פסיכולוגיה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
פסיכולוגיה תחום במדעי החברה העוסק בחקר הנפש וההתנהגות. השם בא מיוונית ופירושו "פסיכו"(ψυχή)- נפש, "לוגוס"(λογία)- מדע. ההגדרה המקובלת היום לפסיכולוגיה - מדע החוקר התנהגות האדם (ובעלי חיים).
על העיסוק בפסיכולוגיה ורשימת פסיכולוגים בולטים ראו בערך פסיכולוג.
תוכן עניינים |
[עריכה] תחומי הפסיכולוגיה
באופן בסיסי מטרת הפסיכולוגיה היא לנסות ולהכניס חוקיות בהתנהגות האנושית. הפסיכולוגיה מבקשת לטעון שהתנהגות איננה מתרחשת באופן מקרי, אלא מתוך מערכת של חוקים. הבנת חוקים אלו, מאפשרת לנו לגזור גם ניבוי מסוים לגבי לעתיד. כל תחום בפסיכולוגיה עוסק בהיבטים אחרים של ההתנהגות, ומנסה להבין אותה מתוך מיקוד אחר. הפסיכולוגיה מחולקת למספר תת תחומים:
- פסיכולוגיה קלינית - עוסקת בניתוח ופתרון בעיות נפשיות והפרעות התנהגות.
- פסיכולוגיה רפואית - הפסיכולוגיה הרפואית עוסקת ברמה התיאורטית, הקלינית והמחקרית בסוגיית יחסי הגומלין בין גוף לנפש, ובאופן ספציפי יותר בקשרים שבין המשתנים הפיזיולוגיים לבין המשתנים הפסיכולוגיים והחברתיים, היכולים להשפיע על התפרצות תופעות ומחלות גופניות, דרכי ההתמודדות איתן ומניעתן.
- פסיכולוגיה חברתית - עוסקת ביחסי הגומלין שבין הפרט וסביבתו, תוך התמקדות בפרט, לעומת הסוציולוגיה אשר מתמקדת בסביבה החברתית.
- פסיכולוגיה חינוכית - עוסקת בחקר תהליכים חינוכיים מנקודת מבט של הפרט המתחנך או של הפרט במסגרת החינוכית תחום זה מתמקד גם במערכת יחסי הגומלין בין הפרט ובית הספר.
- פסיכולוגיה ארגונית ותעשייתית - עוסקת בדינמיקות ארגוניות הנובעות מהאינטרקציה בין החברים בארגון. חופפת במידה רבה עם פסיכולוגיה חברתית, אך מתמקדת ביישום, בין היתר עוסקת במוטיבציה, מנהיגות, עריכת בחינות מיון וקבלה לעבודה, ייעוץ למפעלים ויעול שיטת העבודה.
- פסיכולוגיה התפתחותית - מתמקדת במחקר השינויים ההתנהגותיים והנפשיים מילדות לבגרות. פסיכולוג התפתחותי מטפל בבעיות התנהגותיות, בעיות חברתיות ונפשיות אצל ילדים ובמקביל מלווה את הורי הילד במהלך הטיפול.
- פסיכולוגיה קוגניטיבית - עוסקת בחקר תהליכים מנטליים בסיסיים, ביניהם תודעה, תפיסה, חשיבה, קשב, זכרון אנושי, למידה וקבלת החלטות.
- פסיכולוגיה שיקומית - מתמחה בטיפול באנשים שנפגעו ממחלות או תאונות, עיבוד אבל וטראומות אחרות.
- נוירופסיכולוגיה - עוסקת בקשר בין תהליכים מנטליים שונים למבנה המוח ולהשפעות הכימיות על תפקודו, דבר הנעשה בעיקר על ידי בחינה מדעית של פגיעות ראש מסוגים שונים.
[עריכה] היסטוריה
תחילתה של הפסיכולוגיה כדיציפלינה רפואית בספרו של תומאס ויליס משנת 1672, De Anima Brutorum, שבו התייחס לפסיכולוגיה במונחים של פעולת המוח. תפישת המוח כאחראי להתנהגות, לא היה דבר טריוויאלי בעבר. התנהגות הייתה מיוחסת לאיברים אחרים, כגון: כליות ולב. עד לשלהי המאה ה-19 פסיכולוגיה נחשבה לענף של הפילוסופיה. פסיכולוגיה ניסויית, כפי שהוצגה על-ידי וילהלם וונדט (הראשון שטבע את המושג אינטרוספקציה, דיווח עצמי) מאוניברסיטת לייפציג בשנת 1879 לא כללה כל השלכה דתית. אותו וונדט היה הראשון שהקים מעבדה לחקר התנהגות, ובכך שינה את התפישה כלפי הפסיכולוגיה כתחום פילוסופי לתחום מדעי לכל דבר. בשנות התשעים של המאה ה-19 החל זיגמונד פרויד לעסוק בשיטת תרפיה החושפת מאוויים כמוסים, שנקראה פסיכואנליזה. מאז עוסקת הפסיכולוגיה בעיקר בהתנהגות (למשל במסגרת הביהביוריזם), בנפש (למשל בפסיכולוגיה קוגניטיבית) ובשילוב ביניהם.
[עריכה] ביהביוריזם
באמצע המאה ה-20 היה הביהביוריזם הזרם המשפיע ביותר בפסיכולוגיה, אולם מאז ירד כוחו. הפסיכולוגים הביהביוריסטיים החשובים ביותר היו ג'ון ב' ווטסון ואחריו פרדריק סקינר.
הביהביוריזם התפתח במידה רבה כריאקציה לגישות הפרוידיאניות, שהדגישו תהליכים תת הכרתיים ונראו כספקולציות פילוסופיות שכמעט לא ניתן היה להעמידן במבחן אמפירי, ולפיכך מדעיותן הייתה מוטלת בספק. הביהביוריסטים לעומת זאת שאפו להפוך את הפסיכולוגיה למדע מדויק, אשר ניתן לבחון אותו במעבדה, לכמת אותו במדדים מדויקים, ולתאר באמצעותו בצורה ישירה את פניו הגלויים של האורגניזם, קרי ההתנהגות ולמידתה. לדעתם, ההתנהגות מעוצבת על ידי תגמולים וחיקוי, והדרך המדעית היחידה לעסוק בפסיכולוגיה היא לחקור את השפעתם על פעולות האדם או בעל החיים.
אולם קוצר ידו של הביהביוריזם בהתייחסו לטיבה של החוויה האנושית עצמה - לרגשות, לתחושות ולמחשבות עוררו עליו ביקורת רבה. שפע מחקרים שהראו שניתן להשתמש בכימות ובמדידה גם כאשר מדברים על תחושות פסיכולוגיות מופשטות, תורתו של נועם חומסקי בבלשנות, וניסוייו של הארי הארלו, שהראו שקופים מבכרים בובה המחקה את הרוך האימהי על פני בובה המספקת מזון - כל אלו הנחיתו מכה ניצחת על התאוריות הביהביוריסטיות והביאו לעליייתה של הפסיכולוגיה הקוגניטיבית.
[עריכה] בלשנות
עבודתו של נועם חומסקי בבלשנות השפיעה רבות על הפסיכולוגיה הקוגנטיבית וההתפתחותית. התאוריה שלו על דקדוק אוניברסלי הייתה התקפה ישירה על התאוריות הביהביוריסטיות המבוססות של זמנו, וסייעה רבות להבנת האופן בו שפה נרכשת על ידי ילדים, ומה בדיוק, עומד ביסוד היכולת לפרש שפה. העקרונות הבסיסיים של תאוריה זו (למרות שאינם בהכרח הטענות החזקות יותר של גישת העקרונות והפרמטרים) הפכו במהלך השנים למקובלים כמעט לגמרי.
ביקורתו של חומסקי על המתודולוגיה והנחות היסוד של סקינר סללה את הדרך למהפכה כנגד הדוקטרינה הביהביוריסטית, ששלטה בפסיכולוגיה. בספרו מ-1966, Cartesian Linguistics, ועבודות נוספות, חומסקי פרש הסבר על שפות אנוש, שנעשה למודל החקירה בתחומים אחרים בפסיכולוגיה. חלק ניכר מההנחות כיום בדבר האופן בו התודעה עובדת נשאב ישירות מרעיונות, שמצאו את מנסחם המשכנע הראשון בתקופה המודרנית בחומסקי.
[עריכה] לקריאה נוספת
- לורן סלייטר, לפתוח את התיבה של סקינר - עשרת הניסויים הפסיכולוגיים הגדולים של המאה העשרים, הוצאת אריה ניר, 2004.
[עריכה] ראו גם
- פסיכיאטריה
- פסיכותרפיה
- רשימת פסיכולוגים
- פסיכולוגיה בין תרבותית
- פסיכולוגיה של התפיסה החושית
- פירסומים חשובים בפסיכולוגיה
[עריכה] קישורים חיצוניים
- פסיכולוגיה קלינית ורפואית- אתר מקצועי בעל מאמרים וחומר עיוני לקהל הרחב בנושא הפסיכולוגיה הקלינית והפסיכולוגיה הרפואית ובעל פורום לשאלות ותשובות.
- פסיכולוגיה עברית - פורטל הפסיכולוגיה הישראלי. מגוון מאמרים, קישורים ועדכון על ארועים.
- הביקורת של חומסקי על ספרו של סקינר
- פרויקט המדגם - שאלוני אבחון עצמי בנושאי אישיות, זוגיות, עמדות ועוד
- פסיכולוגיה, בסיכומונה
- Psychoworld.sk - human psychology news
