פדאיון
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
הפדאיון (בערבית: "מחרפי נפשם") היו קבוצות של מחבלים פלסטינים.
לאחר מלחמת העולם הראשונה בראשית השלטון הבריטי בארץ, חברי אגודות מחתרתיות טרוריסטיות ערביות נקראו בשם הכולל אל פדאיה, שמשמעו "המוכנים למסור את נפשם". חברי האגודות נקראו "פדאיון" ולעתים קראו לעצמם בשמות כמו "אל כף אל סודא" שמשמעו "היד השחורה".
בתקופה שלאחר מלחמת העצמאות היו פלסטינאים שנשלחו על ידי מדינות ערב לפגוע במדינת ישראל ובתושביה ולקחו לעצמם את אותו השם.
ראשיתן של הקבוצות היה במסתננים מקרב הפליטים הפלסטינים שניסו לחדור לישראל על מנת לחזור לבתיהם או על מנת להציל משהו מרכושם, מיד לאחר מלחמת העצמאות. הפעולות התמימות הראשונות התחלפו החל משנת 1950 בפעולות שנהיו אלימות יותר ויותר וכללו רצח של תושבים באזורי הספר.
לאחר פעולת התגמול חץ שחור הפכו קבוצות אלו ליחידה מצרית של מגוייסים פלסטינים אשר גוייסו ברצועת עזה. היחידה זו כפופה באופן מינהלי לדיביזיה בעזה.
אנשיה של היחידה ביצעו סידרה של חדירות לישראל בין השנים 1955-1956. חלקם הופעלו מתחום ירדן. רבים מאנשיה נהרגו במהלך מבצע קדש שהביא להפסקת פעולתן.
ערך זה הוא קצרמר בנושא ישראל. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.
