תקופת הברונזה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| פרה היסטוריה | |||
| תקופת האבן | תקופת האבן הקדומה | הפלאוליתית הקדומה |
|
| הפלאוליתית תיכונה |
|||
| הפלאוליתית המאוחרת |
|||
| תקופת האבן התיכונה | התקופה האפיפלאוליתית | ||
| התקופה קדם נאוליתית | |||
| תקופת האבן החדשה | |||
| תקופת המתכות | תקופת הנחושת | ||
| תקופת הברונזה | |||
| תקופת הברזל | |||
תקופת הברונזה היא תקופה בתולדות הציביליזציה האנושית שבה היכולת הטכנולוגית המתקדמת ביותר אפשרה יצור כלים העשויים מברונזה. תקופת הברונזה היא השנייה מבין מערכת שלוש התקופות, המחלקת את ההיסטוריה האנושית לתקופת האבן, תקופת הברונזה ותקופת הברזל. בחלקים מסוימים של העולם - כמו אפריקה - לא התקיימה תקופה זו והציביליזציה התפתחה מהתקופה הניאוליתית ישירות לתקופת הברזל.
תוכן עניינים |
[עריכה] תקופת הברונזה במזרח התיכון
תקופת הברונזה במזרח התיכון החלה בשנת 3300 לפנה"ס בערך, עם העלייה בשימוש בברונזה לייצור כלים והעיור בשני המרכזים העיקריים של העולם העתיק - מצרים ומסופוטמיה. אזורים אלה היו הראשונים להשתמש בכלים עשויים ברונזה, ואחריהם החלו לעשות כן גם בלבנט, באנטוליה וברמה הפרסית.
תקופת הברונזה מתחלקת במזרח התיכון לשלוש תקופת: הקדומה (הכוללת שלוש תקופות משנה), התיכונה והמאוחרת, בין תקופת הרונזה הקדומה־השלישית ובין תקופת הברונזה התיכונה, הייתה תקופה נוספת שבסיווגה נחלקים החוקרים - יש הרואים בה חלק רביעי לתקופה הקדומה, יש הרואים בה את החלק הראשון של התקופה התיכונה ויש הקוראים לה שם בפני עצמה - תקופת הברונזה הביניימית. סופה של תקופת הברונזה במאה ה-12 לפנה"ס לוותה בהגירה מסיבית שסימנה את תחילת תקופת הברזל.
בתקופה זו הופך האזור שהוא כיום ארץ ישראל להיות הפרובינציה המצרית כנען, ומופיעים לראשונה הפלשתים והישראלים. תקופה זו מכונה בפי החוקרים גם "התקופה הכנענית" או "תקופת האבות". זהו גם ראשיתו של הכתב האלפביתי. אתרים ארכיאולוגיים מתקופת הברונזה ניתן למצוא בישראל בתל אפק, תל חצור, תל מגידו, תל יהודיה, בקעת באר שבע ועוד.
[עריכה] תקופת הברונזה באסיה
בשנת 2000 לפנה"ס שגשגה באזור שהוא כיום אפגניסטן, טורקמניסטן ומזרח איראן תרבות הידועה בשם "הקומפלקס הארכיאולוגי של באקטריה-מארגיאנה" (Bactria-Magriana או Bmac), שנתגלתה בידי ויקטור סאריאנידי (Sarianidi) ב1976. על פי רוב ההשערות, הייתה תרבות זו הינדו-אירופית.
בסין שלטה באותה תקופה שושלת שאנג, שהשתמשה בכלי רכב, כלי פולחן וכלים חקלאיים העשויים ברונזה.
[עריכה] תקופת הברונזה האגאית
בתקופת הברונזה בים האגאי נוסדה תשתית מסחר רבת היקף, שנועדה לייבא בדיל ופחם לקפריסין, שם היו מתיכים נחושת עם הבדיל על מנת לייצר ברונזה. כלי ברונזה שיוצרו בקפריסין יוצאו לכל מדינות הים התיכון. ניתוח איזוטופי של הבדיל בכלי ברונזה ים תיכוניים מאותה תקופה מראה שהגיע אף מבריטניה.התרבות ששלטה וארגנה את המסחר בים האגאי הייתה התרבות המינואית. הניווט התפתח אף הוא באותה תקופה, והגיע לנקודת שיא ממנה לא יתפתח עד לגילוי השיטה למדידת קווי אורך ב1750, אך המינואים עדיין חסרו שיטה מודרנית לניהול חשבונות, ולכן סבורים שטעו רבות בחישוב הכנסותיהם.
הסיבה לסוף תקופת הברונזה עדיין נחקרת. כיום ידוע כי אוכלוסיות גדולות באימפריה נספו כתוצאה ממגפות ורעב, וכן משערים כי תשתית המסחר המינואית המפותחת קרסה בשלב כלשהו. כמו כן ידוע כי האזור הצפוני של הים השחור, שהיה הרווחי ביותר בים האגאי, סבל במיוחד מהתדלדלות האוכלוסייה.
מחקרים עדכניים טוענים כי סופה של תקופת הברונזה נבעה מהכחדתם של היערות הקפריסאיים, שחוסלו בידי תעשיית הפחם המינואית המשגשגת. תאוריה אחרת גורסת כי השימוש בכלי ברזל התפשט, ולכן כבר לא היה צורך במסחר בבדיל.
קבוצת תאוריות אחרת גורסת כי התפרצות הר הגעש בסנטוריני, שנמצא 100 ק"מ צפונית לכרתים בירת האימפריה והתפרץ סמוך בסביבות 1450 לפנה"ס, גרם לרעידת אדמה ולצונמי והרס את האי, או לחילופין הרס את הצי המינואי וגרם לכרתים להיות פרוצה לפולשים מבחוץ.
[עריכה] תקופת הברונזה בבריטניה
תקופת הברונזה בבריטניה נמשכה בין 2200 לפנה"ס עד 700 לפנה"ס. הגירה מיבשת אירופה הביאה אל האיים הבריטיים אנשים שהתנהגותם הייתה שונה מאוד מתושביה הנאוליתים של בריטניה, והשוני התרבותי היה ניכר. בדרום בריטניה התפתחה באותה תקופה תרבות ווסקס.
השינוי באקלים - שהפך קר ורטוב יותר ככל שהזמן חלף - כפה על האנשים לעבור מן הגבעות המוגנות לעמקים. משק החי התפתח מאוד, ותרם לתנופה הכלכלית ולביעור היערות. תרבות דוורל-רימברי, שהייתה מפותחת יותר מבחינה טכנולוגית, החלה להתפתח בחציה השני של תקופת הברונזה התיכונה (1100-1400 לפנה"ס) בעקבות תנאים אלו. האזור שנקרא כיום קורנוול הפך להיות מקור חשוב לבדיל עבור אירופה המערבית וווילס הפכה למקור נחושת.
החברות, על אף שעדיין היו שבטיות, הפכו למורכבות יותר ובעלות היררכיה ברורה. קבורת המתים הפכה אינדיבידואלית יותר מאשר בתקופה הניאוליתית.
