מדינת לאום
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מדינת הלאום הוא מושג המתייחס למדינות בהן לאום אחד הוא דומיננטי. הרוב המכריע של המדינות בימינו הן מדינות לאום. לפי תפיסת הלאומיות, העומדת מאחורי מדינת הלאום, המדינה היא הכלי המתאים להביא למימוש את שאיפותיו של הלאום והלאום הוא המסגרת המתאימה לאיחוד במדינה.
[עריכה] צמיחת מדינת הלאום
תהליך היווצרותה של מדינת הלאום החל בימי הביניים המאוחרים, בתקופת מלחמת מאה השנים. אחת מתוצאותיה של מלחמה זו היה ערעור על הסדר הפאודלי וצמיחה של זהויות לאומיות באנגליה ובצרפת.
השלב הבא בהתפתחותה של מדינת הלאום היה בשנת 1648, כאשר נחתם שלום וסטפליה. החלוקה המחודשת של אירופה למדינות שבוצעה תחת הסכם שלום זה הביאה לידי ביטוי תפיסות חדשות לגבי מהות המדינה, והמדינות החדשות שהוקמו תאמו במידה רבה יותר את הרעיון לפיו מדינה אמורה להכיל בתוכה לאום אחד.
במהלך המאה ה-18 חלו מספר שינויים שהביאו להתחזקות התפיסה של מדינת הלאום. ראשית, המהפכה הצרפתית ומלחמת העצמאות של ארצות הברית הביאו להקמתם של הדמוקרטיות המודרניות הראשונות, ולרעיון כי על המדינה לייצג את הלאום - רעיון העומד בבסיס מדינת הלאום עד ימינו. במקביל, המהפכה התעשייתית והתפשטות הקפיטליזם הביאו לערעור הסדר החברתי הישן ולהתחזקות התפיסה הלאומית.
המאה ה-19 ראתה את התפשטות רעיון הלאומיות באירופה, ובעקבותיו גם את התפשטות מדינות הלאום. אביב העמים בשנת 1848 היה הנסיון הבולט ביותר ליישום של מדינות לאום שונות ברחבי אירופה. ביטויים בולטים אחרים למגמה זו היו איחוד איטליה בשנת 1861 וגרמניה בשנת 1871. מגמה זו נמשכה אל תוך המאה ה-20, ובאה לידי מיצוי לאחר מלחמת העולם הראשונה, אז פורקו האימפריות האירופאיות והשטחים שהיו בשליטתם הפכו למדינות לאום.
אמצע המאה ה־20 הייתה תקופה של התפשטות מדינת הלאום אל מחוץ לאירופה. סוף עידן הקולוניאליזם ותהליך הדה-קולוניזציה הביאו ליצירת מדינות לאום בכל חלקי העולם, מאפריקה ועד לדרום מזרח אסיה.
רבים טוענים כי החל משנות ה-70 של המאה ה-20 תם עידן הצמיחה של מדינת הלאום. תהליך הגלובליזציה הביא לערעור על המרכזיות של המדינה ולצמיחת מערכות מתחרות, תהליך המכונה פוסט לאומיות.
