אנטישמיות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

המונח אנטישמיות מציין שנאת יהודים. הפירוש המילולי של המונח הוא "נגד השֵמִיִים", דהיינו, שנאה כלפי כל העמים ממוצא שמי, אשר עליהם נמנים, בין היתר, היהודים והערבים (שמיים הם צאצאיו של שֵם בן נח). בפועל, המושג אנטישמיות משמש לציון שנאת יהודים בלבד. מעולם לא שימש מושג זה לציון שנאה כלפי עמים שמיים אחרים, ובמהלך ההיסטוריה גם עמים שמיים, כדוגמת הערבים, היו נגועים (ונגועים גם כיום) באנטישמיות.

הסיבות (או התירוצים) לאנטישמיות במהלך ההיסטוריה הן רבות, ואלו הן: שנאה על רקע דתי, שנאה על רקע כלכלי, שנאה על רקע תרבותי ושנאה על רקע גזעני. בהיסטוריה נהוג לחלק את האנטישמיות לאנטישמיות מודרנית ולאנטישמיות מסורתית כאשר האנטישמיות המודרנית נבנתה כקומה נוספת מעל לזו המסורתית.

"סינגוגה" ו"אקלזיה" המייצגות את היהדות המושפלת ואת הנצרות המנצחת

[עריכה] מקור המונח

המונח אנטישמיות נטבע בשנת 1879 על ידי וילהלם מאר, עיתונאי גרמני שהגדיר את התופעה שגם הוא היה חלק ממנה, כדי להגדיר על ידו את התנועות האנטי יהודיות שרווחו באירופה של תחילת המאה ה-19. מאז התרחב המונח כדי לכלול את כל צורות האיבה כלפי יהודים במהלך ההיסטוריה.

[עריכה] שנאת ישראל - אנטישמיות מסורתית

אנטישמיות מסורתית פירושה, כאמור, הוא "שנאת ישראל" שהייתה קיימת בזמן העתיק ובימי הביניים. מקורה בשוני של היהודים משאר העמים שבאו אתם במגע (הגורם הדתי הוא הבסיס להבדלים מוסריים וחברתיים ביניהם), בעיסוק יהודי בהלוואה בריבית ובכעס ורצון לנקמה על רצח ישו.

בעת העתיקה (לפני הולדת הנצרות) המונותאיזם (אמונה באל אחד), שהיה סימן ההיכר של עם ישראל, לא התקבל בהבנה ובאהדה אצל שאר העמים עובדי האלילים, מפני היותו חידוש - אמונה באל אחד שאינו מוחשי ושאינו מיוצג בדמות פסל. היהודים שמרו על המסורת והמנהגים הייחודיים להם ולא התבוללו בין הגויים, דברים שאינם מובנים או שונים מהמקובל ומהידוע נתקלים בעוינות. במיוחד כאשר מדובר בקבוצה שלמה - תופעה המכונה שנאת זרים (קסנופוביה, בלעז).

בימי הביניים, היו רוב העיסוקים סגורים בפני יהודים וחלק נכבד מהם נאלץ לעסוק בהלוואה בריבית לפרנסתם, שכן עיסוק זה היה אסור על נוצרים. מקור הכנסה זה היה פתח לפרנסה ליהודים, אך יצר אצל הציבור הנוצרי מרירות ואיבה נגדם. ההלוואה בריבית הצטיירה כעושק, הן משום שנטילת הריבית אסורה מבחינה דתית (ע"פ הכנסייה הנוצרית) והן משום שראתה זאת כגזל, שכן כאן נהנה אדם מרווח על חשבון עמל זולתו בלא שיצטרך לטרוח. כך צויר היהודי כאוהב בצע וכטפיל המתפרנס, כביכול, על חשבון אחרים.

כאמור, הנוצרים רחשו גם שנאה דתית ליהודים וזאת מפני שלפי האמונה הנוצרית, היהודים דחו את ישו (שהתחיל את זרם הנצרות), משיח שנולד בתוכם, ולטענתם אף הביאו למותו, כפי שמתואר בספרי הברית החדשה. הכמרים השתמשו בדרשותיהם ובטקסיהם כדי להסית את העם הפשוט והבוּר נגד היהודים.

היריבות הדתית וההלוואה בריבית הצטרפו לאמונות הטפלות הרבות שרווחו בימי הביניים והולידו יחד תופעה מזעזעת חדשה – עלילות הדם - דהיינו האשמה של יהודים ברצח נוצרים על לא עוול בכפם. היהודים, כמו גם האמת מצד עצמה, גרסו שהם חפים מפשע, אך ההמון הבור ושטוף האמונות הטפלות, שהורגל בשנאה, שפך זעמו על היהודים, בהאמינו שמצוות היהדות היא לרצוח ילדים נוצרים ולהשתמש בדמם לפולחנים דתיים (הכנת מצות, בעיקר).

כאמור, שנאת ישראל המסורתית התקיימה כבר בתקופות קדומות, בעת העתיקה ובימי הביניים, וזאת מכמה סיבות:

שנאת השונה והנבדל: היהודים היו מיעוט נבדל בדתו ובמנהגיו, בהופעתו החיצונית, באופיו ובנטיות נפשו. נרי סבניה גבריאל נוטה לייחס חלק רב מהאנטישמיות למזג היהודי הים תיכוני, שמתארח אצל עמים צפוניים קרים, נוקשים ושקולים. לדבריה, בארצות עמים ים תיכוניות כמו איטליה,ספרד ויוון, גילויי האנטשימיות היו מעטים.
שנאה דתית על רקע רצח ישו: בשל הרצח, היהודים חייבים לשאת בעונש - העונש הוא חיים בהשפלה.
שנאה על רקע קנאה כלכלית: חלק מהיהודים הצליחו מבחינה כלכלית, והדרך היחידה להתייחס לזה הייתה הדימוי של היהודי שהתעשר הודות לכך שהלווה בריבית ו"מצץ את דמם" של החלשים הנזקקים להלוואות. בגרמניה הנאצית למשל הופיעו כתבי פלסתר שמאשימים את היהודים בלקיחת כל הקדוש לגרמנים.
שנאה בשל מנגנוני הגנה מודחקים. פרויד מנה כמה מניעים לא מודעים ביסוד שנאת היהודים, אחד מהם היה השלכת שנאת הנוצרי לדתו שלו על היהודי, בדומה לתפיסה שהנוצרי שונא את המוסר היהודי המוטמע בנצרות, שגרם לדכא את "החיה" שבו ואת יצריו הטבעיים.
גורם החולשה: החלש והפגיע מגרה את יצר החזק להתעמר בו.

לשנאה היו כמה מקורות תומכים:

סטריאוטיפים (אב-טיפוס) - דימוי שלילי, שטופח על ידי הכנסייה הנוצרית: יש להשפיל את היהודי השטן, הבזוי, הרע והמסוכן, כל עוד הוא אינו מוכן להתנצר.
דעות קדומות: הנטייה לייחס תכונות לאדם, בעיקר בגלל השתייכותו לקבוצה כלשהי. שימוש בדעות קדומות - שימוש בהכללה המעוותת את המציאות. דעות קדומות נלמדות, באמצעות חינוך או באמצעי תקשורת כגון ספרים, עיתונים וסרטוני תעמולה. הן עוברות מדור לדור, נשמרות וקשה לשנותן.
עלילות דם: הדעות הקדומות מעוררות עלילות דם, על רקע דתי: שונאי ישראל טענו כי היהודים משתמשים בדם ילדים נוצרים, הנרצחים על ידם, לצורכי פולחן - אפיית מצות. היהודים הואשמו גם בהרעלת בארות והפצת מגפות.

האנטישמיות באירופה במשך מאות שנים הייתה אכזרית, והתבטאה בהפליה, השפלות (חיוב בנשיאת טלאי וכו'), כליאה בגטאות, נידוי חברתי ופוגרומים (פרעות), בהם היהודים היו מוכים, נשדדים ונרצחים בהמוניהם.במדינות ערב היו מקרים של אפליה, אולם הם היו נפוצים פחות. לרוב, היהודים הגיבו בפחד לפרעות, לא ניסו להתנגד ולא השיבו מלחמה. לעתים השתדלו אצל השליט, שיסיר את רוע הגזירה או שיגונן עליהם, או חיברו תפילה כמו "אב הרחמים" שנתקנה לאחר מסע הצלב הראשון.

[עריכה] אנטישמיות מודרנית

ערך מורחב – אנטישמיות מודרנית

האנטישמיות המודרנית החלה במאה ה–19 והיא מכוונת בעיקרה נגד היהודים ולא נגד היהדות. במילים אחרות, השנאה לדת הפכה לשנאה כלפי העם. האנטישמיות המודרנית נעוצה בקנאה שרחשו הגויים ליהודים המצליחים: בעקבות האמנציפציה, השתלבו היהודים בחברה הנוצרית והוכיחו את יכולתם להגיע להישגים כלכליים, הקנאה הפכה עד מהרה לרוגז ושנאה.

בשל תהליך החילון שעברה אירופה בתקופה זו, הטיעון הדתי נגד היהודים בדבר רצח ישו וכיו"ב איבד מתוקפו. באידאולוגיה האנטישמית החדשה מונחים חדשים תפסו את מקומה של הדת היהודית: "גזע יהודי" ו"דם יהודי". אם בעבר ה"בעיה" היהודית הייתה נעוצה בעיקר בדתם, הרי שמכאן והלאה הבעיה היא ביהודים עצמם, במוצאם ובדמם. האנטישמים החדשים החלו לדבר על "גזע יהודי", שהוא נפרד מ"הגזע הלבן". האנטישמיות החדשה, אפוא, היא קיצונית בהרבה מהאנטישמיות המסורתית: בעבר, הפתרון לבעיה היהודית היה התנצרות. יהודי שהתנצר נחשב לנוצרי לכל דבר. כעת, גם יהודי שהתנצר עדיין נחשב ליהודי, כיוון שהבעיה נעוצה בדמו, והרי דם אי אפשר להחליף. הפתרון לבעיה היהודית עפ"י האנטישמיות המודרנית, אפוא, הוא השמדה.

אבות האנטישמיות המודרנית הם ד"ר קארל לואגר ראש עיריית וינה בשנים האחרונות של המאה ה-19, הרוזן ג'וזף ארתור דה גובינו, ויוסטון סטיוארט צ'מברליין. גובינו, בספרו "מסה על אי השוויון בין הגזעים האנושיים" שפורסמה בפריז בין 1853 ל-1855, העלה את הרעיון שהמפתח להיסטוריה האנושית הוא הגזע, וכמובן, הגזע "הלבן", שגובינו משתייך אליו, הוא העליון, בעוד שגזעים אחרים הם נחותים. צ'מברליין, מקרה מוזר של אנגלי שאימץ את השפה והתרבות הגרמנית, לקח רעיון זה וצירף אליו את שנאת היהודים ההשמדתית, שנוסחה בספריו לראשונה במובנה הגזעי. בספרו "יסודות המאה התשע עשרה" פירט צ'מברליין את התאוריה לפיה היהודים והגרמנים הם הגזעים היחידים שנותרו בטהרתם. אך בעוד הגרמני הוא תמצית מזוקקת של כל הטוב שבעולם, הרי שאת כל תחלואי העולם ניתן לייחס ליהודי. רעיונות אלו נפלו על קרקע פוריה בגרמניה של המאה ה-19 ואומצו על ידי אישים כמו הקייזר וילהלם השני וריכרד וגנר, שהיה חותנו. לואגר היה בין הראשונים שהשתמשו במצע האנטישמי כדבק מאחד להסתת ההמונים, בנוסח שיהיה מוכר מדי בהיסטוריה שמאז ועד עתה.

בהקשר זה יש להזכיר גם את הפרוטוקולים של זקני ציון. מסמך זה, שזוייף כנראה על ידי האוכראנה, המשטרה החשאית של הצאר, (על בסיס מאמר סאטירי, שהוצא מהקשרו, ושנועד לתקוף את משטרו של נפוליון השלישי בצרפת), זכה לתפוצה של ממש באירופה של סוף המאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20. במסמך, המתעד פגישה כביכול של "זקני ציון" בבית הקברות היהודי בפראג, מתואר קשר יהודי להשתלט על העולם. על אף שזיוף המסמך בולט לעין, והקשר המתואר בו מופרך מעיקרו, הפך הספר לאבן הבסיס של האידאולוגיה האנטישמית ברחבי העולם. ברור כי מעולם לא התקיימו הפגישות המתוארות ב"פרוטקולים" ואף לא היה קיים ארגון בשם "זקני ציון" מעולם.

ממשיכי דרכם האידאולוגיים של לואגר וצ'מברליין הם ה"אידאולוגים" של המפלגה הנאצית. אדולף היטלר, ומורי דרכו האידאולוגיים אלפרד רוזנברג ויוליוס שטרייכר. התערובת שיצקו לואגר וצ'מברליין (כל אחד במקומו ובדרכו) של שנאה גזעית ביולוגית, (בניגוד לשנאה הדתית שקדמה לה), והתייחסות מודרנית לכוחו של ההמון וכוחה של התעמולה, הפכה למוטיב האידאולוגי העיקרי במפלגה הנאצית. הדבר הופך את הנאציזם לתופעה ייחודית לעומת הפאשיזם האיטלקי (שאימץ את האנטישמיות רק בשלב מאוחר בהתפתחותו), או לעומת הקומוניזם הרוסי, שהיה לעיתים אנטישמי בפועל, אך מעולם לא כאידאולוגיה מוצהרת. היטלר קיבץ את כל עקרונות האנטישמיות המודרנית יחדיו, גיבש אותם לתורה מסודרת, הקצין אותם והעלה אותם על הכתב בספרו מיין קמפף ("מלחמתי"), אשר היווה את הבסיס למצע הרשמי של המפלגה הנאצית ולמעשה, היווה לכאורה הצדקה למעשי הנאצים בשנות מלחמת העולם השנייה.

[עריכה] עליית הנאציזם והשואה

שער העיתון דר שטירמר ב-1943: השטן

המשבר בגרמניה שלאחר מלחמת העולם הראשונה יצר תנאים נוחים לפריחתו של השקר האנטישמי. נטען כי היהודי הוא הקומוניסט, האינטרנציונליסט, החותר להשתלטות על המדינה, להשלטת מיעוט יהודי נבחר ולרצח המונים באופן שבו ביצעו זאת היהודים ברוסיה הסובייטית (ולראיה, מנהיגי השמאל היהודים רוזה לוכסמבורג וקורט אייזנר למשל). בעת ובעונה אחת, נטען גם כי היהודי הוא איל הממון, הקפיטליסט, השולט בשווקים ומסכסך את האומות זו בזו, על מנת ליצור רווחים אישיים.

ההמונים, שסבלו מתוצאות ההפסד במלחמה, ובראשן האינפלציה של שנות ה-20 המוקדמות והמשבר הכלכלי שלאחר נפילת בורסות העולם ב-1929, היו נוחים לקבל את השקר הזה, שלווה באגדת "הסכין בגב", לפיה רק היהודים מנעו מגרמניה את הנצחון במלחמה. גם ללא סיוע התעמולה הנאצית, גאתה האנטישמיות, ואף הביאה לרציחת שר החוץ הגרמני ולטר רתנאו, על ידי אנטישמי. על אף שלא הייתה באותה התקופה מדינה באירופה שהייתה נקיה מן האנטישמיות ומן ההסתה האנטישמית, הייתה גרמניה בית גידול פורה במיוחד לרעיונות אלו, שהובילו ישירות אל השואה.

בשואה, לא רק שהיהודים הושמדו באופן שיטתי ומתוכנן על ידי המשטר הנאצי, אלא גם נרצחו בשלל פוגרומים על ידי המקומיים במזרח אירופה שראו בכיבוש הנאצי הזדמנות פז להיפטר מהיהודים. שנאת היהודים הייתה נפוצה גם בקרב גורמים אנטי-נאצים כמו המחתרת הפולנית הלאומנית. הליטאים והאוקראינים התפרסמו לגנאי באנטישמיות שלהם בתקופה זו. מנגד, גם במדינות בעלות הברית לא ניכרה תכונה להציל את היהודים מהתופת, ומדינות רבות בעולם סירבו לקבל פליטים יהודיים שברחו מגרמניה הנאצית.

יוצאי דופן היו חסידי אומות העולם ומדינת דנמרק שארגנה מבצע מילוט רחב היקף ליהודיה מפני הכובש הנאצי.

[עריכה] אנטישמיות אחרי השואה

בשנים שלאחר השואה, הניצולים היהודים המשיכו לסבול מהתנכלויות של האוכלוסייה המקומית, ורכושם נגנב ונשדד על ידי המקומיים. המקרה הבולט ביותר לכך היה פוגרום קיילצה.

הכחשת השואה היא אחת הצורות הבולטות שלבשה האנטישמיות לאחר השואה. על אף שחלק ממכחישי השואה טוענים שאינם שונאי יהודים, ומנסים להצדיק את מעשיהם באמתלה של מחקר היסטורי חסר פניות, הקירבה הרעיונית לנאציזם אינה משאירה מקום לספק כי מדובר בגלגול נוסף של שנאת היהודים הישנה. הרעיון, שהיהודים הצליחו ליצור "שקר" (לדברי מכחישי השואה) כה גדול ממדים כמו השואה בה נהרגו שישה מיליון יהודים ולעשות לו יחסי ציבור כה טובים עד שהוא נחשב אמת באופן אוניברסלי, מתבסס אף הוא על המוטיב האנטישמי הישן של שליטת היהודים בעולם, ובמיוחד באמצעי התקשורת. במדינות רבות בעולם, ואף בישראל, אסורה הכחשת השואה על פי חוק.

ראו גם: נאו-נאציזם

[עריכה] האנטישמיות החדשה

קריקטורה אנטי-ישראלית:
קריקטורה שעיצב קרלוס לטוף. התמונה, שפורסמה באחד מאתרי "אינדימדיה", מתארת חייל דתי כלהוט "להרוג ילדים פלסטינים בשביל הכיף בשם האלוהים".

מונח שנוי במחלוקת אשר מבקש לקשר בין ביקורת על מדינת ישראל לשנאת יהודים קרי אנטישמיות. מצדדי המונח גורסים כי מדינת ישראל היא מייצגת את כלל היהודים ולכן ביקורת עליה מהווה סוג של אנטישמיות. כאמור אם בעבר אנטישמיות התבטאה בסממנים דתיים כיום היא מתבטאת בסממנים פוליטים. בניגוד לכך המתנגדים למונח טוענים כי ביקורת על ישראל, ואפילו אנטי ישראליות ואנטי ציונות אינם מהווים אנטישמיות כי אינם כוללים שנאת יהודים אלא ביקורת פוליטית על מעשים של גופים פוליטים.

התפרצות אינתיפאדת אל אקצה עוררה פעילות מאסיבית שביקשה למחות על מצב הפלסטינים לנוכח הסכסוך הישראלי-פלסטיני. כחלק ממחאה זו מספר תקריות התרחשו שכללו תקיפה פיזית של יהודים, והשחתת בתי כנסת ובתי קברות יהודיים.

[עריכה] אנטישמיות פלסטינית

אנטישמיות בהקשר של הסכסוך הישראלי-פלסטיני נפוצה לא רק באירופה, אלא גם בקרב הפלסטינים עצמם. במשך שנים הופעלה בשטחים הסתה אנטישמית מסיבית בבתי הספר ובאמצעי התקשורת הפלסטיניים, אשר עודדו לא רק שנאת ישראל אלא שנאת יהודים באשר הם. זו האחרונה נפוצה בעיקר בקרב החוגים האיסאלמיים-הדתיים בשטחים, כגון חמאס והג'יהאד האסלאמי הפלסטיני, אשר מציגים את היהודים ככופרים, כאויביו של האל, אשר יש להשמיד במלחמת קודש (מצוות הג'יהאד) ואף מצווה וכבוד גדול למות במלחמה זו (ראו שאהיד).

[עריכה] ראו גם

[עריכה] אנטישמיות ברחבי העולם

[עריכה] גילויי אנטישמיות במהלך ההיסטוריה

[עריכה] ביטויים נוספים של שנאת האחר

[עריכה] לקריאה נוספת

ניצה דרורי-פרמן (עורכת), אלפיים - כתב עת רב תחומי לעיון הגות וספרות, גיליון 28. (מכיל מסה מאת א"ב יהושע על שורשיה של שנאת היהודים, ו-13 מאמרי תגובה).

[עריכה] קישורים חיצוניים

למה דווקא היהודים - (סמינר און-ליין המסביר לעומק את השנאה העתיקה והשורשית ביותר בעולם, ומאיר באור חדש את הדרך בה אנו תופסים את עצמנו, את עמנו ואת ההיסטוריה שלנו)
הפורום לתיאום המאבק באנטישמיות
אנטישמיות במהלך הדורות, אוסף גדול של מאמרים באתר "דעת"
האנטישמיות החדשה באתר הספרייה הווירטואלית של מט"ח
אתר העוסק באנטישמיות הרוסית במדינת ישראל
דגנית אמתלאי סויסה, אנטישמיות לשמה
מאמר בוויקיפדיה באנגלית על האנטישמיות החדשה
דו"ח הממשל האמריקני על האנטישמיות הגלובלית בשנים 2003-2004
הרשות הפלסטינית מפיצה את "הפרוטוקולים של זקני ציון": הידיעה, האתר.
אל תפחד עבדי יעקב, מאת יובל ברנדשטטר, מאמר, Nfc חדשות
אשר גינצברג ("אחד העם"), חצי נחמה, עלילת הדם ומשמעותה להערכתנו את תופעת האנטישמיות בכללה, אתר פרויקט בן יהודה
האנטישמיות החדשה על פי פרופ' אירווין קוטלר, ד"ר רבקה שפק ליסק, לאתר "אומדיה"

מקור: http://he.wikipedia.org../../../%D7%90/%D7%A0/%D7%98/%D7%90%D7%A0%D7%98%D7%99%D7%A9%D7%9E%D7%99%D7%95%D7%AA.html

קטגוריות: אנטישמיות | היסטוריה | תולדות עם ישראל | שנאה