העליון של קליפת כדור הארץ. הוא מורכב מתערובת מסובכת של פחמימנים שונים, בעיקר ממשפחת המתאן, אך יכול להשתנות במראה שלו, בהרכבו ובתכונותיו.

[עריכה] היווצרות

מקורו של הנפט הוא יצורים ביולוגים ימיים (כפלנקטון ואצות) שחיו, מתו, ולפיכך הצטברו בקרקעית האוקיינוסים במשך מאות-מיליוני שנים (יצורים ביולוגיים יבשתיים - כעצים - הם מקור הפחם). עם הזמן, וללא נגישות לחמצן שישרוף (יחמצן) את החומרים הביולוגיים חזרה לפחמן-דו-חמצני, וללא יצורים אחרים שיאכלו ויפרקו את החומר הביולוגי התרחשו שינויים כימיים אשר הפכו את שיירי היצורים אט-אט לנפט. בתחילה החומר הביולוגי שנלכד בסלעים הופך בדרך כלל לחומר דמוי שעווה הידוע כקרוגן - שהוא מעין חומר קדם לנפט הגולמי שמופק באופן מסחרי מבארות נפט. על ידי השפעה של חום ולחץ, קרוגן ממשיך לעבור תהליכים של פירוק כימי וגם משנה מצב צבירה - לגז או לנוזל. גם הנוזל (הוא הנפט) וגם הגז (המכונה "גז טבעי") נוטים לנדוד דרך סלעים נקבובים עד אשר הם נתקלים בקרקעית בלתי חדירה, ואז הם נוטים להצטבר. לאחר תהליך הקידוח והשאיבה בכדי להוציא את הנפט מעומק האדמה, הנפט עובר תהליך זיקוק. בין המוצרים המופקים מנפט הם - קרוסין , בנזין, פרפין, אספלט וכו'.

[עריכה] תאוריות חלופיות

מספר מדענים מעריכים שההבנה הנוכחית של הנפט ומקורותיו אינה שלמה. כמה מדענים רוסים, בראשם ניקולאי קודריאבצב, טוענים שמקורו של הנפט הוא בדומם ולא בחי. תאוריה זו מכונה התאוריה הא-ביוגנית (יצירה שלא מן החי). תאוריה זו גם טוענת שמקורות הנפט מחדשים את עצמם בקצב איטי, ושמאגרי הנפט הם גדולים בהרבה ממה שמעריכים. תאוריות אלה מקובלות פחות במערב, על אף שישנם מדענים המקבלים אותן. התאוריה הא-ביוגנית קיבלה אישוש מסוים כאשר נאס"א מצאה מצבורי מתאן, אף הוא סוג של דלק שמקורו נחשב בחי, על טיטאן (אחד מירחי שבתאי).

ישנה תאוריה חדשה, שהוצגה במגזין Scientific American, הדנה במקור המינרלי של הנפט. הוא מבוסס על פעילות גרעינית ערה בליבת כדוה"א אשר יוצרת פחמימות.

תאוריות אחרות כוללות יצירה של נפט על ידי בקטריות, וזאת בעקבות המצאותן במאגרי נפט למרות שהנפט הוא סביבה אנ-ארובית (כלומר, הנפט אינו יכול לשמש כמקור מזון ליצור חי).

מקרים שאירעו לאחרונה תומכים בתורות החלופיות, כמו למשל שדה הנמר הלבן בויאטנם, שם מופקים נפט וגז טבעי מאבן הגרניט. הפקת נפט משדות אשר בו הנפט נמצא בגרניט הוא בעייתי לתאוריות רגילות של הפקת נפט, כיוון שגרניט הוא סלע יסוד. כמה הסברים קונבציונלים אומרים שהנפט חילחל לשדות אלה מסלע רחוק.

[עריכה] הרכב

במובן הצר של הדברים, נפט מורכב ברובו מפחמימות פרפינים, אלה המורכבים רק ממימן ופחמן. ארבעת הפחמימות הקלים ביותר -- C₂H₆ (אתאן), CH₄ (מתאן),C₃H₈ (פרופאן) וC₄H₁₀ (בוטאן - גז בישול) -- הם כולם גזים, הרותחים ב:162-, 88.6-, 42.1- ו0.5 מעלות צלזיוס בהתאמה. (מה שאומר שבטמפ' ולחץ סטנדרטיים הם במצב גזי). השרשראות בטווח C_5-7 הם כולם מולקולות נקיות וקלות לאידוי של נפט. משתמשים בהם כממסים, נוזלים לניקוי יבש, ומוצרים לניקוי יבש אחרים. השרשראות מC₆H₁₄ עד C₁₂H₂₆ מעורבים ביחד ומשתמשים בהם לבנזין. קרוסין עשוי משרשראות בטווח C₁₀ עד C₁₅ range ואחריו דיזל ודלק חימום (טווח C₁₀ עד C₂₀) וכו דלקים כבדים יותר, כמו אלה אשר נמצאים בשימוש במנועי ספינות. רכיבי נפט אלה הינם נוזלים בטמפרטורת החדר.

שמני סיכה ושומנים חצי-מוצקים (כולל וזלין®) נמצאים בטווח C₁₆ עד C₂₀.

שרשראות מעל C₂₀ יוצרות מוצקים, החל משעוות פרפין, אח"כ זפת ואספלט.

טווחי רתיחה של נפט בלחץ אטמוספרי בזמן זיקוק במעלות צלזיוס:

אתר דליק: 40 - 70 (ממס)
דלק קל: 60 - 100 (דלק למכונית)
דלק כבד: 100 - 150 (דלק למכונית)
קרוסין קל: 120 - 150 (ממס ביתי ודלק)
קרוסין : 150 - 300 (דלק למנוע סילון)
דיזל: 250 - 350 (דלק לרכב כבד ולחימום)
שמן סיכה: מעל 300 (שמן מנוע)
שאריות: זפת, אספלט, דלק משקעי

[עריכה] סיווג

חבית נפט מכילה 42 גלונים או 136 ליטר של נפט. טונה אחת מכילה 7.33 חביות. נהוג לסווג את הנפט בתעשייה על פי שלשה מרכיבים עיקריים: מקורו, משקלו הסגולי וכמות הגופרית. המשקל הסגולי נקבע לפי סולם ערכים (API) שקבע מכון הנפט האמריקני ומשקף את רמת המזוט.

"נפט קל" - API גבוה מ-31.1, המבוקש ביותר.
"נפט בינוני" - בין 31.1 ל- 22.3 API.
"נפט כבד" - API נמוך מ- 22.3
"ביטומן" - נפט כבד במיוחד בעל API נמול מ-10. מופק בעיקר בחולות ביטומן במחוז אלברטה שקנדה. כשאר נפט כזה משודרג ל-API מעל 31 הוא נקרא "נפט סינתטי".
"נפט מעובה" או "תזקיק" - API גבוה מ-50, לא נחשב נפט "אמיתי".

סיווג נוסף נעשה על פי רמת הגופרית, המשפיעה על אופי הזיקוק. כמתו גופרית של יותר מ1% גורמת לנפט להיות "חמוץ", ורומת נמוכות של גופרית יהפכו נפט ל"מתוק". ככל שכמות הגופרית גדולה יותר תהליך הניקוי והזיקוק ארוך יותר. בנזין וקרוסין מיוצרים מנפט מתוק וקל לעומת מזוט המזוקק מנפט חמוץ וכבד.

בעולם למעלה מ-100 סוגי נפט. הבולטים ביניהם הם:

ברנט - מהים הצפוני, קל ומתוק. מחירו לחבית כדולר יותר מסל אופ"ק. הנפט הגולמי מאירופה, אפריקה והמזרח התיכון מתומחר על פיו.
West Texas Intermediate או Texes Sweet Light - נחשב לאיכותי במיוחד, קל יותר מהברנט. מגיע מדרום ארצות הברית ומפרץ מקסיקו. מחירו הוא זה שבדרך כלל מצוטט כמחיר חבית נפט ברחבי העולם, גבוה ב-2 דולר מס"ל אופק.
סל אופ"ק - מחיר יחוס מקובל המורכב מנפט מדינות הקרטל (אלג'יריה, אינדונזיה, איראן, עיראק, לוב, ניגריה, קאטר, סעודיה, איחוד האמיריות וונצואלה). כבד יותר מהברנט.

[עריכה] היסטורית הנפט

שוויו של הנפט כמקור אנרגיה נייד וזמין המניע את הרוב המוחלט של כלי הרכב (מכוניות, משאיות, רכבות, ספינות וכלי טיס) והבסיס לכימיקלים תעשייתים רבים, הופך אותו לאחד מהמצרכים החשובים ביותר של העולם. הגישה אליו הייתה גורם משמעותי במספר עימותים צבאיים, כולל מלחמת העולם השניה ומלחמת המפרץ. מרבית המקורות של הנפט של העולם נמצא במזרח התיכון, אזור לא יציב מבחינה פוליטית. כמו כן, הנפט במזרח התיכון נמצא קרוב יותר לקרקע באופן משמעותי לעומת שאר אזורי העולם, מה שמבטיח הוצאות הפקה נמוכות יותר. עובדה זו מעניקה יתרון כלכלי למדינות המפיקות נפט במזרח התיכון וכן יכולת להפעיל לחץ כלכלי משמעותי על שאר המדינות המפיקות נפט והמדינות הצורכות אותו.

שדה נפט בקליפורניה, 1938

קידוחי בארות הנפט לראשונה נבנו בסין במאה הרביעית לספירה, היה להן עומק מקסימלי של 243 מטרים והנפט שומש אז ליצירת סוכר. קידוח בארות הנפט המודרניות נעשה לראשונה בשנת 1848 צפונית מזרחית לבאקו על ידי מהנדס רוסי בשם פ.סימיונוב. עד שנות ה-70 של המאה ה-19 באקו יצרה כ-90% מתפוקת הנפט העולמית.

תעשיית הנפט בארצות הברית החלה בשנות ה-50 של המאה ה-19, ליד טיטוסוויל, פנסילבניה, על ידי אדווין דרייק. התעשיה גדלה באיטיות במאה ה19 ולא היוותה עניין לאומי אמיתי עד לתחילת המאה ה20. לאחר המצאת מנוע בעירה פנימית, נוצר ביקוש רב למוצרי הנפט, דבר המחזיק את התעשיה כולה עד יום זה. בארות נפט "מקומיות" הראשונות בפנסילבניה ואונטריו רוקנו במהרה, דבר שהוביל לתעשיית נפט הולכת וגדלה בטקסס, אוקלהומה וקליפורניה. מדינות אחרות בארצות הברית החזיקו במאגרי נפט גדולים למדי כחלק מנכסיהם הקולוניאלים והחלו לפתח אותם לדרגת תעשייה.

התקדמות משמעותית יותר הייתה במוסול שבעירק בשנת 1914 על ידי חברת TPC - Turkish Petruleum company אשר בעליה היו חברת BP - British Petrol ו- Shell חברה בבעלות הולנדית בריטית משותפת. מאוחר יותר, בשנת 1929 נקבע שכל הפקת הנפט במזה"ת תתבצע במסגרת "הקו האדום" (דהיינו המזה"ת ללא מצרים, אירן וכווית), ורק דרך חברת TPC. כמובן שגם חברות אמריקניות רצו להכנס לעסקת הנפט, לכן שינתה החברה את שמה ל- IPC - Iraqi Petroleum Company "ושבע האחיות" כבר היו חברות בה.

בשנת 1955 הפחם עדיין היה הדלק הראשון במעלה של העולם, אולם אט-אט החל הנפט להשתלט על עמדה זו. כיום בערך 90 אחוז מצרכי הדלק בעולם מסופקים על ידי נפט. לאחר משבר האנרגיה ב-1973, ומשבר האנרגיה ב-1979 היה כיסוי תקשורתי נרחב לגבי רמות אספקת נפט. דבר זה העביר את תשומת הלב לכך שהנפט הוא מקור מוגבל שבסופו של דבר ייגמר, לפחות כמקור אנרגיה כלכלי ראשי. בזמן ההוא, התחזיות השכיחות והפופולריות ביותר היו תמיד מפחידות למדי, וכאשר הן התגלו כלא נכונות, רבים הפסיקו לדון בנושא. העתיד של נפט כדלק נשאר במידת מה שנוי במחלוקת. חלק טוענים שכיוון שכמות הנפט היא סופית, הרי שהתחזיות המפחידות משנות ה-70 רק נדחו. אחרים טוענים שהטכנולוגיה תאפשר ייצור של פחמימות זולות ושלכדור הארץ יש מקורות עצומים של נפט לא שגרתי בצורות של חולות זפת, שדות ביטומן, צפחת נפט, והידרט מתילי אשר יאפשרו שימוש בנפט שיימשך זמן ארוך מאוד בעתיד.

נוכחותה של תעשיית הנפט היא בעלת השפעה חברתית וסביבתית רבה, החל מתאונות ומפעילויות שגרתיות כמו חקירה סיסמית (פעילות של תזוזת האדמה), קידוחים ויצירה של פסולת מזהמת. הפקת נפט היא יקרה ולרוב פוגעת בסביבה. חקירה והפקה של נפט בלב ים פוגעת בסביבה הימית הסובבת. הפקה יכולה לכלול חפירה, דבר אשר בוחש את קרקעית הים, והורג את צמחיית הים אשר יצורי הים צריכים בכדי לשרוד. נפט גולמי ומזוקק אשר נשפך לים כתוצאה מתאונות של ספינות כבר הספיק לפגוע במערכות אקולוגיות עדינות באלסקה, איי גלפאגוס, ספרד ומקומות רבים אחרים. קיימות אלטרנטיבות של מקור אנרגיה מתחדש, למרות שהמידה שבה הן יוכלו להחליף את הנפט והנזק הסביבתי שהן עלולות לגרום, שנויים במחלוקת.

[עריכה] נפט במדינת ישראל

למדינת ישראל ישנה מוטיבציה רבה להפיק נפט, לא רק עקב היתרון כלכלי אלא גם עקב:

הימצאותו של חלק ניכר מהנפט בעולם בידי מדינות ערביות שאינן מקיימות יחסים דיפלומטיים עם ישראל.
עצם היותה של ישראל במזרח התיכון, עובדה המהוה יסוד סביר להניח כי אי שם מתחת לאדמתה יתכנו מרבצי נפט.
מצבה הפוליטי הבעייתי של מדינת ישראל, הגורם לרצון להיות פחות תלויים בשאר מדינות העולם.

במשך כ-50 שנותיה הראשונות של מדינת ישראל, נעשו נסיונות שונים למציאת נפט. בהתחלה על ידי החברה הממשלתית חנ"ל, ולאחר מכן גם על ידי חברות פרטיות שגייסו הון בבורסה. נסיונות אלו לא הביאו למציאת נפט בכמויות מסחריות, ולכן לא הוציאו את מדינת ישראל מהיותה תלויה באספקת נפט חיצונית. בשנת 2004 הופקו במדינת ישראל 3,200 חביות נפט ליום, כמות הפחותה מ0.004% מתפוקת הנפט העולמית. באותה שנה צרכה המדינה רבע מליון חביות נפט ליום המההוים כ 0.3% מצריכת הנפט העולמית.

לאחרונה, התגלו מרבצי גז טבעי המהוה תחליף חלקי לנפט בים התיכון, מול חופי אשקלון. אין זה מבשר על שינוי יסודי במצב משק האנרגיה בישראל, אך בהחלט יש כאן הפחתה של התלות הישראלית באספקת נפט מבחוץ.

בקידוח צוק תמרור 3 בצפון ים המלח נמצא נפט בעומק 1,800 מטר. על פי הערכות, באזור יש נפט בהיקף כ-6.5 מיליון חביות ששוויין כיום כ-300 מיליון דולר.

כמו כן, משתמשת חברת החשמל של ישראל בתחנות כח המופעלות על ידי פחם, לשם הקטנת התלות באספקת נפט וכן עקב מחירו הזול יחסית של הפחם.

[עריכה] נתוני עתודה, תפוקה וצריכה עולמיים

מעובד מתוך נתונים של משרד האנרגיה של ממשלת ארצות הברית‏ ^[1]

עתודות נפט בעולם (2006)
מיליארד חביות
סדר	מדינה	כמות	אחוז	אחוז מצטבר
1	ערב הסעודית	264.3	20%	20%
2	קנדה	178.8	14%	34%
3	איראן	132.5	10%	45%
4	עיראק	115.0	9%	53%
5	כווית	101.5	8%	61%
6	איחוד האמירויות הערביות	97.8	8%	69%
7	ונצואלה	79.7	6%	75%
8	רוסיה	60.0	5%	80%
9	לוב	39.1	3%	83%
10	ניגריה	35.9	3%	85%
11	ארצות הברית	21.4	2%	87%
12	סין	18.3	1%	89%
13	קטאר	15.2	1%	90%
14	שאר העולם	133.1	10%	100%
	סך הכול	1292.6	100%

תפוקת נפט בעולם (2004)
מיליון חביות ליום
סדר	מדינה	כמות	אחוז	אחוז מצטבר
1	ערב הסעודית	10.37	12%	12%
2	רוסיה	9.27	11%	24%
3	ארצות הברית	8.69	10%	34%
4	איראן	4.09	5%	39%
5	מקסיקו	3.83	5%	44%
6	סין	3.62	4%	48%
7	נורבגיה	3.18	4%	52%
8	קנדה	3.14	4%	56%
9	ונצואלה	2.86	3%	59%
10	איחוד האמירויות הערביות	2.76	3%	62%
11	כווית	2.51	3%	65%
12	ניגריה	2.51	3%	68%
13	הממלכה המאוחדת	2.08	3%	71%
14	עיראק	2.03	2%	73%
15	שאר העולם	כ- 22.06	27%	100%
	סך הכול	83.00	100%

צריכת נפט בעולם (2004)
מיליון חביות ליום
סדר	מדינה	כמות	אחוז	אחוז מצטבר
1	ארצות הברית	20.5	25%	25%
2	סין	6.5	8%	33%
3	יפן	5.4	7%	39%
4	גרמניה	2.6	3%	42%
5	רוסיה	2.6	3%	46%
6	הודו	2.3	3%	48%
7	קנדה	2.3	3%	51%
8	ברזיל	2.2	3%	54%
9	קוריאה הדרומית	2.1	3%	56%
10	צרפת	2.0	2%	59%
11	מקסיקו	2.0	2%	61%
12	שאר העולם	כ-32.0	39%	100%
	סך הכול	82.5	100%

[עריכה] חברות נפט

תפוקה של חברות הנפט הגדולות בעולם (1998)^[2]^[3]
מיליון חביות לשנה
סדר	החברה	כמות	שם החברה	הערות
1	חברת הנפט של ערב הסעודית‏	3,028‎	‎Saudi Arabian Oil Co	בעלות ממשלתית
2	חברת הנפט של מקסיקו‏	‎1,278‎‎	Petroleos Mexicanos	בעלות ממשלתית‏
3	חברת הנפט של ונצואלה	1,258‎	Petroleos de Venezuela	בעלות ממשלתית
4	חברת הנפט הלאומית של סין	‎1,168‎	China National Petroleum	בעלות ממשלתית
5	בי.פי. אמוקו+ארקו‏	‎963	BP Amoco + Arco‎
6	אקסון מוביל‏	894‎	ExxonMobil‎
7	של/חברת הנפט המלכותית של הולנד	859‎‎	Royal Dutch/Shell
8	חברת הנפט הלאומית של ניגריה	772‎‎‎	Nigerian National Oil Co.‎	בעלות ממשלתית
9	חברת הנפט הלאומית של עיראק	770‎	Iraq National Oil Co.‎	בעלות ממשלתית
10	חברת הנפט של כווית	757‎‎	Kuwait Petroleum‎	בעלות ממשלתית
11	שברון+טקסקו	756‎	Chevron + Texaco‎