חיים ויצמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

חיים ויצמן (27 בנובמבר 1874 - 9 בנובמבר 1952), כימאי, מראשי הציונות, נשיאה הראשון של מדינת ישראל ונשיאה הרביעי של ההסתדרות הציונית.

תוכן עניינים 1 שנים ראשונות 2 פעילות ציבורית 3 לקריאה נוספת 4 קישורים חיצוניים

[עריכה] שנים ראשונות

חיים ויצמן נולד ב-27 בנובמבר 1874 בעיירה מוטול שבבלארוס. הוא היה ילד שלישי במשפחה בת 15 ילדים. בילדותו קיבל ויצמן חינוך יהודי מסורתי. בנעוריו עבר ללמוד בפינסק שם בלט בלימודי הכימיה והמדעים. בגיל 15 יסד בעירו אגודה בשם "שפה ברורה", שמטרתה הייתה להנחיל את הדיבור העברי להמוני היהודים.

בשנת 1892 יצא לגרמניה ללימודים אקדמאיים, בדארמשטאט שבחבל (מדינת) הסה ובברלין, שם גם הצטרף לחוג סטודנטים יהודים מרוסיה, שהיו ציוניים בהשקפתם. ויצמן לא השתתף בקונגרס הציוני הראשון ב-1897, אך השתתף כמעט בכל כינוסי הקונגרס החל מהכינוס השני ב-1898. בשנה זו גם עבר לפרייבורג שבגרמניה שם קיבל תואר דוקטור בכימיה בשנת 1899. ב-1901 קיבל משרה בז'נווה, וב-1904 התחתן עם ורה קצמן, שלמדה שם רפואה. באותה שנה הוא קיבל משרה באוניברסיטת מנצ'סטר ועקר לבריטניה, שם הוא קיבל אזרחות ב-1910. לצד פעילותו המדעית, ויצמן המשיך לעסוק בפעילות ציונית, ובמיוחד עשה נפשות לציונות בקרב אנגלים בולטים, בהם מדינאים ועיתונאים. כך פגש לראשונה ב-1906 את הלורד ארתור ג'יימס בלפור והרצה לו על עיקרי הציונות.

[עריכה] פעילות ציבורית

בקונגרס הציוני השישי בשנת 1903 היה בין הצירים שהתנגדו בחריפות לתוכנית אוגנדה שהעלה הרצל. בקונגרס הציוני השמיני, בשנת 1907 בהאג, יצא בקריאה ל"ציונות סינתטית" שתמזג את העבודה הפוליטית עם ההתיישבות המעשית בארץ ישראל. באותה שנה גם ביקר לראשונה בארץ ישראל.

בשנת 1915, הסתמן בבריטניה מחסור באצטון שהיה חיוני ליצירת חומרי נפץ. את האצטון הפיקו עד אז מסידן אצטטי. אולם עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה נשארו רוב מרבצי מחצב זה בידי הגרמנים. ויצמן נתמנה לראש מעבדות המחקר הכימיות של הצי הבריטי בלונדון על מנת למצוא דרך אלטרנטיבית לייצור האצטון, והוא אכן מצא דרך ביו-כימית יעילה יחסית לייצר אצטון מתסיסה של חומרי גלם צמחיים על ידי בידוד חיידק שכונה אחר כך Clostridium acetobutylicum Weizmann. עבודתו זו, כמו גם פעילותו בלונדון, הגבירה את השפעתו בממשלה הבריטית, ותרמה בצורה מכרעת לפרסום הצהרת בלפור. באופן אישי דבר זה גרם לויצמן לעזוב את עבודתו המדעית כמעט לחלוטין, ולהתמסר לפעילות המדינית הציונית.

עם כיבוש ארץ ישראל על ידי הבריטים, הגיע שוב לארץ ישראל על מנת לקשר בין היישוב היהודי לכוחות הבריטיים. באותו ביקור אף הניח את אבן הפינה לאוניברסיטה העברית שהוא עמל רבות למען הקמתה. בנוסף, גם נפגש בעבר הירדן עם האמיר פייסל, פגישה שהובילה לחתימת הסכם ויצמן פייסל ב-3 בינואר 1919 בלונדון - הסכם שהבטיח הכרה ערבית בציונות, אולם מעולם לא בא לכדי מימוש, באשר פייסל סולק מהשלטון בסוריה, והפך למלך עיראק.

ויצמן הפך לדמות הולכת ובולטת בתנועה הציונית. ב-1919 ייצג יחד עם נחום סוקולוב ומנחם אוסישקין את התנועה הציונית בועידת השלום בפאריס, שעיצבה את העולם שאחרי המלחמה. בשנת 1921, בקונגרס הציוני ה-12 בקארלסבאד, נבחר ויצמן לנשיא ההסתדרות הציונית העולמית. בתפקידו זה ייצג את התנועה הציונית בעולם ואת היישוב העברי אל מול שלטון המנדט הבריטי. בשנת 1929 העביר את סמכויות הניהול הביצועי של היישוב בארץ לידי הסוכנות היהודית.

לאחר פרסום הספר הלבן של פאספילד בשנת 1930, השקיע מאמצים רבים כדי לשנות את המדיניות הבריטית שצימצמה את זכויות היהודים לעלייה ולהתיישבות, וכמחאה התפטר מתפקידו. הוא חזר בו כששיגר אליו ראש ממשלת בריטניה, רמזי מקדונלד, איגרת אוהדת לרעיון הציוני.

ב-1931 לא נבחר לנשיא הקונגרס הציוני עקב מדיניותו, שנתפסה כפרו-בריטית. הוא התייצב בראש הפעולה למען יהודי גרמניה ועליית הנוער עד להיבחרו מחדש בשנת 1935. ויצמן תבע מועדת פיל, שנשלחה לארץ ישראל מטעם ממשלת המנדט, כי יינתן בארץ מקלט למליוני היהודים הנרדפים בעולם. אז הציע לראשונה את חלוקת הארץ בין היהודים לערבים.

בשנת 1936, לצד עבודתו במפעל הציוני, התמסר ויצמן לעבודה מדעית ב"מכון זיו" אותו ייסד, ואשר נקרא אחר-כך מכון ויצמן למדע ברחובות על שמו, וכן עסק בניצול פרי הדר לצרכי תעשיה. בעת מלחמת העולם השנייה פעל להקמת הבריגדה היהודית. בשנת 1942 שכל את בנו הבכור מיכאל, שהיה טייס בחיל האוויר הבריטי.

ויצמן תמך בהחלטת ועידת בילטמור לקרוא להקמת מדינה יהודית, אך טען כי יש להמנע מעימות עם ממשלת בריטניה. במקום זאת, קרא להמשיך לנהל משא-ומתן עם הממשל הבריטי למען ביטול גזירות הספר הלבן ועליית אלפי יהודים, אשר ייצרו עם השנים רוב בארץ. מדיניותו המתונה לא תאמה את המאבק שהחל להתפתח ביישוב כנגד המדיניות הבריטית עוד בזמן מלחמת העולם השנייה, בייחוד לאחר פרסום הספר הלבן של מקדונלד. על רקע זה החל להעמיק משבר בינו לבין יו"ר הסוכנות דוד בן גוריון ושאר חברי ההנהלה הציונית, שצמצמם את השפעתו בהנהגה.

ב-1946, בקונגרס הציוני ה-22 בבאזל, לא זכה ויצמן לתמיכת הבוחרים בעמדותיו, והוא התפטר מתפקידו כנשיא התנועה הציונית. עם זאת, המשיך לנצל את קשריו והשפעתו ברחבי העולם למען הקמת המדינה. על רקע מדיניותה העוינת של הממשלה הבריטית החדשה כלפי החזון הציוני, גייס ויצמן את דעת הקהל האמריקאית ופנה לנשיא ארצות הברית, הארי טרומן, בבקשה להפעיל את השפעתו. מהלך זה הוביל בסופו של דבר לתמיכת ארצות הברית בתוכנית החלוקה שהציעה ועדת אונסקופ, ועדת האו"ם לשאלת ארץ-ישראל. ויצמן תרם תרומה חשובה למניעת ניתוקו של הנגב מן השטח שהוקצה למדינה היהודית בתוכנית החלוקה, והשיג הכרה של ארצות הברית במדינת ישראל מייד לאחר כינונה. תבע להכריז על הקמת המדינה מיד לאחר שהבריטים יעזבו את גבולות הארץ.

ב-1948 נבחר לכהן כנשיאה הראשון של מדינת ישראל. למרות שהיה כבר חולה, גילה התעניינות מתמדת בענייני המדינה, אך כמעט שלא השתתף בהחלטות בדבר מדיניותה. ליבו לא היה שלם עם הגדרת תפקידו כייצוגי בלבד.

חיים ויצמן נפטר ב-9 בנובמבר 1952, כ"א בחשון תשי"ג, ונטמן על פי בקשתו בגן ביתו שברחובות, במתחם מכון ויצמן למדע הקרוי על שמו.

אחיינו, עזר ויצמן, היה נשיאה השביעי של המדינה.

[עריכה] לקריאה נוספת

• חיים ויצמן מסה ומעש - זכרונות חייו של נשיא ישראל. הוצאת שוקן, 1954.

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: חיים ויצמן

• חיים ויצמן, באתר של נשיא מדינת ישראל.
• חיים ויצמן, באתר הכנסת.
• חיים ויצמן, באתר הסוכנות היהודית.
• חיים ויצמן, באתר "ניחוח ישראלי".
• חיים ויצמן, באתר "מכון ויצמן למדע"

נשיאי מדינת ישראל

חיים ויצמן יצחק בן צבי זלמן שז"ר אפרים קציר יצחק נבון חיים הרצוג עזר ויצמן משה קצב 1948‑1952 1952‑1963 1963‑1973 1973‑1978 1978‑1983 1983‑1993 1993‑2000 2000 ‑