בית המשפט העליון
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
בית המשפט העליון הוא הגוף העומד בראש ההיררכיה של הרשות השופטת, ומהווה את המוסד השיפוטי הגבוה ביותר של מדינת ישראל.
תוכן עניינים |
[עריכה] סמכויות בית המשפט העליון
 |
| נשיא המדינה |
| ממשלת ישראל |
| הכנסת - משכן הכנסת |
בתי המשפט בישראל
|
| הבחירות בישראל |
| פורטל - הממשל בישראל |
לבית המשפט העליון ארבע סמכויות עיקריות:
- בית המשפט העליון משמש כבית המשפט הגבוה לצדק (בג"ץ), כלומר כבית משפט העוסק בעתירה נגד המדינה ונגד גופים ציבוריים.
- בית המשפט העליון הינו ערכאת ערעור על פסקי דין והחלטות המתקבלים בבית המשפט המחוזי.
- בית המשפט העליון יושב בדיון נוסף על פסקי דין שהוא עצמו נתן, הנראים בעלי חשיבות מיוחדת, וראוי לדון בהם שוב ובהרכב מורחב.
- בית המשפט העליון יושב במשפט חוזר בו דנים שוב בעניין פלילי שנפסק בו סופית, אם הסתבר כי ראיה שנתקבלה יסודה בשקר או בזיוף, או אם נתגלו עובדות חדשות או אם התעורר חשש של ממש כי נגרם עיוות דין.
[עריכה] תפקידו הציבורי של בית המשפט העליון
על פי חוק יסוד: ירושלים בירת ישראל, מושבו של בית המשפט העליון הוא בירושלים.
בראש בית המשפט עומד נשיא ולצידו משנה לנשיא. כיום מכהנת בתפקיד הנשיא השופטת דורית ביניש. לצד הנשיא והמשנה לנשיא אמורים לכהן עוד 11 שופטים קבועים, ונוספים עליהם בדרך-כלל שני שופטים מחוזיים המכהנים בבית המשפט העליון מכוח מינוי בפועל הנעשה על ידי שר המשפטים בהסכמת נשיא בית המשפט העליון לתקופה קצובה (לפרק זמן של חצי שנה או שנה לכל היותר). ביוני 2006 מונו כשופטים זמניים שופטי בית-המשפט המחוזי דבורה ברלינר ודוד חשין.
מספר שופטי בית המשפט העליון נקבע, ע"פ חוק, בהחלטה של הכנסת.
חשיבותו של בית המשפט העליון בהוויה הציבורית בישראל רבה. הוא זוכה לרמה גבוהה של אהדה ואמון מצד הציבור. גבוהים בהרבה, לפי הסקרים, מאלו שזוכים להם מוסדות כמו הכנסת, הממשלה ופרקליטות המדינה. עם זאת, אהדה זו אינה משותפת לכל מגזרי האוכלוסייה.
חלק מהחלטותיו החשובות מקבל בית המשפט העליון לא ביושבו כערכאת ערעור על פסיקות בתי המשפט המחוזי, אלא ביושבו כבית המשפט הגבוה לצדק, כערכאה ראשונה בעתירות כנגד רשויות המדינה השונות.
[עריכה] תקדים
סעיף 20 לחוק יסוד: השפיטה, קובע את עקרון התקדים המחייב, באומרו:
- (א) הלכה שנפסקה בבית משפט תנחה בית משפט של דרגה נמוכה ממנו.
- (ב) הלכה שנפסקה בבית המשפט העליון מחייבת כל בית משפט, זולת בית המשפט העליון.
משמעותו של עקרון זה היא שפסקי הדין של בית המשפט העליון משפיעים לא רק על המחלוקת הספציפית שהובאה להכרעתו, אלא גם על הנורמה הכללית בנושא זה. פסקי הדין מהווים לפיכך דרך שלישית (בנוסף לחקיקה ראשית וחקיקת משנה), לעיצוב החוק – חקיקה שיפוטית.
[עריכה] הקמת בית המשפט העליון וההיסטוריה המוקדמת שלו
בית המשפט העליון הוקם ב-22 ביולי 1948, והחל לפעול ב-14 בספטמבר 1948. שר המשפטים דאז, פנחס רוזן, זימן חמישה אנשים להקים את בית המשפט החדש. המינוי המתבקש היה מינוי השופט גד פרומקין, ששימש כשופט בבית המשפט העליון בתקופת המנדט הבריטי במשך 28 שנים. אולם בשל סיבות שונות לא מונה פרומקין לתפקיד.
השופטים לא נבחרו על ידי ועדה כי אם מונו אישית על ידי שר המשפטים והמינוי אושר על ידי הממשלה הזמנית, ולאחר מכן על ידי מועצת המדינה הזמנית. בשיטה זו נבחר נשיאו הראשון של בית המשפט העליון משה זמורה, שהיה שותפו של שר המשפטים במשרד עורכי דין בעבר. במהלך הזמן הוכיח זמורה בקיאות בדין, עצמאות שיפוטית ומנהיגות.
השופטים הנוספים היו: ד"ר יצחק אולשן, לימים מחליפו של זמורה בכהונת הנשיא, מנחם דונקנבלום, שניאור זלמן חשין שופט מחוזי בתל אביב (לימים מ"מ נשיא בית המשפט העליון) והרב פרופ' שמחה אסף.
הרב אסף, שהיה קודם למינויו רקטור אוניברסיטה העברית, היה חסר השכלה משפטית פורמלית, אך נבחר כדי לתת ייצוג גם לחוגים הדתיים, וכפי הנראה לא נמצא ביניהם משפטן בדרגה ראויה באותה תקופה. לפיכך קובע החוק כי לכהונת שופט בית המשפט העליון יכול להבחר גם אדם שהוא "משפטאי מובהק", כדוגמת הרב אסף.
בית המשפט העליון היה אחד מהמוסדות הראשונים אשר קבעו מושבם בירושלים. שנים רבות שכן משכנו ב"מגרש הרוסים", כנסייה ומעון לצליינים במרכז ירושלים, עד אשר עבר בתחילת שנות ה-90 למשכנו החדש בקריית הממשלה ע"ש בן גוריון (גבעת-רם) שנבנה בתרומתה הנדיבה של הברונית ד' רוטשילד.
המשפט הראשון שבו דנו שופטי בית המשפט העליון היה ע"פ 1/48 סילבסטר נ. היועץ המשפטי פ"ד א, 19. עניין זה היה עניינו של אדם, עובד חברת החשמל בישראל, שהורשע בריגול. בית המשפט זיכה אותו מחמת הספק, בפסק דין המהווה עד היום תקדים בדיני הדיון הפלילי.
[עריכה] בחירת שופטים לבית המשפט העליון
מרבית שופטי בית המשפט העליון מגיעים לתפקיד זה ממערכת בתי המשפט, לאחר שכיהנו שנים רבות בבתי משפט מחוזיים. כמו כן מתמנים לתפקיד זה לעתים מי שכיהנו בתפקיד פרקליט המדינה או היועץ המשפטי לממשלה. בעבר כיהנו בתפקידים אלה אנשים בעלי שיעור קומה, כגון חיים כהן, פרופ' אהרן ברק ופרופ' יצחק זמיר, ומינוים לתפקיד שופטים בבית המשפט העליון היה המשך טבעי לפעילותם בשירות הציבור. גם אליקים רובינשטיין התמנה לשופט בבית המשפט העליון לאחר כהונה בתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, בעוד דורית ביניש ועדנה ארבל מונו כשופטות לאחר כהונתן כפרקליטת המדינה. לעתים רחוקות ביותר נבחר לשופט בבית המשפט העליון מי שקודם לבחירתו היה עורך דין במגזר הפרטי. דוגמה למינוי כזה מהווה מישאל חשין, אם כי קודם לפעילותו כעורך דין היה משנה ליועץ המשפטי.
לקביעת הרכבו של בית המשפט העליון, בישראל כבמדינות אחרות, השפעה כבדת משקל על שלטון החוק במדינה. לפיכך, אף שבחירת השופטים אמורה להיות על בסיס ענייני בלבד, מעורבים בה גם שיקולים פוליטיים.
נשיא בית המשפט העליון מתמנה על ידי הוועדה לבחירת שופטים. כאשר נשיא מסיים את תפקידו, הנוהג בוועדה הוא לבחור למחליפו את השופט הוותיק ביותר המכהן. התוצאה היא שמינויו של שופט הצעיר בגילו מיתר עמיתיו צפוי להופכו בסופו של דבר לנשיא. על שיטה זו קמו עוררין רבים, בתחילה כאשר מונתה דורית ביניש, ואחר כך כאשר מונה השופט אשר גרוניס. האחרון כמעט שלא היה ידוע בציבור, ועלתה השאלה כיצד ניתן לבחור בו לכהונה בבית המשפט העליון מבלי לברר את עמדותיו לעומקן, כאשר הוא צפוי לכהן בעתיד כנשיא ולהיות בעל השפעה מכרעת על המשפט הישראלי.
שלא כבמדינות אחרות, ביניהן ארצות הברית, שבהן שופט נבחר לכל שארית ימי חייו, סעיף 13 לחוק בתי המשפט קובע כי בישראל כהונת שופט מסתיימת בגיל שבעים. בהתאם לכך הושבעה דורית ביניש לכהונת נשיאת בית המשפט העליון ב- 14 בספטמבר 2006, לאחר פרישתו של אהרן ברק עם הגיעו לגיל 70.
למרות שעל פי החוק גיל הפרישה של שופט הוא שבעים, ב-1 במרץ 2006 קיבלה הכנסת את תיקון מס' 42 והוראת שעה לחוק בתי המשפט, אשר מאפשר להכניס למערכת בתי המשפט, שופטים במעמד של "שופט עמית". שופט עמית יכול להיות מי שהיה שופט אבל פרש מכהונתו השיפוטית, הוא לא יכול להיות מי שעבר את גיל 75, והוא יוכל לכהן תקופת כהונה אחת בלבד. תיקון זה נעשה במטרה להקל על העומס של התיקים אשר הצטברו בבתי המשפט.
[עריכה] הרכב בית המשפט העליון
[עריכה] נשיאי בית המשפט העליון
רשימת נשיאי בית המשפט העליון. בסוגריים - תאריך תחילת הכהונה כנשיא.
- משה זמורה (14 בספטמבר 1948).
- יצחק אולשן (1 באוגוסט 1954).
- שמעון אגרנט (18 במרץ 1965)
- יואל זוסמן (8 בספטמבר 1976)
- משה לנדוי (5 במרץ 1980).
- יצחק כַהן (30 באפריל 1982).
- מאיר שמגר (27 בנובמבר 1983).
- אהרן ברק (13 באוגוסט 1995).
- דורית ביניש (14 בספטמבר 2006).
[עריכה] שופטי בית המשפט העליון לדורותיהם
ראו רשימת שופטי בית המשפט העליון
[עריכה] ההרכב הנוכחי (ספטמבר 2006) של בית המשפט העליון
דורית ביניש (הנשיאה); אליעזר ריבלין (המשנה לנשיאה); אילה פרוקצ'יה; אדמונד לוי; אשר גרוניס; מרים נאור; עדנה ארבל; אליקים רובינשטיין; סלים ג'ובראן; אסתר חיות. מכהנים כשופטי בית המשפט העליון בפועל (במינוי זמני בן חצי שנה, החל מיוני 2006) שופטי בית-המשפט המחוזי דבורה ברלינר ודוד חשין. נכון להיום חסרים שלושה שופטים להרכב בית המשפט, אשר מספר שופטיו עומד, על-פי החלטת הכנסת, על 15. כרשמים בבית המשפט העליון מכהנים הרשם יגאל מרזל (עוזרו המשפטי לשעבר של הנשיא אהרן ברק) והרשמת שושנה ליבוביץ. לכל שופט צוות משפטי ובו עוזר משפטי (בכיר), עוזר משפטי (זוטר) - שניהם עורכי דין בהסמכתם, ושני מתמחים המתחלפים מדי שנה.
[עריכה] הדמוגרפיה של בית המשפט העליון
להרכבו של בית המשפט העליון יש לא רק משמעות משפטית, אלא גם משמעות חברתית, משום שביושבו על כס המשפט, מביא אתו השופט לא רק את השכלתו המשפטית, אלא גם את תפיסת עולמו. בנסיבות אלה יש חשיבות לניתוח דמוגרפי של בית המשפט העליון. חשיבות זו התגברה מאחר שלטענת רבים, בשנים האחרונות נוטה בית המשפט להתעסק לא רק בסוגיות משפטיות מובהקות אלא גם בסוגיות פוליטיות, מוסריות וחברתיות (למשל: הנכונות לדון בעתירות על מדיניות ביטחונית, על התבטאויות של אנשי ציבור ואף עתירה כנגד קיצוץ בקצבאות הרווחה).
עם הקמתו בשנת 1948 היה בית המשפט העליון מורכב משופטים גברים אשכנזים בלבד, שאחד מהם דתי. רק כעבור 14 שנה מונה שופט ספרדי ראשון, השופט אליהו מני. בהרכב הנוכחי נכללים רק שני שופטים ממוצא מזרחי.
אשה ראשונה, השופטת מרים בן פורת, מונתה לבית המשפט העליון רק בשנת 1977, 29 שנים לאחר הקמתו. כיום מהוות נשים שליש מהרכבו של בית המשפט העליון, שיעור המשקף לא רק את השינוי במעמד האשה, אלא גם את הגידול המשמעותי במספר הנשים במערכת המשפטית, בפרט בשירות המדינה. כהונה ראשונה של אשה בתפקיד נשיאת בית המשפט העליון ארעה בספטמבר 2006, לאחר פרישתו של נשיא בית-המשפט העליון אהרן ברק. במועד זה התמנה לתפקיד דורית ביניש בהיותה השופטת הותיקה ביותר בהרכב בית-המשפט העליון באותה עת.
רק בשנת 2004 מונה לראשונה שופט ערבי, השופט סלים ג'ובראן, לבית המשפט העליון (השופט ג'ובראן השתתף בהרכבו של בית המשפט העליון גם קודם לכן, במינוי זמני. לפני כן כיהן במינוי זמני אף השופט הערבי זועבי).
ראו גם: העדפה מתקנת
[עריכה] המבנה האדריכלי של בית המשפט העליון
בשנת 1986 נערכה תחרות לתכנון מחדש של בית המשפט לאחר שקרן רוטשילד הציעה לממן בניין חדש במקום זה ששכן במגרש הרוסים. בתחרות השתתפו אדריכלים ידועי שם כמו ריקרדו לגורטה, ריצ'רד מאייר ורבים אחרים. האדריכלים עדה מלמד-כרמי ואחיה רם כרמי מתל אביב זכו בתחרות זו. הבניין הושלם ונחנך בשנת 1992.
התכנון התייחס למספר רב של מרכיבים אשר עזרו ליצור את מורכבותו של המבנה. הבניין שוכן בין הכנסת, הרשות המחוקקת, לבין קריית הממשלה, הרשות המבצעת, והוא מקשר ביניהם על ידי דרך ישרה ורציפה המחברת את שלושתם יחד וכוללת גשר הולכי רגל מיוחד. עיצוב המבנה משלב בין אדריכלות מודרנית ואדריכלות אקלקטית, בין בנייה ים-תיכונית לבין בנייה ירושלמית קלאסית. באולם המבואה עיצוב זה ניכר כאשר שני הסגנונות מובאים זה מול זה וכניסת האור אל החלל היא דרך קיר עשוי אבן.
בית המשפט מעוטר בשלל אלמנטים קישוטיים שחלקם אף הובאו אליו במיוחד אשר מבטאים את הערכים של צדק, חוק ואמת ומקושרים גם למטאפורות ודימויים תנ"כיים.
חמשת אולמות המשפט תוכננו באופן דומה אך בגדלים שונים כדי להתאים לצרכים של המוסד אך כולם מתאפיינים בעיצוב זהה ובשימוש רב באור שמש טבעי.
המבנה כולל גם לשכות השופטים, את 'חצר הקשתות', ספריה וחלון פנורמי המשקיף אל העיר.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] לקריאה נוספת
- דפנה ברק-ארז, משפטי מפתח - ציוני דרך בבית המשפט העליון, סדרת אוניברסיטה משודרת, בהוצאת משרד הביטחון, 2003.
- גד ברזילי, אפרים יער-יוכטמן, זאב סגל, בית המשפט העליון בעין החברה הישראלית. ת"א, הוצאת פפירוס, 1994.
- אליקים רובינשטיין, שופטי-ארץ: לראשיתו ולדמותו של בית המשפט העליון בישראל. ירושלים, הוצאת שוקן, תשמ"א 1980.
- נעמי לויצקי, העליונים - בתוככי בית המשפט העליון, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2006
- שלמה מזרחי ואסף מידני, מדיניות ציבורית בין חברה למשפט, הוצאת כרמל, 2006.
