לירה ישראלית
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| מטבעות בישראל |
|
לירה ישראלית הייתה המטבע הרשמי של מדינת ישראל בין השנים 1952 – 1980 . בין השנים 1952 – 1954 היא הונפקה על-ידי בנק לאומי לישראל (בעת שהיה בבעלות הסוכנות היהודית), ועם הקמת בנק ישראל ב-1954, הועברה הנפקתה אליו. ב-1980 חדלה הנפקתה, והיא בוטלה רשמית עם החלטת ממשלת ישראל להחליפה בשקל (הישן).
עם הקמת המדינה, ירשה מדינת ישראל את מערכת המטבע המנדטורית, שכללה את הלירה הארץ ישראלית (או בשם המנדטורי הרשמי: "פונט פלשׂתינאי (א"י)"), שנחלקה ל-1000 מיל. הלירה הארץ ישראלית הייתה שוות-ערך וצמודה ללירה שטרלינג הבריטית. עד שנת 1954 לא היה לישראל בנק מרכזי, ואת מקומו מילא בנק אנגלו פלשתינה של הסוכנות היהודית, שהחליף את שמו ל"בנק לאומי לישראל", והעתיק את מרכז פעילותו מלונדון לתל אביב, זמן קצר לאחר הקמת המדינה. בתקופה זו עדיין שימשה הלירה הארץ ישראלית בסיס למערכת המטבע של המדינה, והיא עדיין הייתה צמודה ללירה שטרלינג, אולם שטרי הכסף הונפקו על-ידי הבנק של הסוכנות היהודית. ב-1952 הנפיק בנק זה סדרה חדשה של שטרות כסף שבה הוסב שם המטבע הראשי ל"לירה ישראלית", ושמו של ה"מיל" (החלק האלף של הלירה) הוסב ל"פרוטה". סדרה זו שימשה במשך שלוש שנים.
עם הקמת בנק ישראל ב-1 בדצמבר 1954, הוטלה עליו מלאכת ניהול המערכת המוניטארית הישראלית, ונקבעה בחוק אחריותו הבלעדית להנפקת המטבע המקומי. ב-1955 הופצו השטרות הראשונים של הלירה הישראלית שהונפקו על-ידי בנק ישראל. ביטול ההצמדה ללירה שטרלינג חל ב-1 בינואר 1954, עוד לפני הקמת בנק ישראל. שער הלירה הישראלית פוחת עקב כך באופן חד מ-0.357 לירות לדולר אמריקני בספטמבר 1949 (על-פי שער החליפין של הלירה שטרלינג), ל-1.80 לירות לדולר אמריקני (השער שנקבע עם ביטול ההצמדה). תושבים ישראלים, שקיבלו משכורת סדירה או פנסיה מממשלת בריטניה, התבקשו לבחור עם סיום המנדט הבריטי את מטבע התשלומים העדיף עליהם. אלה שהביעו אמון במטבע הישראלי, גילו כי החל מ-1954 הם מקבלים שכר נמוך בהרבה מחבריהם שבחרו במטבע הבריטי.
עקב הפיחות בערך הלירה הישראלית, הפכו מטבעות בני פחות מ-10 פרוטות לבלתי-שימושיים, ולכן הוחלט בשנת 1960 לשנות את חלוקת הלירה מ-1000 פרוטות ל-100 אגורות. את שמה של היחידה החדשה קבעה האקדמיה ללשון העברית והוא שאול מן התנ"ך, על-פי הביטוי "אגורת כסף" המופיע בספר שמואל א' פרק ב' פסוק ל"ו.
ב-1964 התחולל משבר נוסף עם החלטת ממשלת ישראל בראשות לוי אשכול לפחת את ערך הלירה הישראלית, ולקבוע אותו על 3 לירות לדולר. הדבר נעשה על רקע המיתון העמוק שהמשק הישראלי שקע בו, מיתון שהסתיים רק עם תום מלחמת ששת הימים ביוני 1967.
במהלך שנות ה-60 עלו שוב ושוב טענות בדבר שמו הלועזי של המטבע הישראלי. נטען כי מן הראוי שלמטבע הרשמי יהיה שם עברי, ואף הוצע השם "שקל". ב-4 ביוני 1969 קיבלה הכנסת חוק שקובע כי שמו של המטבע הישראלי הוא "שקל", אולם לא הייתה לחוק משמעות מעשית, כיוון שנקבע בו כי שינוי השם בפועל ייעשה על-פי החלטת שר האוצר במועד שייראה לו מתאים.
בנובמבר 1977 המליץ נגיד בנק ישראל, ארנון גפני, ליישם את החוק מ-1969, ולהנפיק מטבע חדש שייקרא "שקל". במאי 1978 אישרו ראש הממשלה דאז, מנחם בגין, ושר האוצר דאז, שמחה ארליך את המלצת הנגיד. ההחלטה על שינוי המטבע נשמרה בסוד עד למועד השינוי עצמו ב-22 בפברואר 1980. בשל האינפלציה הגבוהה, ירד ערכה של הלירה (שערכה ביום ביטולה היה כ-40 לירות לדולר אמריקני אחד), ולכן הוחלט כי ערכו של השקל יהיה 10 לירות. כיוון שבינתיים התחלף שר האוצר, הודיע על השינוי שר האוצר החדש יגאל הורביץ. החלפת כל המטבעות והשטרות שבמחזור נמשכה כמה חודשים.
התקווה כי השקל ישמור על ערכו נכזבה. האינפלציה בתחילת שנות ה-80 התגברה, והשקל שערכו נקבע תחילה על-פי יחס של כ-4 שקלים לדולר אמריקני, סיים את דרכו בספטמבר 1985, בערך של 1500 שקלים לדולר. במועד זה החליטה הממשלה להחליפו בשקל החדש - 1000 שקלים כנגד שקל חדש אחד. השקל החדש שהוא כיום המטבע הרשמי של ישראל, שווה לפיכך 10000 לירות ישראליות.
ביקורת רבה נמתחה על אופן המעבר מהלירה אל השקל. הטענות העיקריות היו, ששמירת המעבר בסוד גרמה להפתעה ולבלבול בציבור, וכי די היה לשמור בסוד את עיצוב השטרות כדי למנוע זיופים, אבל לא את עצם המעבר. כמו כן הייתה ביקורת על כך שהממשלה לא ניצלה את ההזדמנות להילחם ב"כסף השחור", כלומר במאגרים של כסף מזומן שעבר מיד ליד מבלי ששולם עליו מס כחוק. הממשלה לא הטילה מגבלות על המרת השטרות הישנים בחדשים, ולא ביקשה לדעת את מקור הכסף בעת ההמרה. בשל הסודיות לא עוצבו שטרות חדשים לשקל, והשטרות נותרו בעיצוב הישן בהחלפת העריכים בלבד. דווקא אילוץ זה הסתבר כיתרון, שכן הוא הקל על הציבור להתרגל למטבע החדש. כיוון שכך, הוא יושם שוב בעת המעבר לשקל החדש. חלק מהביקורות על המעבר יושמו בעת המעבר לשקל החדש - המעבר בספטמבר 1985 נודע לציבור באופן רשמי זמן-מה לפני הנפקת המטבע החדש, וניתנו הסברים מפורטים מראש על אופן המעבר.
התקופה הארוכה שבה שימשה הלירה הישראלית כמטבע של ישראל הביאה לכך שהיא נכנסה לפולקלור המקומי. למשל שירו של יעקב רוטבליט על הרצל, "בנימין זאב" (בביצוע רבקה מיכאלי) מתייחס לשטר של מאה לירות שעליו הופיעה דמותו של בנימין זאב הרצל:
- "אני לוקח שטר של מאה, מביט על התמונה
- אני מביט היטב עליך, חוזה המדינה
- יהודי יקר כזה עם זקן עד החזה
- יהודי כל כך רזה - מאיפה יש לו כוח להיות חוזה?"
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
- קטלוג שטרות ומטבעות של ישראל, באתר בנק ישראל
