המוביל הארצי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

המוביל הארצי בדרכו דרך בקעת בית נטופה

מוביל המים הארצי הוא מפעל המים המרכזי של מדינת ישראל, עמו משולבים רוב מפעלי המים במדינה. מוביל המים הארצי, שאורכו כ-130 ק"מ הוא העורק הראשי של מפעל המים הארצי. המוביל משמש לוויסות אספקת המים בארץ ומאפשר ניצול יעיל של מקורות המים והעברתם מהצפון הגשום אל המרכז והדרום הדלים במים. תוכניות ראשונות הוכנו עוד לפני הקמת המדינה, אולם, התכנון המפורט והביצוע התאפשרו רק לאחר 1948 והביצוע הסתיים בשנת 1964.

[עריכה] היסטוריה

[עריכה] התוכניות הראשונות

הרעיון להעברת מים מן הצפון לנגב הועלה עוד לפני שקמה המדינה. בשנת 1939 ביקר בארץ ישראל המומחה הבינלאומי הנודע לשימור קרקע, ד"ר וולטר קליי לאודרמילק. בשנת 1944 פירסם את ספרו "ארץ ישראל הארץ היעודה" ובו העלה אפשרויות פיתוח חקלאי של הארץ ושימוש במי הנהרות מצפון הארץ להשקיה בדרום. ד"ר עמנואל ניומן, שהתרשם מספרו של לאודרמילק, הביא, בתמיכת ד"ר חיים ויצמן, להכנת תוכנית על ידי מהנדס אמריקני ידוע, ג'יימס בנימין הייס לפיתוח מי הירדן, הירמוך והליטני. תוכניתו של הייס פורסמה בשנת 1948. ספרו של לאודרמילק ותוכניתו של הייס, בהיותם מומחים בינלאומיים מוכרים, שחוות דעתם המקצועית אינה נתונה לעירעור, שימשו מכשיר רב ערך במאבק התנועה הציונית למען הכרה בינלאומית ביכולת לקלוט בארץ ישראל יהודים רבים. באותה תקופה, ואף קודם לכן, הוכנו בארץ תוכניות מקיפות להעברת מי הירדן, הליטני והירמוך לדרום ולנגב. ביולי 1939 הגיש המהנדס שמחה בלאס, לד"ר ארתור רופין (מנהל מחלקת ההתיישבות של הסוכנות), "פנטסיה להשקיית הנגב", שהכין לבקשתו. ה"פנטסיה" כללה שלושה שלבים: הבאת מי קידוחים קרובים, הבאת מי הירקון והבאת מי הצפון לנגב. רק השלב הראשון לווה בתכנון מפורט והוא שימש בסיס לתוכנית אספקת המים ל-11 הנקודות בנגב. ב-1941 הוגש על ידי בלאס תזכיר בשם "תוכנית ישוב מדבריות ארץ ישראל על ידי משיכת מים מהנחלים", בו ניתן פירוט רב יותר לתוכניותיו. בראשית 1944 הגיש בלאס את תוכניתו המפורטת, להבאת מי הירדן, הירמוך והליטני לנגב, בספרו "אוצרות המים בארץ ישראל" (שהוכן עבור חברת "מקורות", בראשה עמדו לוי אשכול וסגנו פנחס ספיר). באוגוסט 1945 הוגשה תוכנית ליטניס-ירדן-נגב של חברת המים הא"י. עיקרן של כל התוכניות היה להעביר מים בצינורות ובתעלות ממקורות הירדן לנגב.

[עריכה] תכנון המוביל הארצי לאחר קום המדינה

עם קום המדינה, החלו הפעולות הראשונות ליישום הרעיון של הקמת מפעל מים ארצי, שיוביל את מי הצפון לנגב. פעולות אלה נעשו בתחילה על ידי אגף המים במשרד החקלאות, ואחר כך על ידי חברת תה"ל ("תכנון המים לישראל"). בשנת 1950 הוקם "הועד לתכנון מפעל המים הארצי", שהיה אחראי על תכנון המוביל. כמו כן, הוקמה מועצה מייעצת של מומחי מים בינלאומיים, שליוותה את התכנון. תכנון "מוביל המים הארצי נעשה בידי מהנדסי תה"ל שהוקמה ב1952 (וקודם לכן - בידי מהנדסי אגף המים במשרד החקלאות, שהועברו לתה"ל עם הקמתה). בפברואר 1956 אושרה התוכנית על ידי הועד לתכנון מפעל המים הארצי ועל ידי המועצה המייעצת. מתכנני תה"ל ליוו את הקמת המוביל הארצי עד להשלמת בנייתו ב-1964.

[עריכה] בניית "מוביל המים הארצי"

עד לשנת 1956, בוצעו רכיבי המוביל הארצי (כמו: קו ירקון נגב, מנהרת המים הראשונה - מנהרת עילבון, האגמים, תעלת הירדן העליונה שנזנחה בשל לחצים מדיניים) על ידי תה"ל. בשנת 1956 - הועבר הביצוע לידי חברת "מקורות". לצורך בנית המוביל פותחו טכנולוגיות שאיבה והובלת מים בדרכים שונות כמו: תעלות פתוחות, צינורות, מנהרות ועוד. נבנו תחנות שאיבה גדולות שיעלו את המים מהכנרת מגובה של 212- מטר (212 מטר מתחת לפני הים), אל "אגם אשכול" שבבקעת בית נטופה בגובה 256 מטר, (הפרש גבהים של 468 מטר). הוקמה התחנה "אשד כנרות" בטבח'ה (עין שבע) שבצפון חופה המערבי של הכנרת. תחנה זו מעלה את המים בתוך "צינור לחץ". מהצינור המים עוברים לתעלת הירדן הפתוחה החוצה בדרכה את הנחלים עמוד וצלמון. התעלה מביאה את המים למאגר צלמון והם נשאבים לגובה 147 מ', אל מנהרת עילבון המוליכה את המים לתעלת נטופה, שהיא תעלה פתוחה. תעלת נטופה מוליכה את המים למאגרי אשכול, שבקצה המערבי של הבקעה. במאגרים אלה שוקעים הסחופת והטין והמים מטוהרים לפני כניסתם לצינור הראשי. הצינור הראשי עשוי בטון ומוליך את המים לאורך 77 ק"מ עד לראש העין. לצורך מעבר המים בתוואי של הצינור הראשי, דרך גבעות שומרון ורמת מנשה, נבנו שלוש מנהרות.

הבנייה הושלמה בשנת 1964 והמוביל נחנך ב-10 ביוני באותה שנה.

[עריכה] תוואי "מוביל המים הארצי"

נקודת המוצא ומאגר המים הראשי של המוביל הארצי הם בים כנרת. משם (באתר ספיר) נשאבים המים אל תחנת צלמון ומנהרת עילבון (הנקודה הגבוהה ביותר במוביל הארצי). המוביל מגיע אל "מאגר אשכול" שבבקעת בית נטופה, עובר, בשלוש מנהרות, דרך גבעות שומרון ורמת מנשה ומשם הוא ממשיך עד לראש העין. מראש העין מועברים מי המוביל דרומה בצינורות של מפעל ירקון-נגב. בדרכו, משתלבים במוביל מפעלי מים אזוריים.

[עריכה] איכות מי השתייה

המוביל הארצי תוכנן במקורו כך שיספק מים רק לחקלאות ואילו מי שתיה יסופקות במערכות נפרדות. לפיכך תוכנן המוביל עם תעלות פתוחות, מאגרי מים פתוחים וללא הטיפול הדרוש במים עיליים כדי לספקם לשתיה. סיבות לתכנון כזה הן:

מערכות נפרדות מונעות את הצורך בטיוב כל מי המוביל לדרגת מי שתיה ומאפשרות לרכז את המאמץ וההשקעה הכספית בטיוב המים המיועדים לשתיה בלבד, עד לרמה הגבוהה ביותר.
מערכות נפרדות עשויות לאפשר אספקת מי שתיה ממקורות שהם טהורים יותר מלכתחילה, דבר העשוי לצמצם את הצורך בפעולות טיהור כימיות, העלולות להכניס למים גורמים מסרטנים.
מערכות נפרדות מאפשרות הכללת מים ברמה נמוכה יותר במוביל וכך להגדיל את כמות המים שהמוביל מספק לחקלאות.
מערכות נפרדות מונעות ריכוז כל מי השתיה במערכת אחת, דבר העלול ליצור סיכונים בטחוניים.

למרות זאת, לאחר העברת הביצוע של המוביל מתה"ל ל"מקורות", נקבע כי כל מי המוביל יהיו בסטטוס של מי שתיה. משרד הבריאות קבע תקנים מחמירים לאיכות מי השתייה. בעקבות כך, מפעילה חברת "מקורות" תחנות בקרה לבדיקת איכות המים, מערכות חיטוי וטיפול במים לאורך "מוביל המים הארצי".

כדי לעמוד בתקן ולהוריד את רמת העכירות, נקבע שיש להקים מתקן לסינון כל המים היוצאים ממאגר אשכול אל המוביל הארצי. הקמת מתקן זה עוכבה מסיבות תקציביות.

הורדת העכירות על ידי מתקן הסינון נועדה בעיקר כדי להרחיק עקבות טין בעוד גורמי מחלות הנישאים על ידי המים כמו: חיידקים, וירוסים ופרוטוזואה (טפילים חד תאיים) מטופלים בתהליכי חיטוי המים. אך הטיפול הקיים אינו מספיק.

לפי פרופסור מנחם רבהון, "המוביל הארצי היא מערכת המים היחידה בעולם המתקדם, המספקת מי שתייה למיליוני צרכנים מאגם עילי, ללא סינון. זהו מצב לא תקין ומסוכן, כיוון שהסינון איננו מותרות, אלא צורך חיוני להבטחת איכות המים ולהגנה על בריאות הצרכנים."

[עריכה] בעיות מדיניות ומקור לפיגועים

בעקבות החלטתה של מדינת ישראל על המוביל הארצי, להפנות חלק ממי הירדן לטובתה, תכננו סוריה ולבנון לחסום את נהרות הבניאס, הדן והחצבני בעזרת סכרים שימנעו זרימת מים לירדן, ובכך לשתק את מקורות המים לכנרת. בסופו של דבר, התוכניות לא יצאו אל הפועל.

לפני מלחמת ששת הימים (1967) הייתה "המלחמה על המים". מוביל המים הארצי היה מטרה לנסיון הפיגוע הראשון של ארגון טרור הפלסטיני פת"ח. מלחמה זו גרמה להעברת נקודת השאיבה מהירדן ההררי לכנרת.

[עריכה] ה"מוביל המלוח"

המים הנכנסים מן הירדן לכנרת מכילים מעט מאוד כלור. אולם, קיימים מעיינות מלוחים בסביבת הכנרת, שהזרימו כמויות גדולות של מים מלוחים לכנרת. פרופ' די-ליאו מתה"ל הראה, עוד בשנות ה-50, כי ניתן להטות מעיינות מלוחים המתנקזים לכנרת ולהפחית את מליחותה. אולם, רק לקראת סיום בניית ה"מוביל הארצי" (1964) החלו לתכנן את בניית ה"מוביל המלוח", שנועד להטות מי מעיינות מלוחים מן הכנרת.

בינתיים, בתקופת בניית המוביל הארצי, חלו מספר שנות בצורת והמליחות בכנרת עלתה לכ-400 מגכ"ל (מיליגרם כלורידים לליטר). כדי לפתור במהירות את הבעיה, שנוצרה בשל האיחור בהפעלת "המוביל המלוח", נאלצה "מקורות" להקים מיתקני מיהול שהחליפו חלק ממי המוביל במי בארות מאזור החוף, דבר שהוריד את מליחות מי המוביל לכ-250 מגכ"ל והמליח את מי הצרכנים של בארות אזור החוף. רק מאוחר יותר הושלמה בניית ה"מוביל המלוח", שהוריד את רמת המליחות במוביל הארצי לכ-200 מגכ"ל.

המעיינות המלוחים שעל חוף הכנרת מרוכזים בשלושה מקורות ראשיים: נור שמצפון לטבח'ה, פולייה שמצפון לטבריה ומעיינות חמי טבריה. המים המלוחים מוטים אל תעלה שנבנתה לאורך חוף הכנרת ומועברים אל הירדן בקטע הנהר שמדרום לצמח, היורד לים המלח.

אורכו של ה"מוביל המלוח" 22 ק"מ.

[עריכה] ראו גם

[עריכה] קישורים חיצוניים

המוביל הארצי, באתר העמותה לקידום החינוך המדעי בישובי הגליל.
תוואי המוביל הארצי באתר מט"ח
מדוע חייבים לסנן מאת פרופסור רבהון באתר הספריה הווירטואלית של מטח

[עריכה] לקריאה נוספת

שמחה בלאס, אוצרות המים בארץ ישראל סכויי השקאה ופתוח הידרו-אלקטרי, מקורות, מאי 1944.
שמחה בלאס, מי מריבה ומעש, הוצאת מסדה, 1973.
וו. ק. לאודרמילק, ארץ ישראל הארץ היעודה, תרגם ש. גילאי, הוצאת הקיבוץ הארצי השומר הצעיר 1945.
James B. Hays, T.V.A. on the Jordan, Public Affairs Press, Washington, D.C., 1948

היסטוריה של מדינת ישראל