טרור
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
טרור הוא טקטיקה של שימוש באלימות, המופנה בעיקר כלפי אזרחים אקראיים וחפים מפשע לשם השגת מטרות פוליטיות.
תוכן עניינים |
[עריכה] הגדרת המושג "טרור"
פעולת טרור, כפי שמשתמע מהמובן המקורי של המילה- פחד, חרדה, אימה, נועדה לזרוע אימה ופחד בקרב הציבור המותקף ולגרום לו לדמורליזציה, ולעתים מבוצעת גם כפעולת נקמה במעגל דמים של אלימות. חלק ניכר מנשק הטרור הוא הפרסום הרב שפעילותו מקבלת בציבור, באמצעות התקשורת האלקטרונית והמודפסת.
מקובל להגדיר "פעולות טרור" כאלו שבהן יש ניסיון מכוון לרצח של אזרחים, בשביל להשיג מטרה לאומית, פוליטית או דתית. פעולות הפחדה גרידא - אם הן אינן אלימות - אינן נחשבות לטרור, וכך גם פעולות של ונדליזם קל (בניגוד לפעולות חבלה), המיועדות לפגיעה קלה ברכוש בלבד ולא בבני אדם.
פעולות טרור בדרך כלל אינן ממוקדות, כלומר אינן מכוונות כלפי אדם מסוים אלא כלפי אוכלוסייה שלמה - הטרוריסט אינו מייחס חשיבות לזהותם של קורבנותיו. רצח של אדם מסוים, גם אם הוא מבוצע בידי ארגוני טרור או בשיטות של טרור, נחשב כרצח פוליטי ולא כפעולת טרור. כך, למשל, רציחותיהם של ג'ון פ' קנדי, יצחק רבין ורחבעם זאבי אינן מעשה טרור (אם כי במקרה האחרון היו המבצעים חברים בארגון טרור).
כמו כן, פעולות טרור מבוצעות כמעט תמיד בשיטות של לוחמה זעירה ומורכבות ממבצעים שמוגבלים בהיקפם. אפיון זה הפך במידה רבה לחלק מההגדרה של "פעולת טרור". כך, פעולות צבאיות רחבות היקף שבהן מתבצע רצח מכוון של אזרחים מוגדרות כפשע מלחמה או כפשע נגד האנושות אך לא מקובל לכנותן פעולות טרור. מסיבה זו לא מקובל לכלול מדינות או צבאות בקטגוריה של ארגוני טרור, גם אם הם מבצעים פשעי מלחמה (ראו גם 'המחלוקת על ההגדרה', להלן). עם זאת, מדינה יכולה להיות מעורבת בטרור, אם היא מפעילה, מעודדת או מממנת ארגוני טרור או סוכנים חשאיים המבצעים פעולות טרור מטעמה.
החיץ המבדיל בין פעולות גרילה לבין טרור הוא שלוחמת גרילה מכוונת רק (או בעיקר) כנגד כוחות הצבא של הצד השני ולא כנגד אזרחים לא חמושים. בין הדוגמאות ללוחמת גרילה שאינה טרור ניתן לראות את הפרטיזנים שפעלו כנגד הצבאות הנאצים ובעלי בריתם, ואת לוחמי הויאט-קונג שפעלו נגד האמריקנים במלחמת וייטנאם. ארגוני טרור מנסים מדי פעם להידמות לארגוני גרילה, בכך שהם מבצעים פעולות כנגד צבא האויב, אך עיקר פעילותם מכוונת כנגד מטרות אזרחיות.
טרוריסט הוא אדם המעורב בתכנון וביצוע פעולות טרור (או בניסיון לבצע פעולות כאלו).
[עריכה] התפתחות המושג
המושג 'טרור' נולד בעת המהפכה הצרפתית, על מנת לתאר את פעולותיהם של רובספייר ושותפיו - העלאה המונית לגרדום של מתנגדי שלטונם. תקופה זו כונתה שלטון הטרור (בצרפתית: Régime de la Terreur). מאוחר יותר הפך המושג 'שלטון טרור' לתיאור נפוץ לפעולות אלימות של שלטון כנגד אזרחים המהווים מתנגדים פוליטיים של השלטון. במובן זה מקובל לדבר, למשל, על שלטון הטרור של סטלין בברית המועצות ושל מאו דזה דונג בסין. בעוד המונח 'שלטון טרור' עשוי לשמש עדיין במשמעות זו, המונח 'טרור' לבדו אינו מתייחס כיום למשטרי דיכוי או ל'טיהורים' המכוונים כנגד יריבים פוליטיים.
המונח 'טרור' (באנגלית Terrorism) משמש כיום רק לתיאור פעולות של לוחמה זעירה כנגד אזרחים (כפי שפורט בהגדרה לעיל). מונח זה נכנס לשימוש החל משנות ה-70 של המאה ה-20 עקב גל פעולות גרילה שכוונו כנגד מטרות אזרחיות בישראל, באירופה ובטיסות בינלאומיות.
[עריכה] המחלוקת על ההגדרה
מספר אנשי שמאל וקבוצות אנרכיסטיות חולקים על צמצום זה של ההגדרה, וטוענים כי הגדרת פעולה כטרור אינה צריכה להיות תלויה בזהות המפעיל. המחלוקת מתמקדת בשתי נקודות עיקריות:
- פעולות של ממשלות כנגד אזרחיהן (מחנות הריכוז והגולאג של סטלין, משטר פינושה בצ'ילה), אף כי נכללו בעבר בהגדרת הטרור, מוגדרות היום ברוב מדינות המערב כ"הפרות של זכויות אדם", או אף כפשעים נגד האנושות, אך מוצאות מהגדרת הטרור. הקבוצות החולקות על שיוך זה קובלות כי הוא מעוות את משמעותו ההיסטורית של המושג, וכן מעניק למשטרים אפלים לגיטימציה, בכך שהוא מוציא אותם מהגדרת ארגוני טרור.
- פעולות של ממשלות כנגד אזרחי מדינות אחרות. כאשר פעולות אלו ננקטות במהלך מלחמה (הטלת הפצצה הגרעינית על הירושימה ונגסקי, הפצצת תל אביב בטילי סקאד במלחמת המפרץ) הן מוגדרות כיום כפשעי מלחמה (אם חרגו מכללי המלחמה המקובלים) או כפעולות מלחמתיות לגיטימיות (אם לאו), ולא כטרור. פעולות דומות המבוצעות ללא הכרזת מלחמה (למשל הפיגוע שביצעו סוכנים לובים במטוס פאן אם מעל לוקרבי) נחשבות ל'טרור של מדינות' (State Terrorism). הקבוצות החולקות על סיווג זה מציינות כי במקרים של מאבק לאומי, לעתים רבות לא ניתן לדעת באם מדובר במלחמה (למשל באינתיפאדת אל אקצה) , וכי המסווה של "פעולה מלחמתית לגיטימית" ננקט פעמים רבות בידי מדינות המפעילות "טרור" מסוג זה.
[עריכה] מניעים להפעלת טרור
- סכסוך לאומי או אתני: במסגרת סכסוך על קרקעות ושליטה. בקטגוריה זו נכלל הטרור הבאסקי בספרד, הטרור הצ'צ'ני ברוסיה, הטרור הכורדי בתורכיה, וכמובן הטרור הפלסטיני בישראל.
- קצירת רווחים פוליטיים: מדינות מסוימות המכונות מדינות טרור עושות שימוש בכלי זה על מנת לקצור רווחים פוליטיים מעבר לכוחן היחסי בקהיליה הבינלאומית. איראן, סוריה, ולבנון נחשבות למדינות טרור, הבוחשות בעסקים אלו ברחבי העולם, ובמיוחד במזרח התיכון. טיבוע ספינת גרינפיס על-ידי לוחמי קומנדו ימי צרפתים היא פשע שבוצע על-ידי צרפת כנגד אנשים שוחרי שלום שלא חטאו, אך אינו הופך את צרפת למדינת טרור, משום שיעדו נבחר בקפדנות.
- פעולות של קבוצות שמאל/ימין רדיקלי: שרוצות להפיל את השלטון שנחשב בעיניהן למושחת. בקטגוריה זו נכלל הטרור של באדר מינהוף בגרמניה, 17 בנובמבר ביוון וארגון השמאל הקומוניסטי קיצוני הבריגדות האדומות באיטליה, שנהג לפגוע באנשי עסקים, פוליטיקאים וראשי המשק האיטלקי, ושהתפרסם על רקע חטיפתו ורציחתו של ראש ממשלת איטליה לשעבר אלדו מורו ב-1978. ניתן גם להוסיף לקטגוריה זו את פיצוץ בניין הממשל באוקלהומה סיטי שבארצות הברית בידי טימותי מקווי. כיום, טרור מסיבות אלו כמעט שאינו קיים במדינות המערב, אלא רק במדינות המזרח כדוגמת נפאל, שם מבוצעות פעולות טרור על ידי המורדים המאואיסטים, שרוצים להחיל שלטון קומוניסטי במדינה הדיקטטורית.
- סכסוך דתי: בקטגוריה זו נכלל הטרור של ה-IRA בצפון אירלנד, שנוצר במסגרת סכסוך בין פרוטסטנטים לקתולים והטרור הפונדמנטליסטי הגלובלי של אל קעידה, שמכוון כנגד העולם הנוצרי והיהודי ובני בריתם בעולם המוסלמי.
- מאבק על שלטון ניסיון להגיע אל השלטון בכוח, כמו של האחים המוסלמים שניסו לתפוס את השלטון במספר ממדינות ערב בדרך אלימה, ולהפוך את המדינות לאיסלאמיות אדוקות. בין היתר נזקפים לחובתם פיצוץ אוטובוסים של תיירים מערביים במצרים במטרה למוטט את המשטר.
[עריכה] שורשיו של הטרור
ישנן סיבות שונות התורמות לבחירה בדרך של אלימות וטרור. כמו ברוב התופעות החברתיות, בדרך כלל אין סיבה אחת ויחידה לשימוש בטרור, אלא שילוב של כמה סיבות. לכן ייתכן שטרור יתחרש גם מבלי שסיבה כשלהי תהיה נוכחת, אבל אין זה אומר שהיא אינה חשובה.
[עריכה] דיכוי
קבוצות רבות בעולם חשות שהן רוצות לגרום לשינוי, אבל הן מרגישות גם שאין להן יכולת לבצע שינוי זה בדרכים אחרות (כמו שכנוע, הפעלת לחץ כלכלי, וכו') היות ודרכים אלו חסומות בפניהן. במשטרים דמוקרטיים המקפידים על זכויות אדם ועל חופש הדיבור, יש לאזרחים תקווה לשנות את פני הדברים בדרכים לא אלימות. תחת משטרים אחרים, לדוגמה משטר צבאי, תקווה כזאת הינה פעמים רבות קלושה יותר, וגדל הפיתוי להשתמש בטרור או אלימות כנגד הצד השני. רוב ארגוני הטרור באים מקבוצות החיות תחת משטר מדכא, או לפחות מתוך קבוצה המאמינה בכך שהיא חיה בחברה מדכאת.
כנגד טענה זאת ניתן לטעון כי יש קבוצות מדוכאות, שלא בוחרות בדרך של טרור. למשל היהודים שהיו לעיתים קבוצות מדוכאות ומושפלות באוכלוסיות שחיו בקרבם לא פנו אל דרך הטרור. ועם זאת היהודים לא שאפו לשנות את החברה בה חיו, אלא רק לחיות את חייהם ללא התעמרות, ולכן טרור לא הייתה דרך הגיונית ביותר לבצע דבר זה.
טענה נוספת היא כי ישנם גם משטרים טוטליטריים שהטילו טרור על אזרחיהם ודיכאו אותם, וכך במשטרים כמו ברית המועצות של סטלין, גרמניה של היטלר, עיראק של סאדם חוסיין וצפון קוריאה של ימינו, ולכאורה לא צמחו בהן ארגוני טרור. כנגד זאת ניתן לטעון שטרור המופעל כנגד אזרחים (לפי ההגדרה המופיעה בערך) אינו הגיוני ביותר תחת משטר אשר בנוי בצורה היררכית, ושבו חיי אדם אינם חשובים ביותר. במשטרים אלו, התארגנויות לשם השגת שינוי אלים פועלות בדרך כלל כנגד מטרות צבאיות, בנסיון להחליש את המשטר, או בנסיון לבצע התנקשות בחיי המנהיג, שמותו עשוי לשנות את המשטר בממדינה. כמו כן במדינות אלו בדרך כלל מופעלת משטרה חשאית רבת כוח שמטילה פחד ו"טרור" בעצמה על האוכלוסייה.
[עריכה] עוני
לאדם עני יש סיכוי גדול יותר למות, ובחברות רבות חייו של עני חשובים פחות מחייו של איש עשיר. בנוסף, בחברות עניות רבות, חיי האדם אינם נחשבים ערך מרכזי, או שחיי אדם נחשבים פחות מאשר בחברות מערביות מודרניות. כמו כן, לאדם עשיר יש הרבה להפסיד אם יחשד בתמיכה בטרור (שכן ניתן להחרים את רכושו), ואילו לאדם עני אין הרבה מה להפסיד בהקשר זה, ויש רווח פוטנציאלי אפשרי (אם הטרור ישא פרי, יתכן שמעמדו הכלכלי ישתפר). בנוסף, עניים רבים בחברות מדכאות מרגישים כי העוני שלהם מתקיים תודות לסדר הפוליטי הקיים, ולכן הם מתנגדים לסדר זה. שוב ניתן לראות שמספר האנשים התומכים בטרור או חברים בארגוני טרור באים מחברות עניות (שבדרך כלל יש קורלציה בינן לבין חברות החיות תחת דיכוי), או מחברות בהן יש אי שוויון גדול (כאשר הטרור מופנה אל תוך אותה חברה). מסיבות אלה, נראה שעוני תורם לטרור.
ברם, ישנן גם טענות נגדיות. כאשר בוחנים ארגוני טרור רבים, ניתן להבחין שלא תמיד הם צמחו מתוך עוני ומסכנות, ולעיתים נתמכו בידי מנגנונים משומנים של מדינות חסות שחימשו אותם. אולם התמיכה העממית בארגונים אלה, כמו מקור גיוס מתנדבים, או גיוס תמיכה בצורות אחרות (כמו הסתרה, הברחת חומרים, תעמולה וכו') מבוצעת לעיתים קרובות על ידי אנשים שבאו מחברות עניות, או שהם פועלים בשמם של אנשים מרקע עני, גם אם ההנהגה הפוליטית או הפעילים המרכזיים אינם בהכרח מרקע עני. אדרבה, באופן כללי נפוץ יותר שאנשים מרקע אמיד או מקרב המעמד הבינוני באותה חברה הם אלו המהווים את עמוד השדרה של התארגנויות פוליטיות, ונראה שארגוני טרור אינם יוצאים מהכלל במובן זה.
[עריכה] סכנת מוות, ייאוש, והיעדר תקווה לחיים
רבים מאמינים כי ייאוש הינו אחד הגורמים לבחירה בטרור. כל עוד יש תקווה לחיים נורמליים, כפי שהם מוגדרים באותה חברה, הבחירה בטרור כדרך חיים, או התמיכה בטרור מתוך אמונה שהוא יגרום לשיפור החיים, אינה דבר הגיוני כל כך. מצד שני, אם שוררת אמונה חזקה שאין תקווה לגבי העתיד, לא לקבוצה המדוכאת, ולא לגבי כל אחד מחבריה; או שיש אמונה כי ממילא הסיכוי למוות בגיל צעיר הינו גדול, ואילו בדרך האלימות יש סיכוי לשיפור העתיד, אזי הגיוני יותר לתמוך בטרור או להצטרף לפעילות טרור.
כדוגמה לטיעון זה, אחד הטיעונים של חלק מהפלסטינים לכך שהם עצמם חברים בארגון טרור, הוא שממילא סביר שהם ימותו בגיל צעיר, בגלל פעילות צה"ל. ולכן, הם טוענים, עדיף כבר למות תוך מאבק, תוך שהם הורגים כמה שיותר אנשים שהם תופסים כאויב, ועל ידי כך לנסות לגרום לשינוי.
[עריכה] חזון ואמונה קיצונית
אמונה קיצונית בצדקת הדרך יכולה לדחוף לטרור. במיוחד הדבר נכון אם אמונה זו משולבת בחזון שהינו שונה באופן מהותי מהמצב החברתי הקיים. היות ויש פער תפיסתי גדול בין הקבוצה לבין החברה או השלטון בו היא חיה, הגיוני שיתקיים דיכוי או רדיפה מצד השלטון או החברה בה חיה הקבוצה (ראו סעיף), ומניעתה מקידום רעיונותיה בדרכים לא אלימות. דבר זה כאמור מגביר את הסיכוי לפניה לטרור. במיוחד, גדול הפיתוי לקיים טרור במצבים בהם נראה שדרכים אחרות אינן יעילות, או שיש פער תקשורתי בין הצדדים. גורם נוסף המחזק את הנטייה לשימוש בטרור הוא כאשר הצורך בשינוי נתפס על ידי הקבוצה כצורך דחוף, שיש להשיגו במהרה, וש"אין זמן" להשיגו בדרכים שלוות יותר.
כבר בתקופת בית שני היו קבוצות קיצוניים בעם היהודי שנקראו סיקריקין שהרשו לעצמם לרצוח את מתנגדיהם בדרך לעצמאות יהודית. הטרור האיסלאמי בתקופתנו ניזון גם מחזון מצוות הג'יהאד שמצוינת בקוראן. לעיתים האמונה איננה חייבת להיות דתית אלא יכולה להיות לאומית גזענית כמו אירוע הטרור שבוצע באוקלהומה סיטי או קומוניסטית כשל ארגון הטרור בקולומביה.
ועם זאת קשה להגיד מהי אדיאולוגיה קיצונית. מנקודת המבט של תרבויות שונות, נקודות מבט אחרות הן קיצוניות ומוזרות. נראה שהלגיטמיות של שימוש באלימות באותה השקפת עולם, יותר מאשר המרחק בינה לבין השקפת העולם לה היא מתנגדת, היא זו שמקדמת אלימות. (ראו הסעיף הבא)
[עריכה] המטרה מצדיקה את האמצעים
בקרב קבוצות רבות, רווחת הדעה כי אם המטרה הינה מוצדקת, כדאי להפעיל אמצעים קיצוניים כדי להשיג אותה. האמירה "הדרך מצדיקה את העמצעים" מיוחסת למקיאלווי והיא רווחת למדי בתרבות המערבית כיום, גם אם האמצעים אינם בהכרח אלימות והרג. חברות רבות לא מהססות להפעיל אמצעים אלימים, או איומים באלימות כדי לנסות להשיג את מטרתן הפוליטית, וקבוצות הבוחרות בטרור אינן יוצאות מהכלל.
כנגד זה ניתן להתבונן בחברות המאמינות כי הדרך היא חלק מהמטרה, וכי בחירה באמצעים פסולים תגרום לכך שגם אם תושג המטרה כבכיכול, היא תתגלה ככלי ריק, ולא כחזון אליו שאפו להגיע התומכים בדרך. בתרבות ההינדית, אמונה זו רווחת, ואכן גם תחת המשטר המדכא המוסלמים והבריטים המגמה הכללית הייתה של התנגדות לא אלימה
[עריכה] תמיכה עממית
רוב ארגוני הטרור צריכים חסות של הקהילה שבה צמחו ותרומות ממנה להרחבת הפעילות. באין אפשרת להטמע בקהילה המקומית ולהסתייע בעזרתה, המשטר השולט ידביר את הארגונים ויחשוף את אנשיהם.
התמיכה הממשית והמורלית שמעניקות אוכלוסיות מקומיות כמו בפעילות הIRA והצ'צ'נים והמחבלים המתאבדים הפלסטינים, איפשרו קיומם של ארגונים אלו.
כמובן שישנם ארגוני טרור כמו בחבל הבאסקים וקבוצות איטלקיות, גרמניות ויפאניות שלא זכו לתמיכת אוכלוסייה מקומית. ואולם העדר תמיכה כזאת מקשה מאוד על הפעילות של ארגון הטרור, ומחייב בדרך כלל גרעין קטן של מתנדבים נחושים, בעלי קשר מועט עם החברה מסביב, היות והתארגנויות גדולות יותר ופחות סגורות, יחשפו במהרה.
יש גם מקרים של טרור בינלאומי, לדוגמה, בפיגועי ה 9.11, או בפיגע בלוקרבי, לא זכו הטרוריסטים בתמיכת האוכלוסייה המקומית. אולם ברור שאז האוכלוסייה המקומית איה במדינה בה בוצע הטרור, אלא במדינה בה מתבצעת רוב עבודת הארגון, הגיוס וההכשרה. הטרוריסטים של ארגוני אלקעדה, לדוגמה, מקבלים תמיכה רחבה למדי במדינות איסלמיות מהן מגוייסים מתנדבי ותומכי הארגונים, גם אם הם פועלים בסופו של דבר במדינה אחרת.
[עריכה] חסות של מדינה עויינת
יחסית לסיבות האחרות, זהו למעשה יותר גורם מסייע מאשר סיבה עמוקה לקיומו של טרור. רבים מארגוני הטרור נתמכו ודורבנו בידי מדיניות עויינות והיוו יד ארוכה ולא רשמית של מדינה אחרת. התמיכה המורלית, המימון, החימוש והאימון איפשרו לארגוני טרור להתקיים. ניתן לציין לדוגמה את השימוש שעשו צפון וייטנאם וברית המועצות בוייטקונג בדרום וייטנאם, סוריה במחתרת הכורדית כנגד תורכיה, מדינות ערב באש"ף כנגד ישראל והשימוש שעושות כיום איראן וסוריה בחיזבאללה ובג'יהאד האיסלאמי כנגד ישראל.
[עריכה] טכניקות מקובלות לביצוע פעולות טרור
פעולת טרור יכולה להיות פעולה מן המארב, בה המבצע מיידה אבנים, משליך בקבוקי תבערה או יורה מהמארב ונמלט מייד (סוג זה של פעולה נפוץ ביהודה ושומרון), או פעולה גלויה בנשק קר או חם, בה למפגע ברור שיתפס תוך כדי פעולתו או סמוך לה.
טכניקות שונות של פעולות טרור שהופעלו בעולם כוללות:
- פיגוע ירי, פעולה בה המחבל יורה מנשק קל על אזרחים, ולעתים גם משליך רימונים.
- פיגוע סכינאות, דקירת אזרחים באמצעות סכין או פגיון.
- הפגזת אזרחים, ירי של פגזים, פצצות מרגמה רקטות או טילים על אזרחים או מבנים בהפתעה. הפתח והחיזבאללה בדרום לבנון עשו שימוש ברקטות רוסיות בינוניות (נקראו בטעות "קטיושות"), והיום בעזה יש שימוש דומה ברקטות קסאם.
- הטמנת חומרי נפץ וחומרי לוחמה ביולוגיים באביזרים שונים: מילכוד של אביזרים שונים בחומרי נפץ, ממעטפת נפץ ומקרר תופת ועד למכונית תופת ולמשאיות תופת. הטמנת מטעני חבלה במקומות הומי אדם. נעשה גם שימוש בהטמנת מזוודת נפץ במטוסים ופיצוצם באויר.
דוגמאות בולטת לשימוש בטכניקה זו, הן פיצוץ מטוס פאן אם, שבו נהרגו 270 איש - בשנת 1988 מעל לוקרבי בסקוטלנד בידי לוב. ופיצוץ מכונית תופת ב-18 ביולי 1994 סמוך למרכז התרבות של הקהילה היהודית בבואנוס איירס, פיגוע שבו נרצחו 86 אנשים. - פיגוע התאבדות, שהפך לאמצעי הטרור העיקרי באינתיפדת אל-אקצה: פיגוע ההתאבדות הגדול ביותר בהיסטוריה, היה פיגועי ה-11 בספטמבר בו נחטפו בארצות הברית ארבעה מטוסים, ורוסקו לסמלים לאומיים אמריקנים, פיגוע שנהרגו בו כשלשת אלפי אנשים. בדרך כלל פיגוע ההתאבדות נעשה בידי מחבל שחוגר חגורת נפץ ומגיע רגלית למקום הומה אדם, שם הוא מפוצץ את עצמו.
- מטען צד: הטמנה של חומר נפץ בצורות שונות בשבילים, דרכים ובכבישים, ופיצוצם באמצעים חוטיים או אלחוטיים בזמן שכלי רכב או בני אדם עוברים במקום. בטכניקה זו נעשה שימוש נרחב על-ידי החיזבאללה בדרום לבנון, והיא משמשת לעתים קרובות גם ברצועת עזה וביהודה ושומרון אף כנגד טנקים.
- חטיפת אמצעי הסע: כמו מטוס, אוניה או אוטובוס ושביית האזרחים שעליו. במהלך שנות ה-70 של המאה ה-20 היה שימוש נרחב בשיטה זו, כאמצעי לסחיטת ממשלות כדי שישחררו את חבריהם של החוטפים מבתי הכלא, או כדי להעלות דרישות פוליטיות.
אחת מחטיפות המטוסים המפורסמות ביותר הייתה חטיפת מטוס הנוסעים של אייר פראנס לאוגנדה, שנוסעיו שוחררו בעקבות מבצע אנטבה. כמו כן, זכורה חטיפת האוניה אקילה לאורו. - יירוט אמצעי הסע: השמדת כלי תחבורה ציבורית כאשר נוסעיהם עליהם, באמצעות כלי ירייה (כגון מקלעים, רקטות נ"ט או טילים). לדוגמה: באינתיפאדת אל אקצה ירו ארגוני הטרור רקטות RPG על אוטובוסים ישראלים שהובילו ילדים לבית הספר ואילו במומבסה, קניה ירתה חולייה של אל קאעידה שני טילי קרקע-אוויר שהחטיאו את מטוס ארקיע.
- פיגוע מיקוח וחטיפה - חטיפת אזרחים לצורכי מיקוח - טכניקה זאת מיושמת בעיקר כדי לשחרר אנשים כלואים. ארגוני הטרור בקולומביה התפרסמו לאחרונה כאשר עשו שימוש באמצעי זה. ב-04/09/04 הסתיים לאחר שלושה ימי התבצרות פיגוע מיקוח של המחתרת הצ'צ'נית בבית ספר בבסלאן שברוסיה במותם של למעלה מ-325 בני ערובה, זהו פיגוע המיקוח רב הנפגעים שידע העולם עד כה. כשנתיים לפני כן, באוקטובר 2002 השתלטו כ-50 טרוריסטים צ'צ'נים על התיאטרון במוסקבה כשבו כ-700 אזרחים, לאחר ארבע ימים התבצעה פעולת חילוץ שבה הוזרם גז רעיל שגרם למותם של 67 בני ערובה ו-34 טרוריסטים. בשני המקרים לא הצליחו הצ'צ'נים להשיג את מטרתם ולשחרר את חבריהם מהכלא.
- פיגועי נב"ק: פיגועים המשתמשים בנשק בלתי קונבנציונלי דוגמת נשק כימי (כגון גז) או נשק ביולוגי (חיידקים, מחלות, הרעלת מקורות שתייה).
[עריכה] סוגי ארגונים המבצעים פעילויות טרור
- ארגוני טרור, שהם הצורה הנפוצה ביותר ליזום טרור ולביצועו. ארגונים אלה יכולים להיות מאורגנים היטב, בעלי שטח פעולה ספציפי (טריטוריה), מטרות מוגדרות, היררכיה ברורה, מדים, המנון, מבנה וכול מה שמאפיין צבא מודרני (המחתרת האירית, למשל). יכולים להיות גם אגד מעורבב ומפוזר של אנשים שרק לשם אינטרס משותף חברו יחד. קבוצות אלה אינן מאורגנות, חסרות טריטוריה מוגדרת, מדים, שיטת פעולה, חוקים ומנהיג ברור (אל קעידה, למשל).
- טרור ספורדי ("זאב בודד"), בידי יחידים שאינם חברים בארגון טרור. דוגמה לכך הוא טבח מערת המכפלה, שבו נרצחו 29 מתפללים ערבים, אותו עשה ברוך גולדשטיין ב-25 בפברואר 1994. דוגמה נוספת היא טד קצ'ינסקי, היונבומבר, שפעל בארצות הברית במשך 18 שנה. עם זאת, בארצות הברית נחשבות פעולות אלימות ספוראדיות ובלתי מתוכננות של אזרחים בודדים כנגד אזרחים מקבוצה אתנית אחרת כפשע שנאה (Hate Crime) ולא כטרור.
- מדינות, המבצעות פעולות טרור באמצעות גופי המודיעין שלהן או באמצעות ארגוני טרור שהם תומכים בהם ומגבים אותם. כדוגמת התמיכה של אירן וסוריה בחיזבאללה בלבנון, וכדוגמת התמיכה של סוריה במחתרת הכורדית בתורכיה. פעולות אלה מבוצעות לעיתים על-ידי המדינות באופן סמוי, ומבלי שיודו במעורבותן בכך. עסק הביש הוא דוגמה לניסיון של ישראל להפעיל טרור כזה באופן שישרת את האינטרסים שלה בערעור היחסים בין מדינות המערב ומצרים. יש שפעולות אלו גלויות יותר, כך הצהירה מצרים בגלוי כי היא מפעילה את הפדאיון כנגד ישראל בשנים 1955-1956 ואילו סוריה תמכה במוצהר בפעולות הפתח בשנים 1966-1967 (התמיכות הנ"ל תרמו תרומה משמעותית להתדרדרות למלחמת סיני ולמלחמת ששת הימים בהתאמה).
לארגוני הטרור השונים יש בדרך כלל קשרים מסועפים בינם לבין עצמם, ולעיתים הם עוסקים בעסקים בלתי-חוקיים נוספים, כגון סחר בסמים והברחות למיניהן, כדי לממן את פעולתם. כמו-כן, לחלק מארגוני הטרור (למשל חמאס והמחתרת האירית) יש גם זרוע פוליטית 'לגיטימית', המשתתפת בפעולות הסברה, חינוך ורווחה ואף נוטלת חלק במערכת הפוליטית.
[עריכה] ראו גם
- רשימה חלקית של פעולות טרור בישראל
- רשימה חלקית של פעולות טרור באירופה
- רשימה חלקית של ארגוני טרור
- מאמר מורחב על הטרור הפלסטיני
- מלחמה בטרור
- רשימת פיגועי התאבדות בישראל
- טרור יהודי בישראל
- טרור אקולוגי
- אט"א
[עריכה] לקריאה נוספת
- בנימין נתניהו (עורך), הטרור: כיצד יוכל המערב לנצח, הוצאת הד ארצי, 1987.
- בנימין נתניהו, מלחמה בטרור, הוצאת משכל.
- אלן דרשוביץ, האם הטרור ינצח?, הוצאת דיונון, 2003.
- בועז גנור, מבוך הלוחמה בטרור - כלים לקבלת החלטות, הוצאת מפעלות המרכז הבינתחומי הרצליה, 2003.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- Terrorism and Islamic Fundamentalism: Background, באתר של משרד החוץ.
- אתר המכון הבינלאומי למדיניות נגד טרור
- לוב תשלם 2.7 מיליארד דולר למשפחות אסון לוקרבי, Ynet
- ניב ניסנסון, מקורות המימון של הטרור, באתר "אומדיה"
- מרכז המידע למודיעין וטרור של המ.ל.מ, ובו מידע נרחב על הטרור האיסלמי
- ישראל פלדה, ההבדל בין טרור ללוחמי חירות, באתר "אומדיה"
- ז'אן בודריאר 2004, רוח הטרור - טרור מנקודת מבט פילוסופית
- ניר בומס, האינטרנט ככלי שרת בידי החופש או הטרור?, באתר "אומדיה"
