פורטוגל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הרפובליקה הפורטוגלית (בפורטוגזית: República Portuguesa) היא מדינה באירופה. נמצאת לאורך החוף המערבי של חצי האי האיברי, לצד ספרד, בקצה הדרום מערבי של אירופה. שייכים לה גם מספר איים באוקיינוס האטלנטי בהם האיים האזוריים ואיי מדירה. בני פורטוגל מכונים פורטוגזים, כשם שפתם - פורטוגזית.

מקור השם פורטוגל הוא בהתיישבות בשם קלה (Cale) בשפך נהר הדורו. בתקופה הרומית שכן במקום נמל (Portus בלטינית) שנקרה פורטוקלה (Portucale). עם השנים הפך שם זה לפורטוגל.

בעברה הייתה פורטוגל מעצמה עולמית ששלטה בחלקים נכבדים מאפריקה ודרום אמריקה. היא הפכה להיות מעצמה בעקבות יורדי ים שיצאו בשליחותה, וחוזה טורדסיאס משנת 1494 אשר הסדיר את חלוקת העולם החדש בינה ובין ספרד. פורטוגזית, השפה המדוברת בפורטוגל, מדוברת גם במושבותיה לשעבר, כגון בברזיל שבאמריקה הדרומית, אנגולה שבאפריקה, ומקאו שבמזרח הרחוק.

תוכן עניינים 1 היסטוריה 1.1 ליברליזם 1.2 1968-1932: דיקטטורה בראשותו של אנטוניו סלזר 1.3 1974: מדיקטטורה לדמוקרטיה 2 פוליטיקה 3 כלכלה 4 גאוגרפיה 5 דמוגרפיה 6 קישורים חיצוניים

[עריכה] היסטוריה

ערך מורחב – היסטוריה של פורטוגל

[עריכה] ליברליזם

רעידת האדמה והצונאמי של 1755, אשר הרגו יותר משליש מאוכלוסייתה של עיר הבירה ליסבון והחריבו את רובה של העיר העתיקה, היו בעלי השפעה על הפוליטיקה הפנימית. ב-1808, נכבשה פורטוגל על ידי צרפת במסגרת המלחמות הנפוליוניות. בית המלוכה הפורטוגזי ברח לברזיל. זמן קצר לאחר מכן, הכריזה ברזיל על עצמאותה תחת שלטונו של המלך הפורטוגזי פדרו הרביעי אשר פרש מהכתר הפורטוגזי והכתיר את בתו, מריה הראשונה, כמלכה.

המאה ה-19 אופיינה בליברליזם. המחלוקת בין פדרו הרביעי הליברל לבין אחיו, המלך מיגל, השמרן אשר הדיח את מריה הראשונה מכיסאה, הובילה למלחמת אזרחים בין השנים 1832-1834 וקיבל חוקה חדשה ב-1836. החיים הפולטיים והחברתיים בפורטוגל של המאה ה-19 אופיינו בחוסר יציבות.

[עריכה] 1968-1932: דיקטטורה בראשותו של אנטוניו סלזר

בשנים 1932 עד 1968 התקיימה בפורטוגל דיקטטורה בראשותו של אנטוניו דה אוליביירה סלזר.

בזמן מלחמת העולם השנייה הוביל סלזר את פורטוגל בדרך האמצע בין בעלות הברית ומדינות הציר. ברית הנייטרליות האיברית נחתמה בין שני העריצים, הספרדי פרנקו והפורטוגזי סלזר, בשנת 1939. סלזר אף סיפק עזרה לבעלות הברית והרשה להן להשתמש באיים האזוריים כבסיס. סלזר הבין כי אם יצטרף למלחמה לצד גרמניה, יוביל המאבק עם בריטניה לאובדן המושבות הפורטוגזיות באפריקה ובאסיה.

ב-1945 שלטה פורטוגל ב איים האזוריים, מדיירה, איי קייפ ורדה, סאו טומה ופרינסיפה, אנגולה, גיניאה ביסאו, קבינדה, מוזמביק, המושבות גואה, דמאו, דיו בהודו, מקאו בסין, ומזרח טימור בדרום מזרח אסיה. סלזר לא ראה צורך להרחיב את המושבות, אך ראה צורך להבטיח את המשך השליטה בהן. המושבות היו הבסיס לגאוותה הלאומית של פורטוגל שראתה עצמה ככוח הקולוניאלי השלישי בחשיבותו בעולם.

פורטוגל הצטרפה לברית נאט"ו בשנת 1949, והדגישה את מעמדה כבסיס כנגד הקומוניזם, אך נותרה מדינה מסתגרת וחשדנית, שלא איפשרה השפעה חיצונית. ב-14 בדצמבר 1955 הצטרפה פורטוגל לאו"ם.

ב-1968 לקה סלזר במוחו, דבר שהכריח את הנשיא אמריקו טומאס לפטר אותו מתפקידו. ממשיכו בתפקיד היה מרסלו קייטנו, אשר המשיך בקו של דיקטטורה שמרנית, שבו נקט סלזר.

[עריכה] 1974: מדיקטטורה לדמוקרטיה

בשנת 1974 הובילו קציני צבא צעירים, שקצו בשלטון השמרני, במלחמות הקולוניאליות, ובסגירותה של פורטוגל לעולם, מהפכה ללא שפיכות דמים שכונתה מהפכת הציפורנים, (שכן החיילים שביצעו את המהפכה הכניסו ציפורנים לקני רוביהם על מנת להדגיש כי המדובר במהפכה ללא שפיכות דמים). המהפכה הובילה להדחתו של קייטנו ולרפורמות דמוקרטיות נרחבות, אשר הביאו את הדיקטטורה הסלזרית לסיומה.

בבחירות הדמוקרטיות שנערכו באפריל 1976 הסוציאליסטים זכו במספר מושבים מספיק בפרלמנט על מנת להקים ממשלת מיעוט בראשותו של מריו סוארש. לממשלה זו התנגדו הקומוניסטים משמאל, והשמרנים מימין, וסוארש נאלץ להתפטר מתפקידו בשנת 1978.

האוירה השמאלית שהביאה עמה המהפכה התפוגגה, וממשלות השמאל פינו את מקומן לסדרת ממשלות שמרניות עד 1983, עת זכה שוב סוארש בבחירות, וכיהן כראש ממשלה שוב עד 1985. הישגו העיקרי בתקופה זו היה המשא ומתן לכניסת פורטוגל אל האיחוד האירופי.

[עריכה] פוליטיקה

ערך מורחב – פוליטיקה של פורטוגל

[עריכה] כלכלה

ערך מורחב – כלכלת פורטוגל

יותר ממחצית האוכלוסייה עוסקת בחקלאות. מגדלים תבואות, ירקות, פרות (בעקר גפנים ליין ולצמוקים), זיתים ואלוני שעם. הדיג מפתח. ענפי התעשיה העיקריים הם עבוד תוצרת חקלאית, יצור סרדינים, צימוקים, יין ושמן זית. משנות ה-60 חלה התפתחות נכרת גם בענפי תעשיה שאינם מבססים על חקלאות. אוצרות הטבע של פורטוגל: פחם, ברזל, נחושת, טונגסטן ובדיל שמשו יסוד להקמת תעשיה כבדה. בערים פורטו ובראירו פתחה תעשית ברזל ופלדה. כן הוקמו בתי-זקוק לנפט ותעשיה פטרו-כימית. ענף כלכלי חשוב בפורטוגל הוא הצי המסחרי.

[עריכה] גאוגרפיה

ערך מורחב – גאוגרפיה של פורטוגל

[עריכה] דמוגרפיה

ערך מורחב – דמוגרפיה של פורטוגל

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: פורטוגל

• פורטל ממשלת פורטוגל - הפורטל המרכזי של הממשלה
• נשיא הרפובליקה - האתר הרשמי של נשיא המדינה
• אספת הרפובליקה - האתר הרשמי של הפרלמנט