בנק מרכזי
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בנק מרכזי הינו הסמכות המוניטרית המרכזית במדינה. תפקידיו כוללים את האחריות לקביעת המטבע של המדינה ואת מדיניות אספקת האשראי שלה.
[עריכה] מהות הבנק המרכזי
הבנק המרכזי הוא גוף פיננסי בעל חשיבות מכרעת בכל מערכת פיננסית שהיא. כמעט בכל מדינה בעולם ישנו בנק מרכזי שתפקידו הוא לווסת את אספקת האשראי בכלכלה, תוך שימוש במנגנוני הריבית וההיצע של הכסף. הבנק המרכזי מפקח על מערכת הבנקאות באותה המדינה ומלווה לבנקים המקומיים תמורת פקדונות שהם מנהלים אצלו במטבע המקומי, בריבית שהוא קובע לפי מדיניותו המוניטרית. בכדי לווסת ולדאוג למדיניות שער החליפין של המטבע של המדינה, שומר הבנק המרכזי פקדונות במטבעות זרים. חלק מהבנקים המרכזיים נוהגים להתערב בקביעת מדיניות שער החליפין במדינה לעיתים, וחלק אחר נוהג שלא להתערב כמעט כלל.
בראש הבנק המרכזי ניצב הנגיד שתפקידו לשמור היעדים שהוגדרו לבנק המרכזי. בדרך כלל היעדים הללו כוללים את יציבות המחירים באותו המשק. הנגיד מתייעץ עם מועצה של בכירי הבנק בבואו להכריע על גובה הריבית במשק.
[עריכה] מגמות בעולם
עם התגברות תהליך הגלובליזציה, משתנה גם יכולתם של הבנקים המרכזיים ברחבי תבל, לשלוט במדיניות הריבית שלהם. הריבית על הדולר האמריקני הנקבעת על ידי הפדרל ריזרב, הלוא הוא - הבנק המרכזי של ארצות הברית, הינה גורם בעל חשיבות רבה למדיניות המוניטרית של בנקים מרכזיים רבים ברחבי העולם. גם מדיניות זאת איננה לגמרי עצמאית והיא מושפעת מהיקפי רכישות אגרות החוב של הממשל האמריקני על ידי בנקים מרכזיים אחרים ברחבי תבל.
באירופה חל תהליך של התכנסות של מספר בנקים מרכזיים ליחידה אחת מרכזית שנקראת: הבנק המרכזי האירופי (או ECB, כלומר European Central Bank), אותו הבנק מנהל את המדיניות המוניטרית של האיחוד האירופאי והוא אחראי למטבע האירו.
