שביתת רעב
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
שביתת רעב היא צורת מחאה דרך הימנעות מופגנת מאכילה ושתייה. השביתה נעשית בדרך כלל על רקע של עוול אישי, חברתי, פוליטי וכדומה. היא מוכרזת לרוב כצעד נואש קיצוני ואחרון במאבק במטרה לעורר את תשומת לב הציבור והשלטונות.
תוכן עניינים |
[עריכה] הנזקים
שביתת רעב עלולה לגרום לנזק בלתי הפיך לגופו של השובת. רופאים מזהירים כי צעד זה עלול לגרום להשלכות שליליות ולנזקים בעתיד.
בזמן שאדם שובת רעב נגרמת פגיעה בכל תפקודיו-הגופניים והשכליים. בין היתר זה יכול לגרום למצב של היפונתרמיה, כתוצאה מפיחות ריכוז הנתרן בפלזמה של הגוף.
[עריכה] שביתה יחידנית וקבוצתית
לעתים אנשים משתמשים בשביתת רעב כדי להראות הזדהות עם רעיון מסוים. שביתת רעב נותנת ביטוי לרגשות ומסרים.
לאדם יש אפשרות להחליט לשבות רעב. זוהי בחירתו החופשית וזכותו המלאה להחליט על הנעשה בגופו.
ישנם מצבים בהם קבוצה מאורגנת מחליטה לשבות רעב להשגת מטרות הנראות צודקות בעיניה, או מתוך רצון למחות על דבר מה.
מטרת ההתארגנות הקבוצתית ליצור סערה ציבורית סביב הנושא ולהביא את הדברים לפרסום ובכך ליצור לחץ על הגורמים הנוגעים בדבר לפעול למען העניין המדובר.
[עריכה] שביתת רעב בקרב אסירים
שביתת הרעב הנה כלי מחאתי שיש בידי העציר-אסיר כדי למחות על עוולות או כדי להשיג תנאים טובים יותר.
מבחינת שירות בתי הסוהר, שביתת רעב הנה הפרה חמורה של כללי המשמעת והיא עשויה לגרור אחריה שלילת הטבות.
שביתת רעב נחשבת בחוקי בתי הכלא לאחר 24 שעות. היא אינה צריכה לכלול גם הפסקות שתיה. מבחינת כללי בתי הסוהר אדם ש"מסרב לאכול לחם חוקו" נחשב לשובת רעב.
לאחר שהשביתה מתחילה להיחשב ככזאת, רשאי מנהל בית הסוהר לנקוט בצעדים מיידיים כנגד השובת. כגון שלילת שיחות טלפון וביקורים, מניעת עיתונים, שלילת הזכות לשלוח מכתבים, החרמת מלח ואבקת חלב מתא האסיר וכן הלאה.
מנהל הכלא רשאי להפריד את השובת מכלל האסירים ואף להעבירו לבידוד בבית סוהר אחר או באגף אחר.
לדעת בג"ץ, שביתת רעב, אף כי בדרך כלל היא אמצעי ביטוי לגיטימי, אינה מהזכויות הניתנות לאדם בעת כליאתו כי היא פוגעת בניהול התקין של הכלא ומהווה שבירת כל המוסכמות.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- פקודת נציבות: שביתת רעב של אסירים, שרות בתי הסוהר.
- המקור לפסיקת בג"ץ
