בנימין בן אליעזר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

בנימין בן אליעזר
תאריך לידה	12 בפברואר 1936
ממשלות	25, 26, 28, 29, 30, 31
כנסות	11 - 17
סיעות	יחד, המערך, העבודה, ישראל אחת, עבודה-מימד, העבודה-מימד-עם אחד
תפקידים בולטים	סגן ראש הממשלה שר הביטחון שר התשתיות הלאומיות שר הבינוי והשיכון שר התקשורת

בנימין (פואד) בן אליעזר, איש צבא, חבר כנסת, שר התשתיות, מראשי מפלגת העבודה.

נולד בעיראק ב-12 בפברואר 1936, ועלה לארץ בשנת 1950.

בן אליעזר מתגורר בראשון לציון, נשוי לדולי, ואב לחמישה ילדים.

תוכן עניינים 1 חייו 1.1 שירות צבאי 1.2 תחילת הדרך בפוליטיקה 1.3 שר הביטחון 1.4 במפלגת העבודה 2 קישורים חיצוניים

[עריכה] חייו

[עריכה] שירות צבאי

בשנת 1954 התגייס לצה"ל, לחטיבת גולני, ושירת בה כעשר שנים במגוון תפקידים. במהלך מלחמת ששת הימים שירת כמפקד סיירת שקד. לאחר מכן שירת כמפקד חטיבה 300, ובמקביל כקצין הקישור למובלעות בדרום לבנון, ובהמשך כקצין הקישור לכוחות הלבנוניים בבירות. במסגרת תפקידים אלה היה המפקד הראשון של יזמת ההתקשרות עם נוצרים בדרום לבנון, ובין האחראים להקמתה ותפקודה של הגדר הטובה.

ב-1978 מונה למפקד אזור יהודה ושומרון, תפקיד אותו מילא, בדרגת תת אלוף, עד לפרישתו בשנת 1982. לאחר פרישתו נקרא על ידי ראש הממשלה דאז, מנחם בגין לשמש כמתאם הפעולות בשטחים, ובתפקיד זה שימש כשנתיים, עד לפרישתו הסופית אל החיים הפוליטיים.

[עריכה] תחילת הדרך בפוליטיקה

בשנת 1984 לאחר פרק זמן מסוים בו הצטרף לאהרון אבוחצירא ראש מפלגת תמ"י, חבר לעזר ויצמן שהקים את מפלגת "יחד". בבחירות לכנסת האחת עשרה ב 1984 קבלה "יחד" שלושה מנדטים ובנימין בן אליעזר נהיה לחבר הכנסת האחת עשרה. לאחר הבחירות התאחדה "יחד" עם מפלגת העבודה ובנימין בן אליעזר נהיה לחבר במפלגה זו. בן אליעזר שימש במגוון תפקידים כחבר כנסת, עד לבחירות בשנת 1992. בבחירות אלו שימש בהצלחה כראש מטה ההסברה של המפלגה, והיה בין הגורמים לעליית יצחק רבין לראשות הממשלה. לאחר נצחון המפלגה בבחירות מונה לתפקיד שר הבינוי והשיכון, אותו מילא עד לשנת 1996. בשנת 1994 יצא בשליחותו של רבין לתוניסיה והיה השר הישראלי הראשון שנפגש לשיחה עם יו”ר אש”ף, יאסר ערפאת.

לאחר שובה של המפלגה לשלטון בראשות אהוד ברק, בשנת 1999, מינה אותו ברק לתפקיד סגן ראש הממשלה ושר התקשורת. ב-11 באוקטובר 2000 מונה לתפקיד שר הבינוי והשיכון, נוסף על תפקידיו הקודמים.

ממשלתו של ברק הייתה קצרת ימים, והוא הודיע על התפטרותו ועל עריכת בחירות לראשות הממשלה בלבד, ב-6 בפברואר 2001. בבחירות אלו ניצח אריאל שרון. מגעים בין מפלגת העבודה, בראשותו הזמנית של שמעון פרס, והליכוד, הביאו להקמת ממשלת אחדות לאומית. סוכם כי מפלגת העבודה תקבל שני תיקים מרכזיים. תיק החוץ, שהובטח לשמעון פרס באופן אישי, ותיק הביטחון, שהובטח למפלגה, ועדיין לא אויש. בן אליעזר התמודד במרכז המפלגה על קבלת תיק הביטחון מול חבר הכנסת מתן וילנאי, וניצח בהתמודדות. ב-7 במרץ 2001, הציג שרון את ממשלתו בפני הכנסת, ומינה את בן אליעזר לשר הביטחון.

[עריכה] שר הביטחון

תקופתו כשר הביטחון הייתה תקופה של פיגועים קשים, וראשיתה של ההסלמה במלחמה שבין מדינת ישראל ובין הפלסטינאים המכונה אינתיפאדת אל-אקצה. שרון עלה לשלטון על רקע ציפיות לנקיטת קו תקיף וקיצוני. ישיבת מפלגת העבודה בממשלה, ובמיוחד ישיבתם של פרס ובן אליעזר בתיקי המפתח, סייעו לשרון לקבל לגיטימציה בינלאומית למעשיו, וכן למנוע מתקפות על צעדיו מחוגי השמאל. כלפי הקיצוניים במפלגתו הציג עצמו שרון כמי שרוצה לנקוט בצעדים כגון "גירוש ערפאת" אך נבלם על ידי אנשי השמאל בממשלתו. הדבר סייע לשרון בנקיטת מדיניות של הסלמה הדרגתית, שהגיעה לשיאה בפעולה הצבאית הנרחבת המכונה מבצע חומת מגן, באפריל 2002. פעולות צבאיות אלו, שכללו חצייתם של מה שנחשב עד אז כקווים אדומים (כגון כניסה ל"שטחי A"), ומדיניות של חיסולים המכונים "סיכול ממוקד" נוהלו על ידי שרון, בן אליעזר והרמטכ"ל שאול מופז, מתוך הסכמה ציבורית רחבה יחסית, שנבעה מישיבת מפלגת העבודה בממשלה.

[עריכה] במפלגת העבודה

מצבו של בן אליעזר בתוך המפלגה פנימה הלך והחמיר. בחודש ספטמבר 2001 התמודד על משרת יושב ראש מפלגת העבודה, אל מול אברהם בורג. הבחירות נותרו ללא הכרעה תוך חשד כבד לזיופים, ותחת צל של פרסומים (שאח"כ הוכחו כמסולפים) על שחיתויות של מי שהיה יושב ראש הכנסת, בורג. ולאחר מכן נערך בחודש דצמבר של אותה שנה סיבוב נוסף ב-51 קלפיות שנחשדו בהיותן מזוייפות. בבחירות אלו זכה בן אליעזר ברוב הדרוש וקיבל על עצמו את משרת יושב הראש. נקבע כי המינוי הוא זמני, וכי ייערכו בחירות נוספות בשנת 2002 לקראת התמודדות בבחירות הכלליות. ישיבתה של מפלגת העבודה בממשלת האחדות לא הייתה מקובלת על חוגים נרחבים במפלגה, ומנהיגים בולטים, כגון חיים רמון, ויוסי ביילין נותרו מחוץ לממשלה, והביעו את אי שביעות רצונם מתפקודה. במיוחד בלטה ביקורתו של רמון כלפי בן אליעזר בשל אי בנייתה של גדר ההפרדה.

באוקטובר 2002, בעקבות הצעת תקציב הממשלה לשנת 2003, תקציב לו התנגדה מפלגת העבודה עקב היותו מנוגד לעקרונות מפלגת העבודה והבטחותיה לבוחר, הוביל בן אליעזר לפרישת מפלגת העבודה מהקואליציה. יש אומרים שמעשיו של בן אליעזר נבעו בעיקר מסיבות פנים מפלגתיות, ונסיון להגדיל את כוחה של מפלגתו בבחירות, גם אם זה נכון, הדבר לא הועיל לו בשתי החזיתות, ובבחירות הפנימיות שהתקיימו לאחר מכן, בהן התמודד מול עמרם מצנע ומול רמון, ניצח מצנע. מצנע הוביל את המפלגה לכשלון בבחירות הכלליות שהתקיימו ב28 בינואר 2003, ולישיבה באופוזיציה.

ב-10 בינואר 2005, בעקבות אישור תוכנית ההתנתקות, הצטרפה מפלגת העבודה לקואליציה, ובן-אליעזר מונה לשר התשתיות. הוא פרש מתפקידו יחד עם שאר חברי סיעתו ב-23 בנובמבר 2005.

בבחירות לראשות מפלגת העבודה ומועמדה לראשות הממשלה לקראת הבחירות לכנסת השבע עשרה, שנערכו ב-9 בנובמבר 2005, התמודד בן אליעזר וזכה ב-15% מהקולות. עמיר פרץ ניצח בבחירות וזכה בראשות המפלגה.

עם הקמת הממשלה ה-31, ב-4 במאי 2006, מונה בן אליעזר בשנית לתפקיד שר התשתיות הלאומיות.

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: בנימין בן אליעזר

• בנימין בן אליעזר באתר הכנסת