דמוקרטיה פרלמנטרית
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דמוקרטיה פרלמנטרית היא שיטת שלטון דמוקרטית לא ישירה, שבה הפרלמנט, המהווה את הרשות המחוקקת, הוא מקור הכוח, והוא הממנה את הרשות המבצעת. דמוקרטיה פרלמנטרית יכולה להיות רפובליקה (כמו ישראל) או מונרכיה (כמו אנגליה). סוג אחר של משטר דמוקרטי הוא משטר נשיאותי (למשל בארצות הברית).
בדמוקרטיה פרלמנטרית, הגוף המבצע, הממשלה, צומח מתוך הפרלמנט, וזקוק לתמיכה ולאמון של רוב חברי הפרלמנט. גוף זה עשוי להפיל את הממשלה בהצעת אי אמון של רוב חבריו.
כבר ביוון העתיקה פעלה שיטת משטר דמוקרטית, צורת שלטון שבה התאספו כל אזרחי פוליס מסוימת לאסיפות עם על מנת להחליט החלטות, ועל מנת לבחור במחזיקי תפקידים שונים (דמוקרטיה ישירה). החל מאמצע המאה ה-18 נוצרו באירופה ובאמריקה מדינות שאפשרו לקבוצות אזרחים מגוונות השתתפות בחיים הפוליטיים באמצעות בחירות לפרלמנטים. בתחילה למעמדות נוספים לאריסטוקרטיה, אחר כך למיעוטים, ולבסוף לנשים. תהליכים אלה הובילו לפיתוח של צורת ממשל חדשה, דמוקרטיה ייצוגית, המבוססת בחלקה על רעיון הדמוקרטיה העתיקה, אלה שבניגוד לימי קדם השתתפות האזרחים איננה ישירה.
כיום רוב המדינות הדמוקרטיות מחזיקות בצורת שלטון של דמוקרטיה פרלמנטרית, שהיא ביטויה הנפוץ ביותר של דמוקרטיה ייצוגית. רק שתי מדינות דמוקרטיות חשובות בימינו אינן דמוקרטיות פרלמנטריות: צרפת (שיש בה שילוב של משטר פרלמנטרי ומשטר נשיאותי) וארצות הברית (שמשטרה נשיאותי מובהק).
במדינת ישראל המשטר הוא פרלמנטרי יחסי. הפרלמנט הישראלי נקרא הכנסת, חברים בו 120 נציגים ממפלגות שונות, הנבחרים על ידי כלל אזרחי ישראל מעל גיל 18. הבחירות לכנסת הן כלליות, ישירות, חופשיות, שוות, חשאיות, תקופתיות, ארציות, ויחסיות. במהלך התקופה שבה היה חוק הבחירה הישירה בתוקף, היה המשטר בישראל נשיאותי-למחצה (שכן ראש הממשלה לא כיהן מכוח אימון הפרלמנט, אלא מכוח אמון העם).
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
- מיכל גדו, דמוקרטיה פרלמנטרית או דמוקרטיה נשיאותית?, באתר "אומדיה"
[עריכה] לקריאה נוספת
- להיות אזרחים בישראל, משרד החינוך, האגף לתוכניות לימודים, הוצאת מעלות, 2001.
ערך זה הוא קצרמר בנושא מדע המדינה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.
