רקטה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

רקטת רדסטון, חלק מתוכנית מרקורי

רקטה היא עצם גלילי שטס למרחקים באמצעות מנוע רקטי (המשתמש בהדף הנוצר על ידי שריפת הדלק). הרקטה משמשת בעיקר ככלי נשק הנורה לטווחים קצרים (250 מ' עד 50 ק"מ). הרקטה משוגרת ממשגר, ובניגוד לטיל, היא חסרת מנגנון ניווט. שימושים נוספים לרקטה: שיגור עצמים לחלל (כגון: מעבורות, ולווינים) ושיגור ציוד מדידה מטאורולוגי. לפעמים משגרים גם זיקוקין די נור באמצעות רקטה.

[עריכה] מבנה

בבסיסה, רקטה בנויה ממנוע וראש נפץ. המנוע הרקטי הוא מנוע שכל החומרים הנחוצים לפעולתו נמצאים בתוכו, בניגוד, למשל, למנוע סילון הצורך חמצן מהאוויר בעת פעולתו. תכונה זו של המנוע הרקטי הופכת אותו למתאים למשימות הכרוכות ביציאה מהאטמוספירה של כדור הארץ.

מנוע רקטי מופעל בדרך כלל באמצעות דלק מוצק, אך יש גם הצורכים דלק נוזלי. המנוע מייצר גזים בלחץ גבוה בתוך גוף המנוע באמצעות שריפה או באמצעות תהליכים כימיים אחרים. פתח היציאה היחיד לגזים אלה נמצא בעורף הרקטה - ולכן הרקטה נדחפת קדימה בעת פעולת המנוע (על-פי החוק השלישי של ניוטון).

פעולת רקטות מתקדמות, כגון אלו המשוגרות למשימות בחלל, מורכבת ממספר שלבי פעולה שבסופם מתנתקים חלקים שונים מגוף הרקטה בעת סיום תפקידם.

[עריכה] מאפייני הרקטה

הן הרקטה והן הפגז נעים במסלולים בליסטיים. אך הרקטה נבדלת מפגז בכך שכוח הדחף פועל עליה במשך כל זמן מעופה (או לפחות ברובו) - וזאת בזכות פעילות המנוע הרקטי. על פגז (קליע), לעומת זאת, פועל כוח רק כל עוד הוא נמצא בקנה המשגר שלו (קנה תותח, קנה אקדח וכד') והוא ממשיך לנוע רק בזכות המהירות הראשונית שהקנה לו.

כאמור, היעדר מנגנון הניווט מבדיל את הרקטה מהטיל, שלו מנגנון ניווט המאפשר למפעילו לשנות את מסלולו תוך כדי מעופו. היעדר מנגנון הניווט גורם לכך שמסלול הרקטה נקבע לפי זוויות ההגבהה והצידוד של קנה המשגר בעת השיגור וכן על פי עוצמת המנוע. ישנם גורמים חיצוניים העלולים אף הם להשפיע על המסלול, כגון מהירות וכיוון הרוח, לחץ אטמוספירי וטמפרטורה, גורמים אלה מובאים בחשבון כאשר הרקטה משוגרת ממערכות מתקדמות. מערכות מתקדמות אלו מסוגלות להביא את הרקטה לרמת דיוק גבוהה מאוד.

היעדר מנגנון ניווט גורם לרמת דיוק נמוכה יחסית במקום פגיעתה של הרקטה (במערכות שאינן מביאות בחשבון גורמים חיצוניים), ולכן נעשה שימוש ברקטה בעיקר במצבים שבהם רמת הדיוק אינה חשובה, בדרך כלל בשיגור אל מטרה גדולה למדי. דרך נוספת להתגבר על חוסר הדיוק היא שיגור רקטות רבות בבת אחת לעבר המטרה.

בשימוש צבאי משוגרות רקטות ממשגר קרקעי או ממטוס, לעבר מטרה קרקעית.

[עריכה] רקטות בישראל

משגר רקטות LAR-160 (תוצרת תע"ש) משגר רקטה

[עריכה] אויבי ישראל

אל עבר ישראל משוגרות לעתים רקטות משני דגמים:

• "קטיושה": רקטה שפותחה בברית המועצות במלחמת העולם השנייה. כיום השם "קטיושה" הוא שם כללי לרקטות ארטילריות (מדגמים שונים) המשמשות את ארגון חיזבאללה בדרום לבנון. טווח הקטיושה מגיע ל-40 ק"מ ואף יותר.
• קסאם: רקטה פרימיטיבית שפותחה על-ידי ארגון החמאס ברצועת עזה ומשוגרת משם לעבר ישובי גבול הרצועה והתנחלויות ברצועה. טווח הקסאם נע בין 7-15 ק"מ.

בנוסף, פלסטינים יורים באופן תדיר רימוני RPG שהן למעשה רקטות נ"ט שמשוגרות ממטול גלילי לא מתכלה מדגם RPG-7. רימוני ה-RPG שמיוצרים באופן תקני מסוכנות הרבה יותר מרקטות מאולתרות אחרות שיש בידי הפלסטינים כדוגמת ה"אלבאנה" וה"אל-בתאר".

[עריכה] צבא ההגנה לישראל

• צה"ל משתמש ברקטת נ"ט מסוג לאו, B-300 ו-RPG-7.
• צה"ל משתמש במגוון רחב של רקטות ארטילריות, ראו בנושא זה את הערך חיל התותחנים הישראלי.

[עריכה] היסטוריה

רקטות פותחו לראשונה בסין, בערך בשנת 300 לפנה"ס, כשאת ההנעה סיפק אבק שריפה. רקטות אלה פותחו בעיקר למטרות בידור, כגרסה קדומה של זיקוקי דינור בני ימינו. במאה האחת-עשרה הותאמו הרקטות לשימוש צבאי. השימוש ברקטות הקדים את המצאת הרובה, משום שייצור רובה הצריך טכנולוגיית עיבוד מתכת מתקדמת יותר. האירופאים נתקלו לראשונה ברקטות בקרב על קונסטנטינופול בשנת 1453.

בשלהי המאה ה-18 השתמשו ההודים ברקטות במלחמתם בפולש הבריטי. בריטניה גילתה עניין בנשק זה והמשיכה לפתח אותו, ובמהלך המאה ה-19 הוא הפך למקובל בכל צבאות אירופה.

שיפור מהותי בעוצמתו וביעילותו של המנוע הרקטי נעשה על-ידי האמריקני רוברט גודארד. שיפור זה העניק לרקטה יכולת לשיגור מטען לחלל. עד מהרה נעשה שימוש ביכולת זו בטילי V-2, שפותחו על-ידי ורנר פון בראון במהלך מלחמת העולם השנייה, ומהווים את ראשיתו של עידן החלל.

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: רקטה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: רקטה