אנרכיזם
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אנרכיזם |
|
שיטות של אנרכיזם אנרכו-קומוניזם אנרכיזם מסביב לעולם אנרכיזם בספרד אנרכיזם בתרבות אנרכיזם וחברה אנרכיזם בהיסטוריה הקומונה הפריזאית רשימות רלבנטיות אנרכיסטים |
אנרכיזם הוא מושג כללי המתאר מגוון פילוסופיות פוליטיות התומכות בביטול כל צורה של שלטון, כפייה והיררכיה חברתית. האנרכיסטים גורסים כי לכל מערכת חברתית היררכית תהיה השפעה שלילית הן על הפרט הנמצא תחת סמכות והן על בעל הסמכות. במסגרת התנגדות זו להיררכיה, האנרכיסטים מתנגדים למוסד המדינה ורובם המוחלט מתנגד גם לקפיטליזם, אותו הם רואים כשיטה כלכלית המבוססת על ניצול.
על פי האנרכיזם, במקום המבנים הפוליטיים הריכוזיים, הבעלות הפרטית על אמצעי הייצור, ומנהגים כלכליים מנצלים, כמו עבודת שכר - כל ההתקשרויות וההסכמים בין בני האדם צריכים להיות מבוססים על התנדבות, ניהול-עצמי ושליטה קהילתית. החברה צריכה להיות מורכבת מיחידים עצמאיים וחופשיים, תחת הרעיון שלקהילות ויחידים יש את הזכות לקבל החלטות על חייהם, ביחס למידה בה ההחלטות ישפיעו עליהם.
בניגוד לדעה הרווחת, האנרכיזם אינו גורס כי טבע האדם טוב מטבעו, אלא מתייחס אל טבע האדם כאל דבר מורכב, המעוצב על ידי גנטיקה ונסיבות חברתיות.
מקור השם "אנרכיזם" הוא בשפה היוונית, ומשמעו הֶעְדֵּר ארכון (ארכון היה בעל המשרה הבכירה ביותר באתונה, המקביל לראש המדינה בימינו). משמע, אנרכיזם, במובנו הרחב ביותר, הוא אמונה שכל צורת שלטון וכפייה על אחר אינם נחוצים וצריך לבטלם. במילה "אנרכיה", כפי שרוב האנרכיסטים עושים בה שימוש, אין הכוונה לכאוס ואי-סדר, אלא לחברה ללא מדינות עם קשרים חברתיים התנדבותיים. אנרכיזם משוייך בדרך כלל לצד השמאלי של המפה הפוליטית.
תוכן עניינים |
[עריכה] החברה האנרכיסטית
- ערך מורחב – אנרכיזם וחברה
בעוד ההתנגדות למוסדות כופים והיררכיות חברתיות היא מאפיין עיקרי לכל סוגי האנרכיזם, לאנרכיזם יש גם חזון חיובי לגבי תפקוד מוצלח של חברה אנרכיסטית. ישנו מגוון רב ושונות בין הפילוסופיות האנרכיסטיות והדעות חלוקות בתחומים שונים כגון סוג השיטה הכלכלית שתונהג, היחס לסביבה ולתעשייה, תפקיד האנרכיסטים בתנועות אחרות, שאלת השימוש באלימות להגנה על חברה אנרכיסטית עתידית ועוד.
העקרונות הבסיסיים של האנרכיזם הם חירות, שיוויון, סולידריות וניהול-עצמי. האנרכיסטים מאמינים שלאף אדם אין את הזכות לשלוט ולכפות את רצונותיו ודעותיו על אדם אחר, ולכן גם היווצרות חברה אנרכיסטית תיתכן רק על ידי שחרור-עצמי ולא על ידי כפיית הרעיון האנרכיסטי על אחרים. החברה האנרכיסטית תורכב מקהילות והתאגדויות חופשיות של עובדים, כאשר ניהולם יתבצע על ידי כל חברי ההתאגדות (העובדים) או הקהילה, בשקיפות מוחלטת ובאמצעות שיטת הדמוקרטיה הישירה, בניגוד לשיטת הדמוקרטיה הייצוגית. שיטה נוספת לניהול וקבלת החלטות באנרכיזם היא שיטת הקונצנזוס, כאשר הדבר מתאפשר. כך, יאמרו האנרכיסטים, כאשר מתקיימת שקיפות ולכל אדם תהיה אפשרות להצביע ולהביע את דעתו, ללא תלות במעמד ובתפקיד, ימנעו גם מקרים של שחיתות וניצול סמכויות.
[עריכה] היסטורית האנרכיזם המודרני
בשנת 1793 כתב וויליאם גודווין את ספרו "חקירה בנוגע לצדק פוליטי" [1], שהפך לליבת הביקורת האנרכיסטית על ממשלות, כלכלה והסדר החברתי הקיים. אף על פי שגודווין לא השתמש במילה "אנרכיזם", יש הרואים בו כאבי האנרכיזם המודרני. אולם, הדעה הרווחת היא שרק כאשר פייר-ג'וזף פרודון פרסם את "מהו רכוש?", המושג "אנרכיזם" אומץ כהגדרה-עצמית. מסיבה זו יש כאלו הרואים בפרודון כאבי האנרכיזם המודרני.
במאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20 ארעו רציחות רבות של מנהיגים פוליטיים, לדוגמה רצח הנשיא מקינלי בארצות הברית בשנת 1901. מעשים אלו היוו את הביטוי המעשי לדוקטרינה אנרכיסטית הנקראת "תעמולה על פי המעשה". דוקטרינה זו תמכה בפעולות החלטיות ומרהיבות של יחידים, כגון התנקשויות פוליטיות, שיהוו השראה לפעולות נוספות ולהצתת מהפכה בקרב מעמד העובדים.
לקראת סוף המאה ה-19 כבר היה ברור שהדוקטרינה היא אסטרטגיה כושלת, ורוב האנרכיסטים הרחיקו עצמם מהרעיון. מיעוט המשיך את המעשים עוד מספר שנים. היום, פעולות אלימות של אנרכיסטים כלפי בני אדם הם אירוע נדיר ביותר, אף על פי שרובם אינם פציפיסטים במובן הנוקשה של המילה. למרות זאת, רבים עדיין מקשרים את האנרכיזם עם אלימות וכאוס, מאחר ותקשורת ההמונים מרבה להציג את האנרכיסטים באור שלילי.
השלטונות במאה ה־20 לא ראו בעין יפה את התנועה האנרכיסטית, והיא דוכאה באכזריות בברית המועצות על ידי הקומוניזם, באיטליה על ידי הפשיזם ובגרמניה על-ידי הנאציזם.
כיום האנרכיסטים פעילים בעיקר במאבקים הקשורים לזכויות אדם, זכויות בעלי חיים, אנטי-גלובליזציה ומאבקים כלליים המתנגדים לדיכוי עמים, תרבויות, קבוצות, מיעוטים ויחידים. גם כיום ממשיכים הפעילים האנרכיסטים להחשב כקיצוניים וכמוקצים, אפילו במדינות המוגדרות דמוקרטיות וליברליות כמו מדינות אירופה. האנרכיסטים, בתגובה, טוענים כי מדינות אלו הן "מערכות דיכוי היפר קפיטליסטיות".
בשנים האחרונות התעוררו זרמים אנרכיסטים רבים בעיקר באירופה. בין הסיבות לכך: התעצמות מגמת הגלובליזציה, היווצרות האינטרנט כמדיום אנרכי (אתרי הויקי והבלוגים הם דוגמה לחשיבה אנרכיסטית, בהם כל אחד יכול להיות גם קורא וגם כותב), עליית הפציפיזם בתרבות האירופית. הביטוי הבולט לזרמים אלו הם הפגנות ענק בערים אירופאיות שחלקן דוכאו על ידי השלטונות והתדרדרו לארועים אלימים. תחת ההתנגדות למלחמת עיראק התפשטה מחאה וראיית עולם זו גם למדינות אחרות באמריקה ובמזרח הרחוק.
בשנים האחרונות התארגנה במדינת ישראל קבוצה של צעירים המכונה "האנארכיסטים כנגד הגדר". מדובר בקבוצה אידאולוגית ודעתנית מן השמאל הרדיקלי(האנטי-ציוני) המתנגדת לבנייתה של גדר ההפרדה בין היישובים הישראלים והפלסטינים. הפגנותיה של קבוצה זו בסמוך לאזורי הגדר הובילו לא פעם לפציעתם של חבריה על-ידי כוחות הביטחון של מדינת ישראל.
עם זאת יש לציין שהאנרכיזם כתנועה היה ונשאר תנועת שוליים, וכמעט אף פעם לא הצליח להפוך לתנועת המונים או לכוח פוליטי של ממש. הפעם היחידה לאורך ההיסטוריה בה האנרכיזם סחף אחריו את ההמונים, הייתה בזמן מלחמת האזרחים בספרד. מבחינה היסטורית השפעתו העיקרית של האנרכיזם היא בתחום הפילוסופיה והתאוריה הפוליטית והארגונית.
[עריכה] זרמים באנרכיזם
קיימים זרמים רבים באנרכיזם, המבוססים על תפיסות עולם שונות. זרמים אלו אינם סותרים בהכרח, וייתכנו שילובים שונים שלהם.
[עריכה] אנרכו-קומוניזם
- ערך מורחב – אנרכו-קומוניזם
אנרכו-קומוניזם מדגיש את השיוויוניות, ביטול הכסף, ושימוש בכלכלת מתנות על מנת להקל על חלוקת הסחורה. הוא תומך בבעלות משותפת על אמצעי הייצור והחלוקה ובבעלות אישית על דברים שימושיים - לדוגמה, היחיד רשאי להיות הבעלים של המכנסיים שלו, אבל המפעל לייצור מכנסיים שייך לכל הקהילה. משמע, המפעלים שייכים לכל החברה, וכל מי שתרם לחברה יוכל לקבל את מה שהוא צריך.
באנרכו-קומוניזם, הרווח אינו קיים יותר. לא רק זה, אלא שסחורה מחולקת כמתנות מתוך הוודאות שאחרים ייתנו מוצרים בחזרה גם כן (בחברה תעשייתית, תהליך זה יתרחש גם בין סינדיקטים של פועלים וגם בין יחידים). אם סינדיקט מסוים לא משתף אחרים במוצריו, אותו סינדיקט לא יקבל משאבים מסינדיקטים אחרים, ובכך שיתוף יהיה האינטרס של הכל.
האנרכו-קומוניזם תומך גם בביטול העבודה במובן של ביטול עבדות השכר, וממליץ על ניהול עצמי של מקום העבודה על מנת לשפר את התנאים, לשפר את היעילות, ולהפוך את העבודה למהנית.
[עריכה] אנרכו-סינדיקליזם
- ערך מורחב – אנרכו-סינדיקליזם
אנרכו-סינדיקליזם הוא ענף של התאוריה האנרכיסטית המתמקד בתנועת העובדים, ומכאן המונח סינדיקליזם. אנרכו-סינדיקליסטים רואים באיגודי עובדים כוח פוטנציאלי לשינוי חברתי מהפכני, בכך שיחליפו את הקפיטליזם והמדינה בחברה חדשה שתנוהל בצורה דמוקרטית ועל ידי ניהול עצמי של עובדים. אנרכו-סינדיקליסטים שואפים לביטול מערכת השכר ורוב צורותיו של הרכוש הפרטי, המובילים להבדלי מעמדות.
עקרונות הבסיס של האנרכו-סינדיקליזם הם:
- סולידריות עובדים.
- פעולה ישירה.
- ניהול עצמי של העובדים.
סולידריות עובדים משמעה שאנרכו-סינדיקליסטים מאמינים שכל העובדים, ללא הבדלי מין וגזע, נמצאים במצב דומה ביחס למעסיקיהם (תודעה מעמדית). יותר מכך, משמעה שבתוך החברה הקפיטליסטית, כל הפסד או רווח של עובדים על או למעסיקיהם, ישפיע, בסופו של דבר, על כלל העובדים. לכן, על מנת לשחרר את עצמם, על כל העובדים לתמוך האחד בשני בחיכוכים מעמדיים.
אנרכו-סינדיקליסטים מאמינים שרק פעולה ישירה – כלומר, פעולה שמציבה את האדם באופן ישיר אל מול הבעיה על ידי כך שהוא פועל בעצמו להעלאת הבעיה אל פני השטח בצורה כזו שאי אפשר להתעלם ממנה, זאת בניגוד לשיטות לא ישירות כמו בחירת נציגים אשר מבטיחים לספק פתרונות באיזשהו תאריך עתידי – תאפשר לעובדים לשחרר את עצמם.
בנוסף, אנרכו-סינדיקליסטים מאמינים שארגוני עובדים – הארגונים הנאבקים נגד מערכת השכר, שעל פי התאוריה האנרכו-סינדיקליסטית, ייצרו בסופו של דבר את הבסיס לחברה החדשה – צריכים להתארגן בניהול-עצמי ללא היררכיה. אסור שיהיו בהם "בוסים", ובמקום זאת, העובדים צריכים להחליט בעצמם את כל ההחלטות שמשפיעות עליהם.
[עריכה] אנרכיזם של סגנון חיים
המינוח "אנרכיזם של סגנון חיים" משמש היום לתיאור עמדות שמתרכזות יותר בשינוי ההתנהגות האישית, ופחות בארגון מחדש של החברה וביטול החברה המעמדית.
לרוב, אלו שמגדירים את עצמם כאנרכיסטים של סגנון חיים טוענים שאינם מתנגדים למאבק לשינוי הסדר החברתי, דוחים את ההבדלה בין התנהגות אישית והתנהגות מעמדית וטוענים שהדרך הטובה ביותר למימוש והשגת האנרכיזם היא להתחיל כבר היום להתנהג כאנרכיסט, על ידי התנתקות ככל הניתן ממוסדות מדינה ומוסדות היררכיים וקפיטליסטים ויצירת קהילות, מרכזים חברתיים, ארגונים ועסקים על פי עקרונות אנרכיסטים.
רבים החיים על פי סגנון חיים זה, גרים בבתים נטושים שהשתלטו עליהם, ובכך נמנעים מלשלם שכר דירה (תופעה זו נרחבת בעיקר באירופה ונקראת "סקוואטינג", כאשר מבנה נטוש שהשתלטו עליו נקרא סקוואט). כמו כן, הם משיגים מזון, בגדים, רהיטים וכו' על ידי סחר חליפין, או על ידי נבירה בפחי אשפה (תופעה הנקראת "דאמפסטרינג", ומתבצעת גם כמחאה על בזבוז המצרכים והמשאבים הנרחב בחברה הקפיטליסטית). דרך נוספת להשגת אמצעים היא גניבה מתאגידים (ההצדקה לכך היא בטענה שהגניבה נעשית על מנת לפגוע בתאגיד כמחאה על הניצול והסבל הרב שגורמים תאגידים רב-לאומיים, לטענתם).
קבוצה מפורסמת התומכת בסגנון חיים שכזה היא הקבוצה האנרכיסטית האמריקאית Crimethinc [2].
[עריכה] אנרכו-פמיניזם
- ערך מורחב – אנרכו-פמיניזם
אנרכו-פמיניזם משלב אנרכיזם עם פמיניזם. המונח הוטבע, והפילוסופיה נוצרה במהלך הגל הפמיניסטי השני בשנות ה-60.
אנרכו-פמיניסטים רואים בפטריארכיה התגלמות של היררכיה, ולכן רואים אותה גם כבעיה בסיסית בחברה. אנרכו-פמיניסטים מאמינים שהמאבק נגד הפטריארכיה הוא חלק אינטגרלי ממלחמת המעמדות ומהמאבק האנרכיסטי נגד המדינה.
[עריכה] אנרכו-פרימיטיביזם
- ערך מורחב – אנרכו-פרימיטיביזם
אנרכו-פרימיטיביזם הוא זרם המבקר את מקורות והתפתחות הציביליזציה. פרימיטיביסטים טוענים שהמעבר מצייד וליקוט לחקלאות מסורתית גרם להיווצרות המעמדות, לכפייה ולניכור. הם תומכים בחזרה לצורת החיים שלפני הקמת הציביליזציה על ידי ביטול התעשייה, ביטול חלוקת העבודה וההתמקצעות, ונטישת הטכנולוגיה.
האנרכו-פרימיטיביסטים טוענים שחקלאות וביות של צמחים ובעלי חיים מובילים ליצירתו של רכוש פרטי, הרס כדור הארץ ומציעים שיטות של פרמהקלצ'ר, וחזרה לקיום פרה-תעשייתי. הם מצביעים על כך שלפני המצאת החקלאות, בני האדם חיו בשבטים קטנים ונודדים שהיו שיוויונים מבחינה חברתית, פוליטית וכלכלית.
[עריכה] אנרכיזם אינדיבידואליסטי
- ערך מורחב – אנרכיזם אינדיבידואליסטי
אנרכיזם אינדיבידואליסטי מתנגד לקולקטיביזם ומדגיש את חשיבות האוטונומיה של היחיד ואת חירותו. בנוסף, האנרכיזם האינדיבידואליסטי תומך בקיומו של רכוש פרטי (בעלות אישית על התוצר המלא של העבודה), כמו גם בשוק תחרותי בו רכוש ועבודה ניתנים לקנייה ולמכירה (ובכך מתנגד לקומוניזם). כמו כן, הוא מאמץ את תאוריית הערך של העבודה, וכתוצאה מכך, מתייחס לרווח (ולכן גם לקפיטליזם כשיטה המאפשרת רווח) כאלמנט של ניצול. במקום הקפיטליזם והקומוניזם, הוא מציע את המוטואליזם כשיטה הכלכלית הראוייה.
בהתאם לכך, הוא אינו שולל את קיומה של מערכת תגמולים, בין אם תגמולים פורמליים (כגון משכורת) או בלתי פורמליים (תחושת סיפוק, הכרה חברתית, וכו'). אוהדי האנרכיזם אינדיבידואליסטי טוענים כי ניגודי אינטרסים נובעים אך ורק מפגיעה במצבם הטבעי של בני האדם, על ידי מערכות סמכות.
האנרכיסטים האינדיבידואליסטים המסורתיים אינם מתנגדים לבעלות פרטית על ההון, אך עם זאת רובם מתנגדים לבעלות על אדמה שלא בשימוש. זאת מכיוון שאדמה אינה תוצר של עבודה ולכן לא ניתן לקנות או למכור אותה. למרות זאת, היחיד רשאי להחזיק באדמה על ידי כיבושה או שימוש בה ועליו להמשיך להשתמש בה על מנת שתשאר בבעלותו. אדמה שלא בשימוש אינה נחשבת כרכוש משותף של הקהילה, אלא פשוט אינה בבעלות אף אחד ולכן לא נדרשת קבלת רשות מהקהילה על מנת להשתמש בה לצרכים פרטיים.
עקב כל אלו, האנרכיזם האינדיבידואליסטי מנוגד לזרמים קולקטיביסטיים של האנרכיזם (אנרכו-קומוניזם ואנרכו-סינדיקליזם). אף על פי שחלק מהאנרכיסטים האינדיבידואליסטים עסקו בעניינים מעשיים, האנרכיזם האינדיבידואליסטי נחשב לרוב כ"אנרכיזם פילוסופי" מכייון שהוא מתמקד בעיקר בטיעונים פילוסופיים על מנת לגרום לשינוי. לעיתים הוא נראה כצורה של ליברליזם ולכן היו שקראו לו "אנרכיזם ליברלי".
[עריכה] אנרכו-קפיטליזם
- ערך מורחב – אנרכו-קפיטליזם
בשונה משאר הזרמים המייצגים אנרכיזם קולקטיבי, האנרכו-קפיטליזם דוגל באנרכיזם פרטני (אינדיבידואלי) המעודד קפיטליזם קיצוני ו"איש הישר בעיניו יעשה".
אנרכו-קפיטליזם שואף לחברה ללא מדינות ותומך בבעלות פרטית על אמצעי הייצור, ובקבלת החלטות כלכליות נעשות באופן פרטי דרך פעילותו של שוק חופשי. האנרכו-קפיטליזם אינו מתנגד לרווח, ושואף להגן על חירות הפרט והזכות לקניין על ידי החלפת מונופול המדינה, שממומן על ידי מיסים כפויים, בעסקים פרטיים ומתחרים. בחברה אנרכו-קפיטליסטית גם המשטרה תהיה בבעלות פרטית.
אנרכו-קפיטליזם הוא הזרם האנרכיסטי היחידי שנחשב כלא-לגיטימי על ידי שאר הזרמים האנרכיסטיים המסורתיים, שרואים את ההתנגדות לקפיטליזם כחלק בלתי נפרד מהתאוריה האנרכיסטית, וטוענים שבלתי נמנע שיווצרו מוסדות היררכיים בכל שיטה קפיטליסטית.
[עריכה] אנרכיזם עולמי כיום
אנרכיזם צפון אמריקאי מושפע רבות מהתנועה האמריקאית לזכויות האזרח, ומהתנועה נגד מלחמת ויאטנם. אנרכיזם אירופאי התפתח מתנועות הפועלים, ושניהם אימצו את המאבקים למען בעלי החיים ולמען כדור הארץ. צורות הפעולה של ארגונים וקבוצות אנרכיסטיות הן בדרך כלל ביצוע של פעולות ישירות. בצורה גלובלית, אנרכיסטים בדרך כלל פועלים במסגרת תנועות פציפיסטיות, אנטי-קפיטליסטיות או תנועות אנטי גלובליזציה. מאז שנות ה-90 המאוחרות, אנרכיסטים ידועים במעורבותם בהפגנות נגד ארגון הסחר העולמי ונגד כנסים של ארגון המדינות המתועשות. הפגנות אלה הוצגו בתקשורת הממסדית בדרך כלל כהפגנות אלימות. חלק מהאנרכיסטים תומכים ביצירת 'גושים שחורים' (Black Blocs) בהפגנות. במסגרת ה'גוש השחור', המשתתפים לובשים שחור ומסתירים את פניהם על מנת להמנע מזיהוי פניהם על ידי המשטרה. משתתפי הגוש מתעמתים עם המשטרה, מציבים מחסומים, ולפעמים משתתפים בהרס של רכוש תאגידי לטענתם, ההרס שהם גורמים, אינו משתווה להרס שגורמים מעוררי הגלובליזציה - ולדבריהם, אם יש באלימות משום העברת מסר שיקטין את הנזק אזי היא מוצדקת.
אף על פי שמשתתפי ה'גוש השחור' הם לרוב האנרכיסטים שנכנסים לכותרות התקשורת, הם אינם אלא מיעוט בולט בקרב התנועה האנרכיסטית. הפגנות רבות משתתפים אלו, מאורגנות דרך ערוצים לא-היררכיים. קבוצות אחווה, רשתות תקשורת מבוזרות, ומועצות דוברות, הובילו להצלחתן של מספר רב של הפגנות רבות משתתפים כנגד הגלובליזציה וכנגד המלחמה בעיראק. ההפגנה המפורסמת מכולן, התרחשה בסיאטל, בשנת 1999, בעת כנס של ארגון הסחר העולמי.
אנרכיסטים ידועים גם במעורבותם בארגוני פעולה ישירה, כגון החזית לשחרור בעלי חיים והחזית לשחרור כדור הארץ, אשר נחשבים כארגוני טרור אקולוגי על ידי הרשויות. אנרכיזם ומערכות ארגון לא-היררכיות נפוצים מאוד כיום בקרב תנועות מהשמאל הרדיקלי.
למרות האמור לעיל, אנרכיזם אינו קשור אך ורק למחאה פוליטית. אנרכיסטים רבים פועלים עם אחרים במטרה לבנות מבנים חברתיים וארגונים אלטרנטיביים, כגון קומונות, כפרים אקולוגיים, חנויות-מידע ומרכזים קהילתיים רדיקלים, קבוצות "אוכל במקום פצצות", תנועות פועלים רדיקליות, שיטות חינוך חדשות, ותקשורת עצמאית בצורות שונות. כמו כן, הם מדגישים את ערך השיוויון וארגון "אופקי" בתוך התנועה, בשימושם בכלים כמו קבלת החלטות בקונצנזוס ודמוקרטיה ישירה. כל אלו מתיישבים עם הרעיון האנרכיסטי של יצירת חברה אנטי-סמכותנית חדשה, בתוך החברה ההיררכית הישנה.
יש האומרים כי ההתפתחויות הטכנולוגיות האחרונות, כמו האינטרנט והתקשורת הסלולרית, איפשרו לרעיון האנרכיסטי להיות יותר משכנע ויותר נגיש. אנשים רבים משתמשים בטלפונים סלולרים ובאינטרנט על מנת ליצור קהילות מבוזרות הפועלות על פי עקרונות אנרכיסטים. חלק מהקהילות הללו, שמו להן למטרה להנגיש מידע בצורה לא ממוסחרת, וללא ערך-שימושי. מטרה זו הושגה על ידי מחשבים אישיים, ומדיה דיגיטלית. טכנולוגיות אלו איפשרו לאנשים לחלוק קובצי מוזיקה דרך האינטרנט, וליצור קהילות של תכנות בקוד פתוח, אשר תורמים מזמנן ומציעים מוצרים בחינם. דוגמאות לכך כוללות את ויקיפדיה, הרישיון הציבורי הכללי של גנו, מערכת ההפעלה לינוקס ואינדימדיה.
[עריכה] הוגים אנרכיסטים חשובים
- מיכאל באקונין
- אלכסנדר ברקמן
- אמה גולדמן
- משה הס
- לב טולסטוי
- מרטין בובר
- גוסטב לנדאוור
- נסטור מכנו
- מקס סטירנר
- פייר-ג'וזף פרודון
- פיוטר קרופוטקין
- אריקו מלטסטה
- נועם חומסקי
[עריכה] לקריאה נוספת
- אברהם יסעור (עורך), אנרכיזם - אנתולוגיה, הוצאת רסלינג, 2004.
- אמה גולדמן, חמישה מאמרים פמיניסטיים, הוצאת פרדס, 2005.
- P.M., בולו' בולו, הוצאת אוב- ז.ע.פ, 2002.
[עריכה] קישורים חיצונים
- Free All - קומונת אנרכיסטים הפועלת בבאר יעקב
- שאלות נפוצות על אנרכיזם (באנגלית)
- שאלות ותשובות על אנרכיזם
- אנאנ - אנתולוגיה אנרכיסטית - באתר אוב - ז.ע.פ.
- על אנרכיזם - באתר "סלון מזל"
- מה זה אנרכיזם - באתר "בדידות"
- הפינה הרדיקלית של אייל
- פורום (קומונה) על אנרכיזם - ב"תפוז"
