ביהביוריזם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

הביהביוריזם (מגיע מהמילה behavior שפירושה התנהגות) היא תיאורית למידה מרכזית בפסיכולוגיה, הקוראת להתמקדות בחקר ההתנהגות הגלויה של האורגניזם, ובדרך לעצבה. לפי הביהביוריזם: המודע אינו מושג מוגדר ואינו בר-שימוש.

חוקרי הגישה הביהביוריסטית עסקו בחקר התנהגות בעלי חיים, ולא היססו להקיש מהתנהגותם להתנהגות בני אדם, תוך התעלמות מכוונת מכל למידה שאינה מתבטאת במעשים.

באמצע המאה ה-20 היה הביהביוריזם הזרם המשפיע ביותר בפסיכולוגיה, אולם מאז ירד כוחו. גישות רבות בפסיכולוגיה מתנגדות לגישה ההתנהגותית: הגישה הקוגניטיבית (קוהלר, טולמן) הגישה החברתית (בנדורה) ועוד.

[עריכה] רקע היסטורי

ג'ון ב. ווטסון (1878-1958) היה האיש שביסס את מעמד הביהביוריזם בעולם. הוא פרסם מאמר ראשון בנושא, בשם: psychology as the behaviorist views it בשנת 1913. פרדריק סקינר גם הוא דמות חשובה בהתהוות התאוריה הביהביוריסטית.

הביהביוריזם התפתח במידה רבה כריאקציה לגישות הפרוידיאניות, שהדגישו תהליכים תת הכרתיים ונראו כספקולציות פילוסופיות שכמעט לא ניתן היה להעמידן במבחן אמפירי, ולפיכך מדעיותן הייתה מוטלת בספק.

הביהביוריסטים שאפו להפוך את הפסיכולוגיה למדע מדויק, אשר ניתן לבחון אותו במעבדה, לכמת אותו במדדים מדויקים, ולתאר באמצעותו בצורה ישירה את פניו הגלויים של האורגניזם, קרי: ההתנהגות ולמידתה.

כוחו של הביהביוריזם ירד כשפותחו כלים תיאורטיים חדשים, שאפשרו ניבוי אמפירי ברמה גבוהה, גם כאשר נעשה שימוש במונחים קוגנטיביים כגון: זיכרון, תפיסה, הסקה ועוד. תובנות נוירולוגיות ואבולוציוניות הקהו גם הן את חודה של גישה זו, אחר שהתברר שתהליכי למידת ההתנהגות אינם זהים בכל בעלי החיים, ויש בעלי חיים שלעולם לא יהיו מסוגלים לצורות מסוימות של למידה.

דבריו של ג'ון ווטסון: "תנו לי ילד בעולם, ואוכל לעשות ממנו כל שארצה" הוכחו כלא נכונים בעליל. המחקרים, בייחוד מחקרי תאומים, הוכיחו שתפקידן של התניות סביבתיות קטן מתפקידם של הגנים בעיצוב ההתנהגות. ממצא דומה העלה נועם חומסקי באשר לתהליכי רכישת שפה.

[עריכה] מושג ההתניה

התניה הוא מושג המתיחס לתהליך ההופך דברים למותנים זה בזה.

התניה יכולה להיות קלאסית או אופראנטית.

ההתניה הקלאסית - בבסיס ההתניה הקלאסית עומדת ההסתמכות על כך שכל גירוי גורר תגובה. תחילת מחקרה בניסויים המפורסמים שערך פבלוב בכלבים. ההתניה הקלאסית מלמדת את בעל החיים לקשר בין גירוי פיזיולוגית טבעית שלו (למשל, אומצה) לבין גירוי שאינו הגירוי הפיזיולוגי הטבעי (למשל, צלצול פעמון): על גירוי טבעי (כמו האומצה) מגיב הכלב תגובה רפלקסיבית (ריור). אם נשמיע לכלב צלצול פעמון כל פעם לפני שנגיש לו את הבשר, נגרום לכלב לרייר עוד קודם שיראה את הבשר. זוהי תגובה לא טבעית הנוצרת כתוצאה מהתניה קלאסית.

ההתניה האופראנטית - מסתמכת על כך שהאורגניזם נוקט כל פעולה במטרה להשיג רווח או למנוע הפסד. תורנדייק ערך את נסויי ההתניה האופראנטית על חולדות. על ידי שימוש בשיטת למידה זו, הצליח להביא לכך שחולדות שנסגרו בתוך תיבת זכוכית, ידעו שעליהן ללחוץ על דושא מכוסה, כדי להשיג מזון, למשל.

על פי ההתניה האופראנטית, ישנם מספר סוגי חיזוקים, כל אחד מהם ידחוף את האורגניזם ללמידה. חיזוק חיובי - הצמדת מתן פרס לעשיית פעולה מסוימת בידי האורגניזם. חיזוק שלילי - הרחקת גירוי לא נעים, הקיים עד לביצוע הפעולה. ענישה - הצמדת גירוי לא נעים לפעולה, וענישה שלילית - הרחקת פרס, המתרחשת בצמידות לעשיית פעולה בידי האורגניזם.

החיזוקים צפויים לעודד חזרה על ההתנהגות- מה לעשות. הענישה - צפויה להפחית סבירות הופעת ההתנהגות.

להתניות שימושים נרחבים במגוון תחומים: חינוך, טיפול פסיכולוגי ואף אילוף חיות. שימוש נרחב בהן ליצירת התנהגות מתוכננת, הוא, אף על פי כן, שנוי במחלוקת.

[עריכה] הביהביוריזם בטיפול הפסיכולוגי

בעוד מעמדה של הגישה ההתנהגותית כתאוריית אישיות הדלדל מאוד במרוצת השנים, הרי שבתור שיטת טיפול ברבות מההפרעות הפסיכולוגיות היא נחלה הישגים גדולים. במיוחד מוצלח השימוש בביהביוריזם בטיפול בהפרעות חרדה.