עוני
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
עוני הוא מצב שבו אין לאדם, למשפחה או לקבוצת בני אדם די אמצעים לקיים את עצמם, או לחלופין, מצב שבו אדם (או קבוצה) נאלץ להסתפק ברמת חיים נמוכה במידה רבה מזו של יתר האנשים בסביבתו הקרובה. המצב הראשון מכונה "עוני מוחלט" בעוד האחרון מכונה "עוני יחסי".
תוכן עניינים |
[עריכה] מדידת עוני
ברוב המדינות מקובל למדוד את שיעור העוני כחלק מהסטטיסטיקה הכלכלית הרגילה. ישנן כמה שיטות למדידת עוני:
- קביעת סף הכנסה הנמוך במידה רבה מההכנסתם של רוב תושבי המדינה, ובדיקת שיעור האנשים שהכנסתם נמוכה מהסף. שיטה זו מודדת "עוני יחסי". זו השיטה המקובלת בישראל וברוב מדינות העולם. בישראל מוגדר 'קו העוני' כ-50% מההכנסה החציונית. החישוב נעשה למשק בית, ולכן קו העוני לאדם יחיד הוא נמוך משמעותית מקו העוני למשפחה שבה שלושה ילדים.
- קביעת "סל מוצרים" שנחשבים בעיני רוב תושבי המדינה להכרחיים לצורך קיום אורח חיים תקין, ובדיקת שיעור התושבים שהכנסתם נמוכה מכדי לקנות את "סל המוצרים" הזה. שיעור העוני הנמדד בשיטה זו קרוב יותר להגדרת "עוני מוחלט", אולם קביעת המוצרים ההכרחיים נעשית ביחס למקובל במדינה המסוימת.
- קביעה שרירותית של סכום כסף נמוך מאוד, ובדיקת שיעור האנשים שהכנסתם נמוכה ממנו. שיטה זו מודדת "עוני מוחלט" והיא מקובלת במדידות בינלאומיות, שבהן קשה להגדיר מהו "סל מוצרים" הכרחי. הסף המוגדר כ"עוני מוחלט" על ידי האו"ם הוא הכנסה יומית של שני דולר אמריקאי (9-10 שקלים חדשים בשנת 2005).
יש לציין כי עשוייה להתקיים חפיפה רבה בין המדידות בשיטה הראשונה (עוני יחסי) ובין המדידות בשיטה השנייה (לפי סל מוצרים בסיסי). מחד, קביעת אופן חישוב רף ההכנסה לקביעת העוני היחסי נעשה לאור מה שנתפס כהכנסה הנדרשת לסיפוק צרכיו הבסיסיים של האדם. מאידך, גם "סל המוצרים" הבסיסי הוא, במידה רבה, תוצר של יחסיות חברתית. בחברה עשירה יתפסו יותר שירותים כהכרחיים מאשר בחברה ענייה. זאת ועוד - בחברה עשירה יש ציפיות שונות מהאדם לעומת חברה ענייה. לדוגמה, בחברות עניות הקשר של האזרחים עם רשויות המדינה עשוי להתבצע באמצעים פשוטים כגון שליחת מכתבים או שליחת שליחים, בעוד שבחברה עשירה יצפו רשויות המדינה כי האזרחים ישתמשו בטכנולוגיות מתקדמות יותר כגון טלפונים ורשתות מחשבים. לפיכך אזרח בחברה עשירה שאין ידו משגת לשלם עבור שירותי טלפון ייחשב עני ואף מוגבל, בעוד שאזרח במצב דומה בחברה ענייה לא ייחשב עני וכמובן לא ייחשב מוגבל.
לעומת זאת, עשוי להתקיים פער ניכר בין המדידה בשיטה היחסית ובין המדידה בשיטת "העוני המוחלט" (למשל, לפי הסף המוחלט של האו"מ, 2 דולר ליום - אין למעשה בישראל עניים כלל, בעוד ששיעורם רב במדינות נחשלות מן העולם השלישי).
השיעור הנמדד של עניים מתוך האוכלוסייה תלוי גם בחלוקת העולם לאזורים (או לתת-אוכלוסיות) המשמשים לצורך מדידת העוני. אם, בקיצוניות אחת, מודדים "עוני יחסי" בכל העולם, כאשר כלל אוכלוסית העולם מהווה קבוצה אחת - אין למעשה הבדל בין מדידת "עוני יחסי" לבין מדידת "עוני מוחלט". במקרה זה, נמצא כי במדינות המפותחות אין עניים כלל ואילו במדינות הנחשלות ביותר - התושבים הם עניים ברובם הגדול. אם, לעומת זאת, נחלק את העולם ליחידות קטנות, ייתכן שנמצא כי שיעור העניים בשכונה עשירה כמו סביון (כאשר העוני נמדד על יסוד ההכנסה החציונית בסביון) גבוה בהרבה משיעור העניים בשבט אפריקני נידח (כאשר העוני נמדד על יסוד ההכנסה החציונית שם).
דוגמה נוספת לבעיתיות הקשורה בשיטת המדידה היחסית היא איחוד גרמניה. גרמנים רבים בגרמניה המזרחית, שנמצאו מעל ל"קו העוני" לפני האיחוד, ירדו אל מתחת ל"קו העוני" והפכו עניים מיד לאחריו. לעומת זאת, "עניים" רבים בגרמניה המערבית חדלו מלהיות עניים מיד לאחר האיחוד. אמנם, ניתן להסביר זאת בכך שהרגשתם של תושבי המזרח השתנתה עם האיחוד והם הרגישו עצמם עניים יותר (והיפוכו של דבר בתושבי מערב גרמניה). נראה גם שאיחוד גרמניה גרם לעליה מיידית בשיעור הכולל של העניים בגרמניה, לפני שחל שינוי ממשי במצבם הכלכלי של התושבים.
הקושי במדידת עוני נובע מהצורך לתרגם את רמת החיים למונחים כספיים, בעוד חלק ניכר מהשירותים שאנשים נותנים אלה לאלה, לרבות שירותים הניתנים על ידי המדינה, אינם נמדדים בכסף. בשיטת המדידה המקובלת (קו עוני של 50% מן ההכנסה החציונית) ובשיטות דומות אחרות, עשויים מספר העניים ושיעורם מכלל האוכלוסייה להשתנות במידה ניכרת על פי השיטה בה מחלקת המדינה סיוע לנצרכים. למשל, אם, במקום להעניק שרותים רפואיים ואחרים בעין, תתן המדינה תוספת הכנסה כספית השקולה כנגד אותם שירותים - צפוי השיעור הנמדד של העניים לרדת במידה ניכרת ביותר (ולהיפך, כאשר ימירו תמיכה כספית בתמיכה בעין). נגיד בנק ישראל, פרופ' סטנלי פישר, אף טען כי, בשל בעיית המדידה, עליית שיעור העניים בישראל אינה עובדה מוכחת. מאידך, דוח של המוסד לביטוח לאומי (מאת מירי סבג-אנדבלד, אפריל 2005 [1]) מעלה כי גם בשיטת מדידה מסוימת השונה מזו המקובלת נותר שיעור העוני בישראל בעינו. על-פי הדוח האלטרנטיבי, העוני נמדד לפי סכום-סף של הוצאות הכרחיות למשפחה, תוך התחשבות בבעלות על רכוש והטבות מסוימות בעין. קושי נוסף במדידת העוני הוא הצרכים השונים של אנשים שונים. אדם נכה, למשל, זקוק לשירותים רפואיים במידה רבה יותר מאדם בריא, ולפיכך עליו להיות בעל הכנסה גבוהה יותר כדי להשיג את רמת החיים של האדם הבריא.
[עריכה] עוני בישראל
לאורך שנים, ישראל, שהוקמה על ידי מתיישבים בעלי נטייה סוציאליסטית, הייתה מדינת רווחה לכל דבר, שהתאפיינה במעמד ביניים גדול ומספר נמוך של עניים ושל עשירים. בשנים האחרונות, עקב מעבר ישראל לכלכלת שוק, הורדה דראסטית של הקצבאות [2] וסיבות נוספות, שכבות רבות באוכלוסייה הצטרפו למעגל העוני. על פי נתוני הבנק העולמי ובנק ישראל, ישראל כיום היא המדינה עם שיעורי העוני הגבוהים ביותר בקרב המדינות המפותחות [3].
בישראל מתפרסם מדי שנה "דוח העוני" שסוקר את ממדי העוני. על פי דו"ח העוני של שנת 2005, בישראל חיו בשנת 2004 מעל מיליון וחצי עניים, וכל ילד שלישי מוגדר עני. רק בשנת 2004 נוספו 108 נפשות למעגל העוני. על פי דו"ח העוני נוסף על עלייה בכמות העניים, הפכו העניים בישראל לעניים יותר.
[עריכה] עניים כקבוצה חברתית
אפשר לחלק את אלו שנמצאים מתחת ל"קו העוני" לשתי קבוצות: הראשונה היא של אלו הסובלים מעוני מזדמן, כלומר אלו שהגיעו אל מתחת ל"קו העוני" בעקבות פיטורין, מחלה, תאונה או סיבות דומות, ויעלו מעליו עם חלוף הזמן והשתפרות הנסיבות האישיות. הקבוצה השנייה של העניים הם אלו הסובלים מעוני כרוני. אלו סובלים מעוני לאורך חלקים משמעותיים מחייהם, לעיתים מלידה ועד פטירה. במקרים רבים משפיע העוני הכרוני על כישורי החיים שהעניים מסוגלים להעניק לילדיהם, ואלו הופכים לעניים גם הם. תופעה זו נקראת עוני בין-דורי(שיעתוק מעמדי). סוג נוסף של עוני אפשר לכנות "עוני מעמדי", זהו מצב שבו חוקי המדינה או נורמות חברתיות מונעות מקבוצות מסוימות באוכלוסייה לעבוד בעבודות מסוימות, לקבל שירותים מסוימים וכד', ובכך כופים עליהן הכנסה נמוכה וחיי עוני. מצב זה מאפיין כיום קבוצות מיעוט בארצות שונות, אם כי בעבר הוא אפיין את החלוקה למעמדות באירופה הפאודלית.
[עריכה] תרבות העוני
לאור האמור לעיל, נשאלת השאלה האם המשותף בין העניים רב דיו כדי להגדירם כקבוצה חברתית. ברור שאלו הסובלים מעוני מזדמן אינם שייכים לקבוצה זו, שכן הירידה בהכנסתם לרוב אינה מלווה בשינוי בסביבה החברתית או התרבותית שלהם. כיוון שעוני מזדמן לתקופה קצרה אינו מנתק את האדם מסביבתו החברתית, הרי שעדיין זמינים לו שירותים מסוימים, בעיקר שירותי חירום. לדוגמה, יהיה לו קל יחסית לקבל הלוואה מידיד או קרוב משפחה לשם טיפול רפואי או שירות חיוני אחר, ואף ייתכן שחלק מחבריו יסכימו להעניק לו שירותים שונים חינם מתוך התחשבות במצבו. לגבי הסובלים מעוני כרוני, קשה לומר שהכנסתם הנמוכה היא המגדירה את השתייכותם החברתית, אולם ההשלכות של מצבם הכלכלי בנוסף להיבטים אחרים, כגון השתייכות לקבוצה אתנית, עשוי לגבש אותם לקבוצה חברתית מובחנת בעלת תרבות או תת-תרבות משלה.
גישת 'תרבות העוני', שפותחה בשנות ה-60 בארצות הברית, בעיקר על ידי הסוציולוג אוסקר לואיס, טוענת כי העניים פיתחו לעצמם תרבות ייחודית, המבדילה אותם מהחברה הסובבת אותם. לפי גישה זו, התרבות של העניים נוצרת עקב הסתגלות לתנאי החיים המיוחדים בהם הם נתונים ולתנאים של מחסור. תרבות זו כוללת, בין השאר, מאפיינים של בטלה ועצלות, של מערכת משפחתית לא נורמטיבית המאופיינת בריבוי לידות מחוץ לנישואין, הסתמכות יתר על מערכת הרווחה ופעילות עבריינית גבוהה.
גישה מחקרית זו זכתה לביקורות רבות, בעיקר בשל העובדה שעולה ממנה שהעניים אשמים במצבם, הנובע מהתרבות שלהם.
[עריכה] מעמד העוני
לאור הביקורת על גישת 'תרבות העוני', הציג הסוציולוג ויליאם וילסון את גישת מעמד העוני. כפי שעולה משמה של גישה זו, היא מאפיינת את העניים לא על פי תרבותם, שהיא פרמטר אישי, אלא לפי המעמד שלהם, פרמטר מבני, המצביע על גורמים מבניים להתנהגות שונה של העניים. וילסון מדגיש את חשיבותה של הסביבה בה חיים העניים לעוניים.
וילסון התמקד בשכונות העוני של הערים הגדולות בארצות הברית, וטען כי העובדה כי רבים מהענייים אוחזים בנורמות שונות ואף הפוכות מאלו של החברה הסובבת אותם נובעת מהמאפיינים ומהאילוצים של שכונות אלו.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- הסיבות להתרחבות מעגל העוני בישראל, מיכל גדו, באתר "אומדיה"
- הקשר בין הדרדרות מוסד המשפחה לנתוני העוני בישראל, מיכל גדו, באתר "אומדיה"
- התקשורת ממעטת לסקר את העוני, וואלה
- [דו"ח העוני 2004-5 http://www.btl.gov.il/code_heb/heb_rashim.htm#name6]
- הצעות לטיפול בבעיית העוני - כנס קיסריה 14, מיכל גדו, באתר "אומדיה"
- מיכל גדו, ההשכלה כמפתח לצמצום העוני, באתר "אומדיה"
[עריכה] לקריאה נוספת
- Lewis, Oscar (1969). The Culture of Poverty. In: Daniel P. Moynihan (Ed.), On understanding poverty: Perspectives from the social sciece (pp 187-200). New York: Basic Books
- Wilson, William J. (1987). The Truly Disadvantaged. Chicago, IL: University of Chicago Press
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: עוני |
