ברזיל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

ערך זה עוסק במדינה בדרום אמריקה. לערך העוסק במשמעויות אחרות של השם ברזיל, ראו ברזיל (פירושונים).

הרפובליקה הפדרלית של ברזיל דגל סמל מוטו לאומי: סדר וקידמה המנון לאומי: ההמנון הברזילאי הלאומי יבשת דרום אמריקה שפה רשמית פורטוגזית [1] עיר בירה ברזיליה [2] העיר הגדולה ביותר סאו פאולו משטר רפובליקה פדרלית דמוקרטית ראש המדינה - נשיא נשיא ברזיל לואיס אינסיו דה סילבה הקמה - עצמאות - תאריך מפורטוגל 7 בספטמבר 1822 שטח - סה"כ - % מים 5 בעולם 8,511,965 קמ"ר 0.65% אוכלוסייה - סה"כ (יוני 2006) - צפיפות 5 בעולם 188,078,227 22 אנשים לקמ"ר תמ"ג - סה"כ (2005) - תמ"ג לנפש 10 בעולם 1,552,542 מיליון $ 8,342 $ מטבע ריאל ברזילאי (BRL) אזור זמן UTC - 2 עד - 5 סיומת אינטרנט br קידומת בינלאומית 55+

לשער הנושאים, האישים והמאמרים בהקשר לברזיל, ראו פורטל ברזיל.

הרפובליקה הפדרלית של ברזיל (בפורטוגזית: República Federativa do Brasil; להאזנה לחצו כאן (מידע) (עזרה) ), המדינה הגדולה ביותר בשטחה ובאוכלוסייתה בדרום אמריקה, והחמישית בשטחה ובאוכלוסייתה בתבל.

ברזיל חולשת על שטח גדול, בין מרכז היבשת לבין האוקיינוס האטלנטי; זו המדינה המזרחית ביותר באמריקה הדרומית, והיא גובלת עם עשר מדינות: בדרום עם אורוגוואי וארגנטינה, בדרום מערב עם פרגוואי ובוליביה, במערב עם פרו וקולומביה, ובצפון עם ונצואלה, גיאנה, סורינאם וגיאנה הצרפתית; למעשה, גובלת ברזיל עם כל מדינות דרום אמריקה, מלבד אקוואדור וצ'ילה.
ברזיל בורכה באדמות חקלאות פוריות יחד עם יערות גשם עצומים, המוכר שמבניהם הוא יער האמזונאס. ניצול מאגרי אוצרות הטבע שבברזיל, יחד עם עמל רב ועבודה קשה, הפכו את ברזיל למעצמה כלכלית מובילה בדרום אמריקה ולמנהיגה אזורית.

מקור השם 'ברזיל' הוא עץ הברזיל (pau-brasil) אשר גדל במדינה, והוערך על-ידי ראשוני המתיישבים האירופאים כאחד ממשאבי הטבע החשובים ביותר בה. פירוש שמו של העץ עצמו הוא "אדום כגחלת", על שום גון גזעו. במקור, הייתה ברזיל קולוניה פורטוגלית, ועל כן השפה הרשמית בה היא פורטוגזית, בשונה מרוב ארצות אמריקה הלטינית שבהן השפה העיקרית היא ספרדית.

[עריכה] היסטוריה

ערך מורחב – היסטוריה של ברזיל

פדרו קברל, מגלה ברזיל

ההיסטוריה של ברזיל מתחילה בהגירתם של האינדיאנים הראשונים לפני כ-8,000 שנה לשטח בו מצויה כיום מדינת ברזיל המודרנית. עד המאה ה-15 ברזיל אוכלסה בשבטי נוודים למחצה שכלכלתם התבססה על ציד, דיג, ליקוט מזון וחקלאות פרימיטיבית.

ברזיל התגלתה לאירופאים לראשונה על ידי מגלה הארצות הפורטוגלי פדרו קברל (אף כי יש החולקים על קביעה זו, ומצביעים על אחרים שגילו אותה לדעתם לפניו), ומאז נשלטה על ידי פורטוגל והייתה למושבה פורטוגלית.

לאחר רבע מאה של ביקורים מזדמנים בלבד, גברה ההתעניינות הפורטוגזית בברזיל וב-1534 חולקה ברזיל ל-15 קפיטניות בניהולם של אצילים אשר היו אמורים לפתח אותן. למרות שרק שתיים מהקפיטניות עברו תהליכי פיתוח, הוקמה בשנת 1549 נקודת ממשל פורטוגזית מרכזית בברזיל, בעיר סלבדור. המתיישבים הפורטוגלים התמקדו בתחילה בגידול קנה סוכר בקרבת חופי היבשת. הם הביאו מיליוני עבדים אפריקאיים לעבודות אלו, ועל כן רבים מתושבי המדינה הם ממוצא אפריקאי או בני תערובת. במאה ה-17 ובמאה ה-18 נתגלו מרבצי זהב ויהלומים בדרום ברזיל ובמערבה. גל מחפשי זהב מפורטוגל הרחיב את האזור המיושב ואת גבולות המדינה על חשבון שטחי הספרדים.

"עצמאות או מוות" - פדרו הראשון מכריז על עצמאות ברזיל מפורטוגל ב-7 בספטמבר 1822, באירוע שנודע לימים כזעקת איפירנגה.

כאשר נכבשה פורטוגל בידי נפוליאון בשנת 1807, נמלטה משפחת המלוכה לברזיל, הכריזה על ריו דה-ז'נירו כבירת פורטוגל, ונתנה לברזיל מעמד שווה לזה של פורטוגל. בשנת 1821 חזרה משפחת המלוכה לפורטוגל, והמעמד המיוחד של ברזיל בוטל. יורש העצר פדרו שנשאר בברזיל תמך במחאה הברזילאית, וב-7 בספטמבר 1822 הכריז על עצמאות ברזיל באירוע שנודע לימים כזעקת איפירנגה. עצמאותה של ברזיל הוכרה בידי פורטוגל רק ב-29 באוגוסט 1825. פדרו הראשון, בן למשפחת המלוכה הפורטוגלית שנמלטה לברזיל, מינה עצמו לקיסר ב-12 באוקטובר 1822, וההכתרה התקיימה ב-1 בדצמבר, וכעבור שלוש שנים - בשנת 1825 הכירה פורטוגל רשמית במדינה החדשה.פדרו הראשון נאלץ לחזור לפורטוגל ולוותר על השלטון בשנת 1831 בלחץ העם והפרלמנט שמחו כנגד שלטונו, ובמקומו הומלך בנו, פדרו השני, כשהוא בן חמש בלבד. כעבור עשר שנים, בשנת 1841, כשהגיע לבגרות מספקת, הוכתר רשמית כקיסר ברזיל.

פדרו השני הביא את ברזיל להישגים כלכליים מרשימים ביותר במהלך תקופת שלטונו (1840-1889), שנודעה בכינוי "האימפריה הברזילאית", אף על פי שבתקופה זו נלחמה המדינה על גבולותיה עם שכניה מדרום וממערב. הוא ביצע עבודות תשתית והתקין מסילות רכבת, פיתח את החקלאות בכלל ואת גידול הקפה בפרט, וכן ניצול המשאבין ביער האמזונאס.

בשנת 1888 בא על סיומו תהליך ארוך של ביטול העבדות בברזיל, כאשר חוק הזהב שיחרר סופית את העבדים האפריקניים ממשטר העבדות. צעד זה הביא למתחים רבים עם בעלי המטעים והשררה ולבסוף הביא להדחתו מהשלטון בהפיכה צבאית, לכן ב-15 בנובמבר 1889 הוכרזה ברזיל כרפובליקה פדרלית שנודעה לימים בכינוי הרפובליקה הישנה - תקופה שנמשכה עד שנת 1930 וכן נכתבה חוקה המבוססת על חוקת ארצות הברית. מאז ההכרה כרפובליקה עברו על ברזיל תקופות ארוכות של מהפכות ומרידות, שרק שנים מעטות של שקט חוצצות ביניהן.

בתחילה המאה ה-20 החליף הקפה את הסוכר כמוצר הייצוא העיקרי של ברזיל. בשנת 1930 עלה לשלטון בהפיכה הנשיא ז'טוליו ורגאס. ורגאס שלט, באופן רודני לעיתים, עד לשנת 1945. בהנהגתו לחמה ברזיל במלחמת העולם השנייה לצד בעלות הברית. תקופתו של ורגאס, הידועה בכינוי "המדינה החדשה", הייתה תקופה של תיעוש ופיתוח, שהעבירה את מרכז הכובד הכלכלי והחברתי מהאוליגרכים יצרני הקפה בסאו פאולו ובמינאס ז'ראיס לאנשי המעמד הבינוני החדש שנוצר בערים.

כרזת תעמולה של "המדינה החדשה"

הפיכה צבאית הדיחה את ורגאס בשנת 1945, וחוקה דמוקרטית התקבלה ב-1946. התקופה שבין 1945 ו-1964 הייתה תקופה של תיעוש ופיתוח, אך גם של חוסר יציבות מדיני ומשבר כלכלי. ורגאס (שנבחר לכהונה שנייה בשנת 1950 והחזיק בנשיאות עד להתאבדותו בשנת 1954) נותר דמות מרכזית בפוליטיקה הברזילאית גם בשנות ה-50, ואף לאחר מותו. בשנת 1956 החליט הנשיא ז'וסלינו קוביצ'ק, לפתוח את מרכז המדינה להתיישבות מואצת. הוא העביר את בירת המדינה מריו דה ז'אנירו אל ברזיליה, עיר חדשה ומתוכננת, שנבנתה בחבל הסרטאו, בשטח מדינת גויאס, ובשנת 1960 הפכה רשמית לבירת המדינה.

במקביל החלה נדידה של איכרים אל האזורים המיוערים של צפון המדינה. השגת האדמות בוצעה על ידי בירוא שטחים עצומים מיערות העד של האמאזונאס. תהליך זה מעורר חששות כבדים לפגיעה חמורה באיכות האוויר של כדור הארץ כולו, מאחר ויערות אלו בעלי ריכוז גבוה של עצים מפיקי חמצן.

הפיכה צבאית העלתה לשלטון כת צבאית שהשליטה בברזיל משטר דיקטטורה צבאית בשנים 1964 עד 1985. משטר זה היה מבוסס על הפרה שיטתית של זכויות האדם. הפעילות המפלגתית צומצמה לפעולתן של שתי מפלגות, האחת בעד המשטר הצבאי, והשנייה מפלגת אופוזיציה, ונעשו הסדרים לשמירת "מפלגת המשטר הצבאי" שכונתה "ARENA", כמנצחת העיקרית בכל מערכות הבחירות. הנשיא לא נבחר, כי אם מונה מקרב אנשי הכת הצבאית. תקופה זו הייתה תקופה של פיתוח כלכלי, שלעיתים גם כונה "הנס הכלכלי", אך שקיעתה של ברזיל במשבר הנפט של אמצע שנות ה-70, ויצירתו של חוב חיצוני הולך וגודל, הביאה למשבר כלכלי, עמו נאלצו אנשי הכת הצבאית להתמודד.

ב-1985 העבירה הכת את השלטון לנשיא הנבחר טנקרדו נווס (אם כי נווס מת בטרם החל בכהונתו). מהלך הדמוקרטיזציה וההתפתחות הושלם עם קבלת חוקה דמוקרטית בשנת 1988. כיום ברזיל הינה דמוקרטיה פדרלית. נשיאה הראשון של ברזיל שנבחר באופן דמוקרטי בבחירות כלליות וישירות לנשיאות היה פרננדו קולור דה מלו, אך שמו הוכתם בפרשיות שחיתות, והוא התפטר מתפקידו בשנת 1992. מאז בחירתו שלטו בברזיל אנשי מפלגות הימין והמרכז, עד לבחירתו של לואיס אינסיו דה סילבה (המכונה "לולה") איש השמאל. המשטר הדמוקרטי בברזיל אינו מצליח להתמודד עם הפערים הגדולים בין עשירים ועניים, ועם כנופיות הפשע המשגשגות בערים, דבר הגורם להתפרצויות אלימות מעת לעת. גם שמו של סילבה הוכתם בפרשיית שחיתות בשנת 2005, אשר הביאה לערעור מעמדו.

[עריכה] פוליטיקה וממשל

ערך מורחב – פוליטיקה של ברזיל

לואיס אינסיו דה סילבה, נשיא ברזיל הנוכחי.

לברזיל היו, החל מהקמתה, שבע חוקות. על פי החוקה האחרונה, שאושרה בשנת 1988, ברזיל היא רפובליקה פדרלית דמוקרטית, נשיאותית, ייצוגית. נשיא ברזיל הוא גם ראש המדינה וגם ראש הממשלה, במערכת רב מפלגתית. הרשות המבצעת היא הממשלה, בעוד שהרשות המחוקקת היא שני בתי הקונגרס הלאומי של ברזיל. הרשות השופטת היא עצמאית ונפרדת מהרשות המבצעת והרשות המחוקקת. ברזיל מחולקת ל-26 מדינות, ולמחוז פדרלי.

נשיאה הנוכחי של ברזיל הוא לואיס אינסיו דה סילבה, איש מפלגת הפועלים הברזילאית המכהן בתפקיד החל משנת 2003 והקים את קואליציית השמאל הראשונה זה 40 שנה. למרות שחלק ניכר ממצע הבחירות שלו עסק במלחמה בשחיתות, לאחרונה נחשפה פרשת שחיתות שבה לקח חלק, ואף הועלו הצעות להדיחו מתפקידו ^[3], ועל כן לא נראה כי יבחר בבחירות הבאות שעתידות להערך בברזיל - בסוף שנת 2006. מלבד מפלגת הפועלים, בברזיל עוד מספר מפלגות עיקריות: מפלגת המרכז המפלגה הסוציאל דמוקרטית, מפלגת הסוציאל דמוקרטיה הברזילאית הנאו ליברלית, מפלגת העבודה הברזילאית המתויגת כמפלגת מרכז-ימין, ומפלגת העבודה הדמוקרטית השמאלנית.

ראו גם: קטגוריה: מפלגות בברזיל | רשימת נשיאי ברזיל

[עריכה] הרשויות

בניין הקונגרס הלאומי של ברזיל בתכנונו של אוסקר נימאייר.

מבנה המדינה והפדרציה מבוסס על המודל של ארצות הברית. המערכת המשפטית כוללת בתי משפט פדרליים ובתי משפט של המדינות, ומבוססת על משפט קונטיננטלי שהובא מן המסורת הפורטוגזית אם כי בשנים האחרונות ניתנת חשיבות לתקדים.

ממשלת ברזיל היא הרשות המבצעת, ובראשה עומד נשיא ברזיל שנבחר לתקופת כהונה בת ארבע שנים, ורשאי להיבחר לתקופת כהונה אחת נוספת. הרשות המחוקקת היא שני הבתים של הקונגרס הלאומי של ברזיל. נציגי הבית התחתון, הוא בית הנבחרים של ברזיל, נבחרים אחת לארבע שנים על פי מפתח יחסי לפי גודל האוכלוסייה במדינות הפדרציה, בעוד שנציגי הבית העליון, הסנאט הפדרלי של ברזיל, נבחרים לתקופת כהונה בת שמונה שנים, שלושה מכל מדינה, ושלושה מהמחוז הפדרלי.

[עריכה] זכות בחירה ובחירות

זכות הבחירה ניתנת לכל אזרח. ההצבעה בגילאים 16 עד 18 ולאחר גיל 70 הינה זכות, ובין הגילאים 18 ו-70 (פרט לנכים ולמי שאינו יודע קרוא וכתוב) ההצבעה הינה חובה.

בעלי תפקידים הנבחרים בבחירות ישירות, כנשיא, מושלי המדינות וראשי הערים, נבחרים בבחירות בנות שני סיבובים. אם אף מועמד אינו זוכה לרוב, שני המועמדים שקיבלו את מירב הקולות בסיבוב הראשון, מתמודדים בשנית. הנציגים לסנאט וראשי ערים בהן פחות מ-400,000 תושבים נבחרים בבחירות בנות סיבוב אחד בהן זוכה המועמד שקיבל את מספר הקולות הגדול ביותר. הנציגים לבית הנבחרים ולמועצות הערים נבחרים בבחירות יחסיות על פי מפתח מפלגתי.

[עריכה] מדינות ומחוזות

ערך מורחב – מדינות ברזיל

ברזיל מחולקת ל 26 מדינות (בפורטוגזית: אסטדוס) אשר נהנות ממעמד פדראלי, בנוסף למדינות קיים מחוז פדרלי אחד, אשר אינו שייך לאף מדינה, שבו שוכנת הבירה ברזיליה.

מדינות ברזיל הן יחידות אוטונומיות בעלות שלטון עצמי הכוללות רשויות ממשל משלהן, ואוטונומיה כלכלית יחסית. למדינות מערכת של סמלים ודגלים בדומה למערכת של הפדרציה, ברזיל. על אף האוטונומיה הניתנת לכל מדינה, שיטת הממשל במדינות זהה לזו של הפדרציה, כפי שקובעת החוקה. על פי החוקה למדינות מערכת מיסוי משלהן, והבחירות במדינות נערכות אחת לארבע שנים,

ראש הרשות המבצעת במדינות הוא המושל (Governador), ו"שרי" ממשלתו הם ה"מזכירים" (Secretários). לכל מדינה "מועצה מחוקקת", ובית משפט משלה. המושלים וחברי המועצות נבחרים, אך השופטים ממונים על ידי המושל. החוקה של 1988 מעניקה למדינות את מידת האוטונומיה הרבה ביותר בברזיל מאז ימי "הרפובליקה הראשונה" (1891 - 1930). כתוצאה מכך רב כוחם של מושלי המדינות, ולרוב המועמדים לנשיאות הינם מושלי מדינות.

כל אחד מ-27 המושלים חייב להשיג יותר מחצי מהקולות, בסיבוב ראשון או בסיבוב שני. בניגוד לרמה הפדרלית, המועצה המחוקקת כוללת בית אחד, אך חבריה נבחרים באופן דומה. בחירות ברמת המדינה מתרחשות בה בעת עם הבחירות לנשיאות ברזיל ולקונגרס. ב-2002 נבחרו למשרת המושל מועמדים משמונה מפלגות שונות, ונציגי 28 מפלגות מיוצגות במועצות המחוקקות של המדינות.

[עריכה] רשימת המדינות:

1. אקרי 2. אלגואס 3. אמאפַּה 4. אמזונאס 5. באהיה 6. סֵיארה 7. אספיריטו סאנטו 8. גויאס 9. מרניאו 10. מאטו גרוסו 11. מאטו גרוסו דו סול 12. מינאס ז'ראיס 13. פארה

14. פאראיבה 15. פארנה 16. פרנאמבוקו 17. פיאאוי 18. ריו דה ז'נירו 19. ריו גראנדי דו נורטי 20. ריו גרנד'ה דו סול 21. רונדוניה 22. רוריימה 23. סנטה קטרינה 24. סאו פאולו 25. סרז'יפה 26. טוקנטינס

[עריכה] כלכלה

ערך מורחב – כלכלת ברזיל

תהליך ארוך של פיתוח מואץ בתחומי המכרות, החקלאות, התעשייה והשירותים גרם לתוצר הלאומי הגולמי של ברזיל להיות הגבוה ביותר באמריקה הלטינית, אף על פי היותו נמוך בהשוואה למדינות המערב האחרות. ברזיל היא החברה הדומיננטית והחזקה ביותר בארגון המרקושור - איגוד כלכלי של מדינות דרום אמריקה והיא חברה גם בארגון הסחר העולמי. נוכחותה של ברזיל בשווקים העולמיים הולכת ומורגשת יותר ויותר. תעשייתה מתבססת בעיקר על תעופה, קפה, כלי רכב, סויה, ברזל, פלדה, הדרים, ,הנעלה, וציוד אלקטרוני. על פי הערכות ה-CIA מ-2006 הכלכלה הברזילאית היא ה-10 בגודלה בעולם על פי כח קנייה.

בשל גודלה, רמת הפיתוח והתיעוש, וכנגזר מכך גם המצב הכלכלי, שונים באזורים שונים. מרבית תעשייתה מרוכזת בדרום המדינה ובדרום-מזרחה. צפון ברזיל הוא האזור העני ביותר במדינה, אך לאחרונה החלה מגמה של השקעות גם בו.

בשנות ה-90 של המאה העשרים המוקדמות הסקטור הבנקאי היווה יותר מ-16 אחוז מן התל"ג של ברזיל. למרות השינוי החד, השירותים הפיננסים והתעשייתיים של ברזיל מהווים מוקד משיכה לעסקים המקומיים ולעסקי חוץ רבים בניהם תאגידים אמריקנים רבים. הבורסות של סאו פאולו וריו דה ז'נרו עוברות תהלכי מיזוג ומגזר הביטוח נמצא גם הוא בהתליכי הפרטה.

לאחר עשורים של אינפלציה בלתי מרוסנת, ברזיל התחילה ביישום תוכניתו המוצלחת של רין פלן לייצוב הכלכלה. היא הצליחה להוריד את האינפלציה במדינתה מ-5000 אחוזים בשנת 1993 ל-2.5 אחוזים בלבד בשנת 1998; בשנת 2000 היא עמדה על שיעור של 6 אחוזים. סדרה של רפורמות חוקתיות הוצעו על מנת לשנות את המדיניות הריכוזית הכלכלית בה החזיקה הממשלה. הקונגרס אישר מספר שינויים על מנת לפתוח את הכלכלה בפני הסקטור הפרטי ומשקיעים זרים. בסוף 2003, תוכנית ההפרטה, שכללה את הפרטת תעשיות התקשורות והפלדה במדינה, הכניסה לברזיל יותר מ-90 מילארד דולר.

בינואר 1999, הבנק הברזילאי הלאומי הודיע שאינו מחזיק בדולרים יותר. הפיחות עזר במיתון השפל בצמיחה הכלכלית ומשך משקיעים זרים. החוב של ברזיל היווה כ-48 אחוז מהתל"ג (אחוז שהיה נמוך מהציפיות), מה שגרם להחזיר את הביטחון למשקיעים. הכלכלה צמחה ב-4.4 אחוזים בשנת 2000 אבל בעיות עם ארגנטינה ב-2001 והתחזקות ההתנגדות למנהיג השמאל לואיס אינסיו דה סילבה שנצפה כי יעלה לשלטון, גרמו למשבר אמון בכלכלה ובשל כך להאטה כלכלית.

בצד ההתפתחות הכלכלית, לברזיל מספר קשיים כלכליים עיקריים: אוכלוסייה גדולה מאוד מתחת לקו העוני (כ-20% מן העם הברזילאי, המהווים כ-40 מיליון איש), לעיתים עד כדי כך שאינם יכולים לרכוש בתים משל עצמם והם חיים בשכונות ארעיות - פאבלות. בנוסך לכך, גם האבטלה גבוהה; אף על פי שלפי הנתונים הרשמיים היא עומדת על כ-10.1%, הרי שלמחצית מכח, המונה 98,860,128 נפש, אין עבודה מסודרת רשמית. בנוסף, השיפור הכלכלי היחסי לא הגיע כמעט אל האזורים המבודדים של ברזיל, בהם הכלכלה מתבססת כמעט ורק על חקלאות.

[עריכה] תעשייה

פאבלה - שכונת עוני ארעית לא חוקית, בקצה ריו דה ז'נרו

העיר סאו פאולו היא המטרופולין הרביעי בגודלו בעולם ומהווה את המרכז הכלכלי והעסקי של ברזיל.

המגזר התעשייתי בברזיל הוא הגדול ביותר באמריקה הלטינית. הוא אחראי לשליש מהתוצר המקומי הגולמי של המדינה. התעשייה הברזילאית מגוונת, והיא כוללת מכוניות, פלדה, חומרים פטרוכימיים, מחשבים, מטוסים ומוצרים בני-קיימא. יחד עם היציבות הכלכלית הגוברת אותה מספקת "פלאנו ריאל", עסקים פנימיים (ברזילאים) וחיצוניים (בעיקר ארצות הברית) השקיעו רבות בציוד ובטכנולוגיה חדשים.
ברזיל מחזיקה בתעשיית שירותים מגוונת ומורכבת גם כן. במהלך שנות ה-90 המוקדמות, הסקטור הבנקאי היה אחראי ל-16% מהתמ"ג של ברזיל. הבורסות לניירות ערך בסאו פאולו ובריו דה ז'נירו נמצאות בתהליכי מיזוג, ומגזר ביטוחי המשנה עומד בפני הפרטה.

ברזיל היא מהמובילות העולמיות בייצור כוח הידרואלקטרי, כאשר הקיבולת הנוכחית עומדת על 58,000 מגה וואט. הכוח ההידרואלקטרי מספק מעל 90% מהחשמל בברזיל. שני הפרויקטים ההידרואלקטריים הגדולים בברזיל הם סכר איטייפו המייצר כ-12,600 מגה וואט (נמצא על נהר הפרנה), וסכר טוקורי הנמצא בצפון ברזיל. הכור הגרעיני המסחרי הראשון בברזיל, אנגרה 1, ממוקם בסמוך לריו דה ז'נירו, ופועל במשך יותר מ-10 שנים. אנגרה 2 נמצא בתהליכי בנייה אחרי שנים של עיכובים. בנוסף, אנגרה 3 כבר נמצא בתכנון. שלושת הכורים יחדיו יספקו כ-3,000 מגה וואט לכשבנייתם של כולם תושלם.
בברזיל קיימים גם משאבים מינרליים נרחבים- מאגרי ברזל ומנגן הם מקורות חשובים לחומרי גלם תעשיתיים. שכבות של ניקל, בדיל, כרום, בוקסיט, בריליום, נחושת, עופרת, טונגסטן, אבץ, זהב ומינרלים אחרים מנוצלות גם כן.

בעיר סאו פאולו אשר בברזיל אחד מהמכונים הביו רפואיים החשובים בעולם, אשר עוסק בין השאר במציאת נוגדני ארס שונים - מכון בוטאנאן.

[עריכה] חקלאות

ברזיל נתברכה במשאבים חקלאיים רבים. בברזיל קיימים שני אזורי חקלאות עיקריים וברורים. האחד כולל את החצי הדרומי של ברזיל, ואף חלקים מעט צפוניים יותר (כלומר שני השלישים הדרומיים בברזיל). באזור זה שורר אקלים ממוזג למחצה, כמות משקעים גדולה יותר, קרקעות פוריות יותר, טכנולוגיה מפותחת יותר, תשתית הולמת וחקלאים מנוסים יותר. האזור מייצר את מרבית יבולי התבואה והזרעים מהם מיוצר שמן. באזור השני, הממוקם בצפון ברזיל ובאגן האמזונס, שורר אקלים יבש, והוא חסר כמויות משקעים מספקות, אדמות פוריות, תשתית הולמת והון לפיתוח. אף על פי שמרבית האיכרים באזור זה עובדים בחקלאות למחייתם, חלקו של האזור בייצוא מוצרי היער (קקאו, פירות טרופיים) הולך וגדל. מרכז ברזיל שופע באדמות מרעה כמעט ללא עצים. אדמות אלה הן פחות מתאימות לגידולים חקלאיים מאשר המקבילות בצפון אמריקה, ולכן הן יותר מתאימות לגידולי מרעה.

פורטו אלגרה

במהלך תקופת הדיקטטורה,החקלאות הוזנחה ונוצלה כאמצעי לסיפוק משאבים למגזר התעשייתי ולאספקת מזון לאוכלוסייה העירונית. עד שנות ה-80 המאוחרות מחירי הגידולים וייצואם נשלטו על ידי הממשלה, כאשר הוטלו מכסות על הסחורות המיוצאות. עם זאת, מדיניות זו השתנתה מאז שנות ה-90 המוקדמות.
החקלאות הברזילאית מגוונת למדי, ולפיכך היא מספקת את צרכיה של ברזיל כמעט לבדה (בנושאי מזון). החקלאות מהווה כ-8% מהתוצר המקומי הגולמי של ברזיל, ומעסיקה בערך כרבע מכוח העבודה ביותר מ-6 מיליון עסקים. ברזיל היא יצרנית קני הסוכר והקפה הגדולה בעולם. בנוסף, היא יצואנית של קקאו, פולי סויה, מיץ תפוזים, טבק, מוצרי יער, וכן אגוזים ופירות טרופיים נוספים. המשק החי חשוב גם כן בחלקים רבים של המדינה, כאשר נצפית צמיחה מהירה בתעשיות העופות, הבשר חזיר והחלב. צמיחה זו למעשה משקפת את השינוי בטעמו של הצרכן הברזילאי. באופן כמותי, גידולי השדה מהווים כ-60%, והמשק החי כ-40%. ברזיל היא יצואנית של מוצרים חקלאיים ומוצרי מזון, ואלו מהווים כ-35% מסך הייצוא הברזילאי.

[עריכה] גאוגרפיה

ערך מורחב – גאוגרפיה של ברזיל

מפת ברזיל

שטחה של ברזיל - 8,514,215 קמ"ר - מהווה חלק משמעותי מיבשת דרום אמריקה. 8,456,510 קמ"ר ממנו הם שטחי יבשה ו-55,455 קמ"ר שטחי מים. השיא הרם ביותר בברזיל הינו פיקו דה נבלינה שגובהו 2,994 מטרים, והנקודה הנמוכה ביותר היא חוף המדינה לאורך האוקינוס האטלנטי.

ברזיל גובלת (מדרום לצפון) באורוגואי, ארגנטינה, פרגוואי, בוליביה, פרו, ונצואלה, קולומביה, גיאנה, סורינם וגיאנה הצרפתית. אקלים המדינה הינו אקלים טרופי ברובו, אף שישנם אזורים בעלי אקלים ממוזג בדרום המדינה. נהר האמזונס זורם בצפון המדינה ויער הגשם הגדל באגן ההיקוות של הנהר - יער האמזונאס - הינו הגדול בעולם, ומהווה מחצית משטחי יערות הגשם בעולם.

[עריכה] פני השטח

ברזיל משתרעת על פני מרבית שטחה הצפון-מזרחי של יבשת דרום אמריקה. ברזיל היא המדינה החמישית בגודלה בעולם (אחרי רוסיה, קנדה, סין וארצות הברית). אורכה של ברזיל 4,395 ק"מ ("20 '5°16 צפון ועד "30 '33°44 דרום) ורוחבה 4,319 ק"מ ("34 '34°47 מערב ועד "32 '73°59 מערב). בשל גודלה מחולקת ברזיל לארבעה אזורי זמן.

פסגת הר קמבריאלה שבמדינת סנטה קתרינה בברזיל

מפלי איגואסו הממוקמים במשולש הגבולות של ברזיל, ארגנטינה ופרגוואי.

מבחינת פני השטח, מחולקת ברזיל לשלושה אזורים עיקריים: רמת ברזיל במרכז הארץ ובמזרחה, רמת גיאנה שבצפון, ושפלת האמזונאס העצומה, התופסת כ-2 חמישיות מן שטחה של ברזיל כולה ומשתרעת על כל רוחבה של ברזיל הצפונית, בין שתי הרמות. , שבה בין השאר יער האמזונאס ונהר האמזונאס.

הרי הסיירה דל סול פרושים לאורך חוף האוקיאנוס האטלנטי בצפונה של המדינה, והרי הסיירה דו אספינחקו נמצאים בדרומה של המדינה. ההרים הגבוהים במדינה נמצאים ברכסי הטומוקומאקה, הפאקאריימה והאימרי בצפון ברזיל לאורך גבולותיה עם גיאנה, גיאנה הצרפתית וונצואלה (גובהם עולה על 1,200 והם מהווים 0.5% משטח המדינה). 41% משטח המדינה נמוך מ-200 מטרים. מרכזה של ברזיל הינה רמה מרכזית (Planalto Central) שגובהה הממוצע כ-1,000 מטרים. מישור החוף של ברזיל הינו נרחב ומכוסה בעיקרו ביערות טרופיים, דיונות חול ויערות מנגרוב.

בברזיל שמונה נהרות הזורמים ממערב למזרח (או דרום מזרח) בואכה האוקיאנוס האטלנטי. הגדולים בנהרות אלה הם נהר האמזונס והנהרות טוקנטינס- אראגוויאה. אגני נהרות אלה מכסים מחצית משטחה של ברזיל. אגן נהר האמזונס מכיל 1/5 מכמות המים המתוקים על פני כדור הארץ. 3,615 ק"מ מנהר האמזונס מצויים בשטחה של ברזיל ולאורך תוואי ארוך זה יורד גובה פני המים בכ-100 מטרים בלבד. אל נהר האמזונס זורמים הנהרות ג'אוארי, ג'ורואה, פורוס, מדיירה, טאפאחוס, קסינגו וטוקנטינס בחלקו הדרומי, והנהרות ברנאקו, ג'פורה, ג'ארי ונגרו בחלקו הצפוני.

הרי האנדים הינם הרים "צעירים" יחסית, בניגוד לתצורות הגיאולוגיות העתיקות ביותר המצויות בברזיל. 36% משטח המדינה (בעיקר מרכזה) נוצרו בעידן הפרקמבריום. שטחי המדינה שאינם חלק מרכסי ההרים הם סלעי משקע.

את שטחה של ברזיל מקובל לחלק לחמישה אזורים-גאוגרפיים עיקריים:

• צפוני (Norte) - אזור זה, ששטחו 3,869,638 קילומטרים מרובעים, חופף במידה רבה את אגן האמזונס; כמשתמע מכך, בו מרוכזים מגוון גדול מאוד של צמחים ובעלי חיים, ורוב שטחו מכוסה ביער גשם טרופי. בצמחים ובגידולי האזור משתמשים לתעשיית הרפואה, וכן להכנת קינמון וגומי; כמו כן, באזור זה מתבצעת כריתה רבה מאוד של עצים.

• הצפון מזרחי (Nordeste) - באזור זה, ששטחו 1,561,178 קילומטרים מרובעים, שורר אקלים יבש ובצורות הן דבר שבשגרה. מרבית האוכלוסייה מתגוררת במישור החוף, שבו מגדלים מטעי קנה סוכר, וכן בערים הגדולות.

בניין בעיר סלוודור שבברזיל

• הדרום מזרחי (Sudeste) - באזור זה, ששטחו 927,286 קילומטרים מרובעים, מתגוררת רוב אוכלוסיית ברזיל ובו הערים הגדולות סאו פאולו וריו דה ז'נירו וכן מעלי תעשייה רבים. בעבר, היה מכוסה אזור זה יער אטלנטי, אולם כיום רק כ-10% מהשטח נשארו מיוערים.

• הדרומי (Sul) - באזור זה, ששטחו 577,214 קילומטרים מרובעים, מתגוררים מרבית התושבים באזור החוף. בעבר היו גדלים באזור עצי אורן, אולם רבים מהם נכרתו. כיום, מכוסה מרבית האיזו בחוות חקלאיות קטנות.

• המרכזי מערבי (Centro-Oeste) - אזור זה, ששטחו 1,612,077 קילומטרים מרובעים, מכוסה כיום בסוואנה של שיחים ועשבים נמוכים. בצפון האזור מצויים יערות גשם, ובמערב - ביצות הפנטנל.

[עריכה] אקלים

האקלים בברזיל הינו מגוון ביותר, על אף היות יותר מ-90% משטחי המדינה באזור אקלים טרופי. צפון המדינה ומרכזה, הקרובים לקו המשווה, הם אזורים המכוסים ג'ונגלים טרופיים. האזורים הדרומיים, המצויים מדרום לחוג הגדי (קו רוחב '23°27 דרום) הינם בעלי אקלים ממוזג. בברזיל חמישה אזורי אקלים מרכזיים: אקלים משווני, אקלים טרופי, אזורים צחיחים למחצה, אזורי רמה טרופית ואזורי אקלים סובטרופי.

טמפרטורה ומישקעים, 1977

הטמפרטורות באזורים המשווניים גבוהות ומגיעות לממוצע של מעל 25°C (אולם לא עוברות את ה-40°C). באזור המשווני אין שינויי אקלים במהלך השנה.
בקצה הדרומי של המדינה, בחודשי החורף (יוני - אוגוסט) יורדות הטמפרטורות ולעיתים יורד שלג. האקלים באזור חוג הגדי, בערים סאו פאולו, בלו הוריזונטי וברזיליה הוא ממוזג והטמפרטורות נעות בין 15°C ו- 30°C בממוצע, וזאת בעיקר בשל מיקומן של הערים בלו הוריזונטה וברזיליה על רמה שגובהה כ-1,000 מטרים.
ערי החוף ובהן ריו דה ז'נרו, רסיפה וסלבדור נהנות מאקלים חם עם טמפרטורות ממוצעות בין 23°C ו - 27°C. רוחות הסחר הפוקדות את הערים הינן חזקות ביותר. האקלים בערים פורטו אלגרה וקוריצ'יבה הוא סובטרופי, ובחורפים יתכנו קרות.
כמות המשקעים בברזיל משתנה בין האזורים ונעה בין 1,000 ל- 1,500 מילימטרים גשם, אשר רובם יורדים בחודשי הקיץ (דצמבר - אפריל). באזור המשווני הלח מגיעות כמויות המשקעים ל-2,000 מילימטרים של גשם בשנה באזורי החוף ול-3,000 מילימטרים גשם בשנה בקירבת העיר בלם.

[עריכה] צמחייה, בעלי חיים ואקולוגיה

הצמחייה ביער האמזונאס והנהר הזורם בו.

בברזיל עולם חי מגוון ורחב מאוד, המרוכז בעיקר באזור יער האמזונאס, שם מצויים חלק גדול ממיני בעלי החיים בכדור הארץ, ועל פי ההערכה גם בעלי חיים רבים שטרם התגלו. אזור האמזונאס משמש בית לכ-2.5 מליון זנים של חרקים, עשרות אלפי צמחים וכ-2,000 ציפורים ויונקים. מגוון זני הצמחייה הוא מהגבוהים בעולם; מומחים מעריכים כי קמ"ר אחד יכול להכיל מעל 75,000 סוגי עצים ו-150,000 סוגי צמחייה גבוהה. קמ"ר אחד ביער האמזונס יכול להכיל כ-90,000 טון של צמחייה חיה ולכן היער מהווה את אוסף זני הצמחייה ובעלי החיים הגדול בעולם. אחד מכל חמישה ציפורים חי ביער האמזונס. נתגלו עד כה כ-438,000 סוגי צמחייה המהווים עניין כלכלי או חברתי. בנהר הזורם ביער חי הפירנאה, דג טורף ואחד מהדגים הרעבים ביותר לבשר, כמו גם הפיררוקו. בנוסף להם, ניתן למנות בין בעלי החיים הנפוצים בברזיל את העצלנים, ציפורי הקוליברי והטפירים.

בברזיל מופקים למעלה מ-70 מיליון טונות של יבול דגנים מידי שנה. כמות גדולה זו של יבול מתאפשרת בזכות פוריות גבוהה של אדמות לאחר בירוא שטחים מיערות הגשם הטרופיים. פוריות זו נמשכת בשנים הראשונות לתהליך הבירוא, אך פוחתת משנה לשנה עקב כמות המזיקים הרבה וחומציות האדמה, תהליך הגורר בירוא הולך וגובר של היערות והתפשטות האדמות החקלאיות מערבה. תהליך בירוא יערות הגשם בברזיל זוכה לביקורת עולמית רבה בשל חשיבות אותם יערות לאיזון האקולוגי של כדור הארץ. משמעות בירוא היערות מבחינה אקולוגית, הינה הפיכת האזור המבורא מיער גשם המכיל זנים רבים של בעלי חיים וצמחים, חלקם נדירים, לאזורי מדבר יבשים (לאחר מספר שנים מועט של שימוש חקלאי בשטח). בעייתיות הבירוא עלתה על סדר היום העולמי במהלך פיסגת כדור הארץ שנערכה בריו דה ז'נרו בשנת 1992.
לחץ מצד מדינות וארגונים רבים ברחבי העולם, והמשבר הכלכלי של שנת 1987, הביאו להפחתה בהיקף בירוא היערות מ-22,000 קמ"ר לשנה במהלך שנות ה-70 וה-80 של המאה ה-20, לכ-11,000 קמ"ר בין השנים 1988-1991. תקנות חדשות של ממשלת ברזיל ואכיפתן המוגברת בשנות ה-90 הביאו להפחתה נוספת.

בעיות אקולוגיות נוספות הפוקדות את ברזיל הן זיהום האוויר החמור ותנאי הסניטציה הירודים בערי המדינה.

ראו גם: קטגוריה:ברזיל: גאוגרפיה

[עריכה] דמוגרפיה

ערך מורחב – דמוגרפיה של ברזיל

מטבע הדברים, הביאו איתם המהגרים השפעות תרבותיות מארץ מוצאם. בתמונה בית מגורים בעיר בלומנאו אשר בדרום ברזיל, המעוצב בסגנון גרמני.

מוצאה של אוכלוסיית הברזילאים היא בעיקרה ממתיישבים אירופאים מוקדמים- בעיקר פורטוגזים; עבדים אפריקנים, וכן ממולאטים (טופי וגוואראני ורבים אחרים). נישואים בין שבטיים ו/או גזעיים היו נפוצים ומקובלים בברזיל מאז הניח המתיישב הפורטוגזי הראשון את כף רגלו על אדמתה. החל מהמחצית השנייה של המאה ה-19 ברזיל הפכה ליעד הגירה למהגרים רבים ממספר מדינות, בעיקר גרמניה, ספרד, פולין, לבנון וסוריה (בעיקר נוצרים), אוקראינה, רוסיה, ליטא, הונגריה, רומניה, ארמניה, יפן (ראו ברזילאים יפניים), סין וקוריאה. יהודים מארצות אשכנז, כמו גם ממוצא ספרדי, יצרו קהילות גדולות במיוחד בברזיל, במיוחד בעיר ריו דה ז'נירו ובמדינת סאו פאולו.

צאצאיהם של המהגרים האירופאים, ובמיוחד הגרמנים, איטלקים ופולנים, מרוכזים בעיקר בחלק הדרומי של ברזיל, במדינות ריו גראנדי דו סול, סאנטה קטרינה, פארנה וסאו פאולו; במדינות אלו, יחד עם הארצות דוברות הספרדית (ארגנטינה ואורוגוואי), יש רוב גדול לתושבים ממוצא אירופי. ביתר ברזיל, מרבית האוכלוסייה הלבנה מקורה בשושלות פורטוגזיות ותיקות יותר. במדינות הנמצאות במרכז ודרום ברזיל, כלומר ריו דה ז'נירו, אספיריטו סאנטו, מינאס ז'ראיס, גויאס, מאטו גרוסו דו סול והמחוז הפדרלי, מספר הלבנים כמעט שווה למספר האפרו ברזילאים ומולאטים. בצפון ברזיל, אזור אשר קיבל כמות גדולה של עבדים אפריקנים לשם עבודה בתעשיות קנה סוכר, הטבק, ומטעי הכותנה, צאצאים אפריקנים הם הדומיננטים. העיר סלבדור נחשבת כאחת מהערים הגדולות בעולם של אפריקנים. בנוסף אנשים מוכי גורל רבים מצפון ברזיל היגרו לדרומה, בעיקר לערים ריו דה ז'נירו וסאו פאולו, וכך חיזקו את עובדת היותן של ערים אלו כור היתוך.

הברזילאים היפניים הם הקבוצה האסייתית הגדולה ביותר בברזיל. למעשה, ברזיל היא המדינה בה חיים הכי הרבה יפנים בעולם, מלבד יפן. 1.5 מיליון יפנים מתגוררים בשטחי ברזיל, כאשר רובם מרוכזים בעיר סאו פאולו.

בין הבעיות החברתיות איתן מתמודדת ברזיל, ניתן למנות את תנאי התברואה והניקיון הגרועים בכפרים ובאזורים המרוחקים וכן אחוזי בערות ואנאלפבתיות גדולים יחסית באזורים אלו; בכפרים נידחים רבים החיים מתנהלים בצורה דומה לצורה שבה התנהלו לפני מאות שנים. גם גודלה של המדינה הוא מן הגורמים אשר מביאים לבידודם של הכפרים והאזורים המרוחקים; במקרים אחדים אין כבישים ודרכי גישה נוחים בין מקומות שונים, כדוגמת האמזונאס. עם זאת, בשנים האחרונות עושה ממשלת ברזיל מאמצים ל'חיבור' האזורים הנידחים למרכז ברזיל ולערים הגדולות.

בעיות נוספות הן קצב גידול האוכלוסייה הגדול יחסית - מספר מליונים של בני אדם מצטרפים לברזיל מדי שנה, כמו גם העוני והפערים הגדולים בין עשירים לעניים (בברזיל פערים אלו הם מן הגדולים בעולם) אשר גורמים לניתוק בין שכבות שונות בעם הבריזלאי.

[עריכה] חינוך

האוניברסיטה הפדראלית של פארנה, האוניברסיטה הראשונה בברזיל, אשר נוסדה בשנת 1912 בעיר קוריצ'יבה שבמדינת פארנה.

בתי הספר הראשונים הידועים לנו בברזיל נוסדו על ידי הישועים בשנת 1549. הישועים היו דומיננטיים ביותר במערכת החינוך בברזיל עד 1759 עת גורשו על ידי המרקיז של פומבל. החינוך הישועי התרכז בבניית בסיס תרבותי אירופאי משותף ובמיומנויות ספרותיות ורטוריות בפורטוגזית. מעט מאוד הושקע בחינוך מדעי, בלימוד שפות זרות ובהכשרה מקצועית. בעוד ילדי הילידים והשחורים הסתפקו בחינוך המינימלי, ילדי המעמד הגבוה זכו לחינוך המתאים לאליטה תרבותית ובניהם למדו במכללות בברזיל או נשלחו ללימודים גבוהים באירופה.

עם ייסוד הרפובליקה הברזילאית חוקק חוק חינוך חובה, אך לקח שנים רבות עד אשר יושם בפועל בכל חלקי המדינה. ב-1930 הוחל בהקמת מערכת חינוך פדרלית של ברזיל, בנוסף למערכות החינוך המדינתיות ולבתי הספר הפרטיים, אשר בשנות השישים של המאה העשרים היוו 9% מהחינוך היסודי ו 66% מהחינוך התיכוני. ממשלת ברזיל מפקחת על בתי הספר הפרטיים בקביעת תוכנית הלימודים ובמתן תקצוב לבתי ספר העומדים בדרישותיה. תארים של בתי ספר אשר אינם עומדים בדרישות הממשלה אינם מוכרים על ידי המדינה.

בתי הספר בברזיל מחולקים לבתי ספר יסודיים בהם לומדים שמונה שנים ובתי ספר על יסודיים בהם לומדים עוד שלוש שנים. בעבר, היו בתי הספר היסודיים חמש שנתיים, ועד שנות ה-50 של המאה ה-20 רק ארבע שנתיים, ובבתי הספר העל יסודיים למדו במשך 7 שנים, ארבע שנים במעין חטיבת ביניים הנקראת Ginasio ושלוש שנים בחטיבה עליונה הנקראת Colegio. בהמשך הוכללה חטיבת הביניים בתוך מערכת החינוך היסודית.

בסביבות 1960 למדו בבתי ספר יסודיים כמחצית מהילדים בברזיל ופחות מ-10% מהילדים למדו בבתי ספר על יסודיים. בסביבות שנת 2002 כמעט כל הילדים בגילאי 7-10 למדו בבית ספר יסודי, אולם רק 30% מהתלמידים מגיעים לרמת לימודי תיכון בגילאי 15-17. אחוזים רבים מהתלמידים בברזיל לומדים בכיתות נמוכות מההתאמה לגילם, כך שכשליש מהתלמידים בגילאי 15-17 עדיין רשומים ללימודים בבתי ספר יסודיים. נתון מפתיע הוא שבברזיל יש כ-43 מליון ילדים רשומים בבתי ספר בעוד בשכבות הגיל 7-17 יש רק כ-35 מליון ילדים [1]. נתון זה נובע מהכמות הגדולה של תלמידים הלומדים בכיתות נמוכות מהמתאימות לגילם וכנראה מדיווחים מנופחים של מנהלי בתי ספר.

בשנת 2001 היו לאנשים לבנים בברזיל ממוצע של 5.75 שנות לימוד, וללא לבנים; בני תערובת או אינדיאנים, רק 4.04 שנות לימוד בממוצע. נתון זה עולה כל הזמן, בעקבות התרחבות אחוזי ההשתתפות של הילדים בלימודים בבתי ספר.

בברזיל לא מתקיימים מבחני בגרות של המדינה לקראת סיום הלימודים בבית הספר התיכון, אלא התלמידים המסיימים מקבלים תעודה המעידה על 12 שנות לימוד. מבחנים מעין תעודת הבגרות בישראל, המכונים vestibular, נערכים במוסדות להשכלה גבוהה כמבחני קבלה.

[עריכה] השכלה גבוהה

לימודים גבוהים הגיעו בשלב יחסית מאוחר לברזיל, אשר מבחינת המרכז בפורטוגל הייתה מקור לחומרי גלם ותו לא. בהתאם, עד המאה ה־19 נאלצו בני האליטה להפליג לאירופה עבור לימודים גבוהים. האימפריה הברזילאית הכניסה לימודים גבוהים במשפטים, רפואה, לימודים טכניים ואומנויות, ויסדה ב־1839 מוסד להכשרת מורים. בשנת 1912 נוסדה בברזיל האוניברסיטה הראשונה - היא האוניברסיטה הפדראלית של פארנה, הממוקמת בעיר קוריצ'יבה אשר במדינת פארנה שבברזיל. אולם הלימודים במוסדות אלו היו ברמה נמוכה, והיו מיוסדים בעיקר על שינון. פרופסור ריצ'רד פיינמן שלימד פיזיקה במשך שנה באוניברסיטה בברזיל בשנות ה־50 של המאה ה־20, העיד שהתלמידים שיננו חומר רב ויכלו לצטט נוסחאות וחוקים אולם לא הבינו את המשמעות של מה שלמדו.

[עריכה] שפות

התפתחות אוכלוסיית ברזיל (באלפים) החל משנת 1961 ועד לשנת 2003

בעבר היו השפות המדוברות בברזיל שפות השבטים הדרום אמריקאיים המקומיים, על פי רוב ממשפחת שפות הטופי, בעיקר גוואראני וטופי אנטיגו.

כיום השפה הרשמית היחידה בברזיל היא השפה הפורטוגזית והיא שגורה בפי רוב האוכלוסייה, וזאת בשונה משאר מדינות אמריקה הדרומית - בהן מדוברת הספרדית. הבדל זה נובע, כאמור, מכך שהפורטוגלים הם האירופאים הראשונים אשר יישבו את ברזיל, ולא הספרדים. הפורטוגלית היא השפה המדוברת באמצעי התקשורת (ברדיו, בטלוויזיה ובעיתונות), במערכת החינוך ובבתי הספר, ובאמצעותה מנוהלים גם רוב העסקים במדינה. הפורטוגזית עברה שינויים במהלך הדורות, ובמשך הזמן התפתח ניב בריזלאי של פורטוגזית, שההבדל בינו לבין הפורטוגזית ה'קלאסית' מפורטוגל, דומה להבדל בין האנגלית האמריקנית לאנגלית הבריטית; גם בתוך ברזיל עצמה קיים הבדל בין הניבים המדוברית במדינות המחוז השונות.

בברזיל, בעיקר בצפונה, יש שפות וניבים רבים שהם תוצר הכלאה בין הפורטוגזית לבין ניבים אינדיאנים מקומיים שונים. באזורים מרוחקים בדרומה של ברזיל, ישנן קהילות המדברות עדיין בניבים המקומיים מהתקופה הקודמת לגילוי ברזיל על ידי הפורטוגלים, אך בדרך כלל הם דוברים בד בבד גם פורטוגזית. מלבד שפות אלה, קיימות בברזיל מספר קהילות מהגרים הדוברים בשפת ארצם, בעיקר איטלקית, גרמנית ויפנית.

השפה האנגלית נלמדת בבתי הספר התיכוניים כשפה שנייה, אולם רוב הברזילאים אינם מיטיבים לדבר בה. גם השפה הספרדית מובנת, אך פחות מדוברת על ידי רוב דוברי הפורטוגזית.

[עריכה] קבוצות אתניות

אינדיאנים משבט קראיה בברזיל. כיום, האינדיאנים הם חלק קטן באוכלוסייה, שרובה לבנים ממוצא אירופאי.

מבדיקות DNA של מכוני מחקר שונים עולה כי החברה הברזילאית מורכבת ממיעוט אינדיאנים-ילידים (בעיקר בני הקבוצות האתניות והשבטים טופי והגוואראני); כמו גם מבני תערובת רבים של אינדיאנים ואירופאים, המכונים מסטיסים, בנוסף, בחברה הברזילאית רוב של אירופאים לבנים (בעיקר צאצאי פורטוגלים, איטלקים, גרמנים וספרדים), וגם מעט אפריקנים (בעיקר בנטו ויורובה) וכמות ניכרת של בני תערובת של אירופאים ואפריקניים המכונים מולאטים. מיעוט קטן מן התושבים הם אסיאנים (בעיקר ברזילאים יפניים המועסקים לרוב בחקלאות ועבודת כפיים), לבנונים וסורים.

בדרומה של ברזיל אוכלוסיית האירופאים גדולה יחסית. אחוז האירופאים יורד ככל שמצפינים ובמרכזה של ברזיל מספרם זהה לבני התערובת. בצפון-מזרח ברזיל רוב האוכלוסייה היא מצאצאי השחורים, ובצפון רובם של ממוצא אינדיאני.

על פי החוקה בברזיל משנת 1998 , גזענות היא פשע חמור שעונש כבד בצידו. ^[4]

על פי מיפקד הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה של ברזיל שנערך בשנת 2000, זוהי ההתפלגות האתנית בברזיל:

• 54% לבנים
• 22% מולאטים - בני תערובת של אפריקאים ואירופאים
• 12% מסטיסים - בני תערובת של ילידים ואירופאים
• 11% שחורים
• 0.5% אסיאתים ומזרח תיכוניים - (בעיקר ברזילאים יפניים)
• 0.5% ילידים

ראו גם: שבטים ילידים בברזיל | ברזילאים יפניים | דמוקרטיה גזעית

[עריכה] תרבות

ערך מורחב – תרבות ברזילאית

ברזיל היא מדינה רב תרבותית, ואוכלוסייתה ממוצאים שונים. ככזו, תרבותה מגוונת עד מאוד, וניכרות בה השפעות מאזורים ומדינות רבות. המשפיעות העיקריות הן התרבות האינדיאנית המקורית של השבטים הילידים בברזיל, תרבות קהילות העבדים האפריקניים ותרבות אירופאית, בעיקר מפורטוגל. פרט לאלו, קיימות השפעות קלות מארצות הגירה נוספות כמו איטליה, גרמניה, ספרד, יפן וארצות ערב.

[עריכה] מוזיקה ומחול

מיצג ריקוד סמבה ושירה של אחד מבתי הספר לסמבה בריו, במהלך הקרנבל הברזילאי.

המוזיקה והמחול בברזיל הם תולדה של ערוב סגנונות מרחבי העולם, אשר הובאו על ידי מהגרים מארץ מוצאם והתמזגו במרכיבי המוזיקה והריקוד של הילידים המקומיים. במיוחד ניכרות השפעות אירופאיות שהובאו בתקופה הקולוניאליסטית על ידי הכובשים הפורטוגזים, והשפעות מקצבים אפריקניים מתקופת העבדות. התוצאה היא פיוז'ן יוצא דופן בין עידון אירופאי, עצבות המלודיות הפורטוגזיות והאינדיאניות עם חספוס פראי של הקצב האפריקני. אל כל אלה הצטרפה במאה ה-20 השפעת הג'אז האמריקני שהוסיפה את הפן ההרמוני המורכב.

ריקוד הסמבה, על המוזיקה המתלווה אליו, הוא ללא ספק אחד מהסגנונות המזוהים ביותר עם ברזיל בעולם כולו, כמו גם נגזרתו, הבוסה נובה - מעין סמבה מרוככת ומעודנת - שהצמיחה להיטים רבים, הבולט ביניהם הוא הנערה מאיפנימה שזכה לאינספור ביצועים. מעבר להיותן מזוהות עם ברזיל, ניכרת השפעתן של הסמבה והבוסה נובה על התפתחות המוזיקה הכלל עולמית.
פרט לסמבה התפתחו סוגי מחול נוספים בברזיל, רובם קצביים וחושניים, כמו למשל הפוהו - ריקוד עממי הפופולרי במיוחד במחוזות הצפוניים, מיועד בעיקר לריקוד בזוגות, ומלווה בנגינת אקורדיון ותוף בס.

קיים גם רוק מקומי בברזיל, המשלב את מרכיבי הרוק המוכרים עם אלמנטים מהפולקלור הברזילאי, כמו בסגנון הטרופיקליה שפרח בברזיל בשלהי שנות ה-60, אשר מעבר להיותו גירסה מקומית למהפכת הרוק העולמית, נתן ביטוי למחאה חברתית ופוליטית נגד השלטון הדיקטטורי דאז.

עטיפת אלבום המוקדש לגירסאות שונות לשיר "הנערה מאיפנימה", שיר ברזילאי נפוץ מאוד בסגנון הבוסה נובה.

האקלים הפוליטי בו שגשגה הטרופיקליה חדל להתקיים, והמוזיקה הפופולרית הברזילאית (MBP) היא כעת שילוב סוגים שונים של מוזיקת אמצע הדרך, אם כי עדיין בשילוב מרכיבים פולקלוריסטיים.
ראוי לציון גם פסטיבל רוק בריו - פסטיבל בינלאומי של מוזיקת רוק, המתקיים מדי כמה שנים בריו דה ז'נירו (ובליסבון שבפורטוגל). עד כה התקיים הפסטיבל שלש פעמים בריו דה ז'נירו, בשנים 1985, 1991 ו-2001.

בין הזמרים והמלחינים הבריזלאים המוכרים והמשפיעים ביותר ניתן למנות את הייטור וילה לובוס (מלחין בסגנון קלאסי), קייטנו ולוסו, ז'ילברטו ז'יל (המכהן כשר התרבות), אסטרוד ז'ילברטו, וכן את אנטוניו קרלוס ז'ובים וז'ואו ז'ילברטו, אבות הבוסה נובה.

הקרנבל הססגוני המתקיים מדי שנה ברחבי ברזיל ומושך אליו רבבות תיירים מרחבי העולם, מהווה תצוגה מרהיבה של מגוון המחול והמוזיקה העממיים המקומיים בתהלוכות רחוב מרהיבות של בתי הספר לסמבה, הכוללות ריקודי סמבה וסגנונות ריקוד מקומיים אחרים, תלבושות ססגוניות וחושפניות ומוזיקה קצבית.

ראו גם: קטגוריה: מוזיקה ברזילאית | קטגוריה:מוזיקאים ברזילאים | קטגוריה: להקות ברזילאיות

[עריכה] אוכל

ערך מורחב – מטבח ברזילאי

הפיג'ואדה, המאכל הלאומי של ברזיל (במרכז), ומסביבה מספר מנות צדדיות נפוצות.

המטבח הברזילאי, ככלל התרבות הברזילאית, מורכב מהשפעות שהביאו איתם מהגרים מארצות מוצאיהם, העיקריים שבניהם; גרמניה, פורטוגל, אפריקה, השבטים הילידים ומזרח תיכוניים; בעיקר מהגרים מסוריה ולבנון. שילוב זה יצר סגנון בישול לאומי, שלמרות היותו כזה שומר על הבדלים בטעמים ובסוגי המאכלים, וזאת בשל שטחה הגדול של ברזיל.

הפיג'ואדה (בפורטוגזית Feijoada), תבשיל קדרה המורכב בעיקר משעועית שחורה ובשר חזיר טחון, נחשב למאכל הלאומי של ברזיל. מאכל זה, שנוצר כתוצאה המשפעות אירופאיות שהביאו איתם הפורטוגזים, נפוץ גם בארצות אחרות שהיו קולוניות פורטוגזיות. לצד הפיג'ואדה, הקשאסה - סוג משקה המיוצר מקנה סוכר ומקורו בעבדים האפריקניים, נחשב למשקה הלאומי של ברזיל.

בין סוגי משקאות אחרים הנפוצים בברזיל, מלבד המשקה הלאומי, ניתן למנות את הקפיריניה - קוקטייל מסורתי העשוי מתערובת של קשאסה, ליים, סוכר וקרח, וגם את הגוארנה אנטרקטיקה - משקה קל בטעם פרי הגוארנה - הנפוץ מאוד בברזיל.

במטבח הברזילאי מספר מצרכים עיקריים המופיעים במגוון רב של מאכלים; בשר (עוף או בקר), שעועית (בעיקר שחורה), ירקות שורש וירקות אחרים, קמח מאניוק (manioc), ותבלינים פיקנטיים שונים, כמו גם אורז, תפוחי אדמה ואגוזים. ככלל, במטבח הברזילאי תבשילי קדירה ונזידים רבים. באזור האמזונאס גדלים גם פירות טרופיים רבים, בניהם ניתן למנות את הגוארנה. חלק מן המאכלים הברזילאים הם תוצר של מאכלי דלות ועוני שיצרו העבדים האפריקנים שהובאו לברזיל בלית ברירה; כשלא היה להם חומרים איכותיים לבישול הם הרכיבו תבשילי קדירה המילים מרכיבים שונים. כמובן שמרכיבים אלה אינם בנמצא בכל המאכלים הברזילאים, אך הם נפוצים ברבים מהם; יש לציין כי באזורים שונים מכינים לעיתים מאכלים דומים בסגנונות תיבול והכנה שונים.

[עריכה] דת

רובם של הברזילאים מאמינים בנצרות לסוגיה; בעיקר נצרות קתולית. בתמונה פסל ישו הגואל בריו דה ז'נרו

ברזיל היא המדינה בעלת אוכלוסיית הנוצרים קתולים הגדולה בעולם: רוב אוכלוסייתה, כ-74 אחוזים, הם קתולים. לעובדה זאת הייתה השפעה רבה על החוקים בברזיל, דוגמת אי ההכרה בגירושין עד המחצית השנייה של המאה ה-20.

מספר הנוצרים הפרוטסטנטים בעליה ונכון לשנת 2006 עומד על כ-1.3 אחוזים מהאוכלוסייה, כלומר כ-2.3 מיליון איש. כמו כן חיים בברזיל כ-900,000 מורמונים, המהווים כ-0.5 אחוזים מכלל התושבים. חלק מן האוכלוסייה אוחזים באמונות שהן שילוב בין הנצרות לגווניה לבין פולחן דרום אמריקני מסורתי; הפולחן המקורי של השבטים הילידים הוכחד כמעט כליל.

בברזיל חיים כ-150,000 יהודים (0.065 אחוזים מהאוכלוסייה) וכ-28,000 מוסלמים (כ-0.015 אחוזים).

ברזיל היא אחת מן מדינות המערב בהן הריכוז הגבוה ביותר של מאמינים בדתות ואמונות מזרח-אסייאתיות מסורתיות, כדוגמת השינטו והבודהיזם; מאמיני דתות אלה מהווים חלק ניכר מהאוכלוסייה, יחסית לחלקם במדינות מערביות אחרות. כמו כן קיימות בברזיל אמונות וצורות פולחן אפריקניות מסורתיות, כמו הקנדומבלה או המקומבה.

[עריכה] יהדות ברזיל

ערך מורחב – יהדות ברזיל

יהודים אנוסים הגיעו לברזיל מפורטוגל זמן קצר לאחר גילויה. ב־1920 גברה הגירת היהודים לברזיל עם הגבלות הכניסה לארצות הברית. בגל הגירה זה התיישבו היהודים גם בארצות אחרות בדרום אמריקה, בעיקר בארגנטינה. הגירת יהודים משמעותית נוספת התרחשה עם תום מלחמת העולם השנייה.

כיום חיים כ־150,000 יהודים בברזיל (כ־0.065 אחוזים מהאוכלוסייה הכוללת) והם מהווים חלק אינטגרלי בפוליטיקה, בספורט, באקדמיה, בתעשייה ובמסחר וכל שאר תחומי החיים בברזיל. רוב היהודים הברזילאים חיים במדינת סאו פאולו אך ישנן קהילות יהודיות גם במדינות ריו דה ז'נירו, ריו גראנדי דו סול ופארנה. יהדות ברזיל נחשבת למבוססת ועשירה, ורוב היהודים במדינה חיים בביטחון כלכלי.

[עריכה] ספורט

נבחרת ברזיל בכדורגל בעת משחק

הספורט הנפוץ ביותר בברזיל הוא הכדורגל, המשוחק על ידי כל חלקי העם; החל מעשירים ועד דיירי שכונות עוני כגון הפאבלות. ברזיל ידועה בעולם כולו בשחקני הכדורגל אשר יצאו מתוכה, ביניהם ניתן למנות את פלה ורונאלדיניו, משחקני הכדורגל הטובים ביותר בעולם בכל הזמנים. נבחרת ברזיל בכדורגל היא היחידה שהשתתפה בכל אליפויות העולם בכדורגל והיא זכתה במרב הפעמים - 1958, 1962, 1970, 1994 וב2002. גם אצטדיון הכדורגל הגדול ביותר בעולם, המרקנה, נמצא בריו דה ז'נרו אשר בברזיל.
סוגי ספורט נוספים הנפוצים בברזיל הם הכדורעף וכדורעף חופים, המשוחקים בעיקר בקרבת חופי הים במדינה; בפרט אלו של ריו דה ז'נרו. משחקים נוספים הם גרסאות מקומיות, מעין שילוב בין כדורגל לכדור-חוף וכדור-עף. נבחרות הכדורעף וכדורעף החופים של המדינה מצליחות גם הן, באופן יחסי, בתחרויות בינלאומיות.

גם ענפי ספורט אחרים נפוצים בברזיל. נבחרתה הכדורסל הלאומית של ברזיל זכתה פעמיים באליפות העולם בכדורסל; בשנת 1959 ובשנת 1963. שחקן הכדורסל הברזילאי אוסקר שמידט נחשב כאחד מטובי הכדורסלנים ששיחקו בשנות השמונים והתשעים.

תרגיל קפואירה

גם משחק הטניס נעשה נפוץ במדינה, בעיקר מתחילת שנות האלפיים, וזאת, בין השאר, בעקבות דירוגו הממושך של שחקן הטניס הברזילאי גוסטבו קורטן בצמרת הטניס העולמי וזכייתו שלוש פעמים באליפות צרפת הפתוחה בטניס; בשנים 1997, 2000, ו-2001.

תחומי הספורט המוטורי, בעיקר מירוצי אופנועים ומירוצי מכוניות, אהודים ונפוצים בברזיל מזה זמן רב. ברזיל הוציאה מקרבה מספר זוכים בתחרות פורמולה 1: אמרסון פיטיפאלדי בשנים 1972 ו־1974, נלסון פיקה בשנים 1981, 1983 ו־1987, ואיירטון סנה, אשר נהרג בתאונת מירוץ. סנה נחשב לאחד מנהגי הפורמולה 1 הטובים ביותר בכל הזמנים וזכה בברזיל להערצה המונית.

בתחום האתלטיקה הקלה היו לברזיל מספר הישגים לאורך השנים. במיוחד בולטים בתחום קופצי הקפיצה המשולשת. הבולטים מביניהם הם: אדהמר דה סילווה אשר שלט בתחום בשנות החמישים וזכה בשני משחקים אולימפיים במדליות זהב, וז'ואאו קרלוס דה אוליווירה אשר החזיק בשיא העולמי בקפיצה משולשת מ־1975 ועד 1985.

מספר סוגים של אומניות לחימה שפותחו בברזיל נפוצו ונעשו לאהודים גם בשאר רחבי העולם, בניהם ניתן למנות את הולה טודו (Vale tudo), ג'יו ג'יטסו ברזילאי, והמוכרת מכולם - הקפואירה, שפותחה על ידי עבדים שהובאו לברזיל מיבשת אפריקה.

[עריכה] חגים וחגיגות

[עריכה] צבא וביטחון

הכוחות המזוינים של ברזיל

זרועות צבא ברזיל חיל האוויר הברזילאי חיל הים הברזילאי עיטורים ומדליות מדליות ועיטורים בצבא ברזיל דרגות צבא ברזיל היסטוריה צבאית היסטוריה צבאית של ברזיל היסטוריה של ברזיל

ערך מורחב – הכוחות המזוינים של ברזיל

הכוחות המזוינים של ברזיל מורכבים מארבעה זרועות:

• צבא ברזיל - הזרוע היבשתית, הוא מן הצבאות העוצמתיים ביבשת דרום אמריקה
• חיל הים הברזילאי, שהוא העוצמתי ביותר בדרום אמריקה, ומחזיק ספינות טילים, משחתות, פרגיטות ואף נושאות מטוסים
• חיל האוויר הברזילאי המחזיק מטוסי סיור, תקיפה ותובלה
• המשטרה הפדרלית הברזילאית.

גיל הגיוס לצבא הוא, כמו במדינת ישראל, 18, ובברזיל כ־47,732,285 חיילים כשירים בגילאים 15-49, נכון לשנת 2000. תקציב הכוחות המזוינים הוא 13,408 מיליארד דולר, שהם כ־1.9% מהתוצר הלאומי גולמי.

מלבד הכוחות המזוינים של ברזיל, סוכנות הביון הברזילאית (Agência Brasileira de Inteligência), ממשיכת דרכו של שירות המידע הלאומי הידוע לשמצה שהתפרק עם כינון המשטר הדמוקרטי, היא האחראית לתכנן, לבצע, לבקר ולתאם על מבצעי הביון במדינה, בנוגע לאיומים פנימיים או איומי חוץ.

לברזיל גם תוכנית חלל משלה, שבמסגרתה שוגרו מספר רקטות וגשושים אל החלל. תוכנית החלל הברזילאית הייתה בשליטה הצבא עד שנת 1994, אז, בעקבות לחץ מצד ארצות הברית, היא הופרטה ונעשתה לאזרחית, ושמה שונה לסוכנות החלל הברזילאית.

[עריכה] הערות שוליים

1. ^ קיימים הבדלים בין הפורטוגזית המדוברת בברזיל לבין הפורטוגזית של פורטוגל. למידע נוסף ראו שפות.
2. ^ ברזיליה משמשת כעיר הבירה החל משנת 1960; לפניה הייתה ריו דה ז'נרו במעמד זה.
3. ^ ראו כאן (פורטוגזית)
4. ^ ראו מסמך של האו"ם בנושא

[עריכה] ראו גם

לנושאים העוסקים בברזיל, ראו פורטל ברזיל.

• קרנבל ברזילאי
• אדריכלות בברזיל
• סוכנות החלל הברזילאית
• תחבורה בברזיל

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: ברזיל
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ברזיל

[עריכה] אתרים רשמיים וממשלתיים

• אתרה הרשמי של ממשלת ברזיל - באנגלית ובפורטוגזית
• אתרו הרשמי של נשיא ברזיל - בפורטוגזית
• אתרה הרשמי של ממשלת ברזיל - בפורטוגזית
• אתרם הרשמי של מחוזות ברזיל - באנגלית ובפורטוגזית
• אתר משרד התרבות הברזילאי

[עריכה] מידע וסטטיסטיקות

• מפות של למעלה מחמישים ערים בברזיל - בפורטוגזית
• Curitiba Brazil (גרסה אנגלית)
• המנון ברזיל
• ברזיל באתר גרינגו
• מידע על התרבות הברזילאית
• היסטוריה כלכלית של ברזיל
• מזג האוויר בברזיל - באתר וואלה!
• מידע רב על ברזיל: כלכלה, תרבות, חברה, היסטוריה וגאוגרפיה

[עריכה] תמונות וסרטונים

• תמונות מברזיל
• תמונות נוספות מברזיל - באתר NRG
• ברזיל- תמונות נוף וטיילים
• צילומי לווין של ערי ברזיל הראשיות
• טיול וירטואלי ברבות מערי ברזיל

[עריכה] תיירות

• מידע מקיף על ברזיל ודרום אמריקה, מתוך אתר גרינגו
• ברזיל בוויקיטיולים
• ברזיל - מידע תיירותי רב באתר Ynet
• אתר תיירות ברזילאי
• מידע רב על תיירות בברזיל
• מידע תיירותי על ברזיל
• מידע שימושי למטייל בברזיל

מדינות וטריטוריות באמריקה הדרומית

מדינות: אורוגוואי · אקוודור · ארגנטינה · בוליביה · ברזיל · גיאנה ·ונצואלה · סורינאם · פארגוואי · פרו · צ'ילה · קולומביה טריטוריות: איי פוקלנד · גיאנה הצרפתית · איי דרום ג'ורג'יה ואיי דרום סנדוויץ'

קהילת המדינות הדוברות פורטוגזית

חברות: אנגולה | ברזיל | כף ורדה | גינאה ביסאו | מוזמביק | פורטוגל | סאו טומה ופרינסיפה | מזרח טימור משקיפות: גינאה המשוונית | מקאו

   

ערך מומלץ