דת

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

למושגים, תחומים ומאמרים בנושא הדת, ראו פורטל הדת.

דת - מערכת של אמונות רוחניות שעיקרן: אמונה בכוח עליון או כוחות עליונים אשר אחראים ליקום, ואשר שוכן בעולם רוחני נסתר (עולם הנשמות) או עולם גשמי במקום גאוגרפי ידוע כמו אלים יוונים. בנוסף, על המאמין באותה דת האדם לנהוג לפי ציוויו של אותם כוחות עליונים, ולעסוק בפולחן הדת.

סמלי דתות

בדתות רבות קיימים מושגים של שכר ועונש, הכוללים את מושגי תיקון הנשמה, השארות הנפש, הגעה לאחר המוות הגופני לאותו עולם שבו נמצאים האל או האלים, מלאכים או נשמות אחרות של בני מעלה שזכו לכך, גאולה, משיח כלשהו ותחיה פיזית של הגוף.

חלק מן הדתות מבטיחות אף הצלחה פיזית, בעולם הזה, דבר שהוא עיקר ביהדות (שכר ועונש) ומובלט בפרשת "והיה אם שמוע". אמונה זו קיימת גם בנצרות הפרוטסטנטית שמאמינה בעקבות הגותו של קלוין, שניתן לראות באדם מצליח, אדם שאלוהים רוצה בו. אמונה זו קיימת גם באיסלם הסובר שאדם עני אשם במצבו, והגיע לדלות מתוך חטאיו.

המילה "דת" הגיעה לעברית מפרסית, ומשמעותה הראשונית היא 'חוק'. במשמעות זו מופיעה המילה בתנ"ך בספרים המאוחרים, כדוגמת בפסוק במגילת אסתר "ואת דתי המלך אינם עושים". רק לאחר מכן, הורחבה משמעות המילה לכפי שהיא כיום.

על פי פרופ' בנימין בית הלחמי, בעולם קיימות כעשרת אלפים דתות שונות (שרובן התפתחו במאתיים השנים האחרונות) ולהם כארבעה מיליארד מאמינים. כאשר בראש צועדות הנצרות עם כ-1.2 מיליארד מאמינים, והאיסלם וההינדואיזם עם כמיליארד מאמינים כל אחת. אף שכל דת דוגלת בעקרונות אמונה ודרך חיים שונים, והן צרות ויריבות אחת לשניה, המשותף לכולן רב על המפריד.

בדרך כלל לכל דת יש נביא ראשון מייסד, שאליו נגלה העולם הרוחני הנסתר, שחיבר ספר מקודש שהולכים לאורו, וכהנים גדולים או חכמים שמעבירים את הדת מדור לדור, והם מקור הסמכות הרוחנית. לכל דת יש את מעשי הפולחן והמצוות שלה, שאמורים לדאוג לתיקון הנשמה של המאמין והגעתו לעולם הנסתר.

מעשי הפולחן מורכבים מלימוד, תפילה, הטפה, סימולציה, ריטואלים וטקסים, קשר פיזי עם חפצים הנחשבים קדושים (ביהדות נישוק מזוזה וספר ותורה), וריחוק מדברים הנחשבים טמאים או קדושים מאוד. דתות רבות קוראות להתעלות מעל צורכי הקיום והגוף ורואות בנזיר או בפרוש את הדגם של אדם האידאלי.

הדתות הינן לרוב היררכיות ולא שוויוניות, ובהן ככל שהאדם עולה במעלת החכמה ונעשה לאיש דת, כך גוברת השפעתו ויכולתו לפרש את הדת. אף שהגברים תופסים את המעמד המרכזי ברוב הדתות, הנשים מהוות את התשתית לכל דת, כי הן תמיד דתיות יותר מהגברים. בחלק מהדתות יש הגבלה על לימוד יסודות הדת לזרים ועל גישה של זרים לאתרים מסוימים. ביהדות הקדומה הייתה הגבלה על כניסת זרים לבית המקדש שבירושלים, באיסלאם ישנה הגבלה על כניסת זרים לערים המקודשת מכהו מדינה. בחלק מהדתות סודות הדת נמסרים רק למתי מעט: לחכמים מיוחדים שהקדישו את עצמם לאותה דת. דת שבולטת בעניין הזה היא הדת הדרוזית, שבה רק לאנשי דת קיימת גישה לאמונות הפנימיות שלה.

הסוציולוגיה והאנתרופולוגיה הם התחומים החוקרים את התפתחות הדתות, מוצאן, המשותף להן, מטרותיהן וכדומה. פילוסופיה של הדת הוא התחום הפילוסופי העוסק בשיקולים לקיום דתות. התאולוגיה עוסקת בהסבר על האמונה באל, והפסיכולוגיה עוסקת בחקר המניעים ליצירת הדתות וכניסת המאמינים לשורותיהן.

עוד על פי הפסיכולוג פרופ' בנימין בית הלחמי, הדת הינה תופעה אנושית חוצה גבולות, שיש לה שורשים פסיכולוגיים של בני אדם, שחווים את אותם הפחדים והתקוות. כך לדעתו שורשי הדתות נעוצות בלמידה חברתית, שאותה מנחילים ומטביעים ההורים בצאצאיהם מבלי יכולת בחירה משמעותית, דבר דומה נעשה בהנחלת דעות פוליטיות וערכים כלליים. בפיצוי הנפשי שמקבלות קבוצות שנמצאות בשפל, בתופעת החסך, התסכול והכאב שנמצאים בשפע בעולם, אף הם מובילים לדת שמפצה אותם, שאפשר להגיע איתה למעמדים אקסטטיים וחגים המשכיחים את העליבות והתסכול, כמו גם הסבר ההשלכה, שאמונות דתיות משקפות למעשה את המבנה החברתי ואת עולמם של בני האדם, ונבנות בצלם החברה המסוימת. כך למשל במיתולוגיה היוונית ניתן לראות איך האלים משקפים את הרגשות האנושיים הבסיסיים ביותר כמו חמדה, קנאה ותחרות. מניעים נוספים לדת, היא ההסתגלות האישית ותחושת הסיפוק בחיים שיש בהם מימד רוחני, דבר שמעלה לפי כל המחקרים את הבריאות הגופנית ואת תוחלת החיים. ההסתגלות החברתית, שגורמת ללכידות חברתית ותמיכה של הקבוצה הדתית בחבריה, ביצירת קבוצת התייחסות שמגוננת ועוטפת את היחיד הבודד והנבדל. קבלת פשר לחיים, באשר האדם הוא יצור שמעדיף תשובות לא טובות על פני סימני שאלה וחיים של ספק. הצבת חיץ בפני החרדה הקיומית וחרדת המות בפרט, ושרידות אבולוציונית, של הטיפוס האופטימי המאמין, על פני הטיפוס הפסימי האתאיסט שנכחד.

שלוש הדתות המונותאיסטיות - זאת אומרת המאמינות בקיומו של אל אחד מופשט הבורא עולם - היהדות, הנצרות והאיסלאם הינן דתות היסטוריות. הנצרות והאיסלם הושפעו רבות מהיהדות וצמחו מהרקע שלה, והן במידה רבה גרסאות של האחרונה. הנוצרים הראשונים היו כת יהודית שבמשך הזמן יצאה החוצה ונבדלה מהיהדות, ואילו ההשפעה של התנ"ך והמדרשים ניכרת בקוראן. בשל כך, עם ישראל תופס תפקיד מרכזי במחשבה הדתית של שלוש הדתות המונותיאסטיות הגדולות.

דתות אלו מייחסות חשיבות מכרעת להתערבותו של האל בהזדמנויות מיוחדות בהיסטוריה: החל מבריאת העולם, דרך ההתגלות ליחידים וכלה בגאולה בעתיד. סיפורי התגלויותיו של האל וסיפוריהם של המתווכים, שאליהם התגלה, מוזכרים על ידי הקהילה באמצעות כתבי הקודש של כל דת ובאמצעות הפולחן הדתי - טקסים ותפילות. בהקשר זה, התנ"ך הוא ספר מרכזי ביהדות ובנצרות. המוסלמים מאמינים בקדושתו של התנ"ך, אך סבורים שמצויים בו זיופים רבים. אמון הם נותנים רק במקורות התנ"כיים המועתקים בקוראן בשינויים ניכרים.

כמעט בכל מדינה ישנה דת אחת שלטת, ורוב האנשים ישייכו את עצמם לאמונת הדת, גם אם בפועל הם לא מקפידים בחוקיה, ולא מגיעים למשל לבתי התפילה באופן סדיר כמצוות אותה דת, עדיין הם ישמרו על שייכות נפשית לאותה דת ואמונותיה, כאשר הם מקיימים חלק מהפולחנים באופן סימלי, לא מתוך אמונה שיש בהם ממש, אלא כביטוי של סולידריות עם אנשי הדת.

אתאיזם היא אמונה ששוללת קיום אל כלשהו. בעוד שבדורות קודמים היה האתאיזם נחלתם של מתי מעט נרדפים, הרי שהיום ההשקפה האתיאסטית רווחת יותר בקרב האליטות האקדמיות והתרבותיות במערב, במיוחד בגירסתה המתונה יותר, אגנוסטיות, שמטילה ספק במציאות האל וטוענת שפשוט אי אפשר לדעת אם קיים כוח עליון אם לאו.

פוליתאיזם היא אמונה בריבוי אלים שאחראים על קטעים שונים בהוויה. אף שבמערב הפוליתאיזם אינו שכיח, בתרבויות מסוימות, כמו אצל ההינדים, הוא מקובל עד היום.

כת היא תופעה פסאודו-דתית, שבה רגשות דתיים מנוצלים לשליטה, עשיית רכוש, מין או צרכים אחרים. הכת מנצלת את החברים בה והופכת אותם לעבדים מנטליים תוך שימוש במניפולציות פסיכולוגיות מתוחכמות. הכת נראית כלפי חוץ כמו דת, אבל שונה מכמה בחינות. המאפיינים העיקריים של הכתות יהיו:

מרכזיותו של "כהן גדול" ושליטתו על כל השאר ומיצובו מעל לחוקי הכת.
סודיות: המתקבלים לכת עוברים לרוב טקסט חניכה, שבו הם מתחייבים להיות נאמנים לכת ולשמור על הסודיות של הנעשה בה.
התנתקות: דחיפה לנתק קשרים חברתיים ישנים, הסתגרות והתבדלות של אנשי הכת מפני העולם החיצוני ופיתוח חרדה מפניו, כך שלאיש הכת לא יהיה לאן ללכת. פיתוח החברתיות באופן מופרז, שבה הפרט מאבד את גבולותיו, אינו עומד בפני עצמו והופך לחלק מהקבוצה.
אדיקות: תביעה לאדיקות פולחנית מעבר למקובל, במטרה ללכוד את ליבו ומוחו של המאמין, ולא לאפשר לו חירות מחשבה.
ציות: בקשת ציות וכפיפות מוחלטת מחברי הכת למנהיגיה, והטלת סנקציות ועונשים שונים בעקבות אי מילויה.
מיסיונריות: ניסיון לגייס חברים נוספים לכת, מתוך התלהבות פנימית ו"ראיית האור".
מאפיינים נוספים: הקדשת הרכוש לכת ולמנהיגה. החמאה ושיבוח של הפרט באופן מופרז ושיקרי על מנת לצוד אותו.