הפרלמנט של גאורגיה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
 |
הערך נמצא בשלבי עריכה הנכם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו כדי למנוע התנגשויות עריכה. שימו לב! אם דף זה לא נערך במשך שבוע, רשאי כל ויקיפד להסיר את התבנית ולהמשיך לערוך אותו. |
הפרלמנט של גאורגיה (בגאורגית: საქართველოს პარლამენტი, מילולית: סַכַּרתווֶלוֹס פַּרלַמֶנטי) היא הרשות המחוקקת העליונה של גאורגיה. בית המחוקקים הוא חד ביתי וכולל 235 חברים, הידועים כסגנים, שמתוכם 150 מיוצגים באופן יחסי ו-85 נבחרים בשיטה הרובנית, המייצגים את המחוזות. כל חברי הפרלמנט נבחרים לארבע שנים. זכות ההצבעה נתונה לכל בוגר ללא אפליה של מין, דת, גזע או הגבלה אחרת. מבנה הפרלמנט ממוקם בשדרות רוסתוולי 8 טביליסי.
חוקת גאורגיה מעניקה לפרלמנט של גאורגיה כוח תחיקתי מרכזי, שמוגבל רק ברפובליקות האוטונומיות של אג'ריה ואבחזיה.
הרעיון של הגבלת הכוח המלכותי, קדם במעט למגנה כרטה בממלכה המאוחדת, ויצירת סוג של גוף פרלמנטרי של ממשלה, נהגה על ידי האריסטוקרטיה והאזרחים בממלכה הגאורגית המאוחדת של המאה ה-12, בתקופת שלטונה של תמר המלכה, המלכה-אישה הגאורגית הראשונה.
[עריכה] היסטוריה
| ממשל ופוליטיקה של גאורגיה |
 |
|
מנקודת מבט האופוזיציונרים לתמר המלכה ומנהיגם, קוטלו ארסלן, הפרלמנט הגאורגי הראשון צריך היה לכלול שני בתים. הבית הראשון,דַרבַּזי, לאריסטוקרטים ואזרחים בעלי השפעה, שיתכנסו מיד זמן בכדי לדון ולהחליט על התהליכים המתרחשים בממלכה. והבית השני, קַרַבי, שיהיה גוף שישמש כמכשיר ליישום אותן החלטות שיתקבלו על ידי הדרבזי. העימות הסתיים בנצחונם של התומכים בהגבלת הכוח המלכותי הבלתי מוגבל. קוטלו ארסלן נעצר בהוראת המלכה תמר.
לאחר מכן, רק בשנת 1906 שהגאורגים קיבלו את ההזדמנות לשלוח את נציגיהם לגוף הפרלמנטרי של הממשלה, הדומה השני (החל משנת 1801 גאורגיה סופחה לאימפריה הרוסית). חברי הדומה הגאורגים היו:
- נואה ז'ורדניה, שמאוחר יותר יהיה לנשיא הרפובליקה הדמוקרטית של גאורגיה, בשנים 21-1918
- איליה צ'בצ'בדזה, מייסד התנועה הלאומית הגאורגית
- ארקלה צרתלי, מנהיג הסיעה סוציאל-דמוקרטית בבית השני של הדומה, ומאוחר יותר שר פנים של הממשלה הזמנית של רוסיה
- קרלו צ'חיידזה, מנהיג הסיעה המנשביקית בבית הרביעי של הדומה, יושב ראש העצרת הראשונה של הועדה המנהלתית המרכזית של כל פועלי רוסיה ונציגי החיילים בשנת 1917 ויושב ראש ה"סיום" של עבר-הקווקז בשנת 1918
- ואחרים
בשנת 1918 ה"פרלמנט הלאומי הגאורגי" הראשון נוסד בגאורגיה העצמאית. בשנת 1921 הפרלמנט מאמץ את החוקה הגאורגית. זמן קצר לאחר אימוץ החוקה גאורגיה נכבשה על ידי הכוחות הרוסיים. דבר שהוביל לפער של 69 שנים בממשלה הפרלמנטרית בהיסטוריה של גאורגיה. הבחירות הרב-מפלגתיות הראשונות ברוסיה הסובייטית התקיימו בגאורגיה ב-28 באוקטובר 1990. הסובייט העליון שנבחר בגאורגיה הכריז על עצמאותה של גאורגיה. ב-26 במאי 1991 בחרו אזרחי גאורגיה את יושב ראש המועצה העליונה, זוויאד גמסחורדיה כנשיא המדינה. המתח בין המפלגות המכהנות ומפלגות האופוזיציה התגברו בהדרגה, כך שהתפתח מאבק מזוין, בשנים 92-1991. הנשיא עזב את המדינה, והסובייט העליון הגאורגי חדל לתפקד, והכוח נלקח על ידי מועצה צבאית.
בשנת 1992, אדוארד שוורדנדזה, שר החוץ לשעבר של ברית המועצות, חזר לגאורגיה. כשיעדו הוא להיות יושב הראש של המועצה הצבאית שהוקמה מחדש כמועצת המדינה. מועצת המדינה שיחזרה את החוקה הגאורגית של 1921, והכריזה ב-4 באוגוסט 1992 על יום הבחירות לפרלמנט. בשנת 1995 הפרלמנט שנבחר זה מכבר אימץ את החוקה החדשה. גאורגיה היא דמוקרטיה נשיאותית ובית המחוקקים שלו הוא חד-ביתי.
[עריכה] מבנה
הפרלמנט הגאורגי הוא הגוף המייצג העליון שאחראי על הרשויות החוק, ומגדיר את כיוונה העיקרי של מדיניות הפנים ומדיניות החוץ של המדינה, שולט על פעילות הממשלה בתוך הגבולות שהוגדרו בחוקה ועניינים נוספים. נינו בורג'נדזה נבחרה לתפקיד דוברת של הפרלמנט החוקתי השישי של גאורגיה באפריל 2004.
[עריכה] תהליך קבלת החוקים
על פי החוקה הגאורגית, נשיא גאורגיה, ועדה פרלמנטרית, סיעה פרלמנטרית, חברי הפרלמנט, הגופים העליונים המייצגים את אבחזיה ואג'ריה, ולא פחות מ-30,000 אלקטורים, חתמו על היוזמה החוקתית.
הועדות הפרלמנטריות והנשיא, הם עיקרי היוזמים של הצעות חוק בגאורגיה. הצעת חוק, ערוכה על ידי הועדה או מתקבלת דרך יוזמה אחרת, נדונה בישיבת הועדה המתאימה. הצעת החוק, לאחר עיון הועדה או מלווה בהערות מסבירות, מועברת לועדות פרלמנטריות אחרות. היא מתפרסמת לציבור ב"דיווחים פרלמנטריים", מהדורה מיוחדת של הפרלמנט. לפני שהועדה מחליטה לקבל את הצעת החוק, מתקיים מושב מלא, והיא מארגנת את נוסח החוק של הועדה, והנוסח מתפרסם ברבים, על ידי המדיה, לפחות בתוך 7 ימים. אם הועדה מחליטה כי הטיוטה מוכנה לדיון באסיפה הכללית, היא מועברת ללשכה הפרלמנטרית, ושם נבחנת אם היא מתאימה לאג'נדה שלהם. ובסופו של דבר מעבירה למשרד המתאים.
