גדר ההפרדה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

גדר ההפרדה (או חומת ההפרדה, לענין השם ראו בהמשך) היא מערכת ביצורים ומכשולים המוקמת על ידי ישראל מאז 2002, ומטרתה לחצוץ בין התושבים הפלסטינים ביהודה ושומרון לבין מרכזי אוכלוסייה ישראליים.

תוכן עניינים 1 מטרת הגדר 2 מאפייני הגדר 3 תוואי הגדר 3.1 בעיות שנגרמות מתוואי הגדר 4 היסטוריה של רעיון הגדר 4.1 התרקמות ההחלטה על הקמת הגדר וקבלתה בציבור 4.2 תהליכים ושלבים בבניית הגדר 5 השפעות בטחוניות 5.1 נתונים בעד הגדר ותוצרי לוואי של הגדר 6 ההתנגדות לגדר בישראל 6.1 אירועים ועימותים שנוצרו מבניית הגדר 6.2 פגיעה הומניטרית שנגרמת לאוכלוסייה מהגדר 7 מעמדה המשפטי של גדר ההפרדה 7.1 פסיקת בג"ץ 7.2 חוות הדעת של בית הדין בהאג 7.3 תגובות על חוות הדעת של בית הדין הבינלאומי בעניין הגדר 8 שמות 9 ראו גם 10 לקריאה נוספת 11 קישורים חיצוניים 11.1 מסמכים ואתרים רשמיים 11.2 על הגדר 11.3 דעות בעד הגדר 11.4 דעות נגד הגדר

[עריכה] מטרת הגדר

מטרתה המוצהרת של הגדר, לפי מדינת ישראל, היא בטחונית: מניעת כניסת מחבלים מתאבדים ומפגעים אחרים אל ערי ישראל. הפלסטינים וגורמים ישראלים מסוימים טוענים כי קיים פער בין הצהרותיה לבין כוונותיה האמיתיות של מדינת ישראל, וכי מניעיה של ישראל בהקמת הגדר אינם בטחונים בלבד, אלא אחרים - סיפוח קרקעות והרחבת התנחלויות. לעמדה זו הצטרפו חלק משופטי בית המשפט העליון אשר פסלו בעקבותיה חלקים בגדר.

מבחינת הפלסטינים משמעות הגדר היא תחימתם של יישובים פלסטינים, כאשר כל יציאה מגבולותיהם מחייבת את אישור השלטונות הישראליים וכך אלפי תושבים פלסטינים מופרדים ממקור פרנסתם וממוסדות שונים. במקומות אחרים הגדר מפרידה בין פלסטינים לבין אדמותיהם. הגדר מונעת אפשרות של פלסטינים להתפרנס בניגוד לחוק מעבודה בישראל.

לעיתים גם בישראלים פוגעת הגדר, התנחלויות רבות עתידות להיוותר מעבר לגדר והנסיעות דרך המעברים עלולות לגורם מטרד לתושבי היישובים שמעבר לגדר ולאורחיהם. במקרים רבים מפרידה הגדר בין חקלאים ואדמותיהם, אדמות מדינה ואדמות פרטיות של יהודים נשארו מעבר לגדר.

[עריכה] מאפייני הגדר

הגדר מצוידת באמצעי חישה אלקטרוניים, באמצעי תצפית ובכלי נשק להפעלה מרחוק, ובחלק קטן מהתוואי שלה - בתוך השכונות הפלסטיניות של ירושלים וממערב לקלקיליה וטול כרם, היא חומת בטון גבוהה (מאפיין שעליו מסתמכים הפלסטינים בקוראם לה "חומת ההפרדה"), וזאת בין השאר כדי למנוע ירי אל עבר כלי רכב ואזרחים ישראלים.

תיאור של מאפייני הגדר מופיע בפסק דינו של נשיא בית המשפט העליון, אהרן ברק:

"מכשול קו התפר בנוי ממספר מרכיבים. במרכזו עומדת גדר "חכמה". תפקידה להתריע לכוחות הפרוסים לאורכה על כל ניסיון לעבור אותה. מצידה החיצוני של הגדר עובר מכשול נגד רכב, המורכב מתעלה או מאמצעי אחר, שייעודו למנוע פריצת הגדר באמצעות ניגוח של כלי רכב. כן מצויה גדר מעכבת נוספת. בסמוך לגדר נסלל כביש שירות. מצידה הפנימי של הגדר האלקטרונית קיימות מספר דרכים: דרך טשטוש (שנועדה לגלות את העקבות של מי שחצה את הגדר), דרך פטרולים ודרך לרכב משוריין, וכן גדר נוספת. רוחבו הממוצע של המכשול, בצורתו האופטימאלית, הוא 50-70 מטרים. בשל אילוצים שונים, בחלקים מסוימים של המכשול, יוקם מכשול צר יותר, הכולל רק חלק מן המרכיבים התומכים בגדר האלקטרונית. במקרים מסוימים יכול המכשול להגיע לרוחב של עד 100 מטר בשל התנאים הטופוגרפיים." (בג"ץ 2056/04)

[עריכה] תוואי הגדר

בקטעים שנבנו עד עתה, חורג תוואי הגדר במקומות רבים מהקו הירוק. בחלק מהמקומות החריגה מזערית, אולם ישנם מקומות בהם התוואי נמצא במרחק של קילומטרים אחדים מהקו.

התוואי הסופי של הגדר אינו ברור בשל מחלוקות פוליטיות בציבור הישראלי, דיונים מתמשכים בבג"ץ ולחץ בינלאומי על ישראל. לפי הדרישה הערבית ודרישת בית הדין הבינלאומי לצדק, על הגדר להיות ממוקמת על הקו הירוק ולא בתוך שטחי יהודה ושומרון. מנגד טוענת ישראל, כי אם מופקעות קרקעות בשטחם של הפלסטינים, הרי מדובר בהכרח שנועד להצלת נפשות ולא פועל יוצא של הסכמה על גבול מדיני בינלאומי. לטענת ישראל אין הגדר קובעת את קו הגבול, אלא מדובר בגדר בטחונית זמנית. כך מנוסחת עמדה זו בידי משרד הביטחון: "התוואי נקבע על סמך שיקולים בטחוניים אסטרטגיים. בעתיד, לכשיקבעו הסדרי קבע עם הרשות הפלסטינית יקבע הגבול ואם יהיה צורך, ישונה תוואי הגדר".

[עריכה] בעיות שנגרמות מתוואי הגדר

אחת מהבעיות הסבוכות שהתעוררו היא תחימתם של יישובים פלסטינים מכל עבר, כאשר כל יציאה מגבולותיהם מחייבת את אישור השלטונות הישראליים. אלפי תושבים מופרדים ממקורות פרנסתם, מבתי החולים שלהם ומבתי הספר. בנוסף, הבנייה מחייבת הפקעת קרקעות חקלאיות מסביב לכפרים ולבתים. תושבים פלסטינים רבים שחשו עצמם נפגעים עתרו לבג"ץ, דבר שהביא לעיכוב בבנייה.

בנוסף קיימות בעיות נוספות כהוצאתו של כביש 443 שמחבר בין ירושלים למודיעין מחוץ לגדר. האיום על נתיב זה, הופך את כביש מספר 1 לאחד מהכבישים הבודדים לבירה. כפועל יוצא מגישת בג"צ בנה משרד הביטחון גדר הפרדה משני צידי הכביש ובסמיכות רבה אליו. תוואי זה מקל על על אפשרויות המילוט של מחבלים האורבים לנוסעים בכביש.

[עריכה] היסטוריה של רעיון הגדר

מקור רעיון הגדר הוא ב"תוכנית האלופים" שהייתה חלק מתעמולת הבחירות של המערך במערכת הבחירות בשנת 1988.

בתחילה הן אנשי שמאל והן אנשי ימין התנגדו לרעיון של בניית מכשול פיזי בין ישראל לשטחים. טענתם של אנשי הימין הייתה שהדרך הנכונה ללחום בטרור היא באמצעות הפעלת לחץ צבאי רצוף, ולא באמצעות הסתגרות מאחורי גדרות, וכי הגדר תעלה כסף רב למשלם המסים הישראלי, כשתועלתה מוטלת בספק. בנוסף חששו אנשי הימין שבכוח הגדר להביא לחלוקה דה פאקטו של הארץ ולגרום להפניית הפיגועים כלפי ההתנחלויות הנמצאות מעברה המזרחי של הגדר. טענתם של אנשי השמאל הייתה שאין לתמוך בהקמת גדר הפרדה ביטחונית שאינה מלווה בפינוי התנחלויות או בנסיגה משטחי יו"ש שישארו בצד שאינו מוגן בגדר. כמו כן, הציעו אנשי השמאל גדר המבוססת על הקו הירוק.

[עריכה] התרקמות ההחלטה על הקמת הגדר וקבלתה בציבור

לאחר הפיגוע בבית ליד ב־1995, התקבלה בממשלת רבין החלטה על הקמת גדר. החלטה זו לא יושמה מסיבות שונות (ביניהן רצח רבין).

ב־1999 המליצה "מנהלת השלום" בממשלת אהוד ברק להקים חלק מהאלמנטים של הגדר אולם ברק דחה את ההמלצה. לאחר ועידת קמפ דייוויד הודיע ברק על הקמת שתי גדרות, אחת על הקו הירוק והשנייה סביב גושי ההתנחלויות אולם לא נקט צעדים כלשהם בנושא. הדיון בנושא הופסק לאחר בחירתו של אריאל שרון. באפריל 2001 נאלץ שרון להעביר את הנושא למועצה לביטחון לאומי. העברה זו גרמה רק להגברת ההתנגדות להקמת הגדר.

את המאבק הציבורי למען הקמת גדר הפרדה ביטחונית רציפה החלה תנועת גדר לחיים - התנועה הציבורית להקמת גדר ביטחון, שהוקמה ביוני 2001 לאחר הפיגוע בדולפינריום על ידי אזרחים מכל רחבי הארץ.

בנוסף, בלטו בתמיכתם ברעיון הגדר נשיא המדינה משה קצב, איש מפלגת העבודה חיים רמון, האלוף עוזי דיין, ראש השב"כ אבי דיכטר והעיתונאי דן מרגלית. החל משלב מוקדם נמנה גם אהוד ברק עם תומכיה הנלהבים ביותר של הגדר, ובהמשך הצטרף לתומכים גם בנימין נתניהו, עת כיהן כשר אוצר, אך טרח להבהיר כי יש לגדר כחלק מתוכנית ההתנתקות את כל גושי ההתיישבות ואף את בקעת הירדן.

בהדרגה, לאחר מאות קורבנות כתוצאה מפיגועי התאבדות, התעצמה התמיכה הציבורית בגדר הפרדה ושכנעה לבסוף גם מתנגדים, כמו שר הביטחון בנימין בן אליעזר, הרמטכ"ל ושר הביטחון שאול מופז, הרמטכ"ל משה יעלון, ראש שינוי יוסף לפיד ואחרים. בעיקר היה זה ראש הממשלה אריאל שרון שהביע במשך תקופה ארוכה התנגדות לרעיון הגדר, אולם הוא שינה את דעתו לבסוף. בשל השתהותו הועלתה דרישה להקמת ועדת חקירה ממלכתית שתבדוק את אחריותו לעיכוב בבניית הגדר שהביאה, על פי המציעים, למותם של מאות ישראלים.

באפריל 2002 אישרה הממשלה את בניית הגדר, ללא תוואי סופי וסוכם כי משרד הביטחון יקבע קרטריונים. באמצע 2002, כאשר הושלמו 4 הקילומטרים הראשונים של הגדר באזור צומת מגידו התברר כי לא תואמה העברתם לצה"ל ולכן התעכבה הפעלתם. לאור הלחץ הציבורי הוטלה משימת התיאום של הקמתה על עמוס ירון, מנכ"ל משרד הביטחון.

[עריכה] תהליכים ושלבים בבניית הגדר

משהשתכנע בנימין בן אליעזר בנחיצות המכשול הפיזי בין ישראל לשטחים פעל במרץ לקדמו. תחילה נבנה על ידו קטע הגדר על ואדי ערה, בדחיפת דני עטר, יו"ר המועצה האזורית גלבוע מטעם מפלגת העבודה. עם פרישת מפלגת העבודה מהממשלה והקמת ממשלת שרון השנייה, החליטה הממשלה על המשך הבנייה, אולם בתוואי שהשאיר את רוב המתנחלים בתוך הגדר, חצה ערים וכפרים פלסטיניים והשאיר בצד הישראלי של הגדר מאות אלפי תושבים פלסטיניים. התוואי אמור היה אף להקיף את אריאל וקדומים ולהגיע עד פאתי שכם. בלחץ אמריקאי הוחלט להשאיר את בניית חלק זה לסוף, ולהותיר בינתיים חלל לא בנוי בתוואי הגדר. עקב שינויים אלו בתוואי, איבדה הגדר את תמיכתם של רבים בשמאל שטענו כי גדר שמספחת פלסטינים רבים לישראל כלל אינה אפקטיבית מבחינה בטחונית.

בלחץ ציבורי ובינלאומי שונה תוואי הגדר פעמים רבות. גם לקראת שלהי 2004 עדיין היה התוואי הסופי שיינתן לגדר מעורפל. עם זאת, פסיקת בג"ץ (ראה להלן) והלחץ הבינלאומי נתנו את אותותיהם, והגדר שעליה דובר היא כזו שתהיה צמודה יותר לקו הירוק מאשר זו שתוכננה מלכתחילה.

[עריכה] השפעות בטחוניות

בעקבות בניית החלק הצפוני של גדר ההפרדה חלה ירידה משמעותית בפיגועים, בייחוד בערי השרון כגון חדרה, עפולה, כפר סבא ונתניה. בשנים 2004 ו-2005 מספר פיגועי ההתאבדות בערים אלה ירד כמעט לאפס, כאשר הפיגועים התרכזו באזור דרומיים יותר (ירושלים, תל אביב ובאר שבע) - שם עדיין לא נבנתה הגדר. כתוצאה מבלימת הטרור המאיים על השרון, חיי המסחר חזרו לפרוח בערים אלה. נתניה, עיר שידעה מספר רב של פיגועי טרור ב 2001-2003 חזרה להיות יעד תיירות אטרקטיבי, בייחוד עבור יהודי צרפת.

[עריכה] נתונים בעד הגדר ותוצרי לוואי של הגדר

נתונים מראים שבשנים 2001 - 2003 בוצעו 73 פיגועים בערי ישראל, בהם נרצחו 293 ישראלים ונפצעו 1950. לעומת זאת, בשנת 2003 נרצחו בפיגועים 89 ישראלים ונפצעו 411 באזורים בהם לא נבנתה בגדר, בעוד שבאזורים בהם הושלמה הגדר נרצחו 46 ונפצעו 221. בשנת 2004, בה הושלם הקטע הצפוני והחלו העבודות על התוואי במרכז ובאזור צפון ירושלים, נרצחו 19 ישראלים ונפצעו 102 באזורים בהם לא הייתה גדר בעוד שבאזורים בהם הושלמה הגדר לא נפגע אפילו ישראלי אחד. מאז בניית הגדר קטן מספר הפיגועים בערים בכ-90% בעוד שמספר ההרוגים קטן בלמעלה מ-70%. המתנגדים לגדר מציינים, אל מול נתונים אלו, שהירידה במספר הפיגועים החל כבר לפני התחלת בניית הגדר וכי הסיבות לירידה במספר הפיגועים אינה קשורה כמעט או בכלל לבניית הגדר.

לגדר גם תוצאות לוואי חיוביות נוסף על התועלת הביטחונית: פיחות בהגירה בלא-חוקית של פלסטינים לישראל והקטנת היקף גניבות הרכב והגניבות החקלאיות על ידי פלסטינים.

אולם מנגד, הגדר פוגעת בפרנסתם של פלסטינים רבים שהמשיכו לעבוד בישראל באופן לא חוקי למרות הסגר הרשמי הכמעט מוחלט, ומוסיף לעוני ולמצוקה בגדה. יש לכך גם השפעה על הגברת ייבוא עובדים זרים לישראל, על כל הבעיות הכרוכות בכך.

[עריכה] ההתנגדות לגדר בישראל

היום גדר ההפרדה חוצה מחנות בישראל ויש לה תומכים בימין [1] ובשמאל (בעיקר בימין ובשמאל המתונים), אך גם מתנגדים בשני המחנות (בעיקר בשני קצוות הקשת הפוליטית). חלקית נימוקי המתנגדים בימין שונים מאלה של המתנגדים בשמאל. בימין חוששים שהגדר תשאיר את ההתנחלויות מאחוריה לא מוגנות ומפחדים שהגדר תהיה תוואי הגבול הסופי עם הפלסטינים וכן תסגור את הכביש בין ירושלים למודיעין. בשמאל מוחים על הפגיעה בחיי הפלסטינים והפקעת קרקעותיהם. מתנגדים נוספים הם ארגוני איכות סביבה המבכים את הרס הנוף שנעשה במהלך הקמת הגדר. חלק מהמתנגדים מימין ומשמאל טוענים שהגדר לא תהיה יעילה כי ניתן לירות מעליה, לפגע על ידה ולחפור מתחתיה.

[עריכה] אירועים ועימותים שנוצרו מבניית הגדר

מתנגדי הגדר הימניים מסתפקים בכתיבת מאמרים פובליציסטיים ושתדלנות פוליטית. אנשי השמאל הרדיקלי עורכים בנוסף גם הפגנות ופעולות מחאה באזורי בניית הגדר, בשיתוף עם התושבים הפלסטינים. לעתים מסתיימים אירועים אלו בהיתקלויות אלימות ובמעצרים. תקרית חמורה במיוחד הייתה ב-26 בדצמבר 2003, כאשר במהלך הפגנה של ארגוני שמאל כגון "אנרכיסטים נגד הגדר", ירו חיילי צה"ל לעבר המפגינים שניענעו את הגדר, ופצעו ברגלו את אחד מהמפגינים הישראלים, גיל נעמתי. ארגוני שמאל וח"כים ערביים המשיכו לארגן הפגנות ביחד עם הפלסטינים במקומות בהם מתבצעות עבודות להכנת התוואי לגדר. בהרבה מקרים, ההפגנות הללו הופכות להפגנות אלימות הכוללות יידוי אבנים מצד המפגינים ושימוש באמצעים לפיזור הפגנות מצד כוחות הביטחון. בכמה מקרים היו בין מידי האבנים מסתערבים ישראלים (מיחידה של שירות בתי הסוהר). מפגיני השמאל טוענים שהם אלו שפתחו בידוי האבנים כפרובוקציה, ואילו צה"ל טוען שהמסתערבים רק הצטרפו ליידוי האבנים של הצעירים הפלסטינים על מנת שלא להתגלות. באחת ההפגנות החייל מיכאל שוורצמן איבד את חוש הראייה בעין אחת כתוצאה מאבן או גולה מקלע שיידו בו מתפרעים^[2]. ואילו למפגינים היו 160 פצועים מכדורי גומי, רימוני גז ומכות. לפחות מפגין פלסטיני אחד איבד את עינו.^[3]

[עריכה] פגיעה הומניטרית שנגרמת לאוכלוסייה מהגדר

ארגון "בצלם", שעוקב אחרי הפרות זכויות אדם בשטחים, נקט עמדה ברורה לפיה גדר ההפרדה גורמת נזק קשה לאוכלוסייה הפלסטינית והפיק מספר קמפיינים כנגד הגדר, בהם היא מכונה "מכלאות אנושיות". לטענת בצלם, הגדר תכלא מערבה לה בין 9.5% ל 13.2% משטחי יהודה ושומרון וכ-21 יישובים פלסטינים המונים כ-30,000 (לא כולל מזרח ירושלים, עוד כ 200,000 תושבים). בסך הכל, טוען בצלם, כ-490,500 תושבים פלסטינים המצויים ב 92 יישובים יפגעו מהקמת הגדר.

[עריכה] מעמדה המשפטי של גדר ההפרדה

[עריכה] פסיקת בג"ץ

בסוף יוני 2004 קבע בג"ץ בפסיקה תקדימית, כי "לא מתקיים יחס מידתי בין מידת הפגיעה בתושבים המקומיים לבין התועלת הביטחונית הצומחת מהקמת גדר ההפרדה בתוואי שקבע המפקד הצבאי", ולכן על מערכת הביטחון לשנות את תוואי הגדר באזור ירושלים, כדי להפחית את הפגיעה באדמות החקלאים הפלסטינים.

ברם, בפסיקה זו קבע בג"ץ שהגדר, לצרכי הגנה, היא חוקית ושתוואי הגדר שהציג לו משרד הביטחון אכן מבוסס על שיקולים שיעניקו מקסימום ביטחון ובכך אישר את טענת המדינה שמדובר בגדר בטחונית. ברם, במקרים מסוימים קבע בג"ץ שיש להתפשר על הביטחון כדי להקל על הפגיעה בפלסטינים המתגוררים באזורים הסמוכים לגדר.

ביוני 2006 אהרן ברק, שופט בג"ץ, ביקר בחריפות את המדינה שטענה כי מטרת הגדר היא ביטחונית בלבד. לדבריו של אהרן ברק, לנגד עיניה של המדינה עמדו גם מטרות שונות כגון הרחבת התנחלויות על חשבון זכויותיהם, שגרת חייהם ופרנסתם של עזון ונבי אליאס, שני כפרים שעתרו כנגד גדר ההפרדה. בפסק הדין השופט אהרן ברק כתב: "בעתירה שלפנינו התגלתה תופעה חמורה... אירוע שאין להשלים עמו, שלפיו המידע שסופק לבית המשפט לא שיקף את מלוא השיקולים שעמדו נגד עיני מקבלי ההחלטות". אהרן ברק התייחס למפות תוואי הגדר שהוגשו לו על ידי אלוף משנה דני תירזה, יועץ שר הבטחון לענייני גדר ההפרדה ומי שנחשב למנהל גדר ההפרדה, ונטען כי הציגו גבול שנקבע למטרות בטחון כשלאחר מכן הסתבר כי התוואי נועד להרחיב את ההתנחלות צופים על חשבון שטחים בבעלות פלסטינית. עקב הפסיקה עלתה מאוד המתיחות בין דני תירזה לבין שר הבטחון החדש, עמיר פרץ [4].

[עריכה] חוות הדעת של בית הדין בהאג

ב-8 בדצמבר 2003 החליטה העצרת הכללית של האו"ם, לבקש חוות דעת מבית הדין הבינלאומי לצדק בהאג בדבר "המסקנות החוקיות הנובעות מבניית החומה על ידי ישראל, הכוח הכובש, בשטחים הפלסטינים הכבושים". בית המשפט קיבל הצהרות כתובות ממדינות שונות, ושמע טיעונים בעל פה מה-23 ועד ה-25 בפברואר. ישראל סירבה להכיר בסמכותו של בית הדין לפסוק בעניין, לא מימשה את זכותה לשלוח שופט להרכב בית הדין, לא הציגה טיעונים בעל פה בפני בית הדין אלא רק טיעונים בכתב שרובם נסובו על סמכותו של בית הדין לדון בנושא ישראלי פנימי. גם ארצות הברית מתחה ביקורת קשה על בית הדין בהאג ויחד עם 22 מדינות דמוקרטיות הגישה חוות דעת לביה"ד שהגדר היא נושא פוליטי ולא משפטי.

ישראל בחרה לנהל קמפיין מתוקשר בהאג, שכלל הפגנות של משפחות נפגעי טרור. להפגנות הובא מישראל, לשם המחשה, אחד האוטובוסים שבו בוצע פיגוע תופת ובו נרצחו ישראלים רבים.

ב-9 ביולי 2004 נתן בית הדין את חוות דעתו. בית הדין רשם את הבטחתה של ישראל כי המכשול ישמש רק כאמצעי ביטחון זמני. עם זאת הוא ציין כי קיים חשש כבד כי תוואי המכשול יצור עובדות בשטח שיובילו לסיפוח דה-פקטו של שטחים וישפיעו על קביעת הגבולות העתידיים בין ישראל למדינה פלסטינית.

ההיבט השני שבו דנה חוות הדעת הוא חוקיות המכשול לפי המשפט ההומניטארי הבינלאומי. בית הדין החליט כי טענת ישראל כי אמנת ז'נבה הרביעית אינה חלה בשטחי יהודה ושומרון, שכן הגדה המערבית ורצועת עזה מעולם לא היו חלק ממדינה ריבונית, איננה רלוונטית בשל העובדה כי ישראל הכריזה שהיא מחילה את "הסעיפים ההומנטריים" של האמנה על השטחים. לגופו של עניין, קבע בין הדין כי מכשול ההפרדה נועד לסייע למפעל ההתנחלות שמהווה הפרה של סעיף 49 של האמנה. בנוסף, קובעת חוות הדעת כי ההשתלטות על אדמות פרטיות הכרוכה בהקמת המכשול מהווה פגיעה בקניין הפרטי ועל כן היא הפרה של סעיפים 46 ו-52 בתקנות האג ושל סעיף 53באמנת ג'נבה הרביעית.

ההיבט השלישי של חוות הדעת הוא חוקיותה של הגדר לאור המשפט הבינלאומי לזכויות האדם. בהקשר זה קבע בית הדין בניגוד לדעתה של ישראל, כי משפט זה חל במלואו בשטחים כבושים. לדעת בית הדין, גדר ההפרדה פוגע בזכויות שונות המעוגנות באמנות עליהן חתומה ישראל.

בית הדין התעלם כמעט לחלוטין מהיבט הבטחוני של הגדר. האזכור היחידי לטרור נגד ישראל היה בהצהרה ש"ישראל ניצבת בפני התקפות אלימות כנגד האוכלוסייה האזרחית שלה, ושזכותה, ואף חובתה, להגיב כדי להגן על חיי אזרחיה, אך על הצעדים להיות בהתאם למשפט הבינלאומי." בפועל קבע בית הדין שמאחר וההתקפות כנגד ישראל לא מבוצעות על ידי מדינה אחרת ובאות משטח בו היא שולטת, לא עומדת לה הזכות להגנה עצמית במקרה זה. פיסקה זו התקבלה בתמיהה רבה בקרב משפטנים רבים ותומכי הגדר השתמשו בו אחר כך כדי להדגים את האבסורדיות של חוות הדעת ולנגח את ההחלטה. [5]

במסקנות חוות הדעת נקבע כי "חומת ההפרדה" (בלשון בית הדין) מנוגדת למשפט הבינלאומי וקרא לישראל להפסיק את הקמת "החומה בשטחים הפלסטינים הכבושים כולל מזרח ירושלים וסביבתה", לפרק את חלקיה שנבנו על שטחים שמעבר לקו הירוק, ולשלם פיצויים לפלסטינים שנפגעו מהקמתה. כמו כן קרא בית הדין לקהילה הבינלאומית להימנע מלסייע להתמשכות המצב הבלתי חוקי (לטענתו) שנוצר עקב הקמת הגדר, ולנקוט באמצעים חוקיים על מנת להביא להפסקת ההפרות מצד ישראל.(סיכום חוות הדעת מתורגם לעברית). חוות הדעת ניתנה ברוב של 14 תומכים מול מתנגד יחיד - השופט האמריקאי היהודי, תומס בורגנטל - שגם הוא הביע ביקורת כלפי מעשי ישראל, אך טען שבפני בית הדין לא עמד בסיס עובדתי מספיק בשביל ממצאיו הגורפים, וכי היה עדיף שהוא היה נמנע מדיון בנושא.

[עריכה] תגובות על חוות הדעת של בית הדין הבינלאומי בעניין הגדר

האיחוד האירופי אימץ את חוות הדעת של בית הדין, אך הסיכוי להטלת סנקציות על ישראל במועצת הביטחון של האו"ם הוא אפסי, בגלל זכות הוטו של ארצות הברית. מספר ארגונים לזכויות אדם ברכו על ההחלטה, וכמוהם גם במדינות ערב: סוריה, לבנון, ירדן ומצרים, ובמדינות נוספות בעולם. לעיתים קרובות הציגו המחייבים את חוות הדעת (שאיננה מחייבת) בתור פסק דין מחייב ותבעו להטיל סנקציות על ישראל בשל הפרתו לכאורה של פסק דין מחייב מטעם בית הדין.

ממשלת ישראל מתחה ביקורת קשה על חוות הדעת והאשימה אותה בחד-צדדיות. בתגובתה הרשמית, ממשלת ישראל דחתה את חוות הדעת והודיעה שתמשיך לבנות את הגדר בשם הזכות להגנה עצמית [6]. עיקר הכעס היה על ההתעלמות מפיגועי הטרור כנגד ישראלים ומכך שהגדר מונעת רבים מהם. בציבור הישראלי ברובו נטען שזו צביעות ששופטים ממדינות כמו סין על מעשיה בטיבט, רוסיה על מעשיה בצ'צ'ניה, או ירדן והתנהגותה כלפי הפלסטינים בספטמבר השחור שופטים את מעשיה של מדינת ישראל בהתגוננותה כנגד הטרור הפלסטיני. כמו כן הובע כעס על כך שבית הדין טען שישראל לא יכולה להצדיק את הקמת הגדר בזכות להגנה עצמית המובטחת באמנת האו"ם, משום שאין מדובר על התקפה מצד מדינה.

אחרי חוות הדעת, העביר בית הנבחרים האמריקני ברוב מוחץ של 360-45 החלטה המגנה את החלטת ביה"ד ותומכת בזכותה של ישראל להקים את הגדר. קולין פאואל, שר החוץ של ארצות הברית, קרא לפסיקת ביה"ד "לא לגיטימית" והביע תמיכה בזכותה של ישראל להגנה עצמית. [7].

בשנת 2005, בעקבות הוראת בג"ץ באוגוסט 2004, חיברה פרקליטות המדינה מסמך בן 170 עמודים ובו היא מנמקת מדוע היא דוחה את חוות הדעת של ביה"ד בהאג. במסמך נכתב שחוות הדעת של בית הדין הבינלאומי בהאג בעניין גדר ההפרדה "איננה רלבנטית", מכיוון שעמדת ישראל לא הוצגה שם ועל-כן אין להתייחס אליה. המסמך מציין כי: (1) ההחלטה הסתמכה על נתונים חלקיים ולא מעודכנים. (2) מאז מתן חוות הדעת שונה תוואי הגדר באופן משמעותי. (3) הממשלה אמורה לשנות בקרוב את התוואי בחלקים נרחבים בגדר. (4) עמדת הפרקליטות אושרה על ידי הדרג המדיני הבכיר. [8]

ב-15 בספטמבר 2005, בהרכב של תשעה שופטים, פסק בג"ץ שהחלטת בית המשפט הבינלאומי איננה מחייבת את ישראל. למרות זאת, הורה בג"ץ לשנות את תוואי הגדר באזור קלקיליה ואלפי מנשה ומאחר לטענתו הוא לא מידתי.

[עריכה] שמות

כמו הגדר עצמה, שמה של גדר ההפרדה גם הוא שנוי במחלוקת, בעיקר בשאלה האם היא "גדר" או "חומה". שמות שונים למכשול נגזרים מתפישת עולמו הפוליטית של הדובר ומעמדתו כלפי המכשול. בעברית לרוב קוראים לה "גדר ההפרדה" אך בנאום שנשא אריאל שרון באו"ם הוא השתמש במונח "גדר הבטחון". בערבית היא מכונה جدار (גִ'דאר - שתרגומה: קיר, חומה, או גדר), אך עיקר המאבק על השם מתרחש באנגלית.

ישראל קוראת לגדר באנגלית The Security Fence ("גדר הבטחון") ולעיתים גם Anti-terrorist Fence ("גדר אנטי-טרוריסטית") על מנת להדגיש את חשיבותה הבטחונית במניעת טרור. כלל מערכת הביצורים והגדרות כנגד מחבלים באזורי קו התפר נקרא "מכשול קו התפר". הפלסטינים ומתנגדי הגדר קוראים לה "The Separation Wall" ("חומת ההפרדה"), בהשפעת הקטעים שלה שנבנו כחומת בטון, ושעל אף העובדה שהם חלק קטן (פחות מ-5%) מתואי הגדר הכולל, הוא החלק שרוב הפלסטינים באים איתו במגע, שכן באזורים העירוניים המכשול הוא אכן חומה. לעיתים הפלסטינים ופעילי שמאל קיצוני בארץ ובעולם משתמשים במינוח "Apartheid Wall" ("חומת האפרטהייד"; ראו גם Apartheid Wall בוויקיפדיה האנגלית) כדי להציגה כחומת הפרדה גזענית.

כפשרה נייטרלית בין שתי הגרסאות משתמשים באנגלית במושג "Barrier" ("מחסום" או "מכשול"). בויקיפדיה באנגלית ניטש ויכוח ארוך על שם המאמר, ולבסוף נבחר השם Israeli West Bank barrier (בתרגום חופשי: "המחסום הישראלי של הגדה המערבית"). שמות נוספים שמקובלים באנגלית הם Israeli Seperation Barrier ("מכשול ההפרדה הישראלי") ו Israeli Security Barrier ("מחסום הבטחון הישראלי").

[עריכה] ראו גם

• ביטחון ישראל – מונחים
• אינתיפאדת אל אקצה

[עריכה] לקריאה נוספת

• ישעיהו פולמן, סיפורה של גדר ההפרדה, הוצאת כרמל, 2004.
• The Wall, ofannexation and expansion: its impact on the Jerusalem area, the international peace and ccopration center, Jerusalem, 2005

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: גדר ההפרדה

[עריכה] מסמכים ואתרים רשמיים

• "מרחב התפר", באתר משרד הביטחון.
• Why does Israel need a security fence?, באתר משרד החוץ.

• בג"ץ 2056/04 מועצת הכפר בית סוריק ואחרים נ' ממשלת ישראל פס"ד של בג"ץ בענין גדר ההפרדה
• החלטת בית הדין הבינלאומי (באנגלית)

[עריכה] על הגדר

• על הגדר, אוסף מאמרים, פרשנויות ודעות באתר הארץ (אנגלית)
• כיצד לבנות גדר, מסמך PDF מכתב העת Foreign Affairs (אנגלית)

[עריכה] דעות בעד הגדר

• עמדת המועצה לשלום ולביטחון
• דן מרגלית מקדם את רעיון גדר ההפרדה
• גדר בטחון לישראל - תנועת גדר לחיים
• נתניה קובעת - הגדר עובדת, כתבה של ה-BBC
• גינויים להחלטת בית הדין הבינלאומי: מרכז שמעון ויזנטל והליגה נגד השמצה
• גדר הבטחון הישראלית, בספריה היהודית הוירטואלית
• רקע: גדר ההפרדה, ב IMRA

[עריכה] דעות נגד הגדר

• "עצור את החומה", אתר פלסטיני נגד הגדר
• נגד הגדר, באתר של גוש שלום
• דע מהי גדר ההפרדה, אתר עצמאי.
• כשלון קונספציית ההתגדרות, יוסי פוקס, מרץ 2004.
• גדר בחלם, מיכאל פואה, 2003.