גאורגיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

הרפובליקה של גאורגיה, המוכרת בישראל בשם גרוזיה ובעבר נודעה בעברית גם בשם גורג'יה (השם המקומי בגאורגית הוא: საქართველო, בתעתיק עברי: סַכָּרְתְבֵלוֹ Sakartvelo), היא מדינה באירואסיה, בדרום הקווקז לחופו המזרחי של הים השחור, שנעשתה עצמאית בשנת 1991, עם פירוק ברית המועצות.

למדינה גבולות עם רוסיה מצפון, עם אזרבייג'ן במזרח, עם ארמניה ותורכיה בדרום, ובמערבה, כאמור, הים השחור.

גאורגיה היא מדינת לאום ליברל-דמוקרטית, בעלת מסורת ותרבות עתיקות. ההיסטוריה הגאורגית משתרעת על פני כ-3,000 שנים, עם ספרות בלעדית ומסורת אמנותית. תרבותית היסטורית ופוליטית, גאורגיה נחשבת כחלק מאירופה, אולם במקורות שונים משתנה שיוך המדינה והיא נחשבת לפעמים חלק מאסיה ולפעמים מדינה המשתרעת בשתי יבשות.

השם האנגלי "גאורגיה" הוא תרגום של המונח ההלניסטי (ביוונית: Γεωργία) הנובע מ"גאורגיוס" (ביוונית: Γεώργιος), שמשמעותו ביוונית "איכר", ולפיכך גאורגיה משמעותה "אדמה חקלאית". גאורגיה השתמשה באלפבית היווני ובאלפבית הארמי לפני שאימצה את האלפבית הגאורגי (הוכרז על ידי המלך פרנוואז הראשון), שאינו משויך ישירות לשום אלפבית אחר בעולם. בשנת 327, הוכרזה הנצרות כדת הרשמית של המדינה בממלכה הגאורגית העתיקה של איבריה הקווקזית, והפכה את גאורגיה לממלכה השנייה אחרי ארמניה שקיבלה עליה את הנצרות. התנ"ך תורגם לגאורגית במאה ה-5.

מבחינה גאוגרפית, גאורגיה היא מדינה משופעת במשאבים טבעיים רבים ומגוונים. תערובת של אזור אלפיני בהרי קווקז, וחוף ים בעל אקלים סובטרופי של הים השחור, המושך אליו תיירים רבים. מכך נובע שבגאורגיה ישנם גם אתרי ספורט חורף מצוינים וגם אתרי נופש ימי.

גאורגיה, או גרוזיה, הייתה חלק מברית המועצות, וב-9 באפריל 1991, מועד ההכרזה הרשמית על פירוק הברית, זכתה בעצמאות מלאה.

תוכן עניינים 1 מקור השם 1.1 שם המדינה בעברית 2 היסטוריה 2.1 העת העתיקה 2.2 ימי הביניים 2.3 השעבוד הרוסי 2.4 הרפובליקה הדמוקרטית של גרוזיה 1918-1921 2.5 גאורגיה תחת שליטה הסובייטית 1921-1990 2.6 עצמאות 3 פוליטיקה 4 כלכלה 4.1 היין הגאורגי 5 גאוגרפיה 5.1 חלוקה אדמיניסטרטיבית 5.2 אקלים 6 דמוגרפיה 6.1 דת 6.1.1 יהדות גאורגיה 6.1.1.1 מכתב 18 המשפחות 7 הערות שוליים 8 קישורים חיצוניים

[עריכה] מקור השם

ערך מורחב – מקור השם "גאורגיה"

הגאורגים מכנים את עצמם "כּארתבֶלֶבּי" (ქართველები), לארצם הם קוראים "סַכּארתבֶלוֹ" (საქართველო), ושפתם נקראת בפיהם "כּארתוּלי" (ქართული). שמות אלה לקוחים ממנהיג מהמיתולוגיה הגאורגית בשם כרתלוס, שנחשב לאבי הגאורגים. על פי האמונה, כרתלוס היה בנו של תרגמה (מצאצאיו של יפת בנו של נח).

השם "גאורגיה", נהוג בהרבה שפות בעולם, והוא מגיע מהיוונית "גֶאוֹרגֶה" (Γεωργ). משמעות השם ביוונית הוא איכר, ולכן גאורגיה ביוונית (Γεωργία) מציינת "אדמה חקלאית".

בעולם המערבי ידועים הגאורגים כ"גורג'ים" על פי השפה הערבית: "גוּרג'" והפרסית: "גוּרג'י" (گرجی), שפירושה חקלאות (כמו היוונית). הכינוי הפרסי לגאורגים, גורג'י, הוא גם המקור לתורכית "גוּרג'וּ" (Gürcü). וברוסית "גרוּזין" (Грузин). שם המדינה בפרסית הוא "גוּרגֶ'סטַן", בתורכית "גוּרג'יסטַן" (Gürcüstan) וברוסית "גרוּזיה".

היסטורית, הפרובינציה ההיסטורית הדומיננטית הייתה כארתלי הידועה גם בשם "כּארתלי האיברית" או "איבריה". היא הייתה מקום מושבה של הממשלה הגאורגית ברוב תקופות ההיסטוריה הגאורגית. השם "איבריה" הוא כנראה שיבוש של הגאוגרפים של העת העתיקה (סטרבון ואחרים), מכיוון שמערכת היחסים ההיסטורית עם איבריה הקווקזית והאיברים איננה ידועה.

איות נוסף לשם "איבּריה" הוא "איבריה" (האות ב' איננה דגושה), ומדובר בהשפעה ממילים ארמניות לגאורגים ולגאורגיה. "וירק" (Վիրք) ו"וראסטַן" (Վրաստան), בהתאמה. כמו כן, ישנם הרבה מאוד, סיפורי עם ותאוריות לגבי שם המדינה, ורובן לא הוכחו היסטורית. טעות נפוצה היא ייחוס השם לקדוש המגן של גאורגיה (שהוא פטרון המגן גם של אנגליה), גיאורגי הקדוש. לפי אחרים, יתכן והשם מתייחס למילה הפרסית "גוּרג" שפירושה זאב, דמות בפולחנים העתיקים של אנשי הקווקז (מופיע גם במיתולוגיה הגאורגית בה גיאורגי הינו אל הזאבים), לפיכך "גוֹרג'סטַן" שפירושה "מדינת הזאבים". גישה אטימולוגית אחרת טוענת כי השם הפרסי מתייחס למילה מהשפה הפרוטו הודו אירופית, שפירושה "הררי".

על פי סברה אחרת השם "סכרתבלוֹ" בא במקורו משם ההר אררט בארמית "קארדוּ" (ניתן למצוא עיגון לכך בתרגום התנ"ך לארמית, תרגום אונקלוס). עם השנים השתבש השם והאות ד' הפכה לאות ת', וכך נוצר השם סכרתואלו, ועל מנת להקל על ההגיה שונתה המילה בלשון היום יום לשם סכתרבלו שפירושה "מדינת הכרתבלים".

[עריכה] שם המדינה בעברית

עד לשנות ה-70 נהוג היה בישראל לקרוא לרפובליקה (הסובייטית דאז) גאורגיה, גרוזיה, או גורג'יה. העדפת השם "גרוזיה" החלה בשנות ה-70, עקב פתיחת שערי ברית המועצות לזמן-מה, ועלייתם של עולים רבים, ביניהם עולים מגאורגיה. העולים החדשים כינו את ארץ מוצאם גרוזיה, על-פי שמה ברוסית, ומאז נעשה שם זה רווח בפי דוברי עברית. מלבד ברוסיה ובישראל, מקובל השם גרוזיה בכמה מדינות סלאביות וביפן. ברוב מדינות העולם נהוגים השמות גאורגיה, גורג'יה, גורג'יסטאן, ג'ורג'יה וכדומה.

ב-2005 ביקש שגריר הרפובליקה בישראל, לאשה ז'ווניה, שהוא דובר עברית, לחדול מהשימוש בשם גרוזיה ולהעדיף את השם גאורגיה. שתי סיבות עומדות מאחורי הבקשה: רצונה של הרפובליקה לנתק לחלוטין את הקשר בינה לבין רוסיה, ורצונה של הרפובליקה ליצור זיקה בין גאורגיה המודרנית לקהילות הגאורגיות שישבו בירושלים שנים רבות. במנזר הגאורגי של עמק המצלבה, למשל, התגורר במאה ה-11 שותא רוסתוולי, מחברו של האפוס הגאורגי הלאומי "עוטה עור הנמר". בלשונו של השגריר:

"שינוי השם בישראל בשנות ה-70 מנתק באופן מלאכותי רצף היסטורי שכמו מוחק מן ההיסטוריה את נוכחותם של הגאורגים בארץ הקודש על פני אלפי שנים. גם אלו שיודעים שבין המאה העשירית למאה ה-15 היו הגאורגים הקהילה הכי חזקה בארץ הקודש, לא בהכרח מקשרים אותם עם הגרוזינים של היום. כבר מן המאה הרביעית לספירה הייתה נוכחות גאורגית בולטת בארץ הקודש, ובשיאה הגיעה לכך שהכפרים מלחה וקטמון (היום שכונות בירושלים), כמו גם 30 מנזרים, היו שייכים לגאורגים. השימוש בכינוי 'גרוזינים' במקום 'גאורגים' מנתק את הרצף הזה, החשוב לעמנו במיוחד" (ראו "הארץ" 8/8/05).

[עריכה] היסטוריה

ערך מורחב – היסטוריה של גאורגיה

[עריכה] העת העתיקה

ההיסטוריה הגאורגית מתחילה בתקופת הברונזה בדרום מערבה של גאורגיה המודרנית בממלכת דיאוחי וממלכת קולחתי. הממלכות איבדו את עצמאותן לטובת ממלכת אוררטו במאה ה-8 לפנה"ס. במאה ה-6 לפנה"ס הוקמה ממלכת אגריסי במערבה של גאורגיה. עם הזמן, צמחה גם במזרחה של המדינה ממלכה נוספת, ממלכת איבריה. שתי הממלכות הן בין האומות הראשונות בעולם להתנצר - איבריה ב-337, ממלכת אגריסי ב-523.

[עריכה] ימי הביניים

בתחילת ימי הביניים, נפלו הממלכות הגאורגיות לרגלי הכובשים הערבים. הממלכה הערבית שהוקמה נקראה אמירות טביליסי והשתרעה על כמחצית שטח גאורגיה כיום. ברבות הימים פרשה האמירות מהאימפריה הערבית, דבר שהביא לחורבנה של העיר טביליסי. הגאורגים השתחררו מעול הערבים רק במאה ה-11, לאחר 400 שנות שלטון זר. תור הזהב של גאורגיה היה במאה ה-12, אז הייתה המעצמה החזקה במרכז אסיה. תקופה זו התאפיינה בפריחה תרבותית ודתית, כפי שבאה לידי ביטוי ביצירת המופת הספרותית של שותא רוסתאוולי ובניית האקדמיות התאולוגיות במנזרי גלאתי ואיק'לתו. לפסגה תרבותית ופוליטית זו גאורגיה האמירה תחת מלכותה של המלכה תמר (1184-1210). למרות מלחמות ההשרדות התכופות נגד שכניה המוסלמים, הייתה זו גם תקופת סובלנות דתית כלפי נתיניה המוסלמים והיהודים של הממלכה הגאורגית.

במאה ה-13 הממלכה נכבשה בידי המונגולים, שהיו אז בשיא כוחם. המונגולים שלטו בגאורגיה כשהם מותירים את המלוכה הגאורגית על כנה. כתוצאה מסכסוכים בין האצילים ובינם לשלטון המרכזי, התפרקה הממלכה הגאורגית למספר דוכסויות (כארתלי, קאחתי, אימרתי, סאמגרלו, גוריה, סוואנתי ואבחזיה) במאה ה-15, דבר שנוצל היטב על ידי שכניהם, האימפריה העותומנית והאימפריה הפרסית במאה ה-16. הכיבוש הזר, שלווה במסעות-עונשין אכזריים בעקבות המרידות הגאורגיות התכופות, רושש את האוכלוסייה ושיעבד אותה יותר לאדוניה הפיאודליים.

בתחילת המאה ה-18 ניסה המלך וחטנג ה-VI לשקם את הממלכתיות ברפורמה חוקית ובסיוע לתרבות. בהוראתו נוסד בשנת 1709 בית הדפוס הגאורגי הראשון בבירה טביליסי, אך שמרנותו הפוליטית עמדה בעוכריו, והוא נכשל בחילוצה של ארצו מן הקיפאון הכלכלי-חברתי.

[עריכה] השעבוד הרוסי

בשנת 1783 רוסיה והממלכה הגיאורגית כארתלי-קאחתי חתמו על החוזה של גאורגייבסקי, שלפיו הפכה כארתלי-קאחתי למדינת חסות של רוסיה. הדבר לא מנע את ביזת טביליסי, בעקבות קרב קרצניסי משנת 1795.

ב-8 בינואר 1801 חתם הצאר פאבל הראשון על צו המספח את ממלכת כארתלי-קאחתי לאימפריה הרוסית, צו שאושר גם על ידי בנו אלכסנדר הראשון קיסר רוסיה ב-12 בספטמבר 1801. השליח הגאורגי בסנקט פטרסבורג הגיב במכתב מחאה, שנשלח לנסיך קורקין, שהיה סגן השגריר. במאי 1801, הגנרל הרוסי קרל היינריך קנורינג הדיח את היורש הגאורגי לכס המלכות, דויד בטונישווילי, וייסד ממשלה בראשות הגנרל איוון פטרוביץ' לסרייב.

האצולה הגאורגית לא קיבלה את ההדחה עד אפריל 1802, כאשר גנרל קנורינג הקיף את האצילים בקתדרלת סיוני שבטביליסי והכריח אותם להישבע אמונים לאימפריה הרוסית. אלה שלא הסכימו נעצרו באופן זמני. בקיץ 1805 יחידות של הצבא הרוסי, בנהר אסקרני ליד זגם, הנחילו מפלה לצבא הפרסי, ובכך הצילו את טביליסי מכיבוש.

בשנת 1810, אחרי קרב קצר, נכבשה הממלכה הגאורגית המערבית, ממלכת אימרתי, על ידי הצאר אלכסנדר הראשון. המלך האימרתי האחרון, והשליט האחרון לבית בגרטיוני, סולומון השני, מת בגלות בשנת 1815. משנת 1803 ועד שנת 1878, בעקבות מספר רב של מלחמות רוסיות נגד התורכים והפרסים, סופחו מספר מחוזות נוספים של גאורגיה לאימפריה הרוסית (בתומי, ארטווין, אחלציחה, פותי ואבחזיה).

דוכסות גוריה בוטלה בשנת 1828, ודוכסות מגרליה בשנת 1857. מחוז סוואנתי סופח בהדרגה בתקופה 1857-1859.

[עריכה] הרפובליקה הדמוקרטית של גרוזיה 1918-1921

ערך מורחב – הרפובליקה הדמוקרטית של גאורגיה

ערך מורחב – המלחמה הסובייטית גאורגית

אחרי מהפכת פברואר ב-1917, ממשלת המעבר הרוסית כוננה ועדה טרנס-קווקזית מיוחדת כדי שתשלוט באזור, שהוחלפה אחרי מהפכת אוקטובר לרפובליקה של עבר-הקווקז, והקומיסריון של עבר-הקווקז. ועדה זו, בראשות המנשביק הגאורגי, ניקולאי צ'לידזה, הכריזה ב-24 בפברואר 1918, על הקמת פדרציה דמוקרטית ועצמאית שנקראה הרפובליקה הדמוקרטית הפדרטיבית של עבר הקווקז. הרפובליקה התפרקה עם הכרזתה של גאורגיה על עצמאות ב-26 במאי 1918, באמצע מלחמת האזרחים ברוסיה. הרפובליקה החדשה הייתה הייתה דמוקרטיה פרלמנטרית, ובבחירות היחידות שהתקיימו לפרלמנט ניצחה המפלגה הגאורגית הסוציאל-דמוקרטית, שנחשבה למפלגה של המנשביקים, ומנהיגם נואה ז'ורדניה, הפך לראש הממשלה הגאורגית. הממשלה החדשה ניסתה לשקם את גאורגיה, והחלה ברפורמות כוללות במדינה. בשנת 1918 ייסדו גם אוניברסיטה בטביליסי. אבל ממשלה זו נתקלה בקשיים מבית ומחוץ כבר מתחילתה. בשנת 1918 התחוללה מלחמה גאורגית-ארמנית במחוזות הגאורגיים שאוכלסו ברוב ארמני, שהסתיים בהתערבות ישירה של הבריטים. בשנים 1918-1919, הגנרל הגאורגי מזניאשווילי הנהיג את ההתקפה הגיאורגית כנגד הצבא הלבן, שהונהג על ידי מויסייב ודניקין במטרה לתבוע את ערי החוף טואפסה סוצ'י ואדלר, לטובת עצמאות גאורגיה. עצמאות המדינה לא האריכה ימים, ובפברואר 1921 גאורגיה הותקפה על ידי הצבא האדום. הצבא הגאורגי הפסיד את הקרב, ווהממשלה הסוציאל-דמוקרטית ברחה מהמדינה. ב-25 בפברואר 1921 הצבא האדום בראשות הקומיסר סרגו אורדז'וניקידזה נכנס לבירת גאורגיה, טביליסי, וכונן ממשלת בובות קומוניסטית, שנקראה הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של גאורגיה והונהגה על ידי הבולשביק הגאורגי, פיליפ מחרדזה. החל מ-12 במרץ 1922 ועד ל-5 בדצמבר 1936 הייתה חלק מהרפובליקה הסוציאל-פדרטיבית הסובייטית של עבר הקווקז, שכללה גם את ארמניה ואזרבייג'ן. הרפובליקה הסוציאל-פדרטיבית הסובייטית של עבר הקווקז לא הצליחה להתגבש ליחידה אחת, וגאורגיה הפכה לרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של גאורגיה.

למרות בריחת הממשלה התארגנה קבוצת גרילה קטנה השם "הקושרים של גאורגיה", בראשות קולונל קקוצה צ'ולוע'שווילי, במטרה להלחם בשלטון הבולשוויקי. העניין עורר רגשות פטריוטיים והמרד תפס תאוצה, שהגיע לשיאו בקרב שהתרחש באוגוסט 1924, ונקרא מרד אוגוסט בגאורגיה, קרב שנסתיים ללא הכרעה. בסופו של דבר הוכרעו המורדים ונמלטו מהמדינה.

[עריכה] גאורגיה תחת שליטה הסובייטית 1921-1990

ערך מורחב – הרפובליקה הסוציאל-פדרטיבית הסובייטית של עבר הקווקז

ערך מורחב – הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של גאורגיה

תחת משטרו של סטאלין (שהיה גאורגי בעצמו) נרצחו כ-100,000 גאורגים בטיהורים פוליטיים, יחד עם צ'צ'נים, אינגושטים, קרצ'אים ובלקרים, שהואשמו כביכול בשיתוף פעולה עם הנאצים. במלחמת העולם השנייה כ-000,700 גאורגים נלחמו בשורות הצבא האדום כנגד הנאצים (חלק נלחם במסגרת הלגיון הגאורגי של הצבא הגרמני, וחלק מרד). כ-350,000 מתוכם נפלו בחזית המזרחית. היה זה הגאורגי מליטון כנתריה, שהניף את דגל הנצחון על הרייכסטאג. אחרי המלחמה עברה גאורגיה תהליכי תיעוש ואורבניזציה. בבירה טביליסי, שמספר תושביה עלה על מיליון, נחנכה ב-1966 רכבת תחתית.

לאחר טבח טביליסי בשנת 1956, התפתחה תנועת מחתרת של צעירים גאורגים בראשות מירב קוסטבה וזוויאד גמסחורדיה בשם "גורגסליאני" (ע"ש וחטנג גורגסלי), שנעצרו מספר פעמים על ידי השלטונות הסובייטים.

שר החוץ הסובייטי, אדוארד שוורדנדזה, היה "ארכיטקט" הפרסטרויקה של שנות ה-80. במהלך אותה תקופה, התפתחה בגאורגיה שיטה רב מפלגתית שהעדיפה עצמאות. המדינה ערכה את הבחירות הדמוקרטיות הרב-מפלגתיות הראשונה ברוסיה הסובייטית ב-28 באוקטובר 1990. והחל מנובמבר 1990 ועד מרץ 1991, היה אחד ממנהיגי "התנועה הלאומית לשחרור", דר' זוויאד גמסחורדיה, נשיא המועצה העליונה של הרפובליקה של גאורגיה (הפרלמנט של גאורגיה).

[עריכה] עצמאות

ב-9 באפריל 1989, בשיא המאבק האזרחי לעצמאות, ביצע הצבא האדום טבח בעצרת שקטה במרכז הבירה - 20 בני-אדם נרצחו (מרביתם נשים צעירות) ועשרות נפצעו. בדיוק כעבור שנתיים, ב-9 באפריל 1991, הכריזה גאורגיה על עצמאותה והקימה את הרפובליקה של גאורגיה, לא לפני הבחירות הדמוקרטיות הראשונות במרחב הסובייטי ב-28 באוקטובר 1990. כמעט מייד עם העצמאות נגררה גאורגיה למלחמות אזרחים עם בדלנים שנתמכו על ידי רוסיה, מה שהביא להרס כלכלתה. ב-31 ביולי 1992 הצטרפה גאורגיה לאו"ם כחברה ה-179.

[עריכה] פוליטיקה

ערך מורחב – פוליטיקה של גאורגיה

גאורגיה היא רפובליקה פרלמנטרית. בראשה עומד הנשיא אשר נבחר אחת ל-5 שנים והוא בעל סמכויות רבות.

על הנשיא למנות ראש הממשלה בכפוף לאישור הפרלמנט. כל 4 שנים מתקיימות בחירות לפרלמנט, המונה 235 חברים.

המשבר שפרץ, בעקבות הטענה להונאה בפתקי ההצבעה בבחירות לפרלמנט בשנת 2003, גרם למהפכת הוורדים, שהביאה להתפטרות הנשיא המכהן, אדוארד שוורדנדזה, ב-23 בנובמבר 2003. בעקבות המהפכה, שנסתיימה ללא שפיכות דמים, מונתה נשיאה זמנית, מי שהייתה דוברת הפרלמנט, נינו בורג'נדזה. ב-4 בינואר 2004 זכה בבחירות לפרלמנט מיכאיל סאקשווילי, מנהיג המפלגה התנועה הלאומית-דמוקרטית, ונכנס לתפקידו ב-25 בינואר של אותה שנה. בבחירות שנערכו מחדש ב28 במרץ 2004 ניצחה מפלגתו של סאאקשווילי ברוב גדול של המושבים (כ- 75%), עם מפלגה אחת נוספת שהשיגה 7.5% מהמושבים (האופוזיציה הימנית) כאשר אחוז החסימה עומד על 7%. בחירות אלה נחשבות בין מהחופשיות ביותר בהיסטוריה העצמאית של גאורגיה. למרות המתיחות הגוברת בין השלטון המרכזי למנהיג האג'רי, אסלן אבשידזה, השפיעו הבחירות על המחוז.

בפרלמנט הראשון של סאקשווילי נכללו בין היתר: סלומה זורבישווילי כשרת חוץ, שהייתה שגרירת צרפת בגאורגיה, בהסכמתו של ז'אק שיראק לאחר בקשה של סאקשווילי. סאקשווילי גם כופף את החוק הגאורגי ונתן לזורבישווילי אזרחות גאורגית בנוסף לזו הצרפתית, בניגוד לחוק הגאורגי שלא מאפשר אזרחות כפולה. כמו כן כיהנו בפרלמנט גם יהודיות: ננה פטרקצישווילי, כנציגת העיר ע'וורלי. מזיה פטרקצישווילי תורתלדזה נכנסה לפרלמנט ברשימה הפרופורציונית והייתה התשיעית ברשימה בגוש של האופוזיציה הימנית. אלנה תבדורדזה - יהודיה למחצה ומגינה על זכויות האדם.

המתיחות בין הממשלה הגאורגית לשלטון באג'ריה התפתחה במהירות הולכת וגוברת לאחר הבחירות בסוף אפריל. המתיחות הגיעה לשיאה ב-1 במאי 2004, כאשר אבשידזה הגיב לתמרונים הצבאיים של הצבא הגאורגי, שהתקיימו ליד אג'ריה, בפיצוץ שלושת הגשרים המחברים את אג'ריה לגאורגיה על נהר הצ'לוכי. ב-5 במאי הוכרח אבשידזה לגלות מאג'ריה בעקבות הפגנות סוערות בבתומי שקראו להתפטרותו, ורוסיה הגבירה את הלחץ על ידי שר החוץ שלה איגור איוונוב.

ב-3 בפברואר 2005, ראש הממשלה זוראב ז'בניה מת, לכאורה מהרעלת פחמן חד-חמצני מדליפה שנגרמה מצינור גז חשוף, בביתו של ראול אוסופוב, סגנו של מושל מחוז כארתלי תחתית. מאוחר יותר, חברו הקרוב של ז'בניה ובעל בריתו משכבר הימים, שר האוצר זוראב נור'אידלי, נתמנה על ידי סאקשווילי למחליפו בתפקיד ראש הממשלה.

מאז שעלה לשלטון, בשנת 2003, נתן סאקשווילי דחיפה להתפתחות צבא גאורגיה, והגדיל את היקפו ב-26,000 חיילים. בכלל זה נכללים 5,000 חיילים שאומנו בטכנולוגיות מתקדמות על ידי צבא ארצות הברית ^[1] חלק מיחידות אלה הועברו לבסיסים בעיראק כחלק מהקואליציה הבינלאומית באזור, כשהם משרתים בבעקובה, באזור הירוק של בגדד (מיקומה של מפקדת הקואליציה במרכז בגדד). במאי 2005, הגדוד ה-13 של חיל הרגלים ("שַבנַבַּדה") היה לגדוד הראשון שמשרת במלואו מחוץ לגאורגיה. יחידה זו אחראית לשתי נקודות ביקורת בכניסות לאזור הירוק, ומספקת אבטחה לפרלמנט העיראקי. באוקטובר 2005, היחידה הוחלפה בגדוד ה-21 של חיל הרגלים במדי הקרב של יחידה אמריקאית; הם שירתו תחת הדיוויזיה השלישית של חיל הרגלים.

הממשלה הגאורגית טוענת כי שחזרה את "המשטר החוקתי" באבחזיה עילית (עמק קודורי), בחלק היחיד שבו גאורגיה שולטת במחוז המנותק אבחזיה ^[2].

[עריכה] כלכלה

ערך מורחב – כלכלת גאורגיה

מבחינה היסטורית, כלכלת גאורגיה הייתה מבוססת על חקלאות ותיירות. הרבה תרבויות עתיקות עברו דרך גאורגיה ולעיתים העשירו אותה ולעיתים השמידו את כלכת המדינה. במאה ה-20, הכלכלה הגאורגית למשטר התכנון הסוציאלי הסובייטי. החל משנת 1991, גאורגיה עמדה בפני שינויים רבים, כאשר השיטה הכלכלית הפכה לקפיטליסטית, כלכלת שוק חופשי. על פי הסטטיסטיקה העדכנית, היבוא עולה על היצוא, והתמ"ג הצטמצם במעט והיה גידול משמעותי בהשקעות ממשלתיות. למרות זאת, על פי הבנק העולמי, גאורגיה נחשבת כמדינה מספר אחת ברפורמות בעולם, כאשר תוך שנה אחת, קפצה ממקום 112 למקום 37 במונחי "קלות עשיית העסקים", כאשר רוב המדינות השכנות נמצאות בסביבות מקום 100 במדד הבנק העולמי.

הכלכלה הגאורגית, באופן מסורתי, סבבה סביב תיירות הים השחור, עיבוד הדרים, תה וענבים; כריית מנגן ונחושת; וסקטור קטן של תוצרת תעשייתית ביצור יין, מתכות, מכונות, כימיקלים וטכסטיל. המדינה מייבאת את רוב צרכי האנרגיה, כולל גז טבעי, ומוצרי נפט. מקור אנרגיה פנימי גדול למדי הוא אנרגיית מים. למרות הנזק החמור, שהכלכלה סבלה במהלך הסיכסוכים האזרחיים, החל משנת 1995 התמ"ג צומח והאינפלציה פוחתת. הכלכלה הגאורגית ממשיכה לחוות בעיות תקציב גדולות במהלך רפורמת ירידת המיסים. צמיחת כלכלת המדינה נפגעה אף היא ברובה מהשחיתות שנפוצה במדינה. שקיפות בינלאומית, הוכרה באופן בינלאומי, וכובדה באופן נרחב על ידי ארגונים שהתחייבו למדיניות הדגשת המלחמה בשחיתות בעולם, כאשר היא ממקמת את גאורגיה במקום ה-99 בשנת 2006 במדד השחיתות העולמי (כאשר 1 זה הכי פחות מושחת, וישראל ממוקמת במקום 34) [1]. מיקום זה הוא שיפור משמעותי יחסית למדד 2005 שהעמיד את גאורגיה במקום 130. גאורגיה עדיין סובלת ממחסור באנרגיה; היא הפריטה את רשת הפצת החשמל במדינה בשנת 1998, ומפיצי החשמל משתפרים עם הזמן. גאורגיה תולה תקוותה בשיקום בזמן הארוך, ובהתפתחות מסדרון תחבורתי בינלאומי שיעבור דרך נמלי המפתח של הים השחור: פותי ובתומי.

היבולים העיקריים בחקלאות הגאורגית הם ענבים, תפוחים, פירות הדר, אבטיחים, מלונים ודלעות. מענבים מפיקים יינות, לרוב בשיטה מסורתית (ראו יין גאורגי). מגדלים כבשים, חזירים, פרות ומיני עופות.

התעשייה הגאורגית מייצרת מתכות, מנועים וטקסטיל; בתחום התעשייה הקלה: תה, יינות, ריבות ומים מינרליים.

גאורגיה מייבאת: דלק, חיטה, מזון, מכונות, חלפים וציוד תובלה. גאורגיה מייצאת מוצרי ברזל ופלדה, מוצרי מזון, טקסטיל, כימיקלים ומכונות. שותפי המסחר העיקריים: רוסיה, תורכיה, אזרבייג'ן וארמניה.

אוצרות הטבע של גאורגיה הם: נפט, גז, אבן בניין, ארסניך, בהט, בריטים, ברקת, זהב, חרסיות, כספית, מנגן ופחם.

[עריכה] היין הגאורגי

ערך מורחב – יין גאורגי

גאורגיה נחשבת, יחד עם אירן, לערש תרבות היין וזאת על פי ממצאים ארכיאולוגיים, שמתארכים את ייצור היין לשנת 5000 לפנה"ס. הזנים ושיטות היצור של היין הגאורגי הם עתיקים ביותר. היין הגאורגי האופייני הוא חצי מתוק, ובעיני תושבי המדינה הוא מתחרה ביין הצרפתי, הספרדי ויתר היינות המערב אירופאים, ומפורסם בעולם, במיוחד במזרח אירופה.

[עריכה] גאוגרפיה

ערך מורחב – גאוגרפיה של גאורגיה

ערך מורחב – מחוזות גאורגיה

גאורגיה היא מדינה במערב אסיה מצפון יש לה גבול משותף עם רוסיה באורך 723 ק"מ. המחוזות הרוסיים הגובלים בגאורגיה הם: המחוז הפדרלי קרסנודר קראי והרפובליקות קאראצ'אי-צ'רקסיה, קברדינו-בלקריה, צפון אוסטיה - אלניה, אינגושטיה, צ'צ'ניה ודאגסטן. בדרום מזרחה היא חולקת גבול באורך 322 ק"מ עם אזרבייג'ן, וגבול באורך 164 ק"מ עם ארמניה ובדרום עד דרום מערב גבול באורך 252 ק"מ עםתורכיה והים השחור ממערב.

גאורגיה נחשבת למדינה טרנס-יבשתית מכיוון שחלקים במערבה נמצאים למעשה באירופה וחלקים במזרחה משוייכים לאסיה.

הרי הקווקז הגדולים שמצפונה מקושרים בשרשרת הרי סוראמי או הרי ליחי שבמרכזה להרי הקווקז הקטן שבדרומה. הרי סוראמי מחלקים את גאורגיה לשני אזוריה הגאוגרפיים העיקריים - מזרח ומערב גאורגיה:

• מזרח גאורגיה - (להוציא מורדות הרי הקווקז) הוא אזור של עמקי נהרות רחבים, המופרדים בהרים נמוכים יחסית. באזור זה האקלים יבש יותר מאשר במערב בגלל ניתוקו הטופוגרפי מן הים והיותו חשוף לרוחות מזרחיות. האזור מושקה בנהר מטקווארי (קורה), שיובליו העיקריים הם אראגווי, ליאחווי, יורי, אלאזאני וכסאני.
• מערב גאורגיה - (להוציא מורדות הרי הקווקז) הוא אזור מישורי יחסית המתחבר להרי הקווקז הקטן בהרים נמוכים שבדרומו. באזור זה האקלים ברובו סובטרופי לח עקב הקרבה לים השחור והיותו חשוף לרוחות מערביות, הגורמות לריבוי משקעים. בחורף יורד כאן (חוץ מבמישור החוף) שלג רב. מישור קולחתי, המהווה את ליבתו המאוכלסת, מושקה על ידי הנהר ריוני, שיובליו העיקריים הם צחניסצק'אלי וק'ווירילה.

[עריכה] חלוקה אדמיניסטרטיבית

גאורגיה מחולקת לשתי רפובליקות אוטונומיות ועשרה מחוזות, הנקראים "מחַרֶה". מחוזות אלה מחולקים ל-73 נפות או תת-מחוזות, שמתוכן 13 נפות הן בשטח שתי הרפובליקות האוטונומיות (6 באג'ריה ו-7 באבחזיה), ובהן אין לגאורגים שליטה דה פקטו. נפות אלה נקראות ראיוֹני. אזור נוסף שאינו נמצא בשליטה גאורגית הוא דרום אוסטיה, שבעבר נחשבה לאדמיניסטרציה אוטונומית (מוכרת גם כסמצ'אבלו): בשנים האחרונות היא נמצאת במגעים עם רוסיה כדי לקבל עצמאות והיא, למעשה, חלק מכארתלי הפנימית.

[עריכה] אקלים

האקלים של גאורגיה מגוון מאוד בהתחשב בגודלה הקטן של המדינה. ישנם 2 אזורי אקלים עיקריים המזרחי והמערבי. רכס הרי הקווקז הגדול משחק תפקיד חשוב במיתון אקלימה של גאורגיה, ומגן על המדינה מחדירה של אוויר קר יותר מצפון. רכס הרי הקווקז המשני מגן במיוחד על האזור מהשפעת אוויר חם ויבש מדרום.

רוב חלקה המערבי של גאורגיה שוכנת באזור אקלים סובטרופי לח עם כמות משקעים שנתית הנעה בין 1000-4000 מ"מ. כמות המשקעים מתחלקת בצורה אחידה במהלך השנה. אף על פי שירידת הגשמים יכולה להיות כבדה במהלך חודשי הסתיו. האקלים של האזור משתנה באופן משמעותי באזורים הגבוהים של גאורגיה, וכאשר האזורים הנמוכים של מערב גאורגיה הם באופן יחסי חמים במשך השנה, אזורי ההרים ומרגלות ההרים (כולל את הקווקז הגדול והקווקז המישני) קרים, הקייצים רטובים ושלג בחורף (השלג נערם לעיתים לגובה של 2 מטר בהרבה מחוזות. אג'ריה הוא המחוז הרטוב ביותר של הקווקז, כאשר יער הגשם הממוזג מטירַלה, מזרחית לכובולתי מקבלת בסביבות 4500 מ"מ של משקעים לשנה.

למזרח גאורגיה יש אקלים הנע בין מאקלים סובטרופי לח לאקלים ים תיכוני. מזג האוויר באזור מושפע מאוויר יבש הנע מאזור הים הכספי/מרכז אסיה ממזרח ואוויר לח המושפע מהים השחור ממערב. חדירת האוויר הלח מהים השחור נחסמת לעיתים קרובות על ידי מספר רכסי הרים (רכס ליחי ורכס מסחתי) שמפרידים את החלק המזרחי והמערבי של המדינה. כמות המשקעים השנתית נמוכה בהרבה ממערב גאורגיה ונעה בין 400-1600 מ"מ. התקופה הרטובה ביותר מופיעה בדרך כלל באביב והסתיו, כאשר חודשי החורף והקיץ נוטים להיות היבשים יותר. הקיץ ברוב מזרח גאורגיה חם (במיוחד במישורים ובאזורים הנמוכים), והחורפים קרים יחסית. כמו בחלקה המערבי של גאורגיה החלקים הגבוהים של גאורגיה משחקים תפקיד חשוב והתנאים האקלימיים מעל לגובה 1500 מטר מעל פני הים קרים יותר בהרבה מהחלקים הנמוכים של גאורגיה. האזור השוכן מעל לגובה 2000 מטר מעל פני הים לעיתים קרובות קפוא ומושלג גם בחודשי הקיץ.

[עריכה] דמוגרפיה

ערך מורחב – דמוגרפיה של גאורגיה

ערך מורחב -- גאורגים, אג'רים, אבחזים

אוכלוסיית גאורגיה מונה כיום 4,661,473 איש (נכון ליולי 2006), המתחלקת לרוב מוחלט של גאורגים המהווים 83.8% מהאוכלוסייה, אזרים 6.5%, ארמנים 5.7% מהאוכלוסייה ורוסים המהווים 1.5% מהאוכלוסייה (רובם היגרו אחרי הצהרת העצמאות של גאורגיה). האבחזים באבחזיה והאוסטים בדרום אוסטיה (ומעבר לגבול בצפון אוסטיה), מנסים לפרוש מגאורגיה מאז הכרזתה על עצמאות. שני קבוצות נוספות של כרתבלים חיים בגאורגיה: הסוואנים מסוואנתי והמגרלים מסמגרלו, ועם קבוצה קטנה יותר של הלאזים דוברי הלאזית, שרובם מתגוררים בתורכיה. הם נפרדים כקבוצות בלשניות אבל בעלי קירבה אתנית ותרבותית לגאורגים האחרים. ישנם קבוצות אתניות קטנות נוספות שכוללות את: אשורים, צ'צ'נים, יוונים, קברדינים, כורדים, יהודים, תורכים ואוקראינים.

מאז נפילת ברית המועצות, סבלה גאורגיה משינויים משמעותיים בהרכב האוכלוסייה ותפוצתו. המרד באבחזיה, הסכסוך האג'רי והכלכלה השבירה בדרום אוסטיה, שהובילה להתמעטות הזדמנויות העבודה, הובילו אלפי גאורגים להגר בחיפוש אחרי עבודה, במיוחד לרוסיה. הבעיה החריפה עקב שיעור ילודה נמוך של האוכלוסייה שלא היגרה. בעיה דומה קיימת אצל השכנה ארמניה. האוכלוסייה מוערכת כיום בכמיליון איש, פחות מהאוכלוסייה שהייתה בשנת 1990, וחלק מהמשקיפים טוענים כי המספר האמיתי אף נמוך יותר. השפעה נוספת של ההגירה היא העובדה שב-50 השנה שחלפו מתחילת שנות החמישים היא העלתה את שיעור המיעוטים בהרכב האתני לחמישים אחוז בערך.

[עריכה] דת

כיום רוב התושבים משתייכים לנצרות האורתודוכסית של הכנסייה האורתודוכסית הגאורגית (83.9%). גאורגיה היא המדינה השנייה העתיקה ביותר, אחרי ארמניה, שהכריזה על התנצרותה - הפיכת הנצרות לדת הרשמית של כארתלי (איבריה). בכל זאת, קהילות נוצריות כבר היו קיימות באגריסי (כיום אבחזיה) לפני שנינו הקדושה הטיפה לנצרות. בנוסף, שמעון ואחיו אנדרי משנים עשר השליחים של ישו, הטיפו לנצרות בגאורגיה, והדבר הופך את הכנסייה האורתודוכסית הנוצרית לאפוסטולית, ומציין אותה ככנסייה האורתדוכסית הגאורגית האפוסטולית. הכנסייה האורתדוכסית הגאורגית זכתה בדרגה גבוהה יותר בהיררכיה הכנסייתית במאה החמישית, בתקופת שלטונו של וחטנג גורגסלי. התנ"ך תורגם אף הוא לגאורגית במאה החמישית.

דתות המיעוטים הן: מוסלמים 9.9%, ארמנים אפוסטולים 3.9%, נוצרים קתולים 0.8%, זאת על פי מפקד אוכלוסין משנת 2002. כמו כן הצהירו באותו מפקד 0.8% על דת אחרת ו-0.7% הצהירו כי אינם דתיים כלל.

ראו גם האסלאם בגאורגיה.

[עריכה] יהדות גאורגיה

ערך מורחב – יהדות גאורגיה

הקהילה היהודית בגאורגיה עתיקת יומין שיש הסבורים כי ראשיתה עוד מימי חורבן בית ראשון - גלות מסופוטמיה ומימי נבוכדנאצר. היהודים הגאורגים חיו באופן מסורתי בנפרד, לא רק מהגאורגים בסביבה אלא גם מהקהילה האשכנזית בטביליסי. הקהילה, שהוערכה לכ-100,000 איש בשנות ה-70, עלתה ברובה לישראל.

על פי המסורת של יהודי גאורגיה מוצאם הוא מצאצאי שבטי ישראל שהוגלו על ידי שלמנאסר, מלך אשור, שהושיבם ב"חלח ובחבור נהר גוזן וערי מדי". קשה להחליט אם הדברים מבוססים על מסורת ברת תוקף או שמדובר בהשפעה מאוחרת של אמונות שרווחו בקרב היהודים בקווקז.

לא הרבה ידוע על יהודי גאורגיה עד לאמצע המאה ה-18, ומתקופה זו ידוע כי השלטון באימפריה הרוסית גילה יחס נוקשה כלפי היהודים כמו גם לבני דתות אחרות. בכדי להוכיח את נאמנותם למונרכיה, התרחקו יהודי גאורגיה מיהודי רוסיה. הכרזתה של הרפובליקה הדמוקרטית של גאורגיה בשנת 1918, הביאה להתפתחות הציונות בגאורגיה, ולמעורבות היהודים בחיים הציבוריים בגאורגיה. בעקבות פעילותם של דוד באזוב, הרצל באזוב (בנו), נתן אליהשווילי, בן ציון אליגולשווילי ואחרים, הביא לייסוד בית הספר העברי-ציוני הראשון בטביליסי, ולייסוד הבטאון הציוני הראשון בשפה הגאורגית. פלישת הצבא האדום לגאורגיה בשנת 1921 הורידה את הרוח ממפרשי הציונים. ומאז אותו זמן החלו מאמצי המנהיגות הציונית בעליה לארץ ישראל. מאמצים שהשלטונות הסובייטים התנגדו אליהם בתוקף.

[עריכה] מכתב 18 המשפחות

ההזדהות של יהודי גאורגיה עם מדינת ישראל הגיעה לשיאה לאחר מלחמת ששת הימים בשנת 1967. בתחילה, השלטונות הסובייטים סירבו לבקשת היהודים לעלות לישראל. באוגוסט 1969, 18 משפחות יהודיות מגאורגיה שלחו מכתב לועדה לזכויות האדם של האו"ם, בתביעה להגר לישראל. המכתב היה התביעה הפומבית הראשונה של יהודים סובייטים לעליה לישראל. זה גרם למערכה אינטנסיבית של ממשלת ישראל והעולם היהודי להתיר את עלייתם של יהודי ברית המועצות לישראל. מכתב שני נשלח בנובמבר 1969 לאו תאנט, המזכיר הכללי של האו"ם, דרך גולדה מאיר, שהייתה אז ראש ממשלת ישראל. ביולי 1971, קבוצה של יהודים גאורגים קיימו שביתת רעב בחזית בית הדואר במוסקבה. מאבקם של יהודי גאורגיה הובילה לשינוי היסטורי בעמדת השלטונות הסובייטים, ובמהלך שנות ה-70 החלה עליה מסיבית לישראל. כ-30,000 יהודים גאורגים עלו לישראל, וחלקם למדינות אחרות, כ-17% מיהודי ברית המועצות עלתה בתקופה זו. מספר היהודים בגאורגיה ירד מ-28,300 בשנת 1970 ל-24,800 ב-1989. מאז הכרזת העצמאות של גאורגיה ב-1991, מספר אלפי יהודים גאורגים עלו לישראל מאז. בשנת 1993 מספר היהודים בגאורגיה הוערך ל-14,500 איש.

קהילת יהודי גאורגיה פיתחה מימי קדם ניב שנשמר עד היום ונקרא "גרוזינית יהודית" (Gruzinic).

[עריכה] הערות שוליים

1. ^ * http://www.kyivpost.com/bn/24927/ - "Georgian president proposes military reserve system for defense, disaster response"
2. ^ Tbilisi prepares to send Abkhaz government-in-exile to Kodori, Zaal Anjaparidze

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: גאורגיה

• מהפכת הוורדים רשמי ביקור בגאורגיה, מאמר של אבי בלכרמן
• ynet - גאורגיה תיירות גאורגיה במדריך לונלי פלאנט
• צינור הנפט שהציל את גרוזיה
• מידע רב למטייל בגאורגיה
• תמונות תמונות נוף של גאורגיה
• גרוזיה NRG מעריב 6.9.06
• "אילוף הסוררת" - על משבר רוסיה-גאורגיה, באתר "סיקור ממוקד"