פוסט סטרוקטורליזם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

פוסט-סטרוקטורליזם היא אסכולה שיצאה מתוך הסטרוקטורליזם בשנות השישים. הפוסט-סטרוקטורליזם דחה את הרדוקטיביות המתודולוגית של הסטרוקטורליזם. במקום זאת, חיפשו הפוסט-סטרוקטורליסטים אחר המשחק האינסופי של המסמנים, ולא ניסו "לכפות" או להעדיף קריאה אחת של טקסט. בהתאם לכך, ישנה מעט מאוד הסכמה בין תאוריות פוסט-סטרוקטורליסטיות שונות, אך נקודת המוצא של כולן היא הביקורת על הסטרוקטורליזם. חקירות פוסט-סטרוקטורליות נוטות להיות בעלות אוריינטציה פוליטית, משום שרבים מאנשי אסכולה זו מאמינים כי העולם בו אנו חושבים שאנו חיים אינו אלא מבנה חברתי, עם אידאולוגיות שונות המנסות לזכות בהגמוניה.

פוסט-סטרוקטורליסטים מרכזיים: רולאן בארת המאוחר, מישל פוקו, פייר בורדייה, ברונו לטוור, ג'וליה קריסטבה, ז'יל דלז, פליקס גוואטרי.

[עריכה] ראו גם

• פוסט מודרניזם
• סטרוקטורליזם
• אנטוניו גראמשי

ז'אק דרידה- האיש שמאמרו הוביל לשינוי בגישתו של בארת ובעקבותיו להתפתחות והתרחבות הפוסט סטרקטורליזם על שלוחותיו.

בשמות הגדולים יש להוסיף את היליס-מילר.