פדרו הראשון קיסר ברזיל
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
 |
יש להשלים ערך זה ערך זה עשוי להיראות מלא ומפורט אך העבודה עליו הופסקה לפני שהושלמה, ועדיין חסר בו תוכן מהותי. הנכם מוזמנים להשלים את החלקים החסרים ולהסיר הודעה זו. ראו פירוט בדף השיחה. |
פדרו הראשון (12 באוקטובר 1798 - 24 בספטמבר 1834) היה קיסר ברזיל הראשון בשנים 1822-1831 (תקופת האימפריה הברזילאית), וכן מלך פורטוגל תחת השם פדרו הרביעי בשנת 1826. צאצא לבית ברגנזה. נחשב על ידי הברזילאים ל"אבי האומה".
תוכן עניינים |
[עריכה] חייו
פדרו הראשון היה בנו השני של ז'ואו השישי מלך פורטוגל ואשתו קרלוטה ז'ואקינה.
[עריכה] הבריחה לברזיל
עם כיבוש פורטוגל על ידי צבאות נפוליון בשנת 1807 בעקבות סירובה להשתתף באמברגו על בריטניה, נמלט פדרו בן התשע עם שאר המשפחה המלכותית וכל הממשלה הפורטוגלית למושבה ברזיל, שם התיישבו בריו דה ז'נירו.
עם איחודן של ברזיל ופורטוגל לממלכה אחת בשנת 1815 כחלק מהסכמי קונגרס וינה, חדלה ברזיל להיות מושבת כתר. סבתו של פדרו, המלכה מריה הראשונה, הייתה למלכת פורטוגל וקיסרית ברזיל. בנה ז'ואו השישי, ששימש כעוצר הממלכה בגלל מחלת הנפש של אמו, החליף אותה בתפקיד עם מותה בשנת 1816. כך היה פדרו ליורש העצר של שתי הממלכות, שאוחדו.
בפורטוגל הצליחו בינתיים כוחות בריטיים להכניע את הכיבוש הצרפתי. משום שז'ואו השישי לא מיהר לשוב לפורטוגל, שלט בה מפקד הצבא הבריטי ויליאם קר ברספורד כדיקטטור צבאי. עם פרוץ המהפכה הליברלית בפורטוגל בשנת 1821, איבד ברספורד את שלטונו, והתקבלה חוקה ליברלית. הפלרמנט (הקורטס) דרש את חזרתו המיידית של המלך מברזיל.
בלב כבד החליט ז'ואו השישי לעזוב את ברזיל ולשוב לארצו. גם אימו של פדרו, קרלוטה ז'ואקינה ואחיו הצעיר מיגל הראשון עזבו את ברזיל. לעומתם, נשאר פדרו בריו דה ז'נירו ומונה על ידי אביו לעוצר בברזיל.
הקורטס (הפרלמנט) הפורטוגלי לא קיבל את ההסדר הזה, וביקש להחזיר את מעמדה של ברזיל כמושבה ולאלץ גם את יורש העצר לשוב לפורטוגל.
[עריכה] ייסוד האימפריה של ברזיל
בתגובה לדרישת הקורטס, הכריז פדרו ב-7 בספטמבר 1822 על עצמאותה של ברזיל בקריאה הדרמטית "עצמאות או מוות" (Indepêndencia ou morte), אשר נכנסה להיסטוריה כזעקת איפירנגה. יורש העצר פדרו היה איפוא לפדרו הראשון, קיסר ברזיל.
יש עדויות לכך שצעד זה של פדרו היה מתואם עם אביו, מלך פורטוגל ז'ואו השישי. ברחבי אמריקה הדרומית התשפטה באותה התקופה תנועה מהפכנית , שהביאה להכרזת העצמאות של המושבות הספרדיות והפיכתן לרפובליקות. מלך פורטוגל חשש, ובצדק, שאם יעלה בידי הקורטס להחזיר את ברזיל למעמד של מושבה, תפרוץ מהפכה בברזיל והיא תוכרז כרפובליקה. הכרזתו של פדרו הבטיחה שברזיל, המושבה הברזילאית הגדולה והעשירה ביותר, תישאר בשליטתו של בית ברגנזה. זו הייתה גם דרך נוחה להוציא את ברזיל מהשפעתו של הקורטס. בגלל האילוץ הדיפלומטי, לא יכול ז'ואו השישי להכיר מייד בעצמאות קיסרות בנו, וההכרה ניתנה רק בשנת 1825. ז'ואו השישי גם לא פגע במעמדו של פדרו, ולא שלל ממנו את מעמדו כיורש העצר של פורטוגל.
אלא שבשנת 1824 באה תגובת נגד למהפכה הליברלית בפורטוגל, שבה ניסו המלכה והנסיך מיגל הראשון לבטל את הישגי המהפכה ולהשיב את האבסולוטיזם. מכיוון שהמלך התנגד לצעדים אלה, החזיקו בו אשתו ובנו כבן ערובה הלכה למעשה. בעזרה של כוחות בריטיים, שהיו בעלי מעמד רב בפורטוגל מאז כיבוש נפוליון את המדינה, הצליח להשיב את מושכות השלטון לידיו. מיגל נאלץ לצאת לגלות בוינה.
[עריכה] המלכתו על פורטוגל והתפטרותו
המלך ז'ואו השישי מת בשנת 1826, ובנו פדרו הומלך כמלך פורטוגל פדרו הרביעי. אלא שהוא סירב לעזוב את ברזיל ולשוב לפורטוגל, ואחותו איזבל מריה שלטה בממלכה כעוצרת. הממלכה, שחוקתה משנת 1821 בוטלה עוד בידי ז'ואו השישי, קיבלה עתה מידי פדרו חוקה חדשה, שנודעה כ"צ'רטה" של שנת 1826. העוצרת איזבל מריה ומקורביה לא ראו בעין יפה את מתן החוקה וניסו למנוע את כניסתה לתוקף.
פדרו, שמלך עתה בשתי ממלכות, לא הצליח לאחד אותן, והניסיון למשול בשתיהן לא עלה יפה. בפורטוגל לא קיבלו בעין יפה מלך היושב בברזיל, ואילו בברזיל הושמעה ביקורת על התעסקותו של פדרו בבעיותיה של פורטוגל. לבסוף היה על פדרו לבחור בין ברזיל לפורטוגל, והוא בחר בראשונה. לאחר חודשיים בלבד כמלכה של פורטוגל ויתר על תוארו הזה במאי 1826.
לפני התפטרותו מן המלוכה הקפיד להסדיר את סוגיית יורשיו. בפורטוגל נועדה להחליפו בתו הבכורה מריה השנייה, ובברזיל, לאחר מותו, אחד מבניו. מכיוון שאחותו איזבל מריה לא עמדה בדרישות תפקיד העוצרות בפורטוגל, החליף אותה באחיו מיגל, שהיה כאמור בגלות בווינה, כעוצר הממלכה במקום ביתו הקטינה. הוא תכנן שכאשר מריה תתבגר, ישא אותה מיגל לאישה, כך שיוכלו למלוך ביחד על פורטוגל, ושני הענפים היריבים של בית ברגנזה ישלימו זה עם זה.
בווינה אף נערכה חתונה שלא בנוכחות הצדדים. מריה, הקטינה, אשר הייתה עד אז בחצר אביה בריו דה ז'נירו, נסעה לווינה, שם הייתה אמורה להשלים את חינוכה בחצר הקיסרית. מיגל, שנשבע בינתיים אמונים לאחיו פדרו ולאחייניתו מריה וכן לחוקת 1826, בא לליסבון והחליף את איזבל מריה כעוצר הממלכה.
