פרלמנט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

ערך זה עוסק בפרלמנט במשטרים המודרניים. לערך העוסק בבתי דין צרפתיים בתקופה שקדמה למהפכה הצרפתית, ראו פרלמנט במשטר הצרפתי לפני המהפכה.

הפרלמנט (נגזר מהמלה הצרפתית parler = "לדבר"), או בית הנבחרים הוא הרשות המחוקקת המבוססת על חברותם של נציגי אזרחי המדינה.

בדמוקרטיה, השלטון על המדינה וקביעת חוקיה נתונים בידי העם. בדמוקרטיה ישירה, "אספת עם" בה שותפים כל האזרחים, משמשת לדיונים והצבעות על מדיניות המדינה. בדמוקרטיה ייצוגית, לעומת זאת, הדיונים וההצבעות מתקיימים בפרלמנט בה יש מספר מוגבל של חברים אשר אמורים להחליט עד כמה שניתן את אותן החלטות שהיו מחליטים כלל האזרחים באספת עם.

השיקולים בעד פרלמנט בניגוד לאספת עם כוללים:

יש נושאים רבים הדורשים דיון מעמיק ונדרשים אנשים שייחדו לכך זמן
בפרלמנט כל החברים מגיעים להצבעות וכך ההחלטות מייצגות את רצון העם, בעוד באספת עם יכולים להגיע רק מיעוט קטן המעוניין בהטיה לכיוון הנוגד את רצון הרוב
קשה טכנית לנהל דיונים עם מספר רב של משתתפים

[עריכה] הרכב הפרלמנט

הפרלמנט הישראלי, הכנסת, מורכב מבית אחד בלבד.

לעומת זאת, בהרבה מדינות הפרלמנט מורכב משני בתים, המכונים בית תחתון ובית עליון, המתחלקים ביניהם בסמכויות הפרלמנט. הבית התחתון נבחר לרוב בבחירות כלליות על ידי העם, וכשהוא נבחר במחוזות הוא נותן ייצוג פרופורציונלי למספר התושבים בכל מחוז.

לעומת זאת, הבית העליון מתמנה בדרכים שונות בהתאם לאופי המדינה ולאו דווקא מייצג באופן ישיר את האזרחים. בארצות הברית, הבית העליון, הסנאט, מייצג את מדינות ארצות הברית, כאשר לכל מדינה יש שני נציגים בסנאט ללא קשר למספר האזרחים הגרים בה. חברי הבית העליון בבריטניה, בית הלורדים, אינם נבחרים, אלא מתמנים. בהולנד, חברי הבית העליון של הפרלמנט, הנקרא הבית הראשון (בניגוד לבית השני = הבית התחתון), נבחרים על ידי בתי הנבחרים המקומיים של שניים עשר המחוזות של הולנד.

לרוב, כאשר הנציגים בבית ההעליון נבחרים, הם נבחרים לתקופות ארוכות יותר מאשר חברי הבית התחתון. למשל, בהודו, יפן וארצות הברית חברי הבית העליון נבחרים לשש שנים, בניגוד לחברי הבית התחתון הנבחרים לחמש שנים, ארבע שנים ולשנתיים, בהתאמה. במדינות רבות, הנציגים בבית העליון אינם מתחלפים בעת ובעונה אחת, אלא בכל פעם מתחלפים רק חלק מהנציגים, דבר שמעניק יותר יציבות למערכת הפוליטית.

[עריכה] מספר חברי הפרלמנט

מספר חברי הבית התחתון של הפרלמנט נע לרוב בין 100-700 נציגים בהתאם לגודל המדינה ומאפיינים אחרים. בישראל יש 120 נציגים בכנסת, בהולנד יש 150 חברים בבית התחתון, בגרמניה יש מעל 600 נציגים (המספר אינו קבוע), ובשבדיה יש מעל 300 נציגים. בארצות הברית יש בבית הנבחרים 435 חברים ובדומה הרוסית יש 450 חברים. ביפן, יש 480 חברים בבית התחתון ובהודו 545 חברים.

בבית העליון יש לרוב פחות נציגים מאשר בבית התחתון. ביפן יש בבית העליון 242 נציגים, בהודו 250, בהולנד 75, ובסנאט של ארצות הברית 100.

[עריכה] בחירת חברי הפרלמנט (הבית התחתון)

קיימות שיטות רבות לבחירת הנציגים לפרלמנט. השיטות נועדו להבטיח עד כמה שניתן שהפרלמנט ייצג את רצון העם שהוא הריבון על המדינה. אולם יש גם שיקולים אחרים בהחלטה על שיטת הבחירות לפרלמנט, כמו למשל רצון ליציבות שלטונית ומניעת כניסת גורמים קיצוניים לפרלמנט. שיטות הבחירות לפרלמנט כוללות:

נציגות אזורית, בה נבחרים הנציגים לפי אזורים גיאוגרפיים, לכל אזור יש נציג אחד בלבד המייצג את אותו אזור. שיטה זו נהוגה בבריטניה ובארצות הברית, למשל.
שיטה יחסית, בה מתמודדות רשימות כלל-ארציות, הנקראות מפלגות, על הכוח היחסי בפרלמנט. שיטה זו נהוגה בישראל ובהולנד, למשל.
שיטה מחוזית, בה המדינה מחולקת למחוזות, כשלכל מחוז יש מספר נציגים, לרוב בהתאם לגודל המחוז. שיטה זאת נהוגה בין השאר בפורטוגל (20 מחוזות), פינלנד (16 מחוזות) ושבדיה (29 מחוזות, ומספר מועט של נציגים ארציים).
שיטה מעורבת בה חלק מהנציגים נבחרים בשיטה אזורית או מחוזית וחלק אחר נבחרים בשיטה ארצית. שיטה מעין זאת נהוגה בגרמניה וניו זילנד.
שיטה מעורבת בה חלק מהנציגים נבחרים באזורים וחלק אחר במחוזות. שיטה כזאת נהוגה ביפן.
במקרים מעטים שיטת הבחירות סבוכה יותר, בלבנון למשל שיטת הבחירות היא עדתית-אזורית, כלומר חברי הפרלמנט נבחרים על פי עדתם ועל פי אזור המגורים שלהם

[עריכה] תפקידי הפרלמנט

במדינות בהן הפרלמנט חזק, הוא מתפקד כרשות המחוקקת של המדינה. כמו כן עוסק הפרלמנט בפיקוח על פעולותיה של הממשלה (הרשות המבצעת). חלוקה זו היא בהתאם לתורת "הפרדת הרשויות" של מונטסקיה.