שכם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

שכם (בערבית نابلس - נאבלוס) היא העיר הפלסטינית הגדולה ביותר ביהודה ושומרון, המשמשת כמרכז המסחר והשירותים החשוב בשומרון. אוכלוסיית העיר מונה 120,000 תושבים (רוב מוסלמי, מיעוט נוצרי וקהילה שומרונית קטנה), ונמצאת בשטח הרשות הפלסטינית, כ־63 ק"מ מצפון לירושלים. בתחומי שכם שלושה כפרים (בלאטה, רפידיה, עסכר) ושלושה מחנות פליטים (בלאטה, עסכר ומחנה בית אלמא ["מחנה שכם"]) שסופחו בשנת 1965 למרכז השיפוט של העיר.

השם "שכם" הוא קדום ונזכר בצורה "שכמ" בכתבי המארות המצריים מהמאה ה-19 לפנה"ס. שמה הערבי של העיר הוא "נאבלוס", והוא שיבוש השם הרומי "ניאפוליס" (תרגום: "עיר חדשה").

תוכן עניינים 1 שכם בתנ"ך 1.1 מהותה של שכם לפי הסוד 2 היסטוריה 2.1 שכם העתיקה 2.2 תקופת האימפריה הרומית 2.3 התקופה העות'מאנית 2.4 המנדט הבריטי 2.5 תחת שלטון ירדן 2.6 לאחר מלחמת ששת המים 3 ארכיאולוגיה 4 מבנה העיר

[עריכה] שכם בתנ"ך

על-פי התנ"ך, שכם היא העיר הראשונה בארץ ישראל אליה הגיע אברהם אבינו ("עד מקום שכם עד אלון מורה"). אברהם אבינו בנה מזבח באלון מורה ליד שכם. גם יעקב אבינו קנה בשכם חלקת אדמה ובנה שם מזבח. בעיר שכם קרתה "פרשת דינה" - שכם (שלפי התנ"ך, על שמו נקראת העיר, כי הוא בנה אותה), בנו של חמור, רצה לקחת את דינה, בתו של יעקב אבינו לאישה. הוא אנס אותה, דבר שגרם לנקמת שמעון ולוי, שטבחו והרסו את העיר.

יעקב אבינו ציווה את יוסף ללכת לשכם לראות את שלום אחיו שרעו שם, ומשם הלך אחריהם עד שפגש אותם בעמק דותן (ושם התבצע סיפור "מכירת יוסף"). העיר ניתנה ליוסף על ידי יעקב אבינו ("ואני נתתי לך שכם אחד על אחיך") ובפאתיה גם נקבר יוסף אחרי שבני ישראל העלו את עצמותיו ממצרים. מקור השם התנ"כי של העיר הוא שמו של בונה העיר - שכם בן חמור. לאחר כיבוש הארץ, נפלה שכם בנחלת שבט אפרים, והללו נתנו אותה ללווים מבני קהת. שכם היא גם אחת מערי המקלט, אליהם בורח אדם שרצח בשגגה ומפחד מקרובי משפחתו של הנרצח.

בסוף ימיו של יהושע בן נון הוא אסף את כל שבטי ישראל, ובה נכרתה ברית השבטים, הוצבה "אבן גדולה תחת האלה אשר במקדש ה'", ונקברו עצמות יוסף, שהועלו ממצרים, בחלקה שקנה לעצמו יעקב אבינו.

לאחר פילוגה של ממלכת ישראל המאוחדת, שכם נקבעה לעיר הבירה של הממלכה הצפונית, אך איבדה תואר זה לאחר זמן קצר. לאחר חורבן ממלכת ישראל, הביא מלך אשור לשכם גולים, ביניהם שומרונים. לאחר בואם של השומרונים לשכם, היא נעשתה למעוז הדת שלהם. לאחר חורבן הממלכה הייתה שכם בירת השומרונים עד להתאסלמות מרביתם במאה ה-17 וגם כיום יש בה קהילה שומרונית.

[עריכה] מהותה של שכם לפי הסוד

שכם מופיעה במקומות רבים בהקשר למקום שתכונתו היא לקשר בין השבטים השונים ובין כל ישראל. שכם שוכנת בנחלת שבט יוסף, ולא בכדי. שבט יוסף תכונתו היא שהוא מחבר בין כל שבטי ישראל, בכך הוא מקביל לבנימין. אלא שיש שוני בין בנימין ליוסף: יש שעמדו על כך שאבני החושן מבטאות במשהו את אופי השבט של האבן. השחור של יוסף, תכונתו היא שהוא ערבוב של כל הצבעים, לכן אין כל מקום לשוני, השאיפה היא לאחד את כל בני ישראל ממש, כך שלא יהיה ייחוד לאף אחד. אך בנימין, תכונתו היא חיבור של לבן, המכיל את כל הצבעים ונותן מקום לכל צבע בפני עצמו, כך שלכל אחד יש מקום. לכן, שכם מופיעה בפרשת הברכה והקללה בין שנים עשר שבטי ישראל, לכן נקבר בה יוסף ולכן, כשנפגעה דינה בשכם, חשו שמעון ולוי את הצורך החזק לנקום ואת הקשר ההדוק לאחותם. ולי

[עריכה] היסטוריה

[עריכה] שכם העתיקה

שכם הקדומה מזוהה כיום כתל בלאטה. מהחפירות בתל נלמד כי ראשית היישוב היה בתקופה הכלכוליתית, וכי התל היה מיושב גם בתקופת הברונזה הקדומה, ובתקופת הברונזה התיכונה. כתובת ח'ו-סבך מימי שנוסרת ה-3 (1878-1843 לפנה"ס) מספרת על כיבוש העיר, ושכם נזכרת שם כ"ארץ", כלומר יחידת שטח חשובה ונרחבת.

במה ה-18 לפנה"ס הוקפה העיר סוללת עפר גדולה, שמעליה חומה ובה שני שערים. הסוללה דופנה מבחוץ בקיר חזק בנוי אבנים גדולות. בתוך הביצור נערם מילוי עבה, ומעליו נבנה "מקדש המגדל", שרוחבו היה 5 מטר וגובהו היה כנראה רב. ברחבי ארץ שכם קמו יישובים כפריים רבים, שהיוו מעין עורף חקלאי לעיר הבירה.

במאות ה-16-17 לפנה"ס שלטה שכם על תחום נרחב במרכז הארץ, ממגידו בצפון ועד גזר בדרום. שכם חרבה פעמיים בידי מצרים - בפעם הראשונה כנראה בידי יעחמס ה-1 (1570-1546 לפנה"ס ובפעם השנייה כנראה בראשית ימי אמנחתפ ה-1 (1546-1526 לפנה"ס).

מהחפירות בתל בלאטה עולה כי שכם התאוששה במחצית השנייה של המאה ה-16 לפנה"ס. "מקדש המגדל" הוקם בתכונת קטנה יותר., וחלק מן השערים והביצורים שוקמו. רוב הכפרים שמסביב לשכם חרבו, ולא נבנו יותר. גבולה של ממלכת שכם, הקיף במאה ה-14 לפנה"ס את רוב הר מנשה, פרט לעמק דותן, וחלק מהר אפרים. ארכיון אל עמארנה המצרי, מתאר בפירוט יחסי את קורות לָבָּיא (לבאיו) מלך שכם ובניו. גם בימי לָבָּיא הייתה שכם לעיר דומיננטית בשומרון ותחומי השפעתה הגיעו עד לגזר בדרום ועד לעמק יזרעאל בצפון. הוא ניסה להרחיב את תחום שלטונו לאזור השרון ועמק יזרעאל. הוא כרת ברית עם מלך גזר וגת כרמל, ופעל נגד ירושלים וערי השפלה. כנגדו התלכדה ברית מלכים, בה נמנו שליטי עמק יזרעאל, עמק עכו, ירושלים והשפלה המרכזית.. גם השלטונות המצריים התקוממו כנגדו. בשלב זה, נאסר לָבָּיא בידי המצרים והיה אמור להישלח חמצרים לתת דין וחשבון על מעשיו, אך בהיותו בחנתון הצליח להימלט משוביו, אך נרצח בידי יריביו המקומיים אנשי גינָה. בני לָבָּיא חידשו את הברית עם גזר וגת כרמל, שבו ללחוץ את שכניהם והרחיבו את תחום פעולתם לעבר הירדן. הברית לא האריכה ימים, והתפרקה עקב שינוי שחל במצב הביטחון הפנימי בארץ. במות בני לָבָּיא הצטמצם תחום השפעתה של שכם, ומהחפירות בתל בלאטה עולה כי שכם חרבה שוב במאה ה-14 לפנה"ס והתאוששה כנראה רק בסוף המאה ה-14 לפנה"ס.

שכם הכנענית קיימה מבנה חברתי דימורפי של עירונים ואנשי שבטים. מערכת חברה זו התקיימה כנראה גם בתחילת תקופת הברזל ("תקופת ההתנחלות"), כאשר נוספו לעיר כנראה גם מהגרים מצפון הסהר הפורה. יושבי שכם הכנענית היו מרכיב חשוב בהתגבשות עם ישראל, וניתן ללמוד זאת בזכות סיפורי גדעון ואבימלך (שהיה בנו של גדעון מאישה שכמית). מחפירות תל בלאטה עולה כי בשנת 1100 לפנה"ס חרבה שכם, ואולי ניתן לקשור זאת עם המסורת התנ"כית על מלחמת אבימלך בן גדעון בבעלי שכם.

בתחילת המאה ה-10 לפנה"ס נבנתה שכם מחדש, ובימי שלמה המלך היא הייתה כנראה בירת נציבות הר אפרים (מלכים א', פרק ד'). שכם הייתה עיר חשובה מאוד בתקופה הזו, וניתן ללמוד זאת גם מבואו של רחבעם (בנו של שלמה) להתמנות למלך בשכם, לאחר מות אביו. לאחר פילוג הממלכה הייתה שכם לזמן קצר לעיר בירתו של ירבעם בן נבט.

שכם כנראה חרבה במסעו של שישק לארץ ישראל (925 לפנה"ס), שכן מסלול מסעו עובר דרכה (ואולי גם ייתכן ששמה נמנה עם השמות המחוקים ברשימת שישק). למרות ששכם שוקמה לאחר זמן קצר, היא לא חזרה למעמדה הקודם. בירת ישראל כבר לא הייתה בשכם, ועברה ערבים אחדות בארץ, עד שעומרי קבע את בירתו בעיר שומרון, ובכך, לראשונה, איבדה שכם גם את ההגמוניה בהר התיכון. גם הפלישות החוזרות ונשנות של מלכי ארם פגעו בשכם, וסופה שחרבה עם כל ממלכת ישראל בידי האשורים. מלך אשור הביא לשכם גולים, ביניהם שומרונים (שחלקם נשארו עד היום בשכם).

מהתקופה האשורית והפרסית התגלו בתל בלאטה שרידי יישוב דל. יישוב זה חרב בשנת 475 לפנה"ס. בנייתה של שכם מחדש כישוב שומרוני החלה עם האישור שהעניק אלכסנדר מוקדון לשומרונים להקים מקדש על הר גריזים (332 לפנה"ס). להתפתחות שכם, תרם דיכוי מרד השומרונים בעיר שומרון, והפיכתה למושבה של חיילים מוקדונים משוחררים (331 לפנה"ס). כתוצאה מכך, התחזק מעמדה של שכם, והיא הייתה במהרה לבירת השומרונים ולמרכזם הדתי והמדיני. בראשית המאה ה-2 לפנה"ס הוקמה על הר גריזים עיר שומרונית גדולה, שגרמה כנראה לירידה במעמדה של שכם.

בשנת 128 לפנה"ס כבש יוחנן הורקנוס את שכם, החריב אותה עד היסוד, והרס את העיר ואת המקדש השומרוניים בהר גריזים. נראה כי בעקבות זאת, שכם ננטשה לגמרי, למרות שהעיר השומרונית בהר גריזים הוסיפה להתקיים כמרכז דתי לשומרונים. יוסף בן מתתיהו מציין כי הקרב בין אלכסנדר ינאי ודימיטריוס נערך ליד שכם, אך יכול להיות ששכם לא התקיימה בזמנו, אלא רק שמה השתמר. חורבן שכם בידי החשמונאים היה שיאה של שורת מאורעות שהסתיימו בפירוד סופי בין היהודים והשומרונים, ומכאן ואילך החזיקו השומרונים במסורת שונה מזו של היהודים ונותק סופית הקשר בינם לבין ירושלים.

[עריכה] תקופת האימפריה הרומית

בתקופה הרומאית, כחלק מנסיונם של מלכי רומא למחוק כל סממן יהודי מארץ ישראל לאחר המרד הגדול בשנת 70 לספירה, שינו הרומאים את שמה של שכם ל"ניאפוליס" (בלטינית: עיר חדשה), ולכן עד היום העיר נקראת בפי הערבים "נבּלוּס".

[עריכה] התקופה העות'מאנית

הצפיפות בעיר בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20, הביאה להתחלת הבנייה מחוץ לעיר העתיקה בשכם. הבנייה מחוץ לעיר העתיקה נעשתה בעיקר על ידי גורמי חוץ, בעיקר תורכים ואירופים. התורכים בנו במזרח ובצפון העיר (בעיקר) בנייני שירותים, ממשל ומגורים (מגורים לעובדים במוסדות האלו). לעומת זאת, האירופים התרכזו בעיקר במערב העיר, בקרבת העיר העתיקה. למעשה זה היה מקום המשך לעיר העתיקה, אלא שהוא התאפיין ברמת בנייה גבוהה יותר ובסגנון אירופאי.

באותה תקופה גם חודש היישוב היהודי בשכם, שארך כמה עשרות שנים.

בשנת 1918 היו 15,000 תושבים בשכם. באותה תקופה הייתה שכם בנויה ברובה על המדרונות הדרומיים של הר גריזים, בין עמק שכם לבין צוקי מחצבות האבן הקדומות. צורת העיר הייתה פחו או יותר מלבן, אורכו - 800 מטר, רוחבו - 500 מטר. בקווים הכלליים, דומה הייתה שכם לערים אחרות בסוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20, כגון יפו, עזה, עכו, דמשק, חברון וירושלים.

[עריכה] המנדט הבריטי

בשנת 1918, הסתיימה תקופת השלטון העות'מאני בארץ והחלה תקופת המנדט הבריטי. העברת השלטון לבריטים הביאה להתפתחות יישובים רבים בארץ ישראל, ובהם שכם. מצב הביטחון השתפר במהירות, ואיפשר את היציאה מחוץ לחומות העיר העתיקה. מלבד זאת, החלה גם תקופה של פעילות כלכלית מוגברת בשכם. השפעות המהפכה התעשייתית הורגשו גם בארץ ישראל עוד לפני כן, אך תהליך המודרניזציה בארץ החל רק עם הכיבוש הבריטי. ביטויו של התהליך הביאו לפיתוח שלטון מוננציפאלי בארץ, תכנון ערים ובחקלאות - מעבר למשק מסחרי.

בקיץ 1927 הייתה רעידת אדמה חזקה בארץ, ושכם נפגעה קשות ממנה. נגרמו נזקים ניכרים לבניינים, אך לא נגרם הרס כללי לעיר. בעקבות הרעש החלה התפתחות בנייה בעיר. מפחד רעידת האדמה, התגוררו התושבים במשך תקופה ארוכה מחוץ לבתיהם, אפילו עד לשלושה חודשים לאחר מכן. הממשלה הבריטית סייעה לתושבים שבתיהם נפגעו, בהלוואות בתנאים נוחים, לתיקון הבתים או לבניית בתים חדשים. הלוואות אלו נוצלו על ידי תושבים רבים לבניית בתים מחוץ לעיר העתיקה.

לאחר רעידת האדמה, השתפר במידת מה מערך הרחובות, בשל מאמצי העירייה להרחיב את הרחובות בכל מקום שבתים ישנים התמוטטו. בתקופה זו שלאחר רעידת האדמה, החלה התפשטות השטח הבנוי, וכתוצאה מכך נוספו מבנים רבים באזורים המחריים של שכם. תוספת הבניינים המסחריים נתהוותה בשלושה קבוצות:

• מצפון מערב לעיר העתיקה.
• במזרח העיר.
• בצפון מזרח העיר.

התוספת העיקרית של הבניינים העיר הייתה של בתי מגורים. קבוצה גדולה של בתי מגורים נבנו מצפון לבית החולים התורכי ומעבר לבית הקברות הצפוני. כאן החלה התתפשטות הגדולה על הר עיבל. בדרום מזרח העיר קמה שכונה חדשה, שכונת אל-עמוד, ביוזמת הממשלה הבריטית. זו הייתה השכונה הראשונה בשכם המודרנית.

בתקופת מלחמת העולם השנייה החלה התפשטות עירונית שהתבטאה במספר הבניינים ובגודלו של השטח הבנוי. שיעור הגידול השנתי עלה פי שניים וחצי על הגידול בתקופה הקודמת. הגידול המרשים של העיר נבע גם מהיציאה מחוץ לחומות העיר. הבנייה בתקופה הזאת היא לכל הצדדים, אך בעיקר לכיוון מערב וצפון. במערב נוצר, לאורך ציר קלקיליה, קשר פיזי עם רפידיה.

על תוכנית החלוקה שאושרה באו"ם ב-1947, נועדה שכם להיות חלק מן המדינה הערבית שנועדה לקום על 45% משטחי פלשתינה-א"י המנדטורית, עם סיום המנדט הבריטי. תוכנית זו לא נתממשה.

[עריכה] תחת שלטון ירדן

סיומה של מלחמת העצמאות של ישראל מצא את שכם בשליטת ירדן, יחד עם יתר שטחי הגדה המערבית. בשכם וסביבותיה חסו עשרות אלפי פליטים שנמלטו מן הערים והכפרים שהפכו לחלק ממדינת ישראל. בשולי העיר קמו שלושה מחנות פליטים, שהמפורסם מביניהם, מחנה בלאטה, נמצא במקום בו שכנה שכם המקראית. מחנות אלה החלו כמחנות מגורים ארעיים, אך עם השנים התקבעו כחלק ממרקם העיר, כשהם עדיין נושאים אופי נחשל וארעי ומתאפיינים בתנאי מחייה ירודים.

בשנות ה-60 זכתה שכם לפיתוח והתרחבות, בזכות הזרמת כספים ממדינות הנפט הערביות. מגמה זו נעצרה במלחמת ששת הימים

[עריכה] לאחר מלחמת ששת המים

החל משנת 1967, לאחר מלחמת ששת הימים, הייתה שכם נתונה תחת ממשל צבאי ישראלי, ובסביבתה הוקמו מספר התנחלויות. בעיר שוכנת אוניברסיטת א-נג'אח, האוניברסיטה הפלסטינית הגדולה ביותר.

בעקבות הסכמי אוסלו קיבלה הרשות הפלסטינית את האחריות על שכם, שהוגדרה כ"שטח A" - שליטה בטחונית ואזרחית פלסטינית. כיום, שכם היא אחת ממרכזי הטרור הפלסטיני ובירת "הילדים המתאבדים". מירב הילדים שביצעו או ניסו לבצע פיגוע התאבדות יצאו משכם ונעצרו על ידי כוחות צה"ל במחסום חווארה או על ידי השב"כ (המפורסם שבהם הוא חוסאם עבדו שגויס על ידי חוליית נערים של התנזים).

[עריכה] ארכיאולוגיה

שכם המקראית זוהתה עם תל בלאטה, דרום-מזרח לשכם של ימינו. גם אוזביוס, אב הכנסייה, הנוסע מבורדו, מפת מידבא ומקורות ביזנטיים אחרים מאשרים את הזיהוי הזה.

החפירות הראשונות שנערכו בתל התבצעו בשנים 1913-1914, 1926-1928 ו-1934 על ידי החוקרים א. זלין וק. ואטצינגר מהחברה הגרמנית למחקר מדעי. החופרים החלו בחשיפתו של קטע חומה באור 65 מטר בחלקו המערבי של התל, ושם נתגלה שער עם שלושה פתחים (פתחים אלו שימשו ככל הנראה כביצורים בשעת מלחמה). החומה נבנתה מגושי אבן גדולים, חלקם גדולים יותר מ-2 מטר. החוקרים עשו תעלת בדיקה בתוך תחומי העיר, בכדי ללמוד על ההשתכבות של התל. נתגלו ארבע שכבות, אך החוקרים טעו בקביעת תאריכיהן, בגלל שהם לא ידעו באופן מספק על כלי החרס המקומיים. בשכבה העליונה, אותה כינו החוקרים "יוונית", נתגלה כד ובו 850 חיצי ארד ו-7 חיצי ברזל. אלו היו ההישגים של עונת החפירות הראשונה בשכם.

בעונת החפירות השנייה בשכם נחפרו תעלות אחדות בחלקים השונים של התל. סמוך לשער הצפוני-מערבי נתגלה ארמון שכבש (מעין גשר) מוליך אליו מהשער. הכניסה אל המבנה הייתה מחדר שמידותיו 11×6.5 מטר, וגגו נתמך על ידי עמוד אחד. חדר זה הוליך אל האולם העיקרי, שתקרתו נשענה על 10 עמודים. בחלק זה של החפירה הבחינו החוקרים בתיקונים שנעשו בשלבים מאוחרים יותר. סמוך לארמון, נתגלה בניין אחר, שמידותיו 23×23, וזוהה על ידי החוקרים כבית בעל ברית (לפי ספר שופטים, ביתו נהרס על ידי אבימלך). זמן הבניינים שגילו החופרים (תיארוך): 1. החומה המערבית, השער הצפוני-מערבי והארמון - 1700 לפנה"ס. 2. החומה המזרחית ואגף שהוסיפו לארמון - 1500 לפנה"ס. 3. המקדש (ראה בהמשך) - 1300 לפנה"ס. 4. בנייה מחדש -1150 לפנה"ס.

(תאריכים אלה תוקנו לאחר מכן כמה פעמים).

בין הממצאים החשובים בעונת החפירה השנייה היו שני לוחות כתובים בכתב היתדות, האחד בענייני מכתב, והשני מכתב מאת מורה המבקש את שכרו מאבי תלמידו. בעונות החפירה שבאו לאחר מכן קשרו החוקרים את השער הצפוני-מערבי, החומה הגדולה ואת השלב הראשון של הארמון עם תקופת אל עמארנה. תוצאות החחפירות של משלחת זו לא התפרסמו כראוי.

בשנים 1956, 1957, 1962 ו-1966 נערכו חפירות חדשות בשכם על ידי ג.א.רייט, מטעם המשלחת הארכיאולוגית של דרו-מקורמיק, ובשנת 1970 נערכה בדיקה נוספת בשכם על ידי בית הספר האמריקני לחקר המזרח. מחפירות אלו נראה כי ראשית היישוב בשכם היה בראשית האלף הרביעי לפנה"ס. זה היה יישוב ארעי, ואילו יישוב הקבע הראשון היה בתקופת החיקסוס. באותה תקופה הוקפה העיר בחלקלקה גדולה, רוחב-26 מטר, גובה-7 מטר. כנראה שמעל לחקלקה זו נבנתה חומת אבנים. החלק הגבוה ביותר של התל, האקרופוליס, הוקף בחומה בנוית אבן נפרדת, בכדי להגן על בניין שזוהה על ידי החופרים כמקדש חיקסוסי. במקדש היו חצר וכמה שלבי בנייה. בסוף המאה ה-18 לפנה"ס היו בו 9 חדרים, כמה מהם חדרי עבודה. מתחת לרצפות נתגלו קבורות של תינוקות בכדים. במחצית המאה המאוחר יותר חרב הבניין בשריפה ונבנה מחדש. המקדש שמן השלב המאוחר ביותר נחפר עוד בידי הגרמנים (בעונת החפירות הראשונה). לשלב זה שייכת החצר שלפני המקדש ובה 6 עמודים בקצה הצפוני, ואחד במרכזה. בניין זה חרב בפעם האחרונה בשנת 1550 לפנה"ס בערך, כאשר גורשו החיקסוסים מהארץ על ידי המצרים.

בסוף התקופה הכנענית התיכונה הוגדל שטח העיר על ידי בניית חומה שתמכה במילוי מלאכותי. החומה בנויה מאבן ומעליה חומת לבנים. בתוך העיר נבנתה חומה נוספת ,דקה יותר. שתי החומות האלו חוברו ביניהן על ידי קירות קצרים, באופן שנוצרה חומת סוגרים. חומה כזו נתגלתה בחלקו המזרחי של התל. החומה החיצונית נבנתה מאבנים גדולות מאוד. בקטע הצפוני-מערבי של החומה נתגלה שער גדול, שמידותיו 19×22 מטר. אותו השער נבנה מחדש בתקופה הכנענית המאוחרת. לאחר חמישים שנה בערך, נבנתה חומה חדשה על תוואי החומה הישנה, וגם נבנה שער חדש במזרח. סמוך לשער הצפוני-מערבי, נמצא מקדש מבוצר, מתקופת החיקסוס. המבנה שימש גם מקדש וגם מבצר. מעל למקדש המבוצר נבנה מקדש חדש, שיש חוקרים שמזהים אותו עם מקדש בעל ברית.

העיר, שנבנתה לאחר הכיבוש המצרי, הייתה קטנה במידה ניכרת. השער המזרחי נבנה במתכונת הקדומה, מלבד זה שקירותיו יותר דקים. בסוף התקופה הכנענית המאוחרת נבנה השער מחדש, והוא שימש ללא שינוי עד לתקופה הישראלית הקדומה. אין עדות ארכיאולוגית לזה ששכם נהרסה בזמן הכיבוש הישראלי, והנחת החופרים היא שאנשי שכם קיימו יחסים טובים מאוד עם הישראלים.

לאחר תקופת נטישה מהעיר, נתחדש היישוב בשנת 900 לפנה"ס על ידי הישראלים. ירבעם ביצר את העיר והפך אותה לבירתו. מעל למקדש נבנה בית, שזוהה על ידי החוקרים כאסם מלכותי. הריסתה הסופית של "," הישראלית מיוחסת לשלמנאסר השלישי שתקף את ממלכת ישראל בשנת 724 לפנה"ס.

העיר נותרה נטושה עד למאה ה-4 לפנה"ס, כאשר אלכסנדר מוקדון הפך אותה למקום מנוחה לחייליו. במשך התקופה ההלניסטית נהרסה העיר ונבנתה 4 פעמים.

[עריכה] מבנה העיר

שיעור הבנייה בשכם עולה משנה לשנה בשיעורו. יש שלוש תקופות בהם הייתה התפתחות בנייה רבה במיוחד:

• 1938-1944: גידול בבנייה בגלל השפעות מלחמת העולם השנייה.
• 1953-1961: בניית מחנות פליטים על ידי ססו"ת. מיקום מחנות הפליטים נקבע בשולי העיר בשנת 1948.
• 1961-1967: בנייה רבה בגלל זרימת כסף, תמיכה והשקעה מכווית ומארצות נפט נוספות. לפי האומדן של עיריית שכם, זרמו למעלה מ-500,000 דינר בחודש מארצות ערביות שונות בתקופה זו. חלק גדול מכספי התמיכה נחסך והושקע בבניית בתים. במהלך תקופה זו, גדל מספר הבתים ב-22%, כלומר נבנו למעלה מאלף בניינים חדשים ששימשו בתי עסק, בנייני ציבור, ובנייני מגורים.

כיום, הרחוב הראשי של העיר הוא רחוב סאלח א-דין, והמשכו, רחוב שוק אל-קדים הוא הציר המרכזי של העיר. החלק המרכזי של רחוב שוק אל-קדים ואל-נאסר שימש במאה העשרים כמרכז עסקים. הדרך הראשית לירושלים נמצאת בכניסה המזרחית של שכם, והיא חוצה את העיר ומתפצלת ליציאה לכביש המוביל לטולכרם, ולכביש לקלקיליה. המרכז המסחרי בנוי בצורת שווקים המצויים לאורך צירי התנועה העיקריים שבעיר. במערב העיר שכונת רפידיה, ובה ממוקמת אוניברסיטת א-נג'אח.

מבנה בתי שכם העתיקה הוא בעל גגות כיפה, משום שהבנייה באבן, שהייתה נהוגה בתקופתם חייבה זאת. בתחילת המאה ה-20 החלו לבנות גגות שטוחים וגגות רעפים. למרות זאת, בשנת 1918 היו רק בתים בודדים בשכם שלא היו בנויים בצורת כיפה. בעשרות השנים האחרונות של שליטתה של האימפריה העות'מאנית, החלה בניית מבנים בסגנון תורכי ואירופאי.

מהמבנים החשובים שבנו התורכים בעת ההיא, הוא הבית חולים, שעדיין קיים, בית ספר לנערים, תחנת רכבת תורכית ובית סוהר. בית הסוהר נבנה במקום הצר ביותר של עמק שכם, משיקולים בטחוניים. הבניין משמש עד היום כבית סוהר.

אחד האתרים הקדושים ליהדות באזור שכם הוא קבר יוסף, אשר נהרס על ידי פלסטינים בזמן אינתיפאדת אל אקצה. בקרבתה נמצאים גם הר הברכה (הר גריזים, האתר המקודש ביותר לשומרונים) והר הקללה (הר עיבל).