מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

תחביר הוא מערכת הכללים האבסטרקטים של שפה, שקובעים איזה רצף מילים מהווה משפט תקין. לתחביר יש קשרים הדוקים עם סמנטיקה, מכיוון שמשמעות המשפט תלויה במבנה התחבירי.

לדוגמה: המשפט "זרובבל אכל את התפוח" שונה שוני משמעותי מהמשפט "התפוח אכל את זרובבל". מיקום המילה "זרובבל" במשפט זה הופכת אותו לנושא המשפט; מכיוון שהפועל "אכל" הוא כזה שבו הנושא הוא מבצע הפעולה, נובע שבמשפט זה "זרובבל" מתפרש כמבצע הפעולה. (יש לשים לב, עם זאת, שלא בכל משפט הנושא הוא מבצע הפעולה; במשפט כמו "התפוח נאכל", הנושא הוא התפוח, שאינו מבצע הפעולה).

דוגמה נוספת: המשפט "זרובבל נסע לבלהה מקריית ארבע" הוא משפט דו-משמעי תחבירית. אפשר להבין אותו בשתי דרכים:

1. זרובבל נסע מקריית ארבע לבלהה
2. לבלהה שנמצאת בקריית ארבע נסע זרובבל

שתי משמעויות המשפט נובעות מהתחביר, או, אם להיות מדויקים יותר, מהעובדה כי צירוף היחס, "מקריית ארבע", יכול להחשב כמתאר הן את זרובבל והן את בלהה.

משפטים דו-משמעיים מסוג זה מצביעים על העובדה כי כללים תחביריים הם כללים הררכיים, ולא מספיק לבחון את סדר המילים. במובן הראשון של המשפט צירוף היחס "מקריית ארבע" היה כבול לצירוף הפועל "נסע...". במובן השני של המשפט אותו צירוף יחס היה כבול לצירוף שם העצם "בלהה". טענה זו, וטענות אחרות, הובילו את נועם חומסקי לתקוף ניסיונות, שרווחו עד שנות החמישים, לתאר תחביר באופן לינארי ולא היררכי. התאוריה התחבירית שהציע חומסקי, הידועה בשם בלשנות גנרטיבית, שואפת לתאר באופן מדויק ושיטתי את המבנה ההיררכי ואת המגבלות האוניברסליות המגדירות מהו משפט אפשרי בשפה טבעית.

בעוד שהתחביר מהווה את הבסיס שממנו נגזרת הסמנטיקה של המשפט כולו, הסמנטיקה הלכסיקלית (כלומר, משמעותן של מילים בודדות) משפיעה על התחביר.

לדוגמה: המשפט "זרובבל הפיל" ("הפיל" מהשורש נ.פ.ל.) אינו תקני בעברית. הסיבה היא שהמילה "הפיל" דורשת מושא. כדי שהמשפט יהא שלם עלינו לדעת את מי (או את מה) הפיל זרובבל.

ערכו של הניתוח התחבירי אינו רק תאורטי אלא גם מעשי. בתחום הבלשנות החישובית, ניתוח מבנה המשפט הוא תנאי הכרחי לביצוע משימות דוגמת בדיקת דקדוק (במעבדי תמלילים), תרגום ממוחשב, אחזור מידע אוטומטי מטקסט בשפה טבעית, ממשק משתמש בשפה טבעית ועוד. בתחום הפסיכו-בלשנות אפשר להיעזר בידע תחבירי לאבחון ולטיפול בבעיות הקשורות בשפה, כמו דיסלקציה ופגיעות מוחיות מסוימות.

ראו גם: על סדר המילים הטבעי במשפט העברי

[עריכה] תקציר התחביר העברי

[עריכה] המשפט הפשוט וחלקיו

המשפט הפשוט מוגדר כמשפט שיש בו רק נשוא אחד. כל שאר סוגי המשפטים הם צירופים של משפטים פשוטים אחדים.

[עריכה] נושא

הנושא הוא החלק המרכזי במשפט, בין אם מדובר במשפט שמני ובין אם מדובר במשפט פועלי. אין משפט ללא נושא. הנושא הוא הדבר המרכזי שעליו המשפט מדבר. דוגמה: במשפט הקודם המילה "הנושא" היא נושא המשפט.

[עריכה] נושא סתמי

סוג מיוחד של נושא הוא הנושא הסתמי. נושא סתמי הוא נושא שאינו מוגדר, כאשר איננו יודעים בדיוק מהו נושא המשפט. בדרך כלל הנושא הסתמי בא ביחד עם הנשוא, בפועל בגוף שלישי רבים, במשפטים מהסוג: "אומרים, ש..." או "הודיעו, ש..." ניתן לומר שהנושא הסתמי מקביל לשם הגוף הגרמני man.

[עריכה] נשוא

הנשוא הוא החלק השני במרכזיותו במשפט. מבחינים בין נשוא פועלי (שהוא פועל) לבין נשוא שמני (שהוא שם עצם, שם תואר, או צירוף מהסוג מילת יחס+שם עצם). בכל המקרים, הנשוא מדבר על הנושא, ומתאר משהו שקשור אליו. במשפטים פועליים הפועל הוא הנשוא. במשפטים שמניים הנשוא הוא מה שהמשפט מחדש לנו, ואם לא ניתן לעשות הבחנה, אז הנשוא הוא שם העצם המרכזי השני בסדר (הראשון יהיה הנושא). לדוגמה: במשפט "הטיגריס האסייתי הוא בעל חיים טרופי מסוכן ביותר" המילים המרכזיות הן "הטיגריס" ו"בעל חיים". מכיוון שהמילה "בעל חיים" באה אחרי המילה "הטיגריס", היא תהיה הנשוא (אם כי במקרה הזה היא הנשוא גם משום שהיא אינה מיודעת, ו"הטיגריס" היא מילה מיודעת).

[עריכה] נשוא מורחב

סוג מסוים של נשוא הוא הנשוא המורחב. ישנם שלושה סוגים של נשואים מורחבים:

• צירוף מהסוג פועל+שם פועל, כמו: "רצה ללכת".
• ניב או ביטוי.
• צירוף קבוע של שני פעלים, כמו: "הלך והחריף".

שים לב: לא כל צירוף של פועל+שם פועל הוא נשוא מורחב. כך, הצירוף "אסור לעשן" הוא משפט בפני עצמו ומנותח כך: "אסור" - נשוא, "לעשן" - נושא, וזאת משום שיש להפכו קודם ל"העישון אסור".

[עריכה] אוגד

האוגד מופיע אך ורק במשפטים שמניים (קרי, במשפטים שאין בהם פועל). האוגד הוא לרוב: הטיה של השורש הי"י - היה, היו; שם גוף - הם, הן; וכן פועל שמציין מעבר - נהיה, נהפך. המילה "אין" משמשת כאוגד כשהיא משמשת כשוללת שם-תואר ולא כשוללת קיום. "אין" ששוללת קיום, כמו במשפט "אין לי כלב" היא נשוא, וכך גם המילה "יש".

[עריכה] מושא

המושא הוא השלמה מוצרכת לנשוא הפועלי. הדוגמה הטריוויאלית ביותר למושא היא המשפט "יוסי אכל תפוח". אם נשמיט את המילה "תפוח", ייווצר אצלנו הרושם כאליו המשפט חסר דבר-מה. אנחנו נרצה לדעת את מה בדיוק יוסי אכל. לכן, המילה "תפוח" היא מושא. גם דוגמה זו אינה מדוייקת, משום שבמקרים מסוימים (במיוחד אם המשפט הוא חלק מקטע ארוך יותר), המשפט "יוסי אכל" יכול להוות משפט שלם - אם הוא מתאר את תהליך האכילה כשלעצמו, לדוגמה.

לפועל יכולים להיות מושא אחד או יותר. אם יש מספר מילים, הממלאות תפקיד של מושא, וניתן להחליפן האחת בשנייה, מדובר במושא כולל.

[עריכה] תיאור

התיאור הוא השלמה של הנשוא הפועלי, שאינה מוצרכת. מבחינים בין תשעה סוגי תיאורים:

• תיאור זמן; דוגמה - אכלנו במסעדה אתמול.
• תיאור מקום; דוגמה - אכלנו במסעדה אתמול.
• תיאור מידה (כמות); דוגמה - איש זה תרם רבות למפעל ההתיישבות.
• תיאור סיבה; דוגמה - החלונות נשברו מפאת הסערה.
• תיאור תכלית; דוגמה - הלכתי למשרד כדי לתרום.

• תיאור תנאי; דוגמה - בלי קמח לא תהיה עוגה.
• תיאור ויתור - מתאר תנאי שהתגברו עליו; דוגמה - למרות איומי ההסתדרות בשביתה, התוכנית הכלכלית יצאה לפועל.
• תיאור מצב - תיאור שמתאר את מצב של דבר, אשר ניתן להוסיף לפניו את המילה "כש"+שם גוף מתאים; דוגמה - חזרנו מהטיול עייפים.
• תיאור אופן - מתאר אופן ביצוע של משהו. זהו התיאור הכללי ביותר. - אכלנו במהירות את הדג.

[עריכה] לוואי

כל תוספת לא-מוצרכת לשם עצם היא לוואי. מבחינים בין סוגי לוואים שונים, כגון לוואי מידה, לוואי תואר, וכו'. שרשרת הלוואים המצטרפים אחד לשני יכולה להיות ארוכה ביותר. לוואי גם משמש לתיאור שם העצם אליו הוא מתקשר בכל בנייני הלשון.

[עריכה] זוטות

בנוסף לכל אלה, במשפט ישנם עוד מספר חלקים זוטרים.

• התמורה - שם, שבא במשפט לצד שם אחר והיכול להחליפו. התמורה מובדלת משאר המשפט בשני פסיקים. דוגמה: "ראש ממשלת ישראל, אהוד אולמרט, שב אתמול מביקור בארצות הברית". במשפט זה "אוהד אולמרט" הוא תמורה ל"ראש ממשלת ישראל", כיוון ששניהם מציינים את אותו הדבר.
• מילת קריאה - כשמה כן היא. דוגמה למילת קריאה: "הידד!"
• פנייה - פנייה לאדם בתוך משפט. הפנייה מופרדת משאר המשפט בפסיקים.
• הסגר - הערה קטנה במשפט, המופרדת בשני פסיקים. דוגמאות להסגרים: לדעתי, כמובן, כנראה, וכו'.

[עריכה] הרחבות של המשפט הפשוט

[עריכה] המשפט הכולל

המשפט הכולל הוא משפט פשוט שיש בו חלקים כוללים. חלק כולל הוא מרכיב במשפט הפשוט, אשר במקום שיהיה מוצב בו איבר אחד, מוצבים בו מספר איברים בקשר של הוספה, ניגוד או שניהם.

דוגמה למשפט עם נושא כולל: "לא דני ויוסי, אלא גדי שבר את הצלחת." כאן "לא דני ויוסי, אלא גדי" הוא הנושא הכולל, כאשר איברי הנושא הכולל מחוברים הן בקשר של הוספה והן בקשר של ניגוד.

דוגמה למשפט עם נשוא כולל: "דן אכל ושתה."
שים לב: אסור לבלבל בין נשוא כולל לבין נשוא מורחב!

דוגמה למשפט עם נשוא כולל: "האוטו שלנו גדול וירוק." "גדול וירוק" הוא במקרה זה נשוא (שמני) כולל, כיוון ששני שמות התואר הללו ניצבים באותה "עמדה" - שניהם מתארים את הנושא (האוטו שלנו).

דוגמה למשפט עם מושא כולל: "ביקרתי אצל דודתי וסבתי."
שימו לב: המשפט "נסעתי מתל אביב לחיפה" הוא לא משפט עם מושא כולל, משום ש"תל אביב" ו"חיפה" תופסים עמדות שונות במשפט. "תל אביב" מציין את נקודת ההתחלה, ו"חיפה" - את נקודת הסוף. על-מנת שבמשפט עם פועל שדורש שני מושאים יהיה מושא כולל, אנו צריכים להכניס שני מושאים באותו התפקיד. אם ניקח את הפועל נסע, המשפט "נסעתי לצפת ולטבריה" ייחשב משפט כולל, משום שהן צפת והן טבריה מציינים את מטרת הנסיעה.

דוגמה למשפט עם תיאור כולל: "מדפנה וחניתה אל המגדל הביטה". במקרה זה מדובר בתיאור מקום כולל.

[עריכה] משפט ייחוד

משפט ייחוד הוא משפט פשוט, שאחד מחלקיו מופרד משאר המשפט ונקרא "חלק הייחוד", וגוף המשפט מתייחס אליו באמצעות מילת יחס מוטית, כינוי מושא או כינוי קניין, הנקראים "כינוי מוסב".

דוגמה למשפט שחלק הייחוד שלו הוא המושא: "הגורם - בו יש להילחם."

דוגמה למשפט שחלק הייחוד שלו הוא לוואי: "החכם - עיניו בראשו"

דוגמה למשפט שחלק הייחוד שלו הוא תיאור: "ירושלים - הרים סביב לה."
הסבר. המשפט המקורי היה: "[יש] הרים סביב לירושלים." "סביב לירושלים" הוא במקרה זה תיאור מקום.

[עריכה] משפט חסר

ככלל, לכל משפט יש נושא ונשוא. בלעדי אחד מהם, אין לנו משפט. אך לעתים יש מצב, במיוחד במשפט מחובר, שבהם באחד מהמשפטים המשניים חסר הנושא או הנשוא, והמשפט בכל זאת שלם. זה קורה כאשר הנושא או הנשוא של המשפט החסר נרמז במשפט הקודם. דוגמה קלאסית למקרה כזה היא המשפט המחובר "דלת תיסוב על צירה, ועצל - על מיטתו". בצלע השנייה של המשפט חסר הנשוא, אך הוא ידוע לנו מהמשפט הקודם - בשתי הצלעות הנשוא הוא "תיסוב / ייסוב". בהתאם לכך יש לנתח את הצלע השנייה: "עצל" - נושא, "על מיטתו" - תיאור מקום.

[עריכה] המשפט המורכב

המשפט המורכב הוא משפט פשוט, שאחד מחלקיו (או יותר) מורחב לכדי משפט בפני עצמו, עם נשוא ונושא משלו. החלק המורחב נקרא "פסוקית" או "משפט תפל". שאר המשפט נקרא "החלק העיקרי" או "משפט עיקרי". הפסוקית מתחילה ברוב המקרים במילת שעבוד (מילת יחס+ש), ובסופה יבוא פסיק.

[עריכה] פסוקית נושא

דוגמה למשפט עם פסוקית נושא: "ידוע שהעישון מזיק לבריאות."
הסבר. נחליף את הפסוקית בשם עצם יחיד, שיכול להחליף את הפסוקית: "ידוע הדבר". משפט זה פשוט מאוד לניתוח: "ידוע" - נשוא, "הדבר" - נושא. מכאן שהפסוקית היא פסוקית נושא.

[עריכה] פסוקית נשוא

דוגמה למשפט עם פסוקית נשוא: "הנשיא הוא מי שעומד בראש המדינה."
הסבר. נעשה את הפעולה שתוארה קודם, ונקבל: "הנשיא הוא זקן". "הנשיא" - נושא, "הוא" - אוגד, "זקן" - נשוא. לכן מדובר בפסוקית נשוא.
שים לב: פסוקית נשוא תחליף רק נשוא שמני. לא תיתכן פסוקית נשוא פועלי.

[עריכה] פסוקית מושא

דוגמה למשפט עם פסוקית מושא: "הודיעו לנו שהתחילה שביתה."
הסבר. נחליף את הפסוקית במילה אחת: "הודיעו לנו הודעה." המילה הודעה ממלאת כאן תפקיד של מושא, לכן זוהי פסוקית מושא.

[עריכה] פסוקית תיאור

כמספר סוגי התיאורים כך מספר סוגי פסוקיות התיאור. לכן לא נביא דוגמאות, אך עבור כל פסוקית נביא את מילות השעבוד המראות על פתיחתה.

• פסוקית זמן - בזמן ש..., בעוד ש..., כאשר
• פסוקית מקום - במקום ש...
• פסוקית מידה - [אין]
• פסוקית סיבה - כי..., מפני ש..., מכיוון ש..., משום ש..., היות ש..., הואיל ו...
  

שימו לב: אין אומרים "בגלל ש"!

• פסוקית תכלית: כדי ש...
• פסוקית תנאי - אם..., לו..., אילו..., לולא..., בתנאי ש...
• פסוקית ויתור - אף על פי ש...
  

שימו לב: אין אומרים "למרות ש"!

• פסוקית מצב: כש...
• פסוקית אופן: כך ש...

[עריכה] פסוקית לוואי

דוגמה למשפט עם פסוקית לוואי: "הילד שיושב שם הוא אחי." הפסוקית היא פסוקית תוכן, כיוון שהיא מוסיפה מידע.
שים לב: פסוקית לוואי תוכן אינה מסתיימת בפסיק.

חשוב לזכור: ישנם שני סוגים של פסוקיות לוואי: פסוקית לוואי תוכן ופסוקית לוואי זיקה. פסוקית לוואי תוכן מספרת לנו מידע הכרחי ולכן אינה מופרדת בפסיקים. פסוקית לוואי זיקה מספרת לנו מידע נוסף לא הכרחי ולכן מופרדת בפסיקים - יש פסיק גם בתחילתה וגם בסופה.

[עריכה] המשפט המחובר

המשפט המחובר הוא משפט, שמורכב ממספר משפטים שחוברו יחדיו. כל חלקי המשפט המחובר הם עצמאיים ושווים אחד ביחס לשני (בעוד שבמשפט המורכב, הפסוקית משועבדת למשפט העיקרי). החיבור בין חלקיו של משפט מחובר יכול להיות חיבור של הוספה, ניגוד, או סיבה-ותוצאה.

[עריכה] ראו גם

• בלשנות
• בלשנות גנרטיבית
• דקדוק אוניברסלי
• סמנטיקה
• עברית