נועם חומסקי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

פרופ' אברם נועם חומסקי (בפי האמריקנים: צ'ומסקי) (נולד ב-7 בדצמבר, 1928) הוא פרופסור לבלשנות במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס (MIT), והוגה היררכיית חומסקי, שהיא שיטת מיון של שפות פורמליות.
התאוריה של חומסקי כי ישנו "דקדוק אוניברסלי" (דקדוק גנרטיבי / יוצר), שכל בני האדם נולדים עימו גרמה לירידה בחשיבות זרם הביהביוריזם בפסיכולוגיה, שטען כי האדם נולד כ"לוח ריק" (Tabula Rasa) ורוכש את כל יכולותיו בלמידה, והגברת התמיכה במדעים הקוגנטיביים.

נועם חומסקי

לחומסקי הוענק תואר יוקרתי: "פרופסור מוסד" לבלשנות (Institute Professor) של ה-MIT, תואר הניתן על ידי ה-MIT, לקבוצה נבחרת של כ-14 פרופסורים מתחומים שונים.

מלבד עבודתו הבלשנית, חומסקי מתאר את עצמו כסוציאליסט ליברטני ותומך באגף האנרכיסטי של מפלגת הפועלים. הוא ידוע גם בשל כתיבתו הפוליטית השמאלנית הרדיקלית וידוע בביקורת הנוקבת שלו על מדיניות החוץ של ישראל ושל ארצות הברית.

[עריכה] קורות חייו

חומסקי נולד בפילדלפיה שבפנסילבניה, למחנך העברי זאב (ויליאם) חומסקי. בצעירותו היה מקורב לתנועת השומר הצעיר, שהה זמן מה בקיבוץ הזורע, ואף שקל עלייה ארצה.

ב-1945 למד פילוסופיה ובלשנות באוניברסיטת פנסילבניה. למד תחת הדרכתו של זליג האריס, פרופסור לבלשנות, שדעותיו הפוליטיות חפפו למדי לאלו של חומסקי. קיבל דוקטורט בבלשנות ב-1955, בתום עבודת מחקר שנמשכה כארבע שנים באוניברסיטת הרוורד. בתזה זו החל לפתח כמה מרעיונותיו הבלשניים, שאותם העלה בספרו מ-1957, Syntactic Structures ("מבנים תחביריים"), אחת מעבודותיו הידועות ביותר בתחום זה.

לאחר שקיבל את הדוקטורט, לימד חומסקי במכון הטכנולוגי של מסצ'וסטס במשך 19 שנה. במהלך תקופה זו (החל בערך מ-1965) נעשה מעורב יותר בפוליטיקה, וטען כנגד מעורבות אמריקאית במלחמת וייטנאם. ב-1969 הוא פרסם את American Power and the New Mandarins, ספר מסות בנושא זה. מאז התפרסם בשל דעותיו הפוליטיות הרדיקליות, עליהן הרצה ברחבי העולם, וכתב כמה ספרים בנושא זה. במסגרת דעותיו אלה הוא מבקר בחריפות את מדיניותה של מדינת ישראל.

אמונותיו הביאו לו תומכים רבים בקרב השמאל הקיצוני, אך גם מתנגדים רבים לא פחות. במקביל, לא נטש חומסקי את שדה המחקר הבלשני והמשיך לכתוב וללמד.

[עריכה] תרומתו לבלשנות

Syntactic Structures היה למעשה זיקוק של ספרו Logical Structure of Linguistic Theory (מ-1955), בו הציג דקדוק טרנספורמטיבי (transformational grammar). על פי תאוריה זו מבעים (מילים, ביטויים ומשפטים) נגזרים מ"מבני שטח" מופשטים, שנגזרים בעצמם מ"מבני עומק" מופשטים (אבחנה חותכת זו בין מבני שטח למבני עומק נעדרת בגרסאות מודרניות של תאוריה זו). חוקי העברה, יחד עם חוקי מבנה מבע ושאר עקרונות מבניים, שולטים הן בייצור והן בפרשנות מבעים. בעזרת מערכת כללים תחביריים מוגבלת ומערכת מונחים סופית, יכול אדם לייצר מספר אינסופי של מבעים שונים, לרבות מבעים שאיש לא ביטא בעבר. היכולת ליצור מבעים במבנים מסוג זה היא מוּלדת, חלק מהמטען הגנטי של בני אדם, והיא נקראת דקדוק אוניברסלי. על פי רוב, אנו לא מודעים לעקרונות מבניים אלו, כפי שאיננו מודעים לרוב תכונותינו הביולוגיות והקוגניטיביות.

תאוריות עכשוויות של חומסקי (כמו תאוריית התוכנית המינימליסטית) טוענות בתוקף בזכות הדקדוק האוניברסלי. טענתו היא שהעקרונות התחביריים שביסוד השפה הם קבועים ומולדים, ושניתן לתאר את השוני בין שפות העולם על ידי מערכת פרמטרים במוח (למשל, פרמטר הנושא הריק, שמצביע על האפשרות ליצור משפט עם נושא ריק כבעברית או ספרדית, או על חוסר האפשרות למשפט מסוג זה, כבאנגלית), שמתוארים לרוב כמתגים בינאריים. מכאן המונח עקרונות ופרמטרים, שלרוב מוצמד לגישה זו. על פי טענות אלו, ילד שלומד שפה צריך רק לרכוש את הפריטים הלקסיקאליים (מילים) ומורפמות (צורנים), ולקבוע את מערך הפרמטרים המתאים לשפתו, מה שיכול להיעשות בהתבסס על כמה דוגמאות מפתח בלבד.

גישה זו מבוססת על ידי הקצב המדהים שבו ילדים רוכשים שפה, והשלבים הדומים ברכישת שפה שעוברים ילדים בכל העולם. נוספת לכך העובדה שילדים עושים סוגי שגיאות זהים בזמן שהם לומדים את שפתם הראשונה, בזמן ששגיאות אחרות, הנראות הגיוניות יותר, אינן מתרחשות לעולם (על פי חומסקי, עובדות אלו מאשרות את הטענה כי מוחל כאן תהליך למידה כללי, ולא יחודי לכל שפה).

לרעיונותיו של חומסקי הייתה השפעה רבה על חוקרים שבדקו את התפתחות השפה אצל ילדים, אך רוב החוקרים שעובדים בתחום זה אינם מצדדים בהם. אלה מעדיפים לרוב תאוריות אחרות (emergentist או connectionist), שמתבססות על תהליכי עיבוד כלליים במוח.

[עריכה] דקדוק גנרטיבי

הגישה החומסקיאנית כלפי תחביר, שנקראת לרוב דקדוק גנרטיבי, למרות היותה פופולרית למדי, נתקלה בביקורת מצד רבים, במיוחד מאנשים שעובדים מחוץ לארצות הברית. הניתוח התחבירי החומסקיאני הוא לרוב מופשט מאוד, ומתבסס על מחקר קפדני של קו הגבול בין מבנים תחביריים ובלתי תחביריים בשפה. שיפוטים תחביריים ממין זה יכולים להיעשות באופן מדויק רק על ידי דובר ילידי, ולכן, מסיבות פרגמטיות, בלשנים אלה מתמקדים לרוב (אם כי לא בלבד) בשפת האם שלהם, או בשפות שהם דוברים באופן שוטף, לרוב אנגלית, צרפתית, גרמנית, איטלקית, הולנדית, יפנית או אחד מהניבים הסיניים. לפעמים ניתוח דקדוק גנרטיבי אינו ישים לגמרי כאשר מדובר בשפות שטרם נחקרו, ושינויים רבים בענף זה התרחשו בשל עליה במספר השפות הנחקרות. עם זאת, הטענות בדבר האוניברסליות של הדקדוק נתמכות עתה יותר מבעבר; לדוגמה, הצעתו של קיין בשנות ה-90, שכל השפות נשלטות על ידי סדר מלים של סובייקט-פועל-אובייקט (נושא-נשוא-מושא), הייתה נראית בלתי סבירה בשנות השישים.

אחת מהסיבות העיקריות שעומדת מאחורי גישה אלטרנטיבית, הגישה הפונקציונלית-טיפולוגית או טיפולוגיה בלשנית (לרוב מיוחסת לג'וזף גרינברג), היא לבסס היפותזות בדבר אוניברסלים לשוניים על טווח לשונות רחב ככל האפשר, מיון הוואריאציות שמופיעות בשפות אלה ויצירת תאוריות המתבססות על תוצאות מיונים אלו. הגישה החומסקיאנית נסמכת יותר מדי על הידע של דוברים ילידים מכדי שתוכל לעקוב אחר מתודה זו, למרות שעם הזמן היא יושמה על מגוון שפות רחב.

ראו גם בלשנות גנרטיבית

[עריכה] היררכיית חומסקי

ערך מורחב – ההיררכיה של חומסקי

חומסקי מפורסם גם בגלל מחקריו על סוגים שונים של שפות פורמליות, והאם הן מסוגלות לתפוס מרכיבי מפתח של שפות אנוש. ההיררכיה שהוא הציע מחלקת דקדוקים פורמליים לקבוצות על פי כוח הבעה עולה. כלומר, כל קבוצה עוקבת יכולה ליצור מערך רחב יותר של שפות פורמליות מזו שקדמה לה. לטענתו של חומסקי, מודליזציה של הבטים מסוימים בשפה טבעית דורשת דקדוק פורמלי מורכב יותר (כפי שהוא נמדד בהיררכיית חומסקי) מאשר מודליזציה של שפות אחרות. לדוגמה, בזמן ששפה רגילה חזקה מספיק לתאר מורפולוגיה אנגלית, היא אינה חזקה מספיקה כדי לתאר תחביר אנגלי. בנוסף להיותה רלוונטית לבלשנות, היררכיית חומסקי נעשתה חשובה במדעי המחשב, ויש לה קשרים חשובים גם לתורת האוטומטים (automata theory)

עבודתו המקורית בפונולוגיה נקראת The sound pattern of English. הוא פירסם אותה יחד עם מוריס האלי. עבודה זו נחשבת מיושנת כיום (אם כי באחרונה הודפסה מחדש), וחומסקי לא פירסם עוד מאמרים על פונולוגיה.

[עריכה] תרומותיו לפסיכולוגיה

לעבודתו של חומסקי בבלשנות יש השלכות רציניות על פסיכולוגיה והכיוונים אליהם נטתה במאה ה-20. התאוריה שלו על דקדוק אוניברסלי הייתה התקפה ישירה על התאוריות הביהביוריסטיות המבוססות של זמנו וסייעה רבות להבנת האופן בו שפה נרכשת על ידי ילדים ומה בדיוק עומד ביסוד היכולת לפרש שפה. העקרונות הבסיסיים של תאוריה זו (למרות שהם אינם בהכרח הטענות החזקות יותר של גישת העקרונות והפרמטרים) מקובלים עתה כמעט לגמרי.

ב-1959, חומסקי פירסם ביקורת, שהיו לה הדים לאורך זמן, על ספרו של פרדריק סקינר, Verbal Behavior, ספר בו טען סקינר, מראשי הביהביוריסטים, ששפה אינה אלא "התנהגות". סקינר טען כי שפה, כמו כל התנהגות אחרת (מכלב המזיל ריר בציפיה לארוחה ועד לפסנתרן אמן בהופעה), נובעת מ"אימון על ידי שכר ועונש במשך זמן". שפה, לדעת סקינר, נלמדת לגמרי על ידי התנייה מהעולם שמקיף את לומד השפה.

ביקורתו של חומסקי על המתודולוגיה והנחות היסוד של סקינר סללה את הדרך למהפכה כנגד הדוקטרינה הביהביוריסטית, ששלטה בפסיכולוגיה. בספרו מ-1966, Cartesian Linguistics, ובעבודות נוספות, חומסקי פרש הסבר על שפות אנוש, שנעשה למודל החקירה בתחומים אחרים בפסיכולוגיה. חלק ניכר מההנחות כיום בדבר האופן בו פועלת התודעה נשאב ישירות מרעיונות, שחומסקי היה מנסחם המשכנע הראשון בתקופה המודרנית.

ישנם שלושה רעיונות עיקריים. ראשית, הרעיון שהמוח הוא "קוגניטיבי", שהמוח מכיל מצבים מנטאליים, אמונות, ספקות וכך הלאה. הגישה הקודמת הכחישה אף את זאת וטענה כי ישנם רק יחסים של "תגובות על גירוי", בערך כ-"אם תשאל אותי אם אני רוצה X אני אענה כן". בניגוד לכך, חומסקי הראה שהדרך הפופולרית להבנת התודעה, כמכילה בתוכה אמונות ואף מצבים מנטליים בלתי מודעים, חייבת להיות נכונה. שנית, הוא טען שחלקים נרחבים ממה שהמוח הבוגר מסוגל לעשות הם "מולדים". אם כי אף ילד לא נולד כשהוא יודע אוטומטית לדבר שפה כלשהי, כל הילדים נולדים עם יכולת למידת שפה חזקה, שמאפשרת להם לרכוש מספר שפות במהירות רבה בשנותיהם הראשונות. פסיכולוגים מאוחרים יותר הרחיבו תזה זו הרבה מעבר לשפה; התודעה לא נחשבת עוד "לוח חלק" בעת הלידה.

שלישית, חומסקי הפך את המושג "מודולרי" לחלק עיקרי של הארכיטקטורה הקוגניטיבית של התודעה. התודעה מורכבת ממערך של תת-מערכות מתמחות, המקיימות ביניהם יחסי גומלין, עם זרמים מוגבלים של תקשורת ביניהם. מודל זה מנוגד לחלוטין לרעיון הישן שניתן להגיע לכל פיסת מידע בתודעה על ידי כל תהליך קוגניטיבי אחר. לא ניתן, למשל, "לכבות" אשליות אופטיות, גם כאשר אנו יודעים שהן אשליה.

ניילס ק. ג'רנה, חתן פרס נובל לרפואה, השתמש במודל הגנרטיבי של חומסקי כדי להסביר את המערכת החיסונית האנושית, כשהוא מתאים "מרכיבים של דקדוק גנרטיבי... עם מרכיבים שונים של מבני החלבון". כותרת ההרצאה של ג'רנה הייתה "הדקדוק הגנרטיבי של המערכת החיסונית".

[עריכה] ביקורתו על מדעי התרבות

חומסקי העלה הסתייגויות חמורות מהביקורת על המדע מכיוון הדקונסטרוקציה והפוסט מודרניזם:

"ביליתי את מרבית חיי בעבודה על שאלות מסוג זה, והשתמשתי בשיטות היחידות עליהן ידעתי; אותן שיטות המותקפות כאן כ"מדע", "רציונליות", "לוגיקה" וכך הלאה. בהתאם לכך, אני קורא דפים אלה בתקווה מסוימת שהם יעזרו לי "להמריא" מעל מגבלות אלה, או אולי יציעו מהלך שונה לגמרי. אני חושש כי התאכזבתי. יש להודות, אולי אלו הן מגבלותי. באופן עקבי למדי, 'עיני בוהות' כאשר אני קורא שיח פוליסילבי על התמות של פוסט סטרוקטורליזם ופוסט מודרניזם; מה שאני מבין הוא בעיקר אמיתות מוסכמות או טעויות, אך זה הינו רק שבריר מכמות המלים הכוללת. אמת, ישנם דברים רבים נוספים שאיני מבין: המאמרים בגיליונות האחרונים למתמטיקה ופיזיקה, לדוגמה. אך ישנו הבדל. במקרה השני, אני יודע איך להגיע למצב בו אני מבין אותם, ואף עשיתי זאת, במקרים בהם היה עניין מיוחד בשבילי; ואני גם יודע, שאנשים בתחומים אלו יכולים להסביר את התכנים הללו לאנשים ברמתי, כך שאוכל לרכוש איזו הבנה (חלקית) שאני מעוניין בה. בניגוד לכך, לא נראה כי איש מסוגל להסביר לי מדוע הפוסט-כך-וכך האחרון הוא שונה (במרבית המקרים) מאמת מובנת מאליה, טעות או ג'יבריש, ואיני יודע כיצד להמשיך."

חומסקי מעיר כי הביקורת כנגד "מדע הגבר הלבן" דומה מאוד להתקפות אנטישמיות כנגד "פיזיקה יהודית" (הפניה לטרמינולוגיה בה השתמשו הנאצים כדי לשלול מחקר שנעשה על ידי מדענים יהודים):

"למעשה, כל הרעיון של "מדע הגבר הלבן" מזכיר לי, אני חושש, את המונח "פיזיקה יהודית". יתכן שזהו פגם נוסף שלי, אך כאשר אני קורא מאמר מדעי, איני יכול לנחש אם המחבר הוא לבן או זכר. הדבר נכון גם לגבי דיונים על עבודה בכיתה, במשרד, או במקום אחר. אני מטיל ספק בכך שהסטודנטים, החברים והקולגות הלא-לבנים, עימם אני עובד, יתרשמו במיוחד מהטענה שחשיבתם והבנתם שונה מזו של "מדע הגבר הלבן" בגלל "התרבות, המגדר או הגזע" שלהם. אני חושד כי 'הפתעה' לא תהיה המילה המדויקת לתיאור תגובתם"

נועם חומסקי על רציונליות/מדע - (באנגלית)

[עריכה] דעותיו הפוליטיות

חומסקי הוא אחד מהידועים שבאנשי השמאל האמריקאי. הוא מגדיר עצמו במסורת האנרכיזם, פילוסופיה פוליטית שהוא מסכם כחיפוש אחר כל צורה של היררכיה וחיסולה, אם היא אינה מוצדקת. הוא מזדהה במיוחד עם הזרם האנרכו-סינדיקטי באנרכיזם, הנוטה לכיוון הסוציאליזם. שלא כמו אנרכיסטים רבים, חומסקי לא מתנגד תמיד לפוליטיקת בחירות; הוא תמך במועמדים לבחירה. הוא תיאר עצמו כ"חבר למסע" של המסורת האנרכיסטית, בניגוד לאנרכיסט טהור, בשביל להסביר מדוע הוא מוכן מדי פעם לקיים יחסים עם המדינה. חומסקי אף הצהיר כי הוא רואה בעצמו שמרן, ככל הנראה מהזרם הקלאסי-ליברלי.

הוא הגדיר את עצמו אף כציוני; אף על פי שהוא טוען כי הגדרתו לציונות נחשבת על ידי רוב האנשים כאנטי-ציונות בימים אלה; תוצאה של מה שהוא תופס כמעבר (משנות ה-40) במשמעות המילה ציונות. בראיון טלוויזיוני הוא ציין:

"תמיד תמכתי במולדת אתנית יהודית בפלסטין, והדבר שונה ממדינה יהודית. יש טיעונים טובים בזכות מולדת אתנית, אך באשר לשאלה האם צריכה להיות מדינה יהודית, או מדינה מוסלמית, או מדינה נוצרית, או מדינה של לבנים; זו כבר שאלה אחרת לגמרי".

סיכום ביניים של ביקורתו על מדיניותה של מדינת ישראל מאז מלחמת ששת הימים הופיע בספרו Peace in the Middle East? Reflections on Justice and Nationhood, שיצא לאור בשנת 1974.

בסך הכל, פרופסור חומסקי אינו מחבב תארים וקטגוריות פוליטיות מסורתיות, והוא מעדיף לתת לדעותיו לדבר בזכות עצמן. דרכי הפעולה העיקריות שלו כוללות כתיבת מאמרים במגזינים ובספרים ועריכת דיונים. יש לו מעגל רחב של תומכים בכל רחבי העולם, והדבר גורם לו לעתים לקבוע דיונים שנתיים מראש. הוא פופולרי במיוחד בקרב סטודנטים באוניברסיטות בארצות הברית ובקנדה. אולם ישנה גם קבוצה גדולה של אנשים המבקרים את דעותיו, הן שמרנים והן ליברלים, כמו גם כמה אנרכיסטים, שלמרות שהם לרוב מסכימים עם ניתוחיו הפוליטיים, מחשיבים את תמיכתו בפוליטיקת בחירות כניגוד לעקרונותיהם.

[עריכה] דעותיו של חומסקי בנוגע לטרור

חומסקי מבדיל בבירור בין טרור המכוון לפגיעה באזרחים לבין טרור המכוון לפגיעה בחיילים ובמתקנים צבאיים. בכך הוא מדגים, כי לדעתו מניעים, סיבות ומטרות אינם מצדיקים פעולות טרור. בשביל חומסקי, טרור הוא מעשה אובייקטיבי, לא יחסי. הוא מציין בספרו 9-11, עמוד 76:

"הרג מופקר של אזרחים תמימים הוא טרור, לא מלחמה כנגד טרור".

על יעילות הטרור:

"ראשית, העובדה היא שטרור פועל. הוא אינו נכשל. הוא פועל. אלימות בדרך כלל פועלת. זוהי ההיסטוריה של העולם. שנית זוהי טעות מחקרית רצינית מאוד לטעון, כפי שנעשה בדרך כלל, כי טרור הוא נשקו של החלש. כשאר אמצעי האלימות, טרור הוא ראשית כל נשקו של החזק, מכיוון שהחזק גם שולט במערכות הדוקטרינות, והטרור שלו לא נחשב כטרור. דבר זה קרוב להיות אוניברסלי. איני יכול לחשוב על יוצא דופן היסטורי, אפילו הגרועים שברוצחי ההמונים רואים את העולם בדרך זו. כך, למשל, הנאצים. הם לא ביצעו טרור באירופה הכבושה. הם הגנו על האוכלוסייה המקומית מהטרור הפרטיזני. וכמו תנועות התנגדות אחרות, היה זה טרור. הנאצים הפעילו טרור נגדי".

[עריכה] ביקורתו על ממשלת ארצות הברית

חומסקי הוא מבקר עקשן ומתמיד של ממשלת ארצות הברית. בספרו 9-11, סדרת ראיונות בנושא פיגועי ה-11 בספטמבר, הוא טוען, כפי שטען בעבר, שממשלת ארצות הברית היא המובילה במדינות הטרור בזמנים המודרנים. הוא ביקר את ממשלת ארצות הברית על מעורבותה במלחמת וייטנאם, ובקונפליקט הודו-סין; התערבותה במדינות דרום ומרכז אמריקה, ותמיכתה הצבאית בישראל, ערב הסעודית ותורכיה. חומסקי ממקד את הביקורת החריפה ביותר שלו על ידידות רשמיות של ארצות הברית, בזמן שהוא מבקר אויבות רשמיות שלה, כברית המועצות לשעבר וצבא צפון וייטנאם, רק בעקיפין. הוא מסביר זאת על ידי העיקרון הבא: יותר חשוב להעריך פעולות שיש לך יותר סיכוי להשפיע עליהן. עם זאת, לביקורתו על ברית המועצות ועל סין הייתה השפעה כלשהי, משום ששתי המדינות אסרו על פרסום עבודותיו.

חומסקי הדגיש שוב ושוב את התאוריה שלו, על פיה חלק ניכר ממדיניות החוץ של ארצות הברית מבוסס על "איום הדוגמה הטובה" - שם נרדף שהציע חומסקי לתאוריית הדומינו, ומציג דווקא באור חיובי את הסכנה שממנה מזהירה תאוריית הדומינו. "איום הדוגמה הטובה" פירושו שמדינה יכולה לפתח בהצלחה עצמאות מכלכלה קפיטליסטית ומהשפעת ארצות הברית, ובכך להוות דוגמה למדינות אחרות, כולל מדינות שבהן יש לארצות הברית אינטרסים כלכליים חזקים. איום זה, טוען חומסקי, גרם לארצות הברית להתערב ולדכא שוב ושוב תנועות סוציאליסטיות ואחרות באזורים בעולם, שבהם אין לארצות הברית אף אינטרסט כלכלי או בטחוני חשוב. באחת מעבודותיו המפורסמות, What Uncle Sam Really Wants, חומסקי משתמש בתאוריה זו בכדי להסביר את התערבות ארצות הברית בגואטמלה, לאוס, ניקרגואה וגרנדה.

חומסקי מאמין שמדיניות המלחמה הקרה של ממשלת ארצות הברית לא עוצבה לחלוטין על ידי פרנויה אנטי-סובייטית, אלא נוצרה גם בכדי לשמר את השליטה האידאולוגית והכלכלית של ארצות הברית בעולם. כפי שהוא כתב ב"הדוד סם": "...מה שארצות הברית רוצה הוא 'יציבות', כלומר ביטחון למעמדות העליונים ולמפעלים זרים גדולים".

[עריכה] דעותיו של חומסקי על סוציאליזם

חומסקי מתנגד בתקיפות למערכת "מדינת התאגיד הקפיטליסטית" של ארצות הברית ובנות בריתה. הוא תומך בדעותיו של מיכאל באקונין על סוציאליזם, ודורש חופש כלכלי בנוסף ל"שליטה באמצעי הייצור של הפועלים בעצמם, ולא בעלים ומנהלים ששולטים בהם וקובעים את כל ההחלטות". הוא מתייחס לכך כ"סוציאליזם אמיתי", ומתאר את הסוציאליזם הסובייטי כדומה, במונחי "שליטה טוטליטרית", לסגנון הקפיטליסטי של ארצות הברית; כל אחת משיטות אלה מבוססת על סוגים ורמות שונות של שליטה, ולא על ארגון או יעילות.

על פי חומסקי, הערותיו של בקונין על המדינה הטוטליטרית היו נבואות של מדינת המשטרה הסובייטית הברוטלית שעמדה לקום. הוא מצטט את אמרתו של בקונין "...לאחר שנה... המהפכה תיעשה גרועה מהצאר בעצמו", ומרחיב את הרעיון שהמדינה הסובייטית הדיקטטורית הייתה אך צמיחה טבעית של אידאולוגיה בולשביקית לגבי שליטה במדינה. הוא אף כינה את הקומוניזם הסובייטי כ"סוציאליזם מזויף", וטען כי, בניגוד למה שחושבים רבים בארצות הברית, יש להתייחס לקריסתה של ברית המועצות כ"ניצחון קטן עבור הסוציאליזם", ולא עבור הקפיטליזם.

ב-For Reasons of State, חומסקי מגן על הטענה כי במקום מערכת קפיטליסטית, שבה אנשים הם "עבדי תלוש השכר", או מערכת אוטוריטטיבית, שבה החלטות נעשות על ידי ועדה מרכזית, חברה יכולה לתפקד ללא עבודה בשכר. לטענתו, אנשי האומה צריכים להיות מסוגלים לבחור עבודות אותן הם מעדיפים. אנשים יהיו חופשיים לעשות כרצונם, והעבודה אותה הם בחרו מרצונם תהיה הן "מתגמלת" ו"יעילה חברתית". החברה תנוהל על ידי מערכת של אנרכיזם רודף שלום, ללא מוסדות כ"מדינה" או "ממשלה".

[עריכה] ניתוח תקשורת המונים

מיקוד נוסף של עבודתו הפוליטית של חומסקי היה ניתוח של מדיה פופולרית (במיוחד בארצות הברית), המבנים והמגבלות שלה, ותפקידה בתמיכה באינטרסים ממשלתיים ושל עסקים גדולים. שלא כמו במערכות טוטליטריות, היכן שאפשר לעשות שימוש בכוח פיזי על מנת לכפות דברים על האוכלוסייה, משטרים דמוקרטיים כבארצות הברית, יכולים לעשות שימוש רק באמצעים בלתי-אלימים של שליטה (מלבד מקרים פעוטים של אלימות מצד המדינה). בהערה שמצוטטת לעתים קרובות, חומסקי טען ש"תעמולה משמשת לדמוקרטיה באותו אופן שבו האלה משמשת במדינות טוטליטריות" (Media Control). ספרו, Manufacturing Consent -- The Political Economy of the Mass Media, שחובר יחד עם אדוארד ס. הרמן, חוקר נושא זה לעומק, ומציג את התאוריה מאחורי הניתוח המאוגד בעבודות אחרות שלו (ראו מודל תעמולה).

[עריכה] חומסקי והמזרח התיכון

חומסקי "גדל... במסורת התרבותית הציונית-יהודית" (Peck, עמ' 11). אביו היה אחד מהחוקרים המוכרים ביותר של השפה העברית, והוא לימד בבית ספר דתי. חומסקי היה מוקסם ומעורב בפוליטיקה השמאלנית הציונית. כפי שהוא מתאר:

"התעניינתי מאוד ב...מאורעות ציוניים ובאקטיביזם; או מה שנקרא בזמנו 'ציוני', למרות שעתה אותם רעיונות נקראים 'אנטי-ציוניים'. התעניינתי באפשרויות למדינה סוציאליסטית, דו-לאומית, בשביל פלסטין, ובקיבוצים ובכל מערכת העבודה המשותפת שהתפתחה ביישובים היהודים שם (היישוב)... הרעיונות המעורפלים שהיו לי בזמנו (1947) כללו נסיעה לפלסטין, אולי לקיבוץ, ולהיעשות מעורב בניסיונות למען שיתוף פעולה יהודי-ערבי, במסגרת סוציאליסטית, בניגוד לרעיון האנטי-דמוקרטי של מדינה יהודית (עמדה שהיו לה מצדדים רבים בזרם המרכזי של הציונות)" (Peck, עמ' 7)

הוא ביקורתי מאוד ביחס למדיניות ישראל כלפי הפלסטינים ומיעוטים אתניים יהודיים בתוך ישראל. מבין ספרים ומאמרים רבים, נחשב ספרו, The Fateful Triangle, אחד מהטקסטים המרכזיים מבין אלו המתנגדים לטיפול הישראלי בפלסטינים ולתמיכה אמריקאית בישראל. הוא אף גינה את התפקיד שמילאה ישראל ב"הדרכת טרור המדינה" במכירת נשק לארצות אמריקה הלטינית, שהוא מתאר כמדינות בובה של ארצות הברית, כגואטמלה בשנות ה-70 (What Uncle Sam Really Wants, פרק 2.4). בנוסף לכך, הוא גינה פעמים רבות ובהחלטיות את ארצות הברית על תמיכתה הצבאית והדיפלומטית בישראל, ואף חלקים של הקהילה היהודית על תפקידם בהשגת תמיכה זו. כך, למשל, הוא טען כלפי הליגה נגד השמצה (ADL):

"המשגיחה הרשמית המובילה על אנטישמיות, הליגה נגד השמצה... מפרשת אנטישמיות כחוסר נכונות להכנע לדרישותיה לגבי תמיכה ברשויות ישראליות... ההיגיון של זה הוא ברור: אנטישמיות היא התנגדות לאינטרסים של ישראל (כפי שרואה אותם ה-ADL)".

"ה-ADL זנחה למעשה את תפקידה הקודם כתנועה לזכויות האזרח, ונעשתה ל'אחד הצירים המרכזיים' של תעמולה ישראלית בארצות הברית, כפי שמתארת זאת ללא הרף העיתונות הישראלית, והיא מעורבת במעקב, רשימות שחורות... תגובות ציבוריות זועמות לביקורת על פעולות ישראליות, וכך הלאה. מאמצים אלה, שנשענים על רמיזות לאנטישמיות או האשמות ישירות, מכוונים להסטה או לערעור האופוזיציה כנגד מדיניות ישראל, כולל סירובה של ישראל, בתמיכה אמריקנית, לנוע לכיוון הסכם כללי פוליטי". Necessary Illusions

Middle East Politics, speech Columbia University 1999

כיום התמתנו דעותיו של חומסקי. הוא מתנגד למימוש זכות השיבה לתוך ישראל ותומך בפתרון המבוסס על שתי מדינות לשני עמים, על פי יוזמת ז'נבה.

[עריכה] שערוריות וביקורת

דעותיו הקיצוניות גררו ביקורת רבה. הביקורת שלו על מדינת ישראל וכן על השפעת היהודים על הממשל האמריקאי, הובילה לכך שהוא הואשם באנטי-ישראליות ואף באנטישמיות.

[עריכה] פרשת פוריסון

חומסקי הסתבך בשערוריה כאשר הביע תמיכה ברוברט פוריסון שהכחיש את קיומה של השואה. [1]. רוברט פוריסון הוא מרצה צרפתי שבשנת 1979 פרסם ספר שבו טען שהשואה לא התרחשה ושתאי הגזים לא היו קיימים. הפרשה עוררה שערוריה וגרמה לפיטוריו של פוריסון מהמוסד בו לימד. פוריסון אף הורשע בבית משפט בהוצאת דיבה, הוא נקנס ונשפט למאסר.

נועם חומסקי חתם על עצומה לתת לפוריסון "מימוש חופשי של זכויותיו החוקיות", כשהכוונה הייתה לחופש הביטוי, או ליתר דיוק - לתת לפוריסון להמשיך להביע בפומבי את דעתו שהשואה לא התרחשה. בנוסף, חומסקי כתב מסה בשם Some Elementary Comments on The Rights of Freedom of Expression שבה הוא מסביר את חשיבותו של חופש הביטוי, גם לדעות של הכחשת שואה. כמו כן, טען חומסקי, שפוריסון איננו אדם נאצי ושהכחשת שואה איננה מהווה הוכחה לאנטישמיות או לתמיכה בנאצים. פוריסון לקח את המאמר של חומסקי ופרסם אותו (מבלי לבקש רשות) כהקדמה לספרו Mémoire en défense, בו הוא מגן על עצמו.

חומסקי סירב להסתייג מפרסום זה והמשיך להגן על פוריסון ולחזור על טענותיו שהכחשת שואה איננה בהכרח אנטישמיות. הרקע להגנה על פוריסון, לטענתו, הוא שהזכות לחופש הדיבור כוללת גם את הזכות להשמיע דיעות שאינן פופולריות.

בתגובה, הואשם חומסקי על-ידי ארגונים יהודים רבים (ביניהם הליגה נגד השמצה ודברה ליפשטדט) כאנטישמי וכסנגור של הנאצים (Nazi apologist).

עוד על הפרשה בויקיפדיה באנגלית.

[עריכה] לקריאה נוספת

• נועם חומסקי, לשון ורוח, הוצאת ספריית פועלים, 1978.
• נועם חומסקי, שפה ושאלות על הידע: הרצאות מנאגואה, תל אביב: הוצאת רסלינג 2004 [1986].
• ספרו של חומסקי, אוטופיה לאדונים בגרסה אלקטרונית ובחינם - [2]

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ציטוטים בוויקיציטוט: נועם חומסקי
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: נועם חומסקי

• שירה חדד, המוח - ראיון עם נועם חומסקי, הארץ
• נאום של נועם חומסקי (1999) Transcript
• Turning the tide הבלוג של נועם חומסקי
• chomsky.info האתר הרשמי של נועם חומסקי
• A demonstration of a peculiarly primitive variety of computational linguistics: The Chomskybot
• Noam Chomsky's MIT homepage
• Critical Resources: Noam Chomsky
• The Noam Chomsky Archive
• Bad News: Unofficial Noam Chomsky Archive
• חומסקי וסוציאליזם
• חומסקי ואנרכיזם
• מידע נוסף על חומסקי ואנרכיזם
• C-SPAN Video of Speech, December 8, 2001 Medford, Massachusetts. (Requires Realplayer)
• Noam Chomsky on Charlie Rose - (RealAudio) 20 בנובמבר, 2003
• Disinfopedia article on Chomsky
• Editorial: The Sick Mind of Noam Chomsky Part 2
• Texts from Noam Chomsky on e-text.org
• "A Wall as a Weapon"
• Critical Discussions of Chomskyan Linguistics

   

ערך מומלץ