שמאל וימין בפוליטיקה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

ערך זה עוסק בשמאל וימין בפוליטיקה. לערך העוסק בתחומים אחרים, ראו שמאל (פירושונים).

בפוליטיקה המודרנית נהוג למיין את התנועות והמגמות הפוליטיות לשמאל ולימין, אם כי משמעותה של חלוקה זו שונה במקצת בכל חברה על פני תבל. מקור מונחים אלה הוא במקומות הישיבה של הסיעות השונות בפרלמנט הצרפתי שהורכב אחרי המהפכה הצרפתית, כשהמלוכנים והשמרנים ישבו מימין נשיא הפרלמנט, ולעומתם הרפובליקנים והסוציאליסטים ישבו לשמאלו. נפוצה גם החלוקה לשמאל מתון ושמאל רדיקלי או מהפכני.

ההבחנה בין שמאל לימין היא לרוב ע"פ צורת הפילוג והאיחוד של המרכיבים השונים של החברה. השמאל קורא לרוב לאיחוד ולפילוג בני האדם על בסיס אוניברסלי (כלומר על פי מדדים כלליים-אנושיים), בעוד הימין קורא לרוב לאיחוד ולפילוג על בסיס חברתי ייחודי (כלומר על פי מדדים תרבותיים, כלכליים וכו'). בהתאם לחלוקה זו, לדוגמה, נוטה הימין בחברות מסוימות להענקת משמעות ללאום ולדת מסוימים המגדירים את החברה, ולקפיטליזם (כך מפולגים ומאוחדים בני אדם על בסיס מצבם הכלכלי ועל בסיס לאומי-דתי), והשמאל נוטה להענקת משמעות נמוכה ללאום ולדת אך דבק באוניברסליזם וסוציאליזם (כך מפולגים ומאוחדים על בסיס השיטה הכלכלית בה הם מאמינים). מובן שדוגמה זו אינה מוחלטת, ובכל מקום בנויה הפוליטיקה ומיון השמאל והימין בה בצורה שונה. לעיתים אף כדי היפוך תפקידים לכאורה כמו בנושא הגלובליזציה.

[עריכה] עמדות אופייניות (השוואה)

במספר תחומים יש מעין דיכוטומיה בין הדעות של הימין לאלה של השמאל. להלן מובא סיכום קצר המתאר באופן די גס את עמדות אלה. על הקורא לזכור שיש ניואנסים וגישות ביניים בנוסף לאלה המוצגות כאן ושיתכן שיהיו תנועות שיחזיקו בנושא אחד דעות "ימניות" אך בנושא אחר דעות "שמאלניות".

דת:
- הימין בדרך כלל נוטה למסורתיות, כבוד לדת ואף לשמרנות דתית.
- השמאל דוגל בחילוניות, בהפרדת הדת מהמדינה, בסובלנות דתית אך לפעמים באתאיזם בוטה ומלחמה בדת (למשל, במשטרים הקומוניסטיים בברית המועצות ובסין).
לאום:
- הימין מייחס משמעות רבה ללאום ולמורשת הלאומית, ומתייחס אל הלאום כאל המסגרת המאחדת הגדולה ביותר. אי לכך, הימין נוטה להעדיף את בני לאומו על פני בני לאום אחר וטוען שמערכת של מדינות לאום בה כל לאום מסדר את ענייניו כראות עיניו ולא מפריע לאחר היא הפתרון האידאלי.
- השמאל דוגל בהומניזם כלל-אוניברסלי (קוסמופוליטיות) וגורס שהלאום זו לא עילה מוצקת להבחין בין בני אדם שונים. החזון של מהפכני השמאל הוא חברה ללא לאומים בהם אנשים מאוחדים מאחורי ערכי ההומניזם והסוציאליזם.
שימוש בכוח לפתרון סכסוכים בינלאומיים:
- הימין הוא לרוב יותר נִצִי (מהמילה "נץ", עוף דורס המתקיים מציד בעלי חיים קטנים) ומאמין בחשיבות הכוח הצבאי כגורם חיוני לבטחון הלאומי. תנועות ימין בדרך כלל תומכות בפעולות צבאיות בעת הצורך ומאמינות במדיניות של תגובות קשות על תוקפנות מצד האויב.
- השמאל הוא לרוב יותר יוני (מהמילה "יונה", העוף המסמל את השלום) ומאמין בהידברות ומשא ומתן כאמצעי הטוב ביותר לפתרון מחלוקות וסכסוכים. תנועות שמאל בדרך כלל מתנגדות לפעולות צבאיות ומאמינות במדיניות של איפוק ושימוש בכלים דיפלומטיים.
יחס לצבא:
- הימין לרוב מתגאה בצבא ורואה בו כלי לחיזוק הלכידות הלאומית שמחשל את אזרחי האומה. הימין רואה בשירות בצבא ערך לאומי ומהלל את אלה המתגייסים לצבא ומשרתים בו. בימין הממסדי יש נטייה למיליטריזם.
- השמאל המתון בדרך כלל רואה בצבא משום "רע הכרחי", בעוד השמאל הרדיקלי יותר לעתים מתנגד לצבא ורואה בו ארגון מדכא ואלים. בדרך כלל, תנועות השתמטות וסרבנות שירות מוצאן בשמאל. חלקן באות על רקע פציפיסטי וחלקן על רקע פוליטי של התנגדות למדיניות הממשלה.
כלכלה:
- לרוב הימין דוגל בקפיטליזם כשיטה המוצלחת ביותר לפיתוח הכלכלה והחברה. הוא מאמין בליברליזם כלכלי (שוק חופשי) ויוזמה חופשית ככלי לפתח את המשק (אין זה נכון לגבי מפלגות דתיות).
- השמאל דוגל בשוויוניות על חשבון היוזמה החופשית: משק ריכוזי, סוציאליזם וקומוניזם.
- גישת ביניים היא מדינת רווחה שבה יש שוק חופשי, אך המדינה מסייעת לעניים ולאלה שלא שפר מזלם ולא הצליחו כלכלית.
סולידריות חברתית:
- הימין מאמין בסולידריות חברתית על בסיס לאומי.
- השמאל מאמין בסולידריות חברתית על בסיס כלכלי.

[עריכה] ימין ושמאל בישראל

ערך מורחב – פוליטיקה של ישראל

כיום מקובל לראות את החלוקה בין ימין ושמאל בפוליטיקה הישראלית לפי הפרמטרים הבאים:

היחס לפלסטינים: מפלגות השמאל תומכות בחתירה לפשרה עם הפלסטינים, ואילו מפלגות הימין תומכות בקו נוקשה יותר הכולל פעולות צבאיות כנגד הטרור.
היחס להתנחלויות: הימין תומך בהשארת ההתנחלויות, המרכז תומך בהשארת גושי התנחלויות אך פינוי מאחזים והתנחלויות בודדות, ואילו השמאל תומך בפירוקן ובחזרה לקווי 1967.
ביחס לכלכלה: הימין תומך בכלכלה קפיטליסטית (מה שלא נכון במפלגות הדתיות, כאמור לעיל) ואילו השמאל תומך בסוציאליזם או קפיטליזם רך.

באופן מסורתי, בראש מחנה הימין בישראל עומד הליכוד (ובעבר תנועת החרות והמפלגה הליברלית), ובראש מחנה השמאל עומדת מפלגת העבודה לגלגוליה השונים. בעיני רבים מפלגות אלה נחשבות למפלגות מרכז, למרות שרק שינוי, חץ - הרשימה החילונית, תפנית ומפלגת קדימה מגדירות את עצמן כמפלגות מרכז מובהקות.

המפלגות החרדיות בישראל (ש"ס ויהדות התורה) נחשבות כנוטות לימין, בעיקר בכל הקשור לענייני דת ושמרנות, אך גם בתחום המדיני (יחסי חוץ ובטחון, השסע עם הערבים), למרות שהן מוכנות לתמוך גם בצעדי מדיניות שמאלנית, כל עוד הם דרישותיהם בתחומי הדת (חקיקה דתית, תקציב למוסדות דת וכו') נענות על ידי הממשלה.

ככלל, רוב הדתיים הלאומיים נוטים באופן מובהק לימין, כאשר בציונות הדתית יש מספר זרמים: הקיבוץ הדתי, הזרם הממלכתי, הזרם החרדי-לאומי והזרם הקיצוני ("נוער הגבעות"). כמו כן, רבים מבני הציונות הדתית הם תושבי ההתנחלויות ותומכים בתנועת גוש אמונים. בציונות הדתית פועל גם זרם של שמאל-דתי (המזוהה פוליטית עם מפלגת מימד ותנועת ציונות דתית ריאלית), אך מדובר בזרם קטן יחסית. המפד"ל, מפלגת דתית-לאומית שייצגה הלכה למעשה את הציונות הדתית, הייתה בעבר מפלגת מרכז אך בעשורים האחרונים נהפכה למפלגת ימין, תהליך ששיאו בריצה המשותפת עם מפלגת האיחוד הלאומי. את הזרם הקיצוני יותר מייצגת מפלגת חזית יהודית לאומית שלא נכנסה לכנסת.

העולים מרוסיה ומדינות חבר העמים נוטים גם הם לימין במישור המדיני וחשובה להם הפטריוטיות של המנהיג והקשיחות שהוא מפגין כנגד הטרור. ברם, בנושאי תרבות ודת הם מאוד ליברלים ומאמצים אף עמדות המזוהות עם מפלגות השמאל. כיום יש 3 מפלגות מרכזיות ברחוב הרוסי: ישראל ביתנו הנצית, ישראל בעליה שהתמזגה עם הליכוד ומפלגת השמאל הבחירה הדמוקרטית.

מפלגות ימין חילוניות בנוסף לליכוד הן צומת, חירות - התנועה הלאומית ומפלגת מולדת החברה ברשימת האיחוד הלאומי.

מפלגות השמאל בכנסת כיום הן מפלגת העבודה (שנחשבת בעייני רבים למפלגת מרכז), מפלגת מרצ-יחד וחד"ש. בעוד שהעבודה ומרצ מגדירות עצמן כ-שמאל ציוני, חד"ש משתייכת לשמאל הרדיקלי ותומכת במדינת כל-אזרחיה על חשבון מדינה יהודית. מפלגות הירוקים, עלה ירוק והגמלאים מתמקדות בנושאי פנים (האחרונה נכנסה לכנסת ה-17 עם 7 מנדטים). מצען בתחום המדיני הוא יוני, אך הוא לא מרכז פעילותן.

המפלגות הערביות בישראל נחשבות בעייני רבים למפלגות שמאל קיצוני בגלל תמיכתן בפלסטינים ובמדינות ערב בסכסוכם עם ישראל, וכן בגלל קריאתן להפוך את מדינת ישראל למדינת כל-אזרחיה/דו-לאומית. מפלגות אלה אינן שמאל קלאסי מאחר והן נוטות ללאומנות ערבית (בל"ד) ואיסלמיזם (רע"מ), ובדרך כלל מתנגדות לליברליזם בתחום התרבותי-דתי.