מוח
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
המוח הוא איבר בגוף המהווה את מרכז הבקרה של מערכת העצבים. המוח מורכב מתאים מיוחדים הנקראים נוירונים ומתאי גליה התומכים בנוירונים. המוח מבקר ומתאם את ההתנהגות, את פעילות החושים, את פעולת איברי הגוף, וכן פונקציות מנטליות, כגון למידה וזיכרון. חוט השדרה מהווה את המשכו התחתון של המוח ויוצר יחד איתו את מערכת העצבים המרכזית. דרך חוט השדרה מקושר המוח לכל איברי הגוף (הפנימיים והחיצוניים כאחד).
המילה "מוח" אינה מוזכרת בתנ"ך, שברוב אמרותיו נחשב הלב, ולא המוח, למרכז האישיות. המילה קיימת בערבית (مـُخ) ובארמית במשמעויות כמעט זהות. את הביטוי "מכף רגלך ועד קודקודך" (דברים כ"ח ל"ה) מתרגם אונקלוס: "מפרסת רגלך ועד מוחך". "מוח" לא מתייחסת בהכרח לאיבר המוכר לנו היום כמערכת העצבים המרכזית, אלא יותר לצורה ולמרקם של החומר הביולוגי, וזהו מקור המושג מוח עצם.
תוכן עניינים |
[עריכה] המוח בתפיסה ההיסטורית
במשך שנים רבות מתחילת ההיסטוריה האנושית לא היה ידוע על חשיבותו של המוח כאיבר האחראי לתודעה ולחשיבה ולמרכזה הביולוגי של החוויה האנושית. על ידי הוצאת המוח מהגוף בניתוח שאחרי המוות מתגלה ג'ל בגוון ורוד-אפרפר, ולכן אין זה מפתיע שהקדמונים לא הכירו בחשיבותו. לכך תרמה גם העובדה שהמוח אינו רגיש במיוחד לכאב, ועל כן פגיעה קלה בו אינה טראומטית.
בחניטה המצרית הוצא המוח דרך הנחיריים, הורחק מהמת ונזרק כלאחר יד. שלא כאיברים כמו הלב, הקיבה, הכבד והריאות, אותם שמרו הפרעונים לצד המת כדי שיוכל לשוב ולהשתמש בהם לאחר תחיית המתים, מכך ניתן להסיק שהמוח היה איבר מיותר לדעתם.
עם זאת, פפירוס משנת 1,700 לפני הספירה מראה כי כבר אז תועדו מקרים שבהם פגיעה בראש שינתה התנהגות.
בכתבי הקודש לא מוזכר המוח ולו במילה אחת. הדגש הוא על פעילותו של הלב. גם חכמי ישראל התחבטו בשאלה היכן מצויה החוכמה ("והחכמה מאין תמצא"), ובניגוד לדעתו של רבי אליעזר שסבר שמקומה בראש, התקבלה ברבים דעתו של רבי יהושע, שסבר כי משכנה בלב (ילקוט שמעוני משלי פרק א' רמז תתקכט).
גם הפילוסופים היוונים לא ייחסו למוח תפקיד חשוב. אריסטו סבר שהמוח אינו אלא אזור קירור המצנן את אדי החום הנפלטים מהלב. הוא טען שבמהלך השינה, עולים האדים מן הלב אל המוח, מתקררים, ויורדים חזרה אל הלב. את חוסר חשיבותו של המוח הוא הוכיח בהתבסס על ניסויים בעריפת ראשי תרנגולות אשר המשיכו לפרפר ולא מתו לאלתר.
השינוי בתפיסות אלה הגיע מצפייה במלחמות הגלדיאטורים רומא העתיקה. מספר חוקרים ורופאים החלו לראות קשר בין פגיעות המוח של הגלדיאטורים לבין שינויים שונים בהתנהגותם. כמו כן נמצא קשר בין פגיעה בחוט השדרה לבין איבוד תחושה או שיתוק. הרעיון שהלב אינו "מקום מושבה" של הנפש האנושית הלך ונעשה נפוץ יותר ויותר.
בימי הביניים נאסרו ניתוחי מוח בידי הכנסייה. ההתערבות הכירוגית המקובלת באותה עת נעשתה בידי ספרים נודדים שערכו חתך בגולגולת במקרים של מחלת נפש והוציאו ממנה את "אבן השיגעון".
רנה דקארט (1600) היה הראשון שדיבר על חשיבותו של המוח. צפייה בפסלים הידראוליים הביאה אותו למסקנה לפיה גוף האדם פועל על ידי "מערכת הידראולית פנימית" בה עוברים נוזלים המשפיעים על התחושות וההתנהגויות של הגוף החי. המוח, לפי דקארט, הוא המווסת של מערכת זו. בנוסף, יצר דקארט דיכוטומיה בין הנפש הלא פיזית לבין המוח הפיזי. מה שחיבר ביניהם, לדעתו, היא בלוטת האיצטרובל.
בשנת 1808 פותחה תורת הפרנולוגיה. על פי התורה הזו, מרכיבי אישיות שונים ממוקמים באזורים ספיציפיים שונים במוח. עוד האמינו לפי תורה זו, כי אופי האדם ניתן למדידה על פי בליטות בגולגולת . לכל תכונת אישיות הבליטה שלה. על ידי מיפוי בליטות הגולגולת האמינו שניתן יהיה לגלות את מאפייני האישיות של האדם. תאוריה זו לא שקעה, אלא כעבור מאה שנה, והיוותה בסיס, כביכול מדעי, לתורות גזעניות שונות. הרעיון הבסיסי הגלום בה, שיש קשר בין אזורים ספציפיים במוח לבין פעילויות כאלו ואחרות, מקובל עד היום, אך בוריאציה שונה. על פי הידע המודרני, אין מיקום ספיציפי לתכונה אישיותית מסוימת, אלא לכל מאפיין פסיכולוגי (למידה, ראייה וכו') יש רשת של אזורים במוח, המממשים אותו. עוד חשוב לציין, שבין המוח לגולגולת אין מגע ישיר כלל, ולכן לא ניתן לומר דבר על המוח בהתבסס על גודל או צורת הגולגולת.
[עריכה] פעולת המוח
המוח מורכב משני סוגים של תאים - תאי עצב (נוירונים) ותאי גליה. מסת המוח של אדם בוגר נע לרוב בין 1,400 ל-1,650 גרם ונפחו הממוצע הוא כ-1,600 סמ"ק. המוח מהווה רק 2 אחוזים ממסת גוף, אך צורך כחמישית מזרם הדם, ומאספקת החמצן (בזמן מנוחה). המוח של הגברים שוקל כ-100 גרם יותר מזה של הנשים וכמות התאים בו גדולה בכ-4 אחוז מהכמות המקבילה אצל הנשים. אין ראיות לכך שהבדלים במשקל המוח משפיעים על מידת האינטליגנציה ועל היכולת המנטלית. ישנן טענות, שאדם ממוצע משתמש רק ב-3 עד 10 אחוז מיכולת המוח שלו. טענות אלה שישמשו בין היתר בסיס להסבר תופעות פאראפסיכולוגיות שונות, אך לא ניתן להן בסיס מדעי. נכון אמנם שברגע נתון אדם לא משתמש בכל חלקי המוח שלו, אך כמכלול כל המוח פעיל במהלך החיים.
מחצית מתאי העצב המרכיבים את מוחו של תינוק מתים בתוך השנה הראשונה, עת נותרים במוח 100 מיליארד (
) נוירונים. לתינוק יש לפחות פי עשרה תאי גליה במוח. מקובל היה להניח שאצל בוגרים הנוירונים אינם מתחדשים כמו התאים האחרים בגוף, אך לאחרונה התגלו ממצאים הסותרים טענה זו ולפחות ברור שהקשרים בין הנוירונים מתרבים. אצל אדם בוגר נהרסים 85,000 נוירונים מדי יום, כחלק מתהליך ההזדקנות, דבר המביא לעיתים לכשל של מערכות מסוימות.
כל אחד מהנוירונים שבמוח יוצר קשרים הנקראים סינפסות (בעברית מיסנפים) ל-1,000 עד 10,000 תאי עצב אחרים (כלומר כ-100 ביליון (
) סינפסות). הקשרים הם ברמות שונות ומתהווים באמצעות אותות אלקטרו-כימיים. בזמן הלידה ישנם כבר כ-50 טריליון קשרים. בחודשים הראשונים של החיים מספר הקשרים מוכפל. תהליך הלמידה של האדם מושפע מיצירת קשרים חדשים ואיבוד קשרים ישנים. וככל שהאדם לומד יותר כמות הקשרים גדלה. תהליך יצירת זיכרון ארוך טווח, בניגוד לזכרון קצר טווח, מלווה ביצירת סינפסות חדשות בין קבוצות תאי עצב.
הנוירון עצמו מורכב משלושה חלקים:
- גוף התא - חלק זה מכיל את המידע הגנטי, אחראי על התפתחותו של הנוירון, והוא יחידת העיבוד של התא שמקבל מידע מהדנדריטים ומחליט בהתאם האם ליצור אות חשמלי באקסון לעבר נוירונים אחרים.
- הדנדריטים - יחידות הקלט של הנוירון שעל פניהם קולטנים רבים. קולטנים אלו מקבלים אותות עצביים כימיים מנוירונים אחרים וממירים אותם לאותות חשמליים המגיעים לגוף התא ומשם הלאה דרך האקסון.
- האקסון -חלק זה הוא יחידת הפלט של הנוירון. בדרך כלל אקסון אחד לכל נוירון. האקסון מהוה שלוחה ארוכה של התא ובקצהו שלוחות קצרות שבקצותיהן שלפוחיות זעירות הקרויות "שלפוחיות סופיות" או "כפתורים סופיים" (terminal buttons) טרמינלים, לאחר שהמיר את האות החשמלי שקיבל מגוף הנוירון, הוא שולח דרכן לתוך הסינפסות שבין הנוירונים, אותות עצביים בצורת מולקולות כימיות מהנוירון לנוירונים אחרים. האותות נקלטים לרוב בקולטנים בדנדריטים של הנוירונים האחרים, אך פעמים רבות ישנם קולטנים הקולטים את המסר העצבי בממברנת גוף התא עצמו, ללא צורך בדנדריטים.
האימפולסים העצביים בתוך התא עצמו הם חשמליים, אך העברתם הבינתאית אינה חשמלית. היא מבוצעת על ידי מולקולות הקרויות מוליכים עצביים. בעוד שאור מסך המחשב זורם אל המשתמש בו בקצב של 297,600 ק"מ בשנייה אחת, האימפולסים העצביים המעבירים את התמונות מהעיניים אל המוח, למשל, נעים בקצב של 2 עד 400 ק"מ לשעה בלבד.
[עריכה] התפתחותו העוברית של המוח
בשלושת השבועות הראשונים נוצר בעובר צינור עצבי המכיל שלושה חללים. משלושת החללים הללו יתפתחו בסופו של דבר ארבעת חדרי המוח, וכן תעלת המוח המחברת ביניהם. מן החלל הראשון יווצרו החדרים הצידיים והחדר השלישי, מן החלל השני תתפתח תעלת המוח ומן החלל השלישי יווצר החדר הרביעי. הרקמה שעוטפת את החלל הראשון נקראת המוח הקדמי (frontal brain), הרקמה שעוטפת את החלל השני נקראת המוח האמצעי (mid brain) והרקמה שעוטפת את החלל השלישי נקראת המוח האחורי (hind brain).
בשלב השני של התפתחות המוח הרקמות שעוטפות את הצינור העצבי משתנות מעט. מן החלל הראשון יוצאות שתי בליטות (מהם יתפתחו החדרים הצידיים). הרקמה העוטפת את הבליטות נקראת טלאנספלון. הרקמה שעוטפת את שארית החלל הראשון נקראת דיאנספלון. החלל השני מתחיל להצר, ולרקמתו קוראים כעת מזנספלון. הרקמה השלישית מתפצלת לשתי רקמות. האחת היא הטאנספלון, והשנייה היא המיינספלון. מכל הרקמות הללו יתפתח בסופו של דבר המוח השלם.
[עריכה] אזורים שהתפתחו מהטאלנספלון
- הגנגיליונים הבסיסיים - קומפלקס זה מורכב מגרעיני הסטריאטום. תפקידם הוא לבקר תנועות מוטוריות אוטומטיות נלמדות (כגון נהיגה). בשלבים הראשונים של הלמידה, מבוקרות תנועות אלה על ידי קליפת המוח, אך בעקבות הלמידה מעבירה הקליפה את הבקרה לגנגיליונים, והפעילות הופכת לאוטומטית ומהירה.
- המערכת הלימבית - מערכת זו התגלתה על ידי פפז. היא ממלאת פונקציות רגשיות ומוטיבציוניות. בתוך המערכת הזו נמצאים אזורים רבים כגון האמיגדלה, שאחראית בעיקר על למידת רגשות שליליים והתניית פחד, וההיפוקמפוס, שאחראי על זכרון ולמידה לטווח קצר.
- המוח הגדול שנקרא גם קליפת המוח - אזור המורכב מארבע אונות שכל אחת מהן אחראית על תפקודים שונים.
[עריכה] האונות
באונות קיימים אזורים ראשוניים הממונים על קליטת האינפורמציה, ואזורים משניים האחראים לעיבודה. פגיעה באזורים משניים יכולה להתבטא באגנוזיה. קיימות ארבע אונות מהן מורכבת קליפת המוח והן ממויינות על-פי התפקוד של האזורים השונים:
- האונה המצחית - אונה זו אחראית לחשיבה ברמה גבוהה. חלקה האחורי קשור למוטוריקה וקשור לגרעיני הבסיס.
- האונה הקודקודית - אונה זו מעבדת קלט חושי. אין פרופורציה בין גודל האיבר ליכולתו לייצר תחושה. הפה למשל הרבה יותר רגיש מהגב.
- האונה העורפית - אונה זו קולטת מידע חזותי. ניתן לראות בהדמיות מוח כיצד אינפורמציה ויזואלית מעוררת אותה.
- האונה הרקתית נקראת גם האונה הטמפורלית - אונה זו מטפלת בשמיעה וקשורה גם לזיכרון.
[עריכה] אזורים שהתפתחו מהדיאנספלון
- התלמוס - זהו גרעין שנמצא במרכז המוח, בסמוך לחדר השלישי. התלמוס הוא מעיין תחנת ממסר חושית. כל המידע התחושתי עובר דרכו לפני שמגיע לקליפת המוח (למעט המידע מחוש הריח). התלמוס מבצע עיבוד ראשוני ביותר למידע התחושתי וממיין אותו אל האונות השונות.
- ההיפותלמוס - אזור זה נמצא מתחת לתלמוס ומכאן בא שמו. הוא אחראי על ההפעלה של המערכת האוטונומית (הסימפטטית והפרה-סימפטטית), וכן על בקרת ההורמונים בגוף. ההיפותלמוס שולט על ההורמונים בעזרת בלוטת ההיפופיזה שנמצאת תחתיו.
- הרשתית - למרות שאזור זה נמצא מחוץ לגולגולת, מבחינה אמבריולוגית מדובר בהמשך ישיר של המוח.
- הסבתלמוס - המכיל בעיקר את הגרעין הסב-תלמי.
[עריכה] אזורים שהתפתחו מהמזנספלון
- הטקטום - אזור זה מכיל שתי בליטות עליונות הנקראות תלילים עליונים ושתי בליטות תחתונות הנקראות תלילים תחתונים. התליתים העליונים דואגים לקשר שבין תנועות הראש לבין שדה הראייה, ואילו התלילים התחתונים מבקרים את הקשר שבין תנועות הראש לבין המידע השמיעתי.
- הטגמנטום - נמצא לפני הטקטום, וביניהם נמצאת תעלת המוח. בטגמנטום נמצאת התצורה הרשתית (בעלת תפקיד חשוב במחזור השינה והעירות), החומר האפור (שאחראי על בקרת כאב ועל שחרור של אופיאטים אנדוגניים), הגרעין האדום (דרכו עוברים מרבית המסלולים המוטוריים מהמוח לפריפריה), החומר השחור (אזור המבקר את הגנגיליונים הבסיסיים דרך המסילה הניגרו-סטריאטלית), והטגמנטום הגחוני (אזור זה מייצר דופמין שמבקר את המערכת הלימבית).
[עריכה] אזורים שהתפתחו מהמאטנספלון
- המיד בריין שנקרא גם המוח האמצעי (mid brain) - מבחינה אנטומית, אזור זה דומה מאוד למוח הקדמי. הוא ממוקם בין הגשרון לבין המוח המוארך ומורכב משתי המיספרות המחוברות זו לזו על ידי ההורמיס. במוחון נמצא חלק מהתצורה הרשתית וגם החומר השחור האחראי על כל המערכת המוטורית, ובעיקר על קואורדינציה, פגיעה בו מאפיינת מחלת פרקינסון. תפקידו של הצרבלום הוא להתאים את תנועות הגפיים והגוף לסביבה המרחבית. חלק זה הוא מעיין תחנת מעבר חשובה בתהליכי עיבוד הראייה והשמיעה. בצידו הקדמי שתי גבשושיות וכן בצידו האחורי קשור לתנועות עין ולשמיעה.
- הפונס שנקרא גם הגשרון או הגשר (pons) - אזור זה מקשר בין המוח האמצעי ובין האזורים המוטוריים השונים בקליפת המוח. כמו כן, בשל מיקומו בחלקה התחתון של התצורה הרשתית שפעילותה אחראית לתפקוד מערכת השינה, הוא אחראי על שלבים מסוימים במחזור השינה והעירות ובעיקר על שינת רע"מ, REM שמתרחשת במהלך השינה כאשר חולמים וגם האזור שאחראי על שיתוק השרירים במהלך החלומות. בחלום, מידע הדומה למידע מבחוץ, משודר מהגשרון שבגזע המוח לקליפת המוח.
[עריכה] אזורים שהתפתחו מהמיינספלון
- המוח המוארך שנקרא גם המדולה או מדולה אובלונגטה (medulla oblongata) - הוא החלק המחבר את גזע המוח לחוט השדרה. המדולה אחראית בעיקר על פעילות מערכת העצבים האוטונומית. חלק זה כולל את מרכזי הוויסות והבקרה של מחזור הדם ומערכת הנשימה, הוא מפקח על פעילותה הסדירה והתקינה של כל מערכת ושומר על קצב לב, נשימה ולחץ דם יציב. כמו כן, במדולה נעשת ההצלבה המוטורית- מידע מן ההמיספרה הימנית מגיע אל האזור השמאלי ואילו מידע מן ההמיספרה השמאלית מגיע אל האזור הימני בגוף.
[עריכה] המוח הגדול
- ערך מורחב – המוח הגדול
המוח הגדול (cerebrum) תופס את מירב נפח הגולגולת ואת חלקה העליון.
המוח הגדול מהווה 80% ממשקל כלל המוח ומכיל 70% מתאי העצב בגוף, המוח הגדול חצוי לשתי המיספרות ומכוסה בפיתולים להגדלת שטח פניו. מחולק לארבע אונות: מצחית (frontal lobe), עורפית (occipital lobe), קודקודית (parietal lobe) ורקתית (temporal lobe). המערכת הלימבית נמצאת במרכז המוח הגדול. הנוירואנטומאי פפז שיער שקבוצת המבנים המוחיים שם אחראים על מוטיבציה ורגש. מקלין שיער שלמערכת זו קשורים כמה חלקי מוח נוספים, כגון ההיפוקמפוס (מהמילה hippocampus שפירושה המילולי הוא סוס ים מכיון שמבנהו מזכיר סוס ים שכוב), האמיגדלה (מהמילה amygdala שפירושה המילולי הוא שקד), הפורניקס (קשת fornix) והגופים הדדיים (lateral geniculat bodies). מקלין סבר שהאבולוציה של המערכת הזו חלה במקביל להתפתחות תגובות רגשיות, ולכן הוא טען שמערכת זו אחראית עליהן. כיום אנו יודעים שרק האמיגדלה עוסקת בריגושים, ואילו שאר החלקים המערכת הלימבית קשורים בזכרון ובלמידה.
המוח הגדול בנוי משתי המיספרות - חצאי כדור - הממוקמות מעל חלקי המוח האחרים ומופרדות זו מזו באמצעות חריץ אורך. מבחוץ צבען של ההמיספרות הוא אפור אך אם נחצה את המוח בחריץ האורך נבחין כי בחלקן הפנימי צבעו לבן. החומר האפור של ההמיספרות מורכב מגופי התאים של תאי העצב והחומר הלבן מורכב מהאקסון של תאי העצב.
החלק החיצוני של ההמיספרות נקרא קליפת המוח או קורטקס (Cerebral Cortex). הוא בעל שקיעות ובליטות המגדילות את שטח הפנים שלו. לקליפת המוח תפקיד חשוב בבקרת תהליכים הכרתיים כמו חשיבה, זיכרון ושפה. כמו כן בקליפת המוח נעשה עיבוד מידע המגיע מהחושים וכן בקרת תנועה של שרירים רצוניים.
נהוג לחלק את קליפת המוח של כל המיספרה לאזורים תפקודיים בהתאם לסוג המידע המעובד באזור. רוב החומר של ההמיספרות מתחת לקורטקס האפור צבעו לבן והוא מורכב מאקסונים של תאי העצב המקשרים בין האזורים השונים. אתר קישור חשוב הוא זה המקשר בין שתי המיספרות ונקרא כפיס המוח (Corpus Callosum). זהו הצרור הגדול ביותר של אקסונים המחבר את ההמיספרות יחד. הוא מאפשר העברת מידע ביניהן וכן מאפשר למוח האדם לפעול כיחידה הרמונית מתואמת. פגיעה בכפיס המוח יכולה לגרום לחוסר תיאום בין ההמיספרות ולהתנהגות לא מתואמת של האדם, אך אינה פוגעת בתפקוד היומיומי שלו. ישנו ניתוח מיוחד לחולי אפילפסיה בו חותכים את כפיס המוח ומפרידים את שתי ההמיספרות זו מזו. חולים שעברו את הניתוח הזה לא הראו ליקוי חמור ומשמעותי בתפקוד.
ההמיספרה השמאלית של קליפת המוח העוטפת את המוח הגדול מטפלת באינפורמציה סימבולית - מילים ומידע. בה נתגלו שני אזורים חשובים האחראיים על השפה: אזור ברוקה שהתגלה בשנת 1868, וקרוי על שם מגלהו - אחראי לתנועות הדיבור, בניית משפטים ודקדוק. ואילו אזור ורניקה, שהתגלה בשנת 1874 - אחראי על הבנת השפה, והיכולת לומר משפטים באופן הגיוני. ההמיספרה הימנית קשורה למוזיקה, לדמיון, לתפיסה מרחבית ולחשיבה פחות סדורה. בין שני חלקי קליפת המוח יש חריץ מרכזי.
בנוסף, לכך בהמספרות נמצאים אזורי השרירים (4 ו6), תחשושות הכאב, המגע, האוריינטציה וכו' (1,2,3), הראיה (17,18,19) ועוד.
[עריכה] גזע המוח
גזע המוח מורכב משלושה חלקים האחראים לתפקודים פיזיולוגיים בסיסיים ומרכזיים של הגוף: המוח האמצעי (mid brain), הפונס שנקרא גם הגשרון או הגשר (pons) והמוח המוארך שנקרא גם המדולה או מדולה אובלונגטה (medulla oblongata). המוח האחורי (hind brain) הוא השם המשותף של הפונס והמוח המוארך.
גזע המוח (brain stem) נמצא בין חוט השדרה לבין המוח והוא שולט על תפקודים יסודיים כמו הנשימה וקצב הלב. נכון להיום הפסקה בלתי הפיכה של פעולות גזע המוח נחשבת תנאי הכרחי ומספיק לקביעת מוות מבחינה רפואית ומשפטית.
[עריכה] קרומי המוח והנוזל התוך גולגתי השדרתי
אחרי העור והעצמות מגנות עוד שלוש שכבות של קרומי מוח (מנינגס) על תכולתו הרגישה. השכבה הראשונה מכונה דורה מטר, והיא קשיחה וחזקה. השנייה היא הארכנויד, הקרויה כך על שם דמיונה לקורי עכביש, והשלישית היא הפיה מטר, דקה מאוד ומכילה כלי דם רבים.
בין הפיה מטר לבין הארכנויד מצוי הנוזל התוך גולגולתי השדרתי (CSF). בדלקת קרום המוח השכיחה אצל ילדים וזקנים חודר מזהם לנוזל. בנוזל אין כדוריות דם לבנות, והוא מתגונן בעזרת המונוציטים שהם תאי בליעה, בדומה למקרופאג'ים, ועל כן הוא פגיע ביותר. ההתנפחות הדלקתית בתוך המוח גורמת ללחץ על איבריו ולקושי באספקת מזון וחמצן. בשל כך היא עלולה לחולל נזק בלתי הפיך.
שטף דם מתחת לשכבת הדורה יכול להיגרם כתוצאה מחבטה במוח, אפילו שבועות אחריה.
חלקו של הנוזל במוח נע בין עשרה לעשרים אחוז. הוא ממלא את חללי המוח, ארבעה במספר. תפקידיו הם בלימת זעזועים, הגמשת נפח המוח, איסוף פסולת ועוד. ההימצאות בתוך נוזל מקלה על משקל המוח.
על עמוד השדרה, על הולכה עצבית ועל מחסום דם מוח ראה בערכים המתאימים.
[עריכה] הבעיה הפסיכופיזית
- ערך מורחב – הבעיה הפסיכופיזית
המוח הוא המקום שבו שזורים הפיזי והנפשי זה בזה. על טבעו החידתי של שילוב זה יכולות להעיד, בין השאר, העובדות הבאות:
- התהליכים הנפשיים הם פרטיים לחלוטין. איש אינו יכול לחוש בהם, מלבד האדם החווה אותם.
- הצורה הפיזית של המוח אינה זהה במובן כלשהו למהות שהיא יוצרת. לעת עתה גם לא נמצא קשר של אחת לאחת בין כמות ההורמונים והנוזלים הכימיים המעורבים בפעילות מוחית לבין עוצמת החוויה הפנימית הנגרמת על ידיהם.
- ההנחה שיש קשר דטרמינסטי בין הפיזי לבין הנפשי מעוררת שאלות קשות על משמעות המוסריות ועל בחירה חופשית.
[עריכה] מחלות מוח
- בשבץ מוחי נהרסים תאי מוח, עקב אי אספקת דם אליהם בעקבות חסימה (קריש) או קרע בכלי דם. השבץ המוחי הוא גורם המוות השלישי בעולם המערבי, לאחר התקף לב וסרטן. וגורמי הסיכון שלו הם יתר לחץ דם, רמת שומנים גבוהה בדם, עישון וסוכרת.
- מחלת אלצהיימר היא מחלה שפוגעת בתפקוד המוח. במחלה זו נהרסים מספר רב של תאים, שגורמים להרס של המוח באופן שהאדם איננו יכול להשתקם ממנו. סימנים של המחלה הם אובדן זכרון, ירידה ביכולת השיפוט, אי יכולת לזהות אנשים מוכרים, בלבול, שיטוט ללא כל מטרה, הזיות ונדודי שינה. הסיבה למחלה איננה ידועה והיא כיום חשוכת מרפא והלוקים בה מסיימים את חייהם בתקופה שבין 5 ל15 שנה. חמישית מאוכלוסיית הקשישים בארץ לוקה בה. מספר חולי האלצהיימר בעולם גדל מידי שנה, בשל העלייה הקבועה בתוחלת החיים.
- אפילפסיה או מחלת כפיון, היא בפשטות מצב של סערה חשמלית במוח ללא בקרה. היא מוגדרת כאשר יש לפחות שני התקפים חוזרים של פרכוסים, ללא כל סיבה הנראית לעין. מקורה בפעילות פתאומית, ובלתי רצונית של קבוצה גדולה של תאי מוח. והיא יכולה לבא לידי ביטוי באופנים שונים.
- מחלת פרקינסון היא מחלה ניוונית הגורמת להפרעות נוירולוגיות רבות. הבולט שבהם הוא רעד גופני שאינו בר שליטה. המחלה קשורה לחוסר במוליך העצבי דופמין.
- מחלת הנטינגטון היא מחלה תורשתית שבה תאים באזורים שונים במוח מתנוונים. התסמינים הם בליקוי תנועתי לא רצוני המזכיר ריקוד, מדמנציה ואבדן זיכרון.
- מחלות נפש שונות כמו פיצול אישיות וסכיזופרניה קשורות בפעילות מוחית לקויה.
- שימוש בסמים - בשנת 1994 פרסם המדען האמריקני סטיבן היימן מאמר על מנגנון ההתמכרויות, שבו כתב כי אחד המוקדים במוח להתמכרות הוא צֶבֶר של תאי-עצב nucleus accumbens, הממוּקם מתחת לשתי ההֶמיספירות באזור גרעיני הבסיס. כאשר אדם או בעל-חיים מבצעים פעולה שמגשימה צורך או שאיפה, משתחרר המוליך העצבי דופמין אל תוך ה-nucleus accumbens ויוצר תחושת עונג וסיפוק. הסמים הממכרים מציפים את אזור "העונג" בדופאמין רק בשל נטילתם, והרצון לשחזר את התחושה שהם יוצרים ללא כל מאמץ של הגשמה מוביל להתמכרות.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- מרכז מידע בעברית על המוח האנושי
- חייו הסודיים של המוח מהאתר של PBS
- תקצירי מאמרים מדעיים על המוח, אתר גן
- מה במוחנו גורם לנו להתמכר?, אתר טבע-לייף
- עצבים מחשבים ולומדים - על עיבוד מידע בתאי העצב במוח מאמר מגלילאו מאת פרופ' עידן שגב, אתר סנונית
- מוחו מוחה - ההבדלים בין מוח האישה למוח האיש, ד"ר ענת ברנע, אתר מט"ח
- אמיר בן-דוד, מסתרי מוחו של אלברט מוספייה, הארץ
