פוסט מודרניזם
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
 |
יש לשכתב ערך זה ייתכנו לכך מספר סיבות: ייתכן שהמידע המצוי בדף זה מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים לוויקיפדיה. אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות בדף זה, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה שלו. |
פוסט-מודרניזם הינו מינוח מקובל בקרב חוקרים והוגים רבים לציון התקופה בתולדות המחשבה שאחרי המודרניות. הפוסט-מודרניזם כפילוסופיה זכתה בעבר להתנגדות רבה בקרב האקדמיה, אבל בשלושת העשורים האחרונים תופסת את מקומה כפילוסופיה המייצגת של רוח התקופה (צייט גייסט). הפילוסופיה הפוסט מודרנית אינה רעיון שלם אחד, אלא מכלול של רעיונות בתחומים שונים כמו בתחומי החברה, המדע והאמנות.
תוכן עניינים |
[עריכה] הגדרת התקופה
| תקופות היסטוריות |
|
אין הסכמה בנוגע להגדרת התקופה הפוסט-מודרנית על ציר הזמן. המושג מופיע בצורה ברורה ומודעת לעצמה בספרו של ליוטאר "המצב הפוסטמודרני" (1980). יש הרואים בעמנואל קאנט את ראשון הפוסטמודרניסטים. יש הרואים בפרידריך ניטשה את הפוסטמודרניסט הראשון. ניטשה ראה במדע, כבר בסוף המאה ה-19, סוג של פעילות פרימיטיבית שלא שונה במהותה ממנהגי המאגיה והדת. אחריו באו הוסרל והיידגר בראשית המאה ה20 עם הפילוסופיה הפנומנולוגית, ודה סוסיר וויטגנשטיין עם הפילוסופיה של השפה. אלו, למרות שהיו מודרניסטים בחשיבתם - יצרו את הבסיס לתפיסה הפוסט-מודרנית. בשנות השישים והשבעים של המאה ה-20 הזרם הפוסטמודרניסטי תפס מקום של כבוד במרכז ההוויה הפילוסופית, בעיקר בכתביהם של פילוסופים כמו מישל פוקו, מרשל מקלוהן, קוהן, וינץ', עמנואל לוינס, ז'אק דרידה, ג'ימיסון ופול פייראבנד.
[עריכה] רקע כלכלי-פוליטי
מבחינה כלכלית-פוליטית, מאופיין העידן הפוסט מודרני בכמה נקודות ציון עיקריות:
- עולם שלאחר מלחמת העולם השנייה, בה נעשו בשם אידאולוגיות שונות מעשי טבח ולחימה בקנה מידה חסר תקדים, הכולל את השואה והטלת פצצה אטומית על הירושימה ונגאסאקי, וזאת בניגוד לאופטימיות ששררה בעולם המערבי לאחר סיום מלחמת העולם הראשונה.
- התנערות מהחשיבה המיכניסטית של המדע הניוטוני ומעבר לחשיבה אלקטרונית ופוטונית (מהפכת היחסות, המהפכה הקוונטית, המהפכה הדיגיטלית)
- סיום המלחמה הקרה בין ברית המועצות לארצות הברית, בה הלכה ברית המועצות והתפוררה אל מול כוחה העולה של ארצות הברית. הפיכת ארצות הברית למעצמת-על יחידה.
- התגבשות האיחוד האירופי כמעצמה משותפת, ויצירת שוק אירופי משותף ותודעה אירופית, על חשבון הלאומית.
- התקפלות האימפריאליזם, וייסוד מגוון של מדינות חדשות ברחבי העולם, ובכך יצירה של עולם מדיני חדש, המחולק למאות של יחידות מדיניות ותרבותיות אוטונומיות.
- התפתחות מהירה ותקדימית של תהליך הגלובליזציה, יצירתו של שוק עולמי הולך ומעמיק, והיווצרות תאגידים בינלאומיים כלכליים\פרטיים.
- התפתחויות טכנולוגיות רבות, בין היתר בתחום הצריכה הביתית, התחבורה והתקשורת. עלייה בקצב ההתפתחות הטכנולוגית, וגידול בקצב העלייה. תופעה זו מכונה לרוב בשם הלם העתיד.
- שיפור ניכר ברמת החיים של העולם המערבי, ובעיקר התפתחות ניכרת של הצריכה הפרטית.
- התפתחות תחומי העיסוק של האדם הפרטי המערבי, עירוב סממנים תרבותיים לא-מערביים, ופיתוח עולם פנאי הולך וגדל.
- תהליכי הפרטה מואצים, בכל רחבי העולם, שהחלו בסוף שנות ה-80, בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20, ובתחילת המאה ה-21, שאף זכו לכינוי "בום ההפרטה".
[עריכה] ההתנערות מהאמת המוחלטת
אחד ממאפייני הפוסט מודרניזם, הוא ההתנערות מן האמת המוחלטת. התנערות זו התפתחה בהדרגה. תחילה מתוך תפיסות חדשות ויחסיות ביחס למושג האמת כתורת הקונצנזוס, ובייחוד הפרגמטיזם. בהמשך הצטרפה לכך אווירת קץ האידאולוגיה - הרתיעה מאידאולוגיות ומאמת מוחלטת המשמשת כבסיס לאמונותיו של האדם.
[עריכה] קץ האידאולוגיה
לרוב, נוטים החוקרים להצביע על טראומה מהמשטרים הדמוקרטיים והטוטליטריים כאחת.
מישל פוקו הצביע על האימים של המשטרים הדמוקרטיים שכלאו משוגעים וכינו אותם "חולי נפש", שטבחו עמים משום שהיו "פרימיטיבים", שכלאו ילדים במה שנקרא בית ספר, מצד אחד; וכן על אימים של משטרים טוטליטריים: ברית המועצות ומעצמות הציר, מצד שני; כעל מניע פסיכולוגי מכונן של המחשבה הפוסטמודרנית. נוראות מלחמת העולם השנייה, האיום במלחמת עולם שלישית גרעינית, וגילוי זוועות המשטר הסובייטי, הביאו את האדם המערבי לפיתוח חשש עמוק מפני תופעות דומות.
המיוחד במשטרים הטוטליטריים המודרניים הוא שהמניע להקמתם היה אידאולוגי: אידאולוגיה קומוניסטית, שהיוותה עיוות של האוטופיה של קרל מרקס (בברית המועצות), אידאולוגיה לאומנית-גזענית קיצונית בגרמניה הנאצית, אידאולוגיה רומנטיציסטית-קיצונית במשטרים הפשיסטיים, ואידיאולגיה פטריוטית-פסדו-ליברלית במשטרים הדמוקרטיים.
על-פי התאוריה הרווחת, התוצאות הרות האסון של השימוש באידאולוגיה הביאו לכך, שהטראומה ממלחמות העולם התגלגלה לטראומה מאידאולוגיה באופן כללי, ורתיעה עמוקה מרעיון האמת המוחלטת, המשמשת כבסיס לאמונותיו של האדם. תהליך זה כונה בשם "קץ האידאולוגיה".
תופעה זו הייתה חריפה ביותר, על רקע התמיכה הרבה לה זכתה האידאולוגיה המרקסיסטית, אשר זוהתה עם קידמה ושחרור. התגלגלות המרקסיזם למשטר טוטליטארי דורסני, כנגד שאיפותיהם של רוב תומכי הקומוניזם של אותה התקופה, המחישה את הסכנות שעלולות להתפתח מתוך הליכה אחר אמונה מסוימת, ונסיון להגשימה.
[עריכה] ההתנערות מסיפורי העל
בהקשר זה ניתן לציין את חוסר האמון בסיפורי העל (מטא-נרטיבים) עליו דיבר ליוטר כמאפיין המוביל של הפוסטמודרניזם בשונה מן המודרניזם המנסה לנסח נוסחה שתהווה פתרון אוניברסלי גורף. גישה פוסט-מודרנית זו ניסתה להמנע מהכפפה אדנותית וכוחנית של תאוריות מסוימות על חברות אחרות באיצטלת טענות נוסח קאנט בדבר האנושיות האוניברסלית הכוללת כל אדם באשר הוא אדם. מכאן, יוותר הפוסט-מודרניזם על מבט פאן-אנושי ויעדיף פתרון מקומי ויחסי נטול יומרות מסוכנות להצלת העולם.
[עריכה] התפתחות האמת היחסית
רעיון זה, על פיו אין אמת מוחלטת, מצא ביטוי בהתקפלות האימפריות. תהליך זה לווה במאבקי עצמאות רבים, בכל רחבי העולם, והתקוממות כנגד ההגמוניה המערבית הפאטרנליסטית. התפיסה כי האדם הלבן הביא למלחמות שמד דווקא בגלל עליונותו הטכנולוגית והארגונית, בשילוב עם הזדהות עם העמים הכבושים לאור ערכים ליברליים שונים, הביאו לכך ששיטת האימפריות נתפסה כשגויה מיסודה.
את השגיאה שבאימפריאליזם, מצא האדם המערבי בכך שהנטייה לשוביניזם מערבי או ארוצנטריות, כלומר - העדפת התרבות של המערב על פני תרבויות אחרות - נובע מתפיסת-עולם מוטעית. תהליך זה הוביל לרעיון האמת היחסית, כתחליף לרעיון בדבר העליונות המערבית.
משמעות האמת היחסית היא שאין כל נקודת שיפוט תקיפה אפריורי, ולכן אין בסיס לאדם לשאוף לכך שהאמת בה הוא מאמין, תהיה תקיפה בצורה כלשהי על אדם אחר. רעיון זה טוען כי על כל אדם למצוא מכלול אמונות התקפות אך ורק לדידו, וכי לא ניתן להשליך כלל מוסרי כלשהו על פרט אחר.
כערך-על, המקיים את אורח המחשבה הפוסטמודרני, הוצב ערך הסובלנות (הפלורליזם). הסובלנות, כאמת המוחלטת היחידה, ביטאה את השאיפה של האדם הפוסטמודרני ליצור חברה בה תמנע כל אפשרות של מאבק על בסיס של מימוש האמת היחסית.
דפוס מחשבה זה הוא תיאורטי בלבד, שכן בפועל, העימותים בין בני האדם לא חדלו. מה גם שהוא פרדוקסלי משום שהסובלניים, בסופו של דבר, נלחמים בפאנאטים. עם זאת, דפוס מחשבה זה מבטא את קוד המחשבה הכללי של הרוח הפוסטמודרנית.
[עריכה] החברה הפוסט מודרנית - אטומית ומנוכרת
כאשר אין אמת הקושרת אנשים אחד לשני ואין מוסר המעצבים את הקודים החברתיים הנהוגים בין אנשים, קודים אחרים השאולים מעולם מושגים של הכלכלה הקפיטליסטית נכנסים לתפיסתנו את עצמנו ואת האחר. קודים אלו הם הקוד הפונקציונלי והקוד האינסטרומנטלי לדוגמה: נותן שירות בא בקשר עם לקוחותיו הוא מנצלם על-מנת לפרנס את עצמו והם מנצלים אותו על-מנת לקבל שירות אותו הוא מוכר להם. אין ביטוי לקשר בין אישי, לרגשות, למהותם המורכבת של שני האנשים, המפגש ביניהם מתקיים לשם קיום מטרות אישיות ומתוך שותפות אינטרסים זמנית וללא מחשבה על האחר. לתפיסה זו של היחיד את האחר ניתן גם לקרוא ניכור. כתוצאה מהפירוק הנפשי והפיזי של היחיד מהחברה בה הוא חי (מעבר לעולם ללא ערכים מוחלטים הוא גם מעבר לעולם של בידוד חברתי ופירוק הקשרים הבין-אנושיים) היחיד בחברה מתנתק ממנה ומסתגר בתוך עצמו, ללא קשר אנושי לסביבתו. כאשר אנו באים ליצור תמונה רחבה של החברה מתוך המפגשים המתקיימים בין פרטיה, אנו מקבלים תמונה שסועה, מפורקת וחסרת אחידות.
החברה הפוסט מודרנית מוכרת גם כחברה אטומית- חברה המורכבת מ"אטומים", פרטים בודדים, מנוכרים אחד לשני המקיימים מגעים זמניים ורופפים המונעים בכוח אינטרסים אנוכיים. היחיד בחברה שכזו ניצב לבדו אל מול כוחות גדולים ומורכבים.
[עריכה] תרבות הצריכה
כתחליף לרעיון האמת המודרני, מציבה המחשבה הפוסט-מודרנית את רעיון החיבור - על אדם לשאוף למצוא את אורח החיים התואם ביותר את צרכיו ולוותר על כל שאיפה לשינוי הסביבה, כאשר הוא נתקל בהתנגדות.
תהליך זה קיבל דחיפה רבת משמעות, בזכות התהליכים הכלכליים הנלווים. תהליכי ההפרטה ואווירת ההפרטה המאפיינת את התרבות הפוסט-מודרנית, הביאו לאימוץ תפיסה אינדיבידואליסטית קיצונית, המבטלת את הצורך בסולידריות חברתית, ומעמידה את האדם כפרט אנוכי המתייחס לטובתו האישית בלבד. תהליך זה ואימוץ רעיון האמת היחסית הבלתי-ניתנת להשלכה, חיזקו זה את זה הדדית.
העלייה הניכרת ברמת החיים במערב, ההתפתחויות הטכנולוגיות והגידול בנתח הפנאי, יצרו עולם בו האדם תפס את עולמו כעולם של צריכה. בניגוד למאה ה-19, שהמוטיבים המרכזי בה היו חסכנות, עבודה קשה ונכונות לויתור ניכר על הנאות וצרכי ההווה למען אפשרות סיפוקם בעתיד, העידן הפוסט-מודרני הציב הנאה, רגיעה, צרכנות, ויש הטוענים שאף עכשוויזם (מתן עדיפות לצרכי והנאות ההווה על פני דאגה לאלו של העתיד) ונהנתנות, כמוטיב המרכזי.
במובן זה, הפכה המציאות המערבית למציאות בה האדם מודד את איכות חייו על-פי המוצרים אותם הוא קונה, והעיסוקים בהם בוחר לבלות. תפיסה זו מנוגדת לתפיסה המודרנית, על פיה אדם נמדד במאמצים אותם הוא משקיע, על מנת להשיג את מטרותיו.
בתהליך זה, ערכו של אדם נמדד על פי הבחירות שהוא עושה בתוך המציאות הנתונה, בניגוד לדפוס הפעולה המודרני השואף לשנות את המציאות.
סגנון חיים זה מכונה לרוב תרבות הצריכה. תרבות הצריכה בהתייחסות לחברה כגוף, מכונה חברת ההמון, כביטוי לחברה בה לפרט אין השפעה נתפסת על החברה.
[עריכה] "העידן החדש"
- ערך מורחב – העידן החדש
תהליכי העצמאות של המדינות החדשות הרבות, התפתחות הגלובליזציה, והתפתחות התקשורת, איפשרו חיבור בין העולם המערבי לאחר. מבחינת האדם המודרני, תהליך זה תאם את האמת היחסית בה האמין, וסממנים תרבותיים רבים נקלטו בעולם המערבי.
תוצאת תהליך זה היא יצירת מגמה של אימוץ מכלול תורות עתיקות, מסורתיות, ולרוב מיסטיות מכל רחבי העולם, חלקן תורות על-טבעיות (כגון אסטרולוגיה וקבלה), חלקן פילוסופיות מזרחיות רוחניות (כדוגמת הבודהיזם). מכלול תופעות זה מכונה "העידן החדש" (ניו-אייג') ועיקרו יצירת אדם בעל מודעות עמוקה, המפתח את עצמו באמצעות עיסוק בעצמו וברגשותיו.
מבקרים של התופעה טוענים שאימוץ ה"רוחניות בגרוש" והנהירה אחרי גורואים ומיסטיקנים היא סימפטום לרעה החולה שהפוסט-מודרניזם הביא על האדם: אובדן משמעות החיים. ברגע שאין אמת ולשום אידאל אין משמעות, הרי שלחייו של אדם אין משמעות והם נהפכים ללא יותר מקיום פונקציונלי ומכני. אנשים רבים מנסים למלא את החלל הרוחני בחייהם באמצעות נהירה אחרי תורות מיסטיות חצי-דתיות שמבטיחות אושר ומשמעות בחיים, דבר שגרם לעליית התופעה של שרלטנות דתית וכתות פאנאטיות.
[עריכה] ירידת משקל המדינה
כחלק מהגישה על פיה לא ניתן להשליך על אדם אחר אמת יחסית, יחס הפרט למשטר השתנה באופן מהותי מהתקופה המודרנית.
העידן הפוסטמודרני מאופיין בכך שעם "קץ האידאולוגיה", ירד משקלה של החשיבה המדינית בחייו ומחשבתו של הפרט. תהליך זה, הקשור בהיווצרות חברת ההמון ו"העידן החדש", ו"בום ההפרטה", הביא לכך שאדם מבקש פתרונות אינדיבידואליים למצבו, על-ידי מציאת חיבור מתאים לאורח חיים שהוא מעוניין בו, לאור האמת היחסית שעליו לגבש.
אינדיבידואליזם זה ניכר את האדם הפוסט-מודרני ולאו דווקא הבורגני, מההתרחשות המדינית כקובעת את עולמו. ההתעניינות בעשייה פוליטית פחתה ובמקרים רבים צומצמה להשתתפות בבחירות בלבד. ירידה זו במודעות ובעשייה, מהווה חלק בלתי נפרד מרעיון האמת היחסית ופיתוח מודעות אישית שאינה תלויה בכלכלה, בחברה וכו'.
כחלק מהתהליך זה, משקל הצריכה במגזר הפרטי עלתה ביחס לתלות במגזר הציבורי, גורם שחידד את הניתוק מהמדינה כביטוי לעיצוב עולמו של האדם.
בניגוד לליברליזם המודרני, אשר התבסס על מעורבות של האזרח בחיי המדינה, על מנת לשמור על ניהולה התקין ועל זכויות הפרט, הגישה הפוסטמודרנית אינה מייחסת למדינה חשיבות רבה ומעמידה את עיקר מאבק חייו של הפרט מול עצמו.
[עריכה] תקשורת
אחד הנושאים העיקריים בחקר העולם הפוסט-מודרני, הינו ביקורת התרבות המערבית. על ציר אחד, תרבות הצריכה הביאה ליצירה של קשת מוצרים רחבה אל הבית הסטנדרטי. על ציר שני, החברה הפוסטמודרנית מאופיינת בטכנולוגיות תקשורתיות עשירות בעלות תפוצה רחבה, ושוק תקשורתי הולך וגדל.
[עריכה] פרסום ומיתוג
המפגש בין שני הצירים, תרבות הצריכה והתפתחות התקשורת, יצר את עולם הפרסום והמיתוג, כתופעה חסרת תקדים. בהשוואה לכלכלה של העידן המודרני, בעידן הפוסט-מודרני משקל רב ביותר לפרסום ולמיתוג ובתאגידים הגדולים (קוקה קולה, נייקי ועוד), עיקר התשומות הושקעו במיתוג, ולא בייצור עצמו.
תופעה זו יצרה, כתוצר לוואי של המנגנונים השוקיים, עומס רב של מידע פרסומי, בעיקר בדמות סיסמאות קליטות ותמונות המושכות את העין. מלבד העומס הרב, הפך עולם הפרסום גורמים רבים, כגון רשויות השידור, עולם הספורט, חנויות, עיתונות, מוסדות ציבוריים ועוד, לתלויים בתקציבים הזורמים מהפרסום.
גורם זה, בשילוב עם תחרותיות הולכת וגוברת בשוק תקשורתי גדל, יצרו את הצורך בפופולריות מיידית, בכל מחיר אפשרי.
ירידת משקלה של המדינה וחוסר היכולת התודעתית של הפרט להשפיע על החברה, הפכו תהליכים אלו לבלתי מבוקרים על ידי מרבית הפרטים.
[עריכה] בידור ופופולריות
מבחינת השוק התקשורתי, נוצרה תרבות אמנותית המתבססת על פופולריות וסיפוק מיידי, שהפכה למדד העיקרי להצלחתן של יצירות ותוכניות. הדוגמה המובהקת ביותר הינה תעשיית הקולנוע של הוליווד, אשר היוותה סמל לקולנוע פופולרי במכוון. תחומים נוספים הינם מוזיקה פופולרית, תוכניות טלוויזיה אופנתיות, ועוד.
תופעה זו, שעיקרה התפתחות מואצת של עולם הבידור, הביאה ליצירה של עולם מושגים אוטונומי המבוסס על גיבורי תרבות ופולחני תרבות, הלקוחים מעולם הקולנוע, האופנה וכו', על חשבון גיבורים לאומיים, יצירות מופת קלאסיות וכו'.
ערכי התרבות החדשה שנוצרה מבוססים על עולם הזוהר והפרסום, כשמודל הגיבור בו הושתת על שחקן קולנוע, זמר, להקה וכו', בעלי פרסום עולמי ועושר. במיוחד בלט העולם ההוליוודי, שסימל את עולם הפרסום הנוצץ.
מלבד האמנות, מקובל להאמין כי גם העיתונות, הכתובה והמשודרת, הפכה את שאיפתה לסיפוק מיידי של צורך בבידור, ושמה את הפופולריות בראש סדר העדיפויות.
גם עבור העיתונות, נוצר עולם מושגים מלאכותי, המבוסס על תקשורת סלקטיבית המעוניינת בסיפוק מיידי של סקרנות הצרכנים.
כך, לדוגמה, עימותים ממושכים בין עמים (רואנדה, סרביה, אלבניה ועוד), אינם מוזכרים כלל מלבד קטעי תוקפנות ממוקדים שזכו לסקירה תקשורתית נרחבת למשך זמן קצר ובלא העמקה.
דוגמה נוספת הינה החלפת עימותים פוליטיים בין זרמים אידאולוגיים של שמאל וימין, לעימות אישי בין מועמדים ראשיים, שאופיים האישי הפך למגדיר העיקרי של שיקולי ההצבעה.
[עריכה] שיבוש תרבות
תרבות הצריכה, בשילוב עם התפתחות התקשרות, הפרסום והמיתוג, הפכו את עיצוב התרבות לנובע מצורכי פופולריות של ארגונים כלכליים. השליטה התרבותית למטרות רווח של עולם התקשורת, המיתוג והצריכה, הפך את האוכלוסייה למושא פסיבי לעיצוב נפשי מתמיד, בעיקר באופן לא-מודע.
תהליך זה כונה בשם שיבוש תרבות, על שם ספרו של קאלה לאסן.
מלבד העצמת תהליכי חברת ההמונים ותרבות הצריכה, נוצרו תהליכים שונים של פגיעה נפשית בצרכן התרבות המשובשת, במובן הפשוט של העמסת המוח האנושי במגוון מניפולציות ומצבים בלתי אפשריים מבחינה קוגניטיבית.
תהליכים אלו זכו לשם זיהום נפשי, על משקל זיהום הסביבה שנוצר על-ידי מפעלים כתוצר לוואי של פעילותם. זיהום נפשי כולל, בין היתר, רעש, הפצצת מסרים, הגברת העוצמה והתדירות של הפחד והמין בתקשורת, שטיפת מוח בלתי-מודעת (במובנה הגס), עליית סף הרגש, עומס מידע תלוש מהמציאות ועוד.
[עריכה] התפתחויות פוליטיות-מדיניות-גלובליות
[עריכה] גלובליזציה
- ערך מורחב – גלובליזציה
תהליכים פוסטמודרניים אלו התרחשו במקביל בכל העולם והפכו לתהליכים אוניברסליים, בניגוד לפילוסופיה הפוסטמודרנית התומכת בריבוי אמיתות ותרבויות. המוטיב התרבותי המאפיין תהליך זה הינו החומרנות והצרכנות, המוטיב הכלכלי הינו כלכלת שוק מופרטת והמוטיב הפוליטי שלו הוא דמוקרטי במערב, דמוקרטי עממי בעולם השלישי, ודמוקרטיה למחצה בכל היתר.
כמרכז התרבותי, הכלכלי והפוליטי של ההתרחשות נחשבת ארצות הברית. תהליך זה, בו נוצר קשר פוליטי עם ארצות הברית, בשילוב פתיחת גבולות המכס לתאגידים אמריקאיים בעיקר ואימוץ תרבות פוסט-מודרנית שמרכזה בארצות הברית, מכונה בשם אמריקניזציה.
ארצות הברית, שהנהיגה מדיניות חוץ מעורבת בעולם השלישי ובאירופה במהלך המלחמה הקרה, נותרה מעצמת העל היחידה לאחר נפילת הגוש הקומוניסטי, אך המשיכה במדיניות החוץ שלה גם בלא איום ממשי. תוצאות מעורבות זו הינה האמריקניזציה, אשר נחשבת בעיני רבים לאימפריאליזם עקיף.
[עריכה] מתנגדי הגלובליזציה
- ערך מורחב – אנטי גלובליזציה
כתגובה לתהליכים השונים של הפוסט-מודרניזם ובזכות המוטיבים האנרכיים בחשיבה הפוסטמודרנית, התעוררה תופעה של התנגדות לתהליכים השונים של שיבוש התרבות, גלובליזציה, אמריקניזציה וכו'.
ייחודה של התנגדות זו בכך שהיא אינה תנועת התנגדות ממשית ואין לה מרכז אידאולוגי, מלבד מספר ספרים שהפכו לסמל המאבק ("שיבוש תרבות" ו-"נו-לוגו" במרכזם). התנגדות זו מורכבת ממגוון רחב ביותר של ארגונים, הכוללים ארגונים "ירוקים" ובמרכזם גרינפיס,אמנסטי, קבוצות אנרכיסטיות, נאו-מרכסיסטים, ליברלים, ועוד.
ההתנגדות באה לידי ביטוי בעלונים שונים, אתרי אינטרנט, גרפיטי וביטויים רבים אחרים, החל מקבוצות נוער במרד נעורים ספונטני, עד ארגונים מבוססים ורחבים, כדוגמת גרינפיס.
ההתנגדות העיקרית מתבטאת בהפגנות ענק כנגד המושבים הרשמיים של איגוד הסחר העולמי.
עם כל הנאמר לעיל- יש לציין כי יש הרואים בתנועות אלו כמייצגות דווקא את העידן הפוסט מודרני, בכך שהן על-לאומיות (ולעיתים אנטי לאומיות) ואשר אינן כבולות לתחום גאוגרפי נתון ובכך גם מייצגות את תנועת הגלובליזציה בשיאה.
[עריכה] הסדר העולמי החדש
לאחר פיגועי ה-11 בספטמבר, עם עליית כוחו של האיחוד האירופי, חלה תפנית בעולם הפוסטמודרני, עם הנסיון התודעתי להפיכת העולם לקוטבי, כלומר, להצגת העולם כבמה לעימות בין מספר גישות אידאולוגיות יריבות.
לעומת המלחמות עד לאותה תקופה, שהיו מלחמות קצרות של איחוד של מעצמות כנגד מדינה אחת (מלחמת המפרץ, המלחמה בקוסובו וכו'), המלחמות החל מתקופה זו נתפסות כמלחמות של ארצות הברית וגרורתיה כנגד איום הטרור האיסלאמי, המיוצג על-ידי ארגון אל קעידה וציר הרשע (איראן-עיראק-צפון קוריאה) וכנגד הכוח העולמי החדש-ישן, האיחוד האירופי, המציב אופוזיציה שוחרת שלום כביכול לארצות הברית.
עולם מושגים זה, המעמת גישות אידאולוגיות שונות, גם אם לרבים באופן שטחי, מייצג תפנית בצורת החברה הפוסט-מודרנית. לגבי אופייה של תפנית זו וכיווני התפתחותה אין כיום תאוריה ידועה, מגובשת ומקיפה.
[עריכה] בקורת על פוסט-מודרניזם
מבקרי הפוסט-מודרניזם מבקרים אותה על כך שתורה זו בעצם אומרת שהכל חסר-משמעות וכל דבר קביל. כתוצאה מכך, אומרים המבקרים - הפוסט מודרניזם גורם הן לניוון מחשבתי והן לניוון מוסרי, מאחר ומבחינתו כל תורת מוסר - אפילו זו שמצדיקה מעשי זוועה - היא תורה קבילה.
להלן מספר טיעונים עיקריים שמוצגים כנגד הפוסט-מודרניזם:
[עריכה] במישור הפילוסופי-מדעי
- בהיעדר אמת אובייקטיבית מוחלטת אין משמעות ל"נכון" או "לא נכון" ואם הכול יחסי והכל תלוי-שפה, אין משמעות לעובדות וכל קשקוש קביל.
- הפעלת הגישה הפוסט-מודרניסטית על המדע הורסת למעשה את הבסיס עליו הוא בנוי ופותחת פתח לפסאודו-מדע שרלטני ומגוחך המסתתר מאחורי ניסוחים מסובכים ומעורפלים אך חסרי משמעות (ראו: פרשת סוקל).
- הפוסט-מודרניזם מעודדת ניוון של המחשבה מאחר שהיא שוללת מהותית ביקורת על דעות, תאוריות ואידאולוגיות. מאחר שבפוסט-מודרניזם אין "נכון" או "לא נכון" אין משמעות לביקורת על תזה ואין לפסול דעה, עבודה או נראטיב בגלל שהוא "לא נכון".
- היסטוריונים פוסט-מודרניסטים נוטים לאמץ את הנראטיב ההיסטורי של אלה שעימם הם מזדהים (לרוב ה"אחר" שמדוכא בידי האדם הלבן) מבלי להטיל ספק ולו מינימלי בסיפורים ובלי לבצע בחינה ביקורתית של הנראטיב ההיסטורי מול העובדות בשטח.
- הפילוסופיה הפוסט-מודרניסטית הקיצונית מוליכה לכמה אבסורדים: הידוע שביניהם הוא המסקנה הפילוסופית שאומרת שלא תיתכן תקשורת בין בני האדם מאחר ואין שום פשר "אוביקטיבי" לשפה.
[עריכה] במישור המוסרי-ערכי
- בהיעדר אמת מוסר אובייקטיבית מוחלטת אין משמעות ל"טוב" או "רע" ואם הכול יחסי והכל תלוי-תרבות, אין משמעות לערכים וכל מעשה קביל.
- הפוסט-מודרניזם, כתורה שמחייבת ודוגלת ברלטיביזם מוסרי היא גישה אנטי-מוסרית בעליל, מאחר והיא לא רואה שום פסול בשום כלום, לרבות באידאולוגיה הנאצית ובמעשי אכזריות של תרבויות לא-מערביות. בפוסט-מודרניזם, כל אוסף כללי התנהגות יכול להוות אתיקה, בתנאי שהוא עומד בקריטריונים צורניים (למשל: הציווי הקטגורי של עמנואל קאנט) אך אין שום קריטריונים תוכניים שבהן עליה לעמוד, מאחר ולפי הפוסט-מודרניזם אין אמת מוחלטת ובטח שאין ערכי מוסר מוחלטים, אלא כל תרבות מאמצת את הערכים הנוחים לה.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
- שמעון גלבץ, פוסטמודרניזם או ההיגיון התרבותי של הקפיטליזם המאוחר (חלק א') (חלק ב') האייל הקורא
- אבשלום אליצור, על שמונה הבלים פוסט-מודרניסטיים - באתר אוניברסיטת בר אילן
- ביקורת על ההשקפה הפוסטמודרנית - תיאור מקרה סוקל - בוויקיפדיה האנגלית
- ביקורת הומוריסטית על השיח הפוסט מודרניסטי, מתוך הבלוג של "זו ש" בישראבלוג.
[עריכה] לקריאה נוספת
- דוד גורביץ', פוסטמודרניזם - תרבות וספרות בסוף המאה ה-20, הוצאת דביר, 1997.
- הרב ד"ר מיכאל אברהם, שתי עגלות וכדור פורח - על יהדות ופוסטמודרניזם, הוצאת בית אל, ה'תשס"ב.
- גדי טאוב, המרד השפוף - על תרבות צעירה בישראל, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1997.
- ז'אן-פרנסוא ליוטר, המצב הפוסטמודרני, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1999.
- הרב שג"ר, כלים שבורים - על ציונות דתית ופוסטמודרניזם, הוצאת ישיבת שיח יצחק, 2003.
- גילי זיוון, דת ללא אשליה (נוכח עולם פוסט-מודרני), מסדרת יהדות ישראלית בהוצאת מכון שלום הרטמן, 2005.
- דניאל שליט, ספר הקניון- המדריך השלם לקניון העולמי, הוצאת תואי.
- הרב יוסף קלנר, פלורליזם, פנטיזם, כלליות הוצאת מדרשת נצרים.
