ונצואלה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הרפובליקה הבוליברית של ונצואלה (בספרדית: República Bolivariana de Venezuela) היא מדינה שממוקמת באזור הצפוני של דרום אמריקה. היא גובלת עם קולומביה במערב, ברזיל בדרום, עם גיאנה במזרח, ועם הים הקריבי בצפון.

תוכן עניינים 1 היסטוריה 2 פוליטיקה 3 גאוגרפיה 4 אקלים 5 כלכלה 6 דמוגרפיה 7 ארועים מיוחדים 8 יהדות ונצואלה כיום 8.1 חינוך 8.2 דת 8.3 תרבות 9 יחסי ישראל-ונצואלה 10 ראו גם 11 קישורים חיצוניים

[עריכה] היסטוריה

ערך מורחב – היסטוריה של ונצואלה

שבטים של בני הקאריבן, אראוואק וצ'יבצ'ה חיו כאן בנחת, עד שהגיעו הכובשים הספרדיים. הם אלה שהעניקו לה את שמה שמשמעותו - ונציה הקטנה. הספרדים התיישבו בתחילת המאה השש עשרה ב- Cumaná, והפכו אותה לעיר מרכזית. המקומיים התנגדו נמרצות וניסו להיאבק בספרדים, שהשאירו אחריהם הרס ומוות. נחישותם של ההיספנים נבעה מהחיפוש הבלתי מתפשר אחר זהב. כאשר מאמציהם עלו בתוהו, נטשו את ונצואלה החבולה. ב-1821 השתלט המשחרר הגדול של דרום אמריקה, סימון בוליבר על המדינה, וב-1830 הכריזה ונצואלה על עצמאות, אחת ממדינות דרום אמריקה העצמאיות הראשונות. משבר עצום פקד אותה, מאבקי כוח, הפיכות ומעשי טרור רצחניים שאיימו על שלמותה, וסדרה של רודנים מיליטנטיים שלטו בה ביד רמה.

[עריכה] פוליטיקה

הפוליטיקה של ונצואלה, כמו מדינות אחרות באמריקה הלטינית, אופיינה לאחר עצמאותה בחוסר יציבות פוליטית, הפיכות צבאיות ומשטרים ששירתו את האינטרסים של ההון הצפון אמריקאי והאירופאי.

ב-1958 הסתיימה תקופת הדיקטטורה של הגנרל פרז חימנז ששלט מ-1952 והוכרז על בחירות להמשך אותה שנה. אך טרם הבחירות נחתם הסכם פונטו פיחו בין נציגים של שלושת המפלגות הגדולות. הסכם זה חילק למעשה את השלטון בין המפלגות ומנע תחרות אמיתית. כיום נהוג בונצואלה לכנות את המשטרים שבין אותה תקופה לתקופת בחירתו של הוגו צ'אווס לנשיא, המשטרים הפונטו פיחסטים.

ב-1989, עקב המצב הכלכלי הקשה החלו התקוממויות עממיות בפרברי קראקס שהתפשטו תחילה לקראקס עצמה ולאחר מכן ליתר המדינה. במהלך האירועים בהם פשטו עניים על בתי עסק, חסמו כבישים ושיתקו את הבירה, הורה הנשיא קרלוס אנדרס פרס למשטרה לפתוח באש חיה על מפגינים וגרם למותם של מאות עד אלפי אנשים. התקוממויות אלו הנקראות קרקסו (מילוית: מכת קראקס) היו שלב ראשון בשינוי מאזן הפוליטיקה בונצואלה.

ב-1992 הוביל גנרל אלמוני בשם הוגו צ'אווס נסיון הפיכה צבאי שנכשל אך מיקם את צ'אווס עמוק בתודעה הציבורית. לאחר יציאתו מן הכלא הקים צ'אווס את התנועה לרפובליקה החמישית, שחרטה על דגלה את הסוציאליזם והמלחמה בשחיתות ודרשה ליצור חוקה חדשה שתשרת את האינטרסים של העם. ב-1998 נבחר צ'אווס לנשיאות, והוביל מהלך ליצירת חוקה חדשה שתגביר את הדמוקרטיה במדינה. וב-1999 נבחר מחדש על פי אותה החוקה.

באופוזיציה יושבות המפלגות אקסיון דמוקרטיה וקופאי, יחד עם מפלגות נוספות פחות משמעותיות, אך האופוזיציה איננה מאוחדת וחלשה. העם הונצואלני מאוד מפולג כיום בין מחנות האופוזיציה והקואליציה, כאשר תומכיו של צ'אווס מכונים צ'אוויסטים והמתנגדים מכונים אסקוולידוס (escualidos). רובה של התיקשורת מתנגדת במובהק לממשלתו של צ'אווס, אך ישנם מספר רב של אמצעי תקשורת קטנים ולא כלכליים שתומכים בשלטונו של צ'אווס. עיקר הפילוג הוא סביב השאלה האם לתמוך בסוציאליזם שנתמך על ידי צ'אווס, לבין כלכלת שוק חופשית, הוא מאופיין בהתפלגות מעמדית ברורה שבה העניים תומכים ברובם הגדול בסוציאליזם והעשירים תומכים בשוק החופשי מעמד הביניים אינו אחיד כמו היתר.

האופוזיציה מואשמת פעמים רבות בנסיונות לא דמוקרטיים להפיל את השלטון, כמו נסיון ההפיכה באפריל 2002 שהסתיים בכשלון וכן התנקשות בחייו של התובע הכללי דנילו אנדרסון.

צ'אווס הוביל מדיניות של עימות עם ארצות הברית, שהובילה להטלת מגבלות על ידי ממשלת ארצות הברית על מכירת נשק לונצואלה, לאחר שנים רבות בהם רובם של כלי הנשק של צבא ונצואלה היו מתוצרת ארצות הברית. המגבלות על רכישת נשק מארצות הברית הובילו את ונצואלה להידוק יחסים עם רוסיה. בקיץ 2006 נחתם בין רוסיה וונצואלה עסקת נשק גדולה שכללה 103,000 רובי קלצ'ניקוב, 24 מטוסי קרב מדגם סוחוי-30 ו-30 מסוקי קרב.

[עריכה] גאוגרפיה

ערך מורחב – גאוגרפיה של ונצואלה

ונצואלה נמצאת בחצי הכדור הצפוני, בצפון אמריקה הדרומית על חוף הים הקריבי. נמצאת בין קווי הרוחב 0 ל- 10. גובלת בים הקריבי בצפון, בגיאנה במזרח, בברזיל בדרום ובקולומביה במערב.

גובה: מינימום – 0 מקסימום – 5007 מ´ – פיקו בוליבר.

[עריכה] אקלים

אקלים טרופי, חם ולח. הטמפרטורות די קבועות לאורך כל השנה. ההבדל בין העונות מורגש בכמויות המשקעים. העונה היבשה נמשכת בין החודשים דצמבר עד אפריל, והגשמים שוטפים את המדינה בשאר חדשי השנה.

[עריכה] כלכלה

ערך מורחב – כלכלת ונצואלה

למרות שבתחילת המאה העשרים גילו נפט באזור אגם מאראקאיבו, המדינה נותרה מדינה ענייה, עם בעיות חברתיות רבות. למרות שלאחרונה מצבה די-יציב, עדיין מאיימות עליה סכנות של מפלות כלכליות והאווירה הכלכלית בה מתוחה.

[עריכה] דמוגרפיה

ערך מורחב – דמוגרפיה של ונצואלה

96% קתולים, 2% פרוטסטנטים, 2% אחרים.

[עריכה] ארועים מיוחדים

1. קרנבל – מתקיים בחודש מרץ, מלא מוזיקה סוחפת וריקודים.
2. חג המולד – מתקיים ב-25 בדצמבר, לזכר הולדת בוליבר שנולד ב-24 ביולי.

[עריכה] יהדות ונצואלה כיום

ערך מורחב – יהדות ונצואלה

הקהילה היהודית בונצואלה, שהיא אחת הקהילות העתיקות באמריקה הלטינית, מונה כ-25,300 איש (כ-60 אחוז מהם אשכנזים, והשאר ספרדים). המרכזים היהודיים הגדולים הם: בקאראקס, מרקאיבו, ולנסיה ומאראקאי.

[עריכה] חינוך

בבירה - קאראקס - בית ספר יהודי ובו 1,700 תלמידים (90% מילדי היהודים), המוחזק על ידי "ההתאחדות היהודית", וגן ילדים. במאראקאי קיים בית ספר יהודי נוסף, קטן יותר מבית הספר בקאראקס. שליחי המחלקה לחינוך של הסוכנות היהודית בוונצואלה מקיימים לימודים גם באמצעות האינטרנט. שישה מורים מישראל, המלמדים בוונצואלה, מלמדים שיעורים ביהדות, עברית וישראל, באמצעות אתר האינטרנט של המחלקה לחינוך בסוכנות בשפה הספרדית. נוסף לשלושה זוגות של מורים מישראל, פועלים במקום גם שליח קהילתי וכן שתי בנות שרות לאומי מישראל.

[עריכה] דת

אין ארגון כללי ארצי, אך קיימת "ההתאחדות היהודית" של הקהילה האשכנזית, ולספרדים - "ארגון יהודי ונצואלה", בקראקס. בבירה, קראקס, יש הסתדרות ציונית, ובכל רחבי המדינה יש בתי-כנסת אחדים, ורב אחד.

[עריכה] תרבות

העיתונות היהודית כוללת 2 שבועונים (בספרדית).

[עריכה] יחסי ישראל-ונצואלה

היחסים הדיפלומטיים של ונצואלה וישראל מתוחים במיוחד, לאור הקשר הקרוב של ישראל וארצות הברית, שמסוכסכת עם ונצואלה. נשיא ונצואלה, הוגו צ'אבס, הביע תמיכה בפלסטינים במספר מקרים, ובחודש יולי 2006 אף גינה את "התקפת ישראל בלבנון", כדבריו. שגריר ונצואלה בישראל זומן לפגישה במשרד החוץ, בו הובהר לו כי "ישראל קובלת על חוסר האיזון בדברי הנשיא", וכי "ישראל רוצה ביחסי ידידות עם ונצואלה, וציפיותיה היא ליותר איזון בהצהרות הממשל" ^[1]. לאחר זימון זה, ב-3 באוגוסט 2006, הורה הנשיא צ'אבס להחזיר את שגריר המדינה מישראל, ושב וגינה את הפעילות הצבאית של ישראל בלבנון. בונצואלה עצמה, הארגונים היהודיים מוחים על השבת השגריר בישראל לקראקס, כדי למחות על המתקפה של ישראל בלבנון. ארגונים אלה מאשימים את ממשלת ונצואלה "באנטישמיות ובתמיכה חד צדדית בחיזבאללה ובחמאס". בתגובה הוחלט במשרד החוץ הישראלי להחזיר את השגריר להתייעצויות בירושלים. נכון להיום השגרירות הישראלית בקראקס פועלת אולם אין בה שגריר מכהן.

[עריכה] ראו גם

• רפובליקת קולומביה הגדולה

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: ונצואלה

• ונצואלה באתר גרינגו