ים המלח

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

צילום לווין של NASA - ים המלח

זריחה באזור בריכות המלח

השמש עולה מעל ים המלח מכיוון ירדן

ים המלח

זריחה בים המלח ליד עין בוקק

ים המלח (להאזנה לחצו כאן (מידע) (עזרה) ) הוא ימה מלוחה וסגורה, במרכזה של ארץ ישראל, מזרחית למדבר יהודה, והיא המקום הנמוך ביותר בעולם, ומקווה המים בעל שיעור המליחות הגדול ביותר. אורכו של ים המלח הוא 67 ק"מ (אורך האגן הצפוני - 51 ק"מ), רוחבו משתרע עד ל-18 ק"מ ועומקו המירבי הוא 799 מתחת לגובה פני הים.

[עריכה] כללי

ים המלח הוא ימה מלוחה וסגורה, הנמצאת בבקע גאולוגי הקרוי בקעת הירדן, במרכז השבר הסורי אפריקני. הימה היא שריד קטן לימה גדולה בהרבה שהתקיימה במקום בעבר. ים המלח ממוקם בשולי מדבר יהודה, בין ישראל לירדן, והוא בשליטה משותפת של ישראל וירדן, כאשר חופו המערבי בשליטת ישראל וחופו המזרחי בשליטת ירדן.

ריכוז המלחים הגבוה במי ים המלח גורם לגופים כבדים לצוף במי הים ללא כל מאמץ. בשל רמת המליחות הגבוהה לא מתקיימים חיים בים המלח, פרט למיני בקטריות ומיקרואורגניזמים פטרייתיים. לפיכך קרוי ים המלח גם בשם ים המוות. בתנ"ך בספר דברים (פרק ג' י"ז) ובספר יהושע ים המלח מכונה גם בשם ים הערבה. כינוי נוסף שלו ופחות מוכר בספר בראשית הוא עֵמֶק הַשִּׂדִּים (פרק י"ד ג'), כנראה מלשון שדות, מכיוון שעל פי המתואר שם, היה עמק זה פורה מאוד מבחינה חקלאית. אורכו של הים 67 ק"מ ורוחבו המקסימלי 18 ק"מ.

בים המלח נמצאים מפעלי ים המלח.

[עריכה] שיאים עולמיים בהם מחזיק ים המלח

ים המלח הוא המקום הנמוך ביותר בעולם. גובהו בשנת 2004 היה 417 מטר מתחת לפני הים. גובה הים יורד בעקביות - בשנת 1848 היה גובהו 396 מ' מתחת לפני הים.
ים המלח הוא מקווה המים הגדול בעל ריכוז המלח הגבוה ביותר בעולם. ריכוז המלח בים המלח גבוה פי עשרה מבימים אחרים. לשם השוואה, ריכוז המלח בים המלח הוא 34%, ובים התיכון 3.5%.

[עריכה] ייבוש ים המלח

מקור המים העיקרי ממנו ניזון ים המלח הוא נהר הירדן. עקב בניית סכר דגניה, העוצר את מי הים כנרת מלזרום לירדן, ירדו כמויות המים הזורמות בנהר, וכיום כמות המים המגיעה לים המלח היא זניחה. מקור רוב המים שבכל-זאת מגיעים לים הוא ממי שטפונות בחורף הזורמים לירדן או ישירות אל ים המלח.

מדי כמה שנים נפתח סכר דגניה עקב עליית מפלס מי הכנרת, ואל ים המלח מגיעים יותר מים.

המים המגיעים כיום אל ים המלח אינם מספיקים כדי לאזן את כמות המים המתייבשת, ולכן יורד מפלס מי הים כל העת. מאז שנת 1930 נמצא מפלס המים של ים המלח במעקב, ועד שנת 1997 הוא ירד ביותר מ-21 מ', כשבשנים האחרונות יורד מפלס מי ים המלח במטר אחד בממוצע בכל שנה, מה שגורם לתופעת הבולענים. יש המסבירים את הסיפור המקראי במלחמת ארבעת המלכים (בבראשית פרק י"ד י'), בו ברחו נפלו מלך סדום ומלך עמורה לבארות חימר ומתו, כנפילתם לתוך בולענים.

תהליך ייבוש ים המלח גרם לכך שבשנת 1977 הימה נחצתה לשני חלקים באזור של חצי-האי "הלשון", שם נחשפה קרקעית מיצר לינץ' המפריד בין האגן הצפוני לאגן הדרומי, שהיה אזור רדוד יחסית. עקב כך נאלצה מדינת ישראל לחצוב תעלה באזור היבש של מיצר לינץ', להולכת מים מהאגן הצפוני לדרומי. האגן הדרומי הישראלי כולו הוסדר בבריכות סגורות על מנת לשמור על קיומו, בעוד האגן הדרומי הטבעי הירדני התייבש לגמרי. בשנת 1984 בנתה ירדן את מפעלי כריית המלח שלה, וסגרה אף היא את האגן הדרומי שבשטחה בבריכות, וחצבה תעלה לאורך החוף המערבי לשעבר של "הלשון".

על מנת לטפל בתופעת ייבוש הימה, תוכננה תוכנית בשיתוף ישראלי ירדני, לכרות תעלה מהים האדום לים המלח, תוכנית ששמה "תעלת הים האדום-ים המלח". תוכנית קודמת של כריית תעלה מים התיכון לים המלח הידועה בשם תעלת הימים נגנזה זה מכבר, בשל בעיות שונות שהיו במימושה. בין יתר הבעיות בפרויקט תעלת הימים, עמדה סוגייה כימית, ובתקציר, כאשר שופכים מי ים תיכון למי ים המלח מתקבלת תמיסת סיד בריכוז שעלול לסכן את האיזון האקולוגי של ים המלח