רצח יצחק רבין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

ב-4 בנובמבר 1995, בשעה 21:42, בתום עצרת תמיכה בהסכמי אוסלו בכיכר מלכי ישראל בתל אביב, בעת שצעד מהמדרגות היורדות מן הכיכר אל עבר דלת מכוניתו הפתוחה, נורו 3 יריות לעברו של יצחק רבין, ראש ממשלת ישראל, שלא לבש אפוד מגן. שתיים מהיריות פגעו ברבין, ואחת מהיריות פגעה במאבטחו של רבין, יורם רובין. רבין הובל במהירות לבית החולים איכילוב, שם נפטר מפצעיו כעבור 40 דקות. מנהל לשכתו של רבין, איתן הבר, הודיע בכאב מחוץ לשערי בית החולים:

"ממשלת ישראל מודיעה בתדהמה, בצער רב, וביגון עמוק על מותו של ראש הממשלה ושר הבטחון יצחק רבין, אשר נרצח בידי מתנקש, הערב בתל אביב. יהי זכרו ברוך".

העיתון "ידיעות אחרונות" ביום שאחרי הרצח

היה זה רצח פוליטי בעל השלכות משמעותיות על המצב הפוליטי במדינה. הרוצח, יגאל עמיר, נעצר מיד במקום הרצח. הוא היה סטודנט דתי למשפטים בעל אוריינטציה ימנית קיצונית, שסבר שהסכמי אוסלו הם סכנה קיומית למדינת ישראל וקיווה שרצח רבין ימנע את מימושם. עברו הצבאי בגולני וקורס אבטחה שעבר לאחר שרותו הצבאי, סייעו בידיו לממש את מזימתו.

רבים טענו שהרוצח הושפע מההסתה הקשה כלפי רבין שהייתה נפוצה במשך תהליך השלום עם הפלסטינים והפיגועים שהתרחשו באותה תקופה וכללה קריאות כמו "בוגד" ו"רוצח" ותמונות של רבין עם כאפיה ומדי אס אס, כמו גם מ"דין רודף" שהוצא ככל הנראה על רבין בידי רבנים מסוימים מקרב הימין הקיצוני. בימין לעומת זאת, ראו בטענות אלו ניצול פוליטי וציני של הרצח, שנעשה על ידי מתנקש בודד.

[עריכה] הלוויה והאבל

ארונו של רבין הוצב ברחבה שלפני משכן הכנסת בירושלים ועשרות אלפי אנשים עברו על פני הארון. אנשים שהגיעו למקום ביום ובלילה נאלצו להמתין בתור ארוך כדי לעבור על פני הארון. יש שהעריכו שמאות אלפי אנשים עברו על פני הארון.

רבין נקבר בחלקת גדולי האומה בהר הרצל בירושלים. בהלווייתו השתתפו כ-80 ראשי מדינות. זכורות במיוחד מילות הפרידה שאמר הנשיא קלינטון (בעברית): "שלום חבר" וההספד הנרגש של הנכדה נועה בן-ארצי.

אתר הזיכרון לרבין במקום הירצחו

האבל הקיף רבים בעם: נוסף על ההמונים שעברו על פני הארון והשתתפו בהלוויה, אלפי בני נוער התאספו במקום הרצח כדי להתייחד עם זכרו של רבין בשירים ובהדלקת נרות זיכרון (לימים הם כונו "נוער הנרות"). לאחר מכן עלו רבים לקברו ועשרות אלפים השתתפו בעצרת זיכרון לזכרו. שמה של כיכר מלכי ישראל שונה ל"כיכר רבין" ובמקום הרצח הוקמה אנדרטה לזכר רבין (זמן מה לאחר הקמתה הוקפה האנדרטה בגדר גבוהה, כדי להגן עליה מפני מתנכלים). גם חלק מהכתובות וציורי הקיר שנכתבו בזמן האבל מוצגים בכיכר. על שמו של רבין נקראו רחובות בכל הארץ, מרכז רפואי ובנייני ציבור.

חוק יום הזיכרון ליצחק רבין קובע את יום י"ב בחשון, מועד הרצח לפי הלוח העברי, כיום זיכרון ממלכתי, שיצוין במוסדות המדינה, במחנות צה"ל ובבתי הספר.

[עריכה] חקר נסיבות הרצח

בעקבות הרצח הוקמה ועדת חקירה ממלכתית בראשות נשיא בית המשפט העליון בדימוס מאיר שמגר ("ועדת החקירה לעניין רצח ראש הממשלה מר יצחק רבין ז"ל"), שמתחה ביקורת על תפקוד השב"כ בהגנת ראש הממשלה, אך שללה כל תאוריות קשר, שאחדות כמותן הועלו בחוגי הימין והשמאל.

על המהפך שחולל הרצח כתבה הוועדה:

"מאז כינונה של מדינת ישראל היה כוחה בשילוב ובאיזון ההכרחיים בין טיפוח כוחה, לבין ההגבלות המוסריות שנטלה על עצמה. גאוותה של מדינת ישראל כדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון, הייתה בין השאר בכך שתופעות שליליות, כגון רצח פוליטי, אינן מצויות בתרבות הפוליטית שלה. ראינו את עצמנו משוחררים מלחצים של אלימות פנימית, שאפיינה לא אחת מדינות אחרות באזור. לא העלינו על דעתנו כי חשבונות פוליטיים או מחלוקות אידאולוגיות יוכרעו במדינת ישראל בלחיצה על ההדק. לא האמנו כי יישוב מחלוקות אידאולוגיות נמצא בטווח של ירייה. סירבנו להשלים עם המחשבה כי שפיכות דמים בין יהודים תהפוך להיות דרך שאיש או קבוצה, ויהיו קיצוניים ככל שיהיו, תתייחס אליה כאמצעי שניתן לנקוט בו במסגרת של מאבק פוליטי-אידאולוגי. האמנו כי כוחנו המוסרי יעמוד לנו לעצור את התהליכים השליליים.

שלוש יריות אקדח ב-4 בנובמבר 1995 שינו כליל את הנחות היסוד האמורות. מדינת ישראל שלאחר רצח ראש הממשלה מר יצחק רבין ז"ל, לא תשוב להיות מה שהייתה לפניו".

[עריכה] העמדה לדין

חמישה אנשים הועמדו לדין בהקשר לרצח, למרות שאיש מלבד יגאל עמיר לא הואשם בקשר ישיר לרצח. הועמדו לדין [1]:

יגאל עמיר שהורשע ברצח יצחק רבין, ונידון למאסר עולם על הרצח ולעוד 8 שנות מאסר על פציעת מאבטחו של רבין.

בשנת 2001 תוקן חוק שחרור על-תנאי ממאסר, תשס"א-2001, ונקבע בו שוועדת השחרורים לא תמליץ על קציבת עונשו של אסיר עולם שהורשע ברצח ראש הממשלה עקב מניע פוליטי-אידאולוגי, ולא תמליץ על מתן חנינה לאסיר כזה. החוק לא פגע בסמכותו של הנשיא לקצוב את העונש או לחון את האסיר, אך הנשיא משה קצב הצהיר כי לעולם לא יחון או יקצוב את עונשו של עמיר.

חגי עמיר, אחיו של יגאל עמיר, הורשע בקשירת קשר לרצח ראש הממשלה ובהחזקת נשק, ונגזר עליו עונש של 16 שנות מאסר.
דרור עדני, חבר של יגאל עמיר, נידון לשבע שנות מאסר, על קשר לרצח ראש ממשלה וקשר לפגוע בערבים, וריצה אותם במלואם עקב סירוב ועדת השחרורים לקצר את עונשו. עדני טען לאורך כל השנים כי הוא חף מפשע ובצאתו מהכלא אמר שהיה קורבן לעלילה כמו זו של דרייפוס. מאז שב לאלמוניותו שמלפני הרצח.
מרגלית הר-שפי, ידידתו של יגאל עמיר, הורשעה באי מניעת פשע, על כך שידעה על כוונתו של הרוצח ולא דיווחה על כך למשטרה. נגזר עליה עונש של עשרים וארבעה חודשי מאסר, מהם תשעה חודשים לריצוי בפועל והיתרה מאסר על-תנאי.
אבישי רביב, סוכן-מדיח של השב"כ, הואשם אף הוא באי מניעת פשע, בטענה שידע על כוונותיו של יגאל עמיר אך לא דיווח עליהן למפעיליו בשב"כ. בית המשפט זיכה את רביב מכל אשמה.

[עריכה] ראו גם

[עריכה] לקריאה נוספת

יורם פרי, יד איש באחיו - רצח רבין ומלחמת התרבות בישראל, הוצאת בבל, 2005.
דנה אריאלי-הורוביץ, יוצרים בעומס יתר: רצח רבין, אמנות ופוליטיקה, הוצאת מאגנס, 2005.