מקאו
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
|
|||||
| מוטו לאומי: אין | |||||
 |
|||||
| שפות רשמיות | קנטונזית ופורטוגזית | ||||
| ראש המדינה | אדמונד הו האו-וא | ||||
| שטח - סה"כ - % מים |
(לא מדורג) 25.4 קמ"ר 0% |
||||
| אוכלוסייה - סה"כ (2002) - צפיפות |
(לא מדורג) 461,833 18,182/קמ"ר |
||||
| הקמה - תאריך |
העברה מפורטוגל לסין העממית 20 בדצמבר, 1999 |
||||
מקאו (澳门 "אַװ-מֶן"\Aòmén במנדרינית) היא חצי אי לחופה הדרומי של סין, מערבית להונג-קונג, המוגדרת "אזור מנהלי מיוחד" (בדומה להונג-קונג) תחת השלטון הסיני, מעין אוטונומיה בתוך הרפובליקה העממית של סין.
היא נמצאת כ-70 ק"מ דרום-מערבית להונג קונג.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
- ערך מורחב – היסטוריה של מקאו
מאמצע המאה ה-19 ועד העברתה לריבונות סינית בשנת 1999, הייתה מקאו מושבה פורטוגזית. מקאו החלה להיות מיושבת בפורטוגזים בשנת 1557, והחל מ-1670 נחכר השטח מסין למרות שלא הייתה העברת ריבונות רשמית. מקאו שיגשגה כנמל ועמדה בנסיונות של ההולנדים לכיבוש במאה ה-17.
לאחר חילופי השלטון בפורטוגל ב-1640 התקראה מקאו בתואר: "Cidade do (Santo) Nome de Deus de Macau, Não há outra mais Leal" [תרגום: "עיר שמו (הקדוש) של האל, אין נאמנה ממנה"]. עם היווסדה של הונג קונג כמושבת כתר בריטית, העדיפו הספינות את מימיו העמוקים של נמל ויקטוריה, ומקאו ירדה ממעמדה כמרכז סחר אזורי. ב-1849 הכריזה פורטוגל על קולוניית מקאו כעצמאית מסין, הכרזה שזכתה להכרה סינית ב-1887.
בשנת 1955 הכריז שלטונו של אנטוניו דה אוליביירה סלזר (Salazar) על מקאו כפרובינציה של פורטוגל, יחד עם קולוניות פורטוגזיות אחרות. ב-1966 הוכרז משטר צבאי בעקבות הפרות סדר על רקע חיכוכים בין תושבי מקאו הסינים לשלטונות הפורטוגזים. בהמשך עברו התושבים הסינים לפעולות מחאה לא-אלימות לדרישת זכויותיהם, ובשנת 1967 נענו דרישותיהם. בזאת החל עידן של הגמוניה תרבותית סינית, ושליטה דה-פקטו של סין במקום.
לאחר מהפכת הציפורנים הדמוקרטית בפורטוגל בשנת 1974, החליט השלטון הדמוקרטי החדש לוותר על כל הטריטוריות שהחזיקה פורטוגל מעבר לים, אך מצד סין לא היה כל עניין לקבל לידיה את הריבונות על מקאו. בשנת 1976 הכריזה ממשלת פורטוגל על מקאו כעל "טריטוריה מיוחדת", והעניקה לה מידה רבה של עצמאות כלכלית ומנהלית. כמו-כן הסכימו פורטוגל וסין לראות במקאו 'טריטוריה סינית תחת מנהל פורטוגזי'. בעקבות ההסכם בין הבריטים והסינים לגבי מעמדה של הונג קונג, הגיעו הפורטוגזים בשנת 1987 להבנה דומה עם הסינים לגבי מעמדה של מקאו כ'אזור אדמיניסטרטיבי מיוחד', הסדר שנכנס לתוקפו ב-20 בדצמבר 1999.
[עריכה] פוליטיקה
- ערך מורחב – פוליטיקה של מקאו
בראש האזור המנהלי המיוחד של מקאו "ראש המנהלת" (Chief Executive), אשר ממונה על ידי הממשלה המרכזית של סין, לאחר שנבחר בידי ועדה. ראש המנהלת ממונה על 'ועד המנהלת', קבינט המונה 7-11 חברים.
בית המחוקקים של מקאו הוא "האספה המחוקקת", המורכבת מ-23 חברים, 8 מהם נבחרים, 8 נוספים מהם ממונים כנציגי קבוצות וארגונים, ועוד 7 שממונים על ידי ראש המנהלת. המועצה המחוקקת אחראית על חקיקה כללית.
המערכת המשפטית של מקאו מבוססת בעיקר על החוק הפורטוגזי. למקאו יש מערכת שיפוט עצמאית, הכוללת בית משפט גבוה - "בית המשפט לערעורים סופיים" (Court of Final Appeal, ובקיצור - CFA). השופטים נבחרים על ידי ועדה מיוחדת, וממונים על ידי ראש המנהלת.
[עריכה] גאוגרפיה
- ערך מורחב – גאוגרפיה של מקאו
הטריטוריה המיוחדת של מקאו מורכבת מחצי האי מקאו, ששטחו 7,850 דונם והוא מחובר לסין בלשון ים, ומהאיים טייפה (5,800 דונם) וקולואן (7,800 דונם).
האיים מחוברים ליבשת באמצעות גשרים, שנבנו במסגרת פרויקט ענק של ממשלת סין, שמטרתו להפוך את מקאו לאזור תיירות חוץ. כחלק מהפרויקט פועל במקום קזינו של חברה אמריקנית גדולה, ואתרי נופש רבים.
בחיבור היבשתי של מקאו וסין, באורך 340 מטר בלבד, מפרידה ביניהן חומת אבן עתיקה שנבנתה על ידי סין בשנת 1573, וגבול זה תקף עד היום.
חצי האי מוקף בנהר ג'וג'יאנג שהוא הנהר השלישי בגודלו בסין, ושפכו מגיע למזרחו של נהר סיג'יאנג.
[עריכה] כלכלה
- ערך מורחב – כלכלת מקאו
הכלכלה של מקאו מבוססת בעיקר על תיירות, אך גם על טקסטיל, הימורים למיניהם, וייצור זיקוקין די-נור. הנסיונות לשפר ולגוון את הכלכלה של מקאו שיפר את התעשייה הזעירה, כגון בייצור צעצועים, פרחים מלאכותיים, ומוצרים אלקטרוניים למיניהם. ייצוא מוצרים מענף ההלבשה מקאו מהווה רבע מהרווחים של מקאו בייצוא מוצרים למקומות שונים, וההימורים מהווים יותר מ-40% מה-GDP (ערך כל הסחורות והשירותים אשר יוצרו בתחומי מדינה מסוימת במשך שנה אחת).
יותר מ-8 מיליון תיירים ביקרו במקאו בשנת 2000. למרות המספר ההולך וגודל של תיירים מחוץ לסין, רוב התיירים שבאו למקאו מקורם בתושבים סיניים. לאחרונה התחילו כנופיות אלימות להסתובב במקאו, ודבר זה הוא כמו נקודה עכורה לטובת התיירות של מקאו, משום שכנופיות אלו גורמות לפחד בקרב ציבור התיירים.
במשך הארבע שנים האחרונות, שיעור הצמיחה של הכלכלה במקאו צומח בערך ב-10% בכל שנה.
[עריכה] דמוגרפיה
- ערך מורחב – דמוגרפיה של מקאו
מקאו היא מדינת החסות בעלת הצפיפות הגדולה ביותר בעולם.
אוכלוסיית מקאו מורכבת מ-95% סינים, בעיקר קנטונים, רובם מגואנגדונג הסמוכה. השארית מאוכלסת מפורטוגלים או ערבוב של סינים-פורטוגלים. יש מספר יפנים, הכוללים צאצאים של יפנים-קתולים.
השפה הרשמית היא פורטוגזית, אך יש הרבה שמשתמשים בקנטונזית ובמנדרינית. אנגלית מדוברת רק באזורים של התיירות.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מחוזות: אן-חְוֶי · גַאן-סוּ · גֶ'ה-גְ'יַאנְג · גְוַאנְג-דונְג (קאנטון) · גװֵי-ג'וֹאוּ · גְ'יַאנְג-סוּ · גְ'יַאנְג-שִׂי · גִ'י-לִין · הָאי-נַאן · הֶה-בּיי · הֶה-נַאן · הוּ-בּײ · הוּ-נַאן · הֵי-לוֹנְג-גְ'יַאנְג · יוּ'ן-נַאן · לְיַאװ-נִינְג · סְה-צְ'וַאן · פֿוּ-גְ'יֵן · צִ'ינְג-הָאי · שָאַן-שׂי · שַאן-דונְג · שַאן-שׂי
אזורים אוטונומיים: גְװַאנְג-שִי · טיבט · מונגוליה התיכונה · נינְגְ-שׂיָה · שׂין-גְ'יַאנְג עיריות: בּיְגִ'ינְג · צ'וּנְג-צִ'ינְג · שַאנְג-חָאי · טײֵן-גִ'ין אזורים מנהליים מיוחדים: הונג קונג · מקאו ראו גם: הסטטוס הפוליטי של טאיוואן |
 |
| חברות: אנגולה | ברזיל | כף ורדה | גינאה ביסאו | מוזמביק | פורטוגל | סאו טומה ופרינסיפה | מזרח טימור משקיפות: גינאה המשוונית | מקאו |
 |
