אורז
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| אורז | |
|---|---|
 |
|
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | צומח |
| מערכה: | בעלי פרחים |
| מחלקה: | חד פסיגיים |
| סדרה: | דגנאים |
| משפחה: | דגניים |
| סוג: | אורז |
| שם מדעי | |
 Oryza |
|
אורז (Oryza) הוא צמח המשמש כמזון ליותר ממחצית אוכלוסיית העולם. גידול אורז מתאים במיוחד למדינות עניות שכן — למרות שגידולו מצריך עבודה רבה ומים רבים להשקיה — ניתן לגדל אותו למעשה בכל מקום, גם בצלע הר תלול. אורז הוא הגידול השלישי בנפוצותו בעולם, אחרי תירס וחיטה.
תוכן עניינים |
[עריכה] עיבוד שדות האורז
האורז גדל לרוב בשדות המכונים "פאדיז" (paddies) — שלוליות רדודות (בדרך כלל בעומק של 15 ס"מ) בהן מקפידים על עומק המים המתאים. שדות אורז משמשים לעתים גם כמצע לגידול דגי מאכל או אף צפרדעים למאכל, כמקור לחלבון. החקלאים מנצלים את עמידות צמח האורז למים: שפע המים בשדה מונע צמיחת עשבים שוטים בשדה, על חשבון המשאבים הנחוצים לאורז. כאשר האורז השתלט על חלקת השדה, ניתן להוציא את המים כהכנה לקציר. כך מגדילות השלוליות את היבול, למרות שניתן לגדל את האורז גם באדמה יבשה, בעזרת משמידי עשבים כימיים.
ישנם אפילו זנים של אורז המכונים "אורז צף" שמסוגלים לגדול במים שעומקם מגיע עד ל-2 מטרים.
שדות אורז הם בית גידול חשוב גם לציפורים כמו אנפות וסבכי, כמו גם דו חיים ונחשים. אלו מהווים גורם חשוב בהדברת חרקים מזיקים.
בין אם בשדות לחים ובין אם באדמה יבשה, האורז זקוק לכמות גדולה של מים בהשוואה לגידולים אחרים. במקומות מסוימים ישנה מחלוקת ציבורית סביב גידול האורז, כמו למשל בארצות הברית ובאוסטרליה, שם מגדלי האורז מנצלים 7% ממשאבי מים של המדינה כדי לייצר רק 0.02% מהתל"ג. עם זאת, במדינות בהן ישנן עונות גשמים וטייפונים, משמשים שדות האורז דווקא כאמצעי לשמור על מאזן מים יציב וכדי למנוע משטפונות להגיע לרמה מסוכנת.
[עריכה] הכנת האורז למאכל
זרעי האורז נטחנים כדי להסיר את הקליפה החיצונית של הגרעין; מה שיוצר אורז חום. ניתן להמשיך בתהליך זה ולהוריד את שארית הקליפה וכך ליצור אורז 'לבן'. את האורז הלבן ניתן לצבוע בגלוקוזה או אבקת טלק, לבשלו למחצה, או לעבדו לקמח. השכבה השומנית הפנימית, המכונה "נוקה" (nuka) מחוממת לשם הסרת רוב השמן ואז משמשת להכנת ירקות מוחמצים.
זרעי האורז המעובדים מורתחים או מאודים כדי להפכם לאכילים, אז ניתן לטגנם בשמן או בחמאה.
[עריכה] ההיסטוריה של גידול האורז
האורז תורבת לראשונה בסין ובהודו. גידול האורז הובא ליפן על ידי היאיוי. מהודו התפשט גידול האורז לדרום אירופה ולאפריקה.
בתקופת המושבות הבריטיות, דרום קרוליינה וג'ורג'יה היו עשירות בשדות אורז שעובדו על ידי עבדים שהובאו מאזור סנגמביה במערב אפריקה. כאשר הגיעו עבדים לנמל צ'ארלסטון, דרכו נכנסו לאמריקה 40% מסך כל העבדים, זכו עבדים מאזור זה של מערב אפריקה להמכר במחירים הגבוהים ביותר, בשל העובדה שכבר היו מיומנים ממולדתם בעיבוד אורז. מיומנותם עזרה לשגשוג שדות האורז בג'ורג'טאון, צ'ארלסטון וסוואנה. העבדים לִמדו את החקלאים כיצד להקים סוללות בביצות ולהציף את השדות מדי פעם. בתחילה נטחן האורז ביד בעזרת מחבטי עץ, ואז נופה בסלי קש (שהכנתם הייתה אומנות נוספת שהביאו איתם העבדים). המצאת מטחנת האורז הגדילה את רווחיות היבול, והוספת כוח המים כדי להניע את המטחנות בשנת 1787 על ידי בונה הטחנות ג'ונתן לוקס הייתה צעד נוסף קדימה. גידול האורז בדרום-מזרח ארצות הברית הפך לרווחי הרבה פחות עם אובדן כוח העבודה של העבדים לאחר מלחמת האזרחים האמריקאית, ונעלם כליל בתחילת המאה ה-20.
[עריכה] סוגי האורז
סוגי האורז מסווגים לרוב לפי צורת הגרעין. לדוגמה, אורז יסמין תאילנדי או סיאמי הוא בעל גרעין ארוך והוא אינו דביק יחסית, שכן אורז ארוך-גרעין מכיל פחות עמילן מהסוגים קצרי-הגרעין. מסעדות סיניות מגישות לרוב ארוך-גרעין כאורז מאודה ולא מתובל. אורז יפני ואורז דביק סיני הם קצרי-גרעין. הסינים משתמשים באורז דביק כדי להכין כופתאות אורז.
ישנם סוגים שונים של אורז הודי. בסמטי ארוך-גרעין (אותו מגדלים בצפון המדינה), פטנה בעל אורך גרעין בינוני, ומסורי קצר-הגרעין. סוג אחד, אותו ניתן להשיג במדינת קרלה בדרום הודו נקרא בדרך כלל באנגלית boiled rice (אורז מורתח). מכינים אורז זה על ידי הרתחתו זמן קצר לאחר שהוא נאסף, בסירים ענקיים, בדרך כלל מעל אש קליפות אגוזי קוקוס, כדי להשמיד פטריות או כל זיהום אחר. לאחר ההרתחה מייבשים את האורז, ורק אז מסירים את הקליפה. לאורז זה טעם מעושן.
מדענים מנסים לפתח את מה שמכונה "אורז הזהב", שהוא אורז שמטענו הגנטי שונה כדי לייצר בטא קרוטין. ניסוים אלו עוררו במחלוקת בשאלה האם כמות הבטא קרוטין תהיה מספקת והאם מזון ששונה גנטית רצוי בכלל.
הגנום של שני זני האורז הנפוצים ביותר, "אינדיקה" ו"ג'פוניקה" פורסם באפריל 2002.
[עריכה] שנת האורז הבינלאומית
ב-16 בדצמבר 2002 הכריזה העצרת הכללית של האו"ם על שנת 2004 כשנת האורז הבינלאומית. ההצהרה נתמכה על ידי איי מרשל, אינדונזיה, אקוודור, בורקינה פסו, בנגלדש, ברוניי, גבון, גינאה, גרנדה, הודו, הפיליפינים, ויאטנם, זמביה, טג'יקיסטן, טוגו, יפן, כווית, לאוס, מאוריטניה, מאלי, מדגסקר, מיאנמר, מלזיה, נאורו, ניגריה, ניז'ר, ניקרגואה, נפאל, סודאן, סינגפור, סנט וינסנט והגרנדינס, סרי לנקה, פיג'י, פפואה גינאה החדשה, פקיסטן, פרו, צפון קוריאה, קובה, קזחסטן, קירגיזסטן, קמבודיה, קפריסין, ותאילנד.
[עריכה] מאכלים ומשקאות מאורז
מאכלי אורז לדוגמה: ג'מבלאיה, פאייה,מג'דרה, פילאף, חביצת אורז, ריזוטו, וסושי.
משקאות שבסיסם אורז הם סאקה וחלב אורז.
[עריכה] ראו גם
- אורז בר
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה | ||
|---|---|---|
 ספר לימוד בוויקיספר: מתכונים לאורז |
||
 תמונות ומדיה בוויקישיתוף: אורז |
