גזענות
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
גזענות היא כל הבחנה, הוצאה מן הכלל, הגבלה או העדפה, המיוסדת על נימוקי גזע, צבע, ייחוס משפחתי, מוצא לאומי או אתני, שמגמתן או תוצאתן יש בהן כדי לסכל את ההכרה, ההנאה והשימוש או לפגום בהכרה, בהנאה או בשימוש על בסיס שווה של זכויות האדם וחירויות היסוד בחיים המדיניים, הכלכליים, החברתיים, התרבותיים או בכל תחום אחר בחיי הציבור.
הגזענות סותרת את העיקרון לפיו כל בני האדם הם שווי-זכויות. דוגמאות ידועות לגזענות הן "תורת הגזע" הנאצית, בשמה ניסו הגרמנים הנאצים להשמיד עמים שהוגדרו כ"מזיקים נחותים" (בראש ובראשונה- היהודים), היחס שניתן לשחורים (אמריקאים-אפריקאים) בארצות הברית - אפליה גזעית שעוגנה בחוק, עד לסוף שנות השישים של המאה ה-20, ומשטר האפרטהייד בדרום אפריקה במאה ה-20.
תוכן עניינים |
[עריכה] מהות הגזענות
במשמעותה הרווחת, מגדירה הגזענות התייחסות שלילית (שנאה, אפליה) לבני אדם, בגלל מוצאם האתני או צבע עורם. גזענות כזו מהווה סתירה לזכויות האדם (בדומה לאפליה מטעמי מין, נטייה מינית, זהות מינית, גיל ומראה חיצוני), והיא אינה מקובלת - לפחות באופן רשמי - במדינות רבות. בעבר, מדינות שונות נשאו את דגל הגזענות, אך כיום הפך המונח למציין תופעה שלילית ומילת גנאי, המגונה בכל העולם, ולכן גם מדינות ומנהיגים בעלי נטייה גזענית מתכחשים למינוח זה.
תורות גזעניות, שהובילו לאפליה הגזעית ולגזענות, החלו להתפתח במאה ה-19 על בסיס תורת האבולוציה של דרווין. התורות לבשו מסווה פסבדו-מדעי, למרות שלא היה להן בסיס מדעי כלל וכלל.
אבחנה בין גזעים לכשעצמה אינם גזענות, אולם שימוש באבחנה או יצירת אבחנה פסבדו-מדעית לצורך אפליה הוא מעשה גזעני. העדפה מתקנת, אינה נחשבת בדרך כלל כגזענות. הסיבה לכך היא שההעדפה המתקנת הונהגה על מנת לתקן פערים היסטורים, שנוצרו בדרך כלל בשל הפליה של קבוצה גזעית בעבר. בישראל, בית המשפט מחיל מבחן, אשר בוחן את תוצאות המקרה ובוחן שוויון מהותי על פני שוויון פורמלי - כך אי-שוויון ו"אפליה" לכאורה בשלב ראשון, אשר מטרתו צמצום פערים ויצירת שוויון מהותי בשלב שני, כיום הוא המקובל בישראל וברוב המדינות המערביות.
עם זאת, יש המתנגדים ל"העדפה מתקנת" של קבוצה גזעית (ורואים בה אפליה גזעית) בטענה שכמוה כאפליית בני הקבוצות הגזעיות האחרות, וכדי לבטל תוצאות אפליות מן העבר ניתן להשתמש בכלים אחרים, שאינם קשורים בגזע.
קיים מחקר שקבע כי לבני גזעים שונים מנת משכל ממוצעת שונה. המחקר עורר בזמנו סערה לאור וגרם לאנשים מסוימים לתחושת עלבון ופגיעה במעמדם. זאת, אף על פי שמחקר כזה, לכשעצמו, אינו מהווה מעשה גזעני ואף ככל הנראה לא הייתה לעורכיו כוונה לפגוע באיש, למרות שהמחקר ניתן לניצול על ידי גזענים. על גבול הלגיטימיות, נמצאת הלאומנות לסוגיה, אשר עשויה להיחשב כגזענות פסולה בעיני אחדים וכראויה בעיני אחרים.
על אף שההגדרה של גזענות מתייחסת אך ורק לאפליה על בסיס מוצא גזעי או לאומי, יש המשתמשים במושג "גזענות" גם לתופעות אחרות של הפליה, כגון: שוביניזם, הומופוביה וכדומה. זהו שימוש פגום בשפה, שבה יש שתי מילים נפרדות, אפליה וגזענות, ולכל אחת מהן שימוש משלה.
[עריכה] תופעות של גזענות
לעיתים קרובות תופעות גזענות הן תוצר לוואי של מאבקים בין תרבותיים. במקרים נפוצים זהו עימות על רקע תרבותי, לרוב גם כלכלי, מלווה ביצירת תודעה כי מקור ההבדלים התרבותיים בתכונות "מוחלטות" של הגזעים, ולא בנטיות ארעיות, ניתנות לשינוי. לדוגמה, כאשר מתקיים עימות על רקע תרבותי בו לבני קבוצה מסוימת נטייה סטטיסטית למצב כלכלי ירוד ולפשיעה, אזי אלו הופכים בתודעת העמים האחרים לתכונות בלתי נפרדות של בני אותו העם, ובכך למעשה מתפתחת הגזענות.
הגזענות עשויה להיות תופעה מצומצמת, המשויכת לסכסוך מקומי (כדוגמת תופעות הגזענות בסכסוך הרוסי-צ'צ'ני), או תופעה נרחבת היוצרת תודעה גזענית אוניברסלית ומקיפה (כגון שנאת הצוענים). במקרה האחרון, מזוהים בני עם מסוים עם מספר תכונות על ידי מספר גדול של בני אדם במקומות שונים, ולאו דווקא על-יד בני עם מסוים אחר ובמקום מסוים.
לעיתים קיים שילוב בין שתי צורות הגזענות, כאשר בסכסוכים מקומיים נעשה שימוש בגזענות אוניברסלית על מנת "להסביר" את סיבות הסכסוך ואף ללבותו (כדוגמת הגזענות נגד מהגרי העבודה המוסלמים באירופה), או כאשר גזענות מקומית משמשת "הוכחה" עבור תופעות גזענות אוניברסליות (כדוגמת השימוש בסכסוך הישראלי-ערבי על מנת להצדיק אנטישמיות כללית).
תופעת הגזענות המפורסמת ביותר, שהפכה לסמל הקיצוני המקובל של תופעת הגזענות, הינה תורת הגזע אשר התפתחה בעולם המודרני. תורה זו היוותה בסיס אידאולוגי לגרמניה הנאצית, ולפעולותיה אשר נחשבות לבלתי מוסריות באופן מוחלט.
מלבד דוגמה קיצונית זו, ניתן להבחין בתופעות רבות של גזענות בעבר ובהווה. לאור משקלם הרב של הגזעים האירופאים בעיצוב ההיסטוריה האנושית, קיימים מקרים מתועדים רבים של גזענות בין האדם הלבן לבין גזעים אחרים (שמיים, שחורים, אסיאתיים ואף עמים סלאבים וכו'). למעשה, תורת הגזע עצמה הינה פיתוח מדעי-תרבותי של העמים האירופאים והיא העמידה את האדם הלבן כגזע העליון.
דוגמה שכזו היא תנועת הקו קלוקס קלאן בדרום ארצות הברית. תנועה גזענית זו שונאת כל מי שאיננו לבן עור וכן אנשים בני הדת היהודית. גם "גלוחי הראש" הנאו-נאצים ברחבי אירופה נחשבים לגזענים ביותר, אף שיש גלוחי ראש המכונים "סטרייט אייג'" המתנגדים בתוקף לגזענות ומוחים נגד הנאו-נאצים.
העם היהודי סבל וסובל רבות מגזענות, שמכונה בדרך כלל אנטישמיות. האנטישמיות הגיעה לשיאה בגרמניה הנאצית, שדגלה באידאולוגיה גזענית, היא תורת הגזע, אשר הובילה ל"פתרון הסופי" שבמהלכו נרצחו כ-6 מיליון יהודים. הנאצים ראו ביהודים "גזע נחות" שיש לפגוע בו, לגרשו ואף להשמידו. דעות אנטישמיות היו נפוצות בכל רחבי אירופה, ולא היו נחלת המפלגה הנאצית בלבד.
בשנים האחרונות, טוענים אינטלקטואלים שונים שהתפתח סוג חדש של גזענות: "גזענות של ציפיות נמוכות". גזענות זו מתבטאת בכך שאדם או קבוצה מסוימת זוכים להקלה בשיפוט כלפיהן, או שיש מהן ציפיות נמוכות (בתחומי המוסר, התרבות וכו), רק בגלל הגזע שלהם. המשורר האמריקני א.א. קאמינגס תמצת את גישת הגזענות של ציפיות נמוכות במימרה הבאה: "חיבה למישהו מפני שהוא שחור מעליבה ממש כמו סלידה ממישהו מפני שאינו לבן".
בימין קיימות גם עמדות אחרות לגבי סוגי גזענות. במאמר שכתב ד"ר ישראל בר-ניר, מוצג היחס הסלחני של ליברלים ותנועות שמאל כלפי זוועות, פשעי מלחמה והפרת זכויות אדם במדינות ערביות כדוגמה לגזענות של ציפיות נמוכות. הכותב טוען שהסיבה היחידה ליחס הסלחני כלפי תופעות שבמדינות מערביות היו נתפשות כבלתי נסלחות (כגון רדיפת הומוסקסואלים, דיכוי נשים וטיהור אתני) היא שהמבצעים הם ערבים; הם נתפשים כנחותים מוסרית מ"האדם הלבן" ולכן זוכים לשיפוט מקל וסלחני על מעשיהם.
[עריכה] גזענות בסכסוך היהודי-ערבי
במסגרת הסכסוך היהודי-ערבי בארץ ישראל הועלו רעיונות ואף נעשו פעולות שהן בגדר אפליה מסיבות של דת ולאום. מעשים כאלה נחשבו אף כפעולות גזעניות, אם כי אין הסכמה כללית בנושא זה.
האמנה הפלסטינית מפלה באופן ברור את היהודים וטוענת שרק יהודים שישבו בארץ לפני "הפלישה הציונית" (וצאצאיהם) נחשבים "פלסטינים" ואילו ליהודים אחרים אין כל זכויות בארץ ישראל. הדעה שעל היהודים לחזור לארצות מוצאם ולהשאיר את "פלסטין" לפלסטינים זכתה לתמיכה רחבה בציבור הערבי. עם זאת, אפלייה ברורה זו אינה נחשבת על ידי רבים כגזענות, אלא כאפלייה לאומית בלבד.
קיומה של מדינת ישראל כמדינה יהודית אף היא עלולה להתפרש כגזענות, שכן קיימים חוקים רבים המפלים לרעה ערבים בשל מוצאם האתני, כמו חוק המקרקעין, וכמובן חוק השבות. חיזוק לטענה מוצאים בשיעורם הנמוך של עובדי מדינה ערבים והתקציבים הנמוכים שמקבל המגזר הערבי, ובייחוד מערכת החינוך במגזר הערבי.
[עריכה] גזענות בישראל
גם בעם היהודי מתקיים מיעוט אשר מפנה גזענות כנגד עמים אחרים המהווים מיעוט בקרבו. לדעת רבים, הביטוי המודרני הקיצוני לתופעה זו הינו פעולתו של הרב מאיר כהנא שקרא לגירוש ערביי ישראל אל מחוץ למדינה ("טרנספר בכפייה"). תנועתו של כהנא, "כך", ונגזרותיה, הוצאו אל מחוץ לחוק בשל עמדתן הגזענית.
תנועות ואישים התומכים במתן תמריצים לערבים שיעזבו את הארץ ("טרנספר מרצון") לא נפסלו על ידי ועדת הבחירות ומערכת המשפט מהתמודדות בבחירות לכנסת. ככלל, סובלים ערביי ישראל מגילויים של אפליה מחלק של הרוב היהודי. סקרים שנערכים מפעם לפעם מוכיחים כי בציבור היהודי רווחות תפישות גזעניות. על פי סקר [1] שערך מכון גיאוקרטוגרפיה בתחילת 2006, 68% של האוכלוסייה היהודית מתנגדים לגור בבניין עם שכנים ערבים, 46% לא מעוניינים שערבי יבקר בביתם, 41% תומכים בהפרדה במקומות בילוי ו-34% סבורים כי הערבים הם עם נחות. בשנת 2005 היו 225 תקריות אלימות מדווחות נגד ערבים.
העצרת הכללית של האו"ם קבעה בהחלטתה מנובמבר 1975, כי הציונות היא סוג של גזענות. להחלטה זו התנגדו רוב המדינות הדמוקרטיות ורבים החשיבו אותה לכתם שחור על הארגון. בדצמבר 1991 קיבלה עצרת האו"ם החלטה נגדית, הקובעת כי הציונות איננה גזענות; עם זאת, ההחלטה המקורית לא בוטלה מעולם. בספטמבר 2001 כונסה בדרבן שבדרום אפריקה ועידת האו"ם נגד הגזענות, אפליה גזעית, שנאת זרים וחוסר סובלנות. בוועידה זו הועלתה שוב הטענה המשווה את הציונות לגזענות. במחאה על כך, ארצות הברית, ישראל ועוד מספר מדינות עזבו את דיוני הוועדה.
כבר במגילת העצמאות מופיעה ההכרזה כי "מדינת ישראל תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה בלי הבדל דת, גזע ומין" וברבים מחוקי מדינת ישראל מופיע איסור על הפליה של אדם על-פי גזעו ועל פגיעה באדם בשל גזעו:
- חוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם, תשי"א-1951
- חוק ההסגרה, תשי"ד–1954
- חוק שירות התעסוקה, תשי"ט-1959
- חוק הבטיחות במקומות ציבוריים, תשכ"ג-1962
- חוק הירושה, תשכ"ה-1965
- חוק איסור לשון הרע, תשכ"ה-1965
- חוק קרן וולף, תשל"ה–1975
- חוק העונשין, תשל"ז-1977
- חוק התקשורת (בזק ושידורים), תשמ"ב-1982
- חוק שוויון ההזדמנויות בעבודה, תשמ"ח-1988
- חוק הרשות השנייה לטלויזיה ורדיו, תש"ן-1990
- חוק חובת המכרזים, תשנ"ב-1992
- חוק הכנסת, תשנ"ד-1994
- חוק זכויות החולה, תשנ"ו-1996
- חוק עזרה משפטית בין מדינות, תשנ"ח-1998
- חוק איסור הפליה במוצרים, בשירותים ובכניסה למקומות בידור ולמקומות ציבוריים, תשס"א-2000
דוגמה לכך היא חוק זכויות החולה, שבסעיף 4 שלו נאמר: "מטפל או מוסד רפואי לא יפלו בין מטופל למטופל מטעמי דת, גזע, מין, לאום, ארץ מוצא, נטייה מינית או מטעם אחר כיוצא באלה".
[עריכה] מלחמה בגזענות
האיסור על הגזענות מעוגן באמנה הבינלאומית בדבר ביעורן של כל צורות האפליה הגזעית, 1966, אשר ישראל היא צד לה. סעיף 1 לאמנה מגדיר "גזענות" באופן הבא:
- "כל הבחנה, הוצאה מן הכלל, הגבלה או העדפה, המיוסדת על נימוקי גזע, צבע, ייחוס משפחתי, מוצא לאומי או אתני, שמגמתן או תוצאתן יש בהן כדי לסכל את ההכרה, ההנאה והשימוש או לפגום בהכרה, בהנאה או בשימוש על בסיס שווה של זכויות האדם וחירויות היסוד בחיים המדיניים, הכלכליים, החברתיים, התרבותיים או בכל תחום אחר בחיי הציבור".
הדין הפלילי בישראל מטיל עונש מאסר בפועל על "הסתה לגזענות". סעיף 144 בחוק העונשין מגדיר גזענות כך: "רדיפה, השפלה, ביזוי, גילוי איבה, עוינות או אלימות, או גרימת מדנים כלפי ציבור או חלקים של האוכלוסייה, והכל בשל צבע או השתייכות לגזע או למוצא לאומי-אתני". סעיף 7א לחוק יסוד: הכנסת מאפשר לפסול רשימה מהתמודדות לבחירות לכנסת על סמך הסתה לגזענות. סעיף 5 לחוק המפלגות מאפשר לרשם המפלגות למנוע רישום מפלגה על סמך הסתה לגזענות.
[עריכה] ראו גם
- ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם
- סטריאוטיפ
- אפליה
- גזע (אדם)
- דרוויניזם חברתי
- אינטגרציה גזעית
- אפרטהייד
- אנטישמיות
- הומופוביה
[עריכה] לקריאה נוספת
- Barbara J. Fields, "Slavery, Race, and Ideology in the United States of America," New Left Review 181 (1990): 95-118.
[עריכה] קישורים חיצוניים
קטגוריות: מדעי החברה | מדע המדינה | סוציולוגיה | גזענות
