בית לחם
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בית לחם (בערבית بيت لحم) היא עיר דרומית לירושלים. היא נמצאת באזור יהודה ושומרון בשטח הרשות הפלסטינית .
בעבר הייתה רוב אוכלוסייתה של העיר נוצרית, אך שינויים דמוגראפים שכללו הגירת נוצרים רבים לארצות אמריקה ואירופה, והגירת מוסלמים מכפרי הסביבה ומחברון אל העיר, הפכו אותה כיום לעיר מוסלמית בעיקרה.
המהפכה הדמוגראפית השפיעה על אופיה של העיר; בעבר הייתה אחת מערי-יו"ש הערביות הנוחות ביותר לישראלים, שמילאו את מסעדותיה ושווקיה גם כשחדלו לבקר ביישובים-הערביים האחרים ביו"ש (בעיקר הירושלמים, שעבורם הייתה בית לחם פרבר דרומי של העיר). היא הפכה מעיר שביקשה להסתפח לירושלים בשנים הראשונות לאחר 1967 לעיר שהחמאס שולט בה ומרבית הפיגועים בירושלים באינתיפאדת אל אקצה יצאו ממנה.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה של העיר
[עריכה] תקופת התנ"ך
בתנ"ך מוזכרת העיר בית לחם, אשר הייתה קרוייה גם "אפרת" בספר בראשית ל"ה 16, וכן בפרק מ"ח 7, וכן במגילת רות ד' 11, תחת השם "בית לחם יהודה" בספר שמואל א' י"ז 12, ותחת השם "בית לחם אפרתה" בספר מיכה פרק ה 2. רחל נקברה על אם הדרך המובילה לבית לחם ("דרך אפרתה") צפונית לעיר (בראשית מ"ח 7), וכן בעיר התגוררה רות המואביה בשובה לארץ. על פי ספר שמואל, בעיר נולד דוד המלך ובה נמשך למלך על ידי שמואל (שמואל א' ט"ז 4 - 13). לאחר שנאלץ דוד המלך לגלות מן העיר, התגעגע למי הבאר בעיר, ושלושה מגיבוריו הביאו לו מים מהבאר (שמואל ב' כ"ג 13 - 17).
[עריכה] בברית החדשה
העיר בית לחם מוזכרת בברית החדשה כעיר הולדתו של ישו הנוצרי.
[עריכה] התקופה הרומית ביזנטית
העיר בית לחם נהרסה במהלך מרד בר כוכבא, ולאחריו הקימו הרומאים בעיר מקדש לאדוניס. בשנת 326 הקימה הלנה, אימו של הקיסר קונסטנטינוס כנסייה במקום בו עמד המקדש.
במהלך מרד השומרונים בשנת 529 נחרבה שוב העיר. הכנסייה שנהרסה נבנתה מחדש בהוראת הקיסר יוסטיניאנוס.
[עריכה] התקופה הערבית
בשנת 637 נכבשה העיר על ידי החליף עומר איבן אל חאטב שהורה לשמר את כנסיית המולד ונתן חופש פולחן לנוצרים בעיר.
[עריכה] התקופה הצלבנית
בשנת 1099 נכבשה העיר על ידי הצלבנים אשר בנו ביצרו את העיר, בנו סביבה חומות וכן בנו את המנזר המצוי צפונית לכנסיית המולד.
ביום חג המולד בשנת 1100 הוכתר בעיר בולדווין הראשון כמלך ממלכת ירושלים.
בשנת 1187 כבש צלאח א דין את העיר וגירש את כל תושביה הנוצרים. בשנת 1192 התיר צלח הדין לארבעה כמרים לשוב אל העיר. בשנת 1229 נכבשה העיר בשנית על ידי הצלבנים ונשארה בידיהם עד שנת 1244. עם עלייתו לשלטון של הרוח א דין בייברס בשנת 1250 גורשו הכמרים שבעיר ובשנת 1263 נהרסו חומות העיר. בשנת 1347 הותר לכמרים הפרנסיסקנים לשוב לעיר ולהחזיק בכנסיית המולד.
[עריכה] האימפריה העות'מנית
במהלך השלטון העות'מני בעיר רבו המחלוקות בין הכמרים היוונים אורתודוכסים והכמרים הקתוליים על השליטה בכנסיית המולד. בין השנים 1831 - 1941 שלט בעיר מוחמד עלי, ובשנת 1841 חזרה העיר לשלטון האימפריה העות'מנית. בשנת 1917 נכבשה העיר על ידי כוחות צבא בריטיים במהלך מלחמת העולם הראשונה.
[עריכה] המאה ה-20
על-פי תוכנית החלוקה של האו"ם משנת 1947 הייתה בית לחם אמורה להיות חלק מהאזור הבינלאומי המצוי בשליטת האו"ם יחד עם העיר ירושלים. כוחות צבא ירדן השתלטו על העיר בשנת 1948, וסביבה הוקמו מספר מחנות פליטים עבור פליטים פלסטינים שנמלטו משטחי מדינת ישראל.
בשנת 1967 נכבשה העיר על ידי צה"ל. ובשנים הראשונות שלאחר 1967 בית-לחם ביקשה להסתפח לירושלים.
ב-21 בדצמבר 1995 עברה העיר לשליטת הרשות הפלסטינית.
[עריכה] המאה ה- 21
[עריכה] אינתיפדת אל אקצה
בעקבות תחילת אינתיפדת אל אקצה נכנסו כוחות צה"ל לעיר במאי 2002. כ- 40 פלסטינים חמושים אשר היו מבוקשים על ידי צה"ל כאחראים לפיגועי טרור נמלטו לכנסיית המולד והסתגרו בה שהם מחזיקים כ-200 בני ערובה. צה"ל צר על המבנה אך לא נכנס לתוכו על מנת שלא לפגוע בקדושת המבנה, יחד עם זאת צלפים של צה"ל ירו בחמושים במבנה שניסו לירות על חיילי צה"ל. לאחר משא ומתן שנמשך מספר שבועות הוסכם כי 13 מבוקשים שהוגדרו על ידי ישראל כבעלי "דם על הידיים" יגורשו לקפריסין, 26 מבוקשים נוספים יגורשו לעזה ושאר המבוקשים ישוחררו.
[עריכה] בית לחם במסורות הדתות
בבית לחם חיו אנשים חשובים הן בעיני היהודים והן בעיני הנוצרים ובה ארעו אירועים בעלי משמעות לבני שתי הדתות.
[עריכה] במסורת היהודית
לפי מסורת היהודים, בית לחם היא עיר הולדתו של דוד המלך בתחום נחלת שבט יהודה.
רחל אמנו נקברה לא הרחק מבית לחם, והמבנה הקרוי "קבר רחל" והמצוי במבואותיה הצפוניים, שימש אתר עלייה לרגל בכל הדורות.
[עריכה] במסורת הנוצרית
הנוצרים מאמינים שבעיר זו נולד ישו וכנסיית המולד הנמצאת בה נבנתה לפי אמונתם על הגבעה בה התרחש אירוע הלידה.
[עריכה] בית לחם הגלילית
ישנם חוקרים הסבורים כי זיהוייה של בית לחם כאתר הולדתו של ישו הינו זיהוי שגוי וכי בית לחם הגלילית היא האתר המוזכר בברית החדשה. בבית לחם הגלילית התגלו שרדי עיר מהמאה הראשונה לספירה[1], וכן שרידי בית כנסת, ואף כנסייה מאוחרת יותר. המרחק בין בית לחם הגלילית לבין נצרת מסביר את התיאור המופיע בברית החדשה לפיו עבר ישו את המרחק בין הערים במשך שש שעות. לעומת בית לחם הגלילית, לא התגלו כל ראיה לקיומה של עיר יהודית באזור בית לחם בתקופת הבית הראשון, והעיר החלה להתפתח רק במאה השלישית לספירה.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
הערים הקדושות לנצרות | |
ירושלים | בית לחם | נצרת |