הרפובליקה הדמוקרטית של גאורגיה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
|
|||||
| מוטו לאומי: אין | |||||
| המנון לאומי: דידבה זטיס קורטאולס | |||||
 |
|||||
| עיר בירה | טביליסי | ||||
| העיר הגדולה ביותר | טביליסי | ||||
| שפה רשמית | גאורגית (גרוזינית) | ||||
| מטבע | רובל גאורגי | ||||
| משטר | דמוקרטיה פרלמנטרית נואה ז'ורדניה |
||||
| עצמאות - הוכרז בתאריך - מקודם |
מהאימפריה הרוסית 26 במאי, 1918 הרפובליקה הדמוקרטית הפדרטיווית של עבר-הקווקז |
||||
| שטח | 107,600 קמ"ר | ||||
| אוכלוסייה | 2.5 מיליון איש לערך | ||||
הרפובליקה הדמוקרטית של גאורגיה (בגאורגית: საქართველოს დემოკრატიული რესპუბლიკა, מילולית: סַכַּרתווֶלוֹס דֶמוֹקרַטיוּלי רֶספּוּבּליקה), 1918-1921, הייתה הרפובליקה הדמוקרטית המודרנית הראשונה של גאורגיה. הרפובליקה נוסדה לאחר התפוררות האימפריה הרוסית, שהחלה עם המהפכה הרוסית ב-1917. הרפובליקה שנוסדה גבלה ברוסיה, והרפובליקה ההררית של צפון-הקווקז (1917-1920) מצפונה, תורכיה, ארמניה ואזרבייג'ן מדרום, וממערבה הים השחור. שיטחה הכולל של הרפובליקה היה 107,600 קמ"ר (לשם השוואה: שיטחה הכולל של גאורגיה כיום הינו 69,700 קמ"ר), ואוכלוסייתה מנתה 2.5 מיליון איש. כמו היום בירתה הייתה טביליסי, והשפה הרשמית הייתה גאורגית. הרפובליקה התפצלה מהרפובליקה הדמוקרטית הפדרטיווית של עבר-הקווקז, והכריזה על עצמאותה בטביליסי ב-26 במאי 1918, היא הונהגה על ידי מפלגה מנשביקית סוציאל-דמוקרטית. הרפובליקה החדשה התמודדה מול בעיות פנימיות וחיצוניות קבועות, ולא יכלה להתמודד מול פלישת הצבא האדום של הרפובליקה הסוציאל פדרטיווית הסובייטית של עבר הקווקז, והיא קרסה בפברואר-מרץ 1921, והפכה לרפובליקה סובייטית.
[עריכה] היסטוריה
המדינה החדשה הוכרה באופן מיידי על ידי גרמניה והאימפריה העות'מאנית, ונאלצה לחסות תחת הגנת גרמניה, ולהעביר את האזורים המיושבים ברוב מוסלמי (כולל את הערים: בתומי, ארדהאן, ארטווין, אחלציחה ואחלכלכי) לידי האימפריה העות'מאנית, בחוזה בתומי מה-4 ביוני 1918. מכל מקום, הכוחות הגרמנים היו תחת פיקודו של קרס פון קרסנשטיין, סייעו לגאורגים להדוף את האיום הבולשוויקי מאבחזיה.
ניצחונם של כוחות הברית במלחמת העולם הראשונה, אילץ את הגרמנים לפנות את הקווקז בדצמבר 1918. משלחת של כוחות צבא בריטיים הופיעו באזור. ההנהגה הגאורגית שינתה במהירות את האוריינטציה שלה, כשהם מנצלים את המצב, ומחזירים לעצמם את השליטה בחלק מהמחוזות שאבדו לע'ותמנים. ובכל זאת, השליטה הבריטית בבתומי נותרה בעינה, מחוץ לשליטה הגאורגית, עדל שנת 1920. ב-25 בדצמבר 1918 הכוחות הבריטיים התפרסו עד לטביליסי.
מערכת היחסים של הגאורגים עם שכניהם הייתה לא קלה. סיסוכים טרטוריאליים עם ארמניה, הצבא הלבן בראשות דניקין, ממשלת אזרבייג'ן הובילו לסיכסוכים מזויינים בשני המקרים הראשונים. משלחת צבאית בריטית פעלה לתיווך בסיסוכים במטרה לאחד את כל הכוחות האנטי-בולשביקיים באזור.
בבחירות שנערכו ב-14 בפברואר 1919, ניצחה המפלגה הסוציאל-דמוקרטית עם מעל ל-80% מהקולות. ב-21 במרץ של אותה שנה, נואה ז'ורדניה כונן ממשלה חדשה, כך גיבש כח גדול בידי המפלגה המנשביקית. למרות התמיכה הרחבה יחסית, הקשיים הכלכליים והסוציאליים במדינה, וניצול הרפורמה של האדמות, הובילה למרד איכרים חמוש, שהוהנג על ידי הבולשביקים המקומיים, ונתמך על ידי רוסיה, והפך למטריד יותר כאשר מיעוטים אתניים, כמו באבחזיה ובאוסטיה, מרדו אף הם.
רפורמת הקרקעות נוהלה בסופו של דבר על ידי הממשלה המנשביקית, והמדינה ייסדה מערכת רב מפלגתית, בניגוד חד ל"דיקטטורה של הפרולטריון", ששנוסדה ברוסיה על ידי הבולשביקים. בשנת 1919, הרפורמה במערכת המשפט והשלטון העצמי המקומי, בוצעה. לאבחזיה הייתה אוטונומיה על תנאי. ועדיין נושאים אתניים המשיכו להטריד את המדינה, במיוחד מצד האוסטים במאי 1920.
