יידיש

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

יידיש שפירושה במקור: "יהודית", היא שפה יהודית השייכת למשפחת השפות הגרמאניות, ונכתבת באותיות אלפבית העברי, אך עם משמעות של תנועות לחלק מן האותיות.

מאז תחילת ההגירה היהודית לתחומי גרמניה דהיום במאה התשיעית שימשה היידיש כשפתם העיקרית ולפעמים היחידה של היהודים האשכנזים. בעקבות המהפכה הציונית בסוף המאה ה-19 ומלחמת השפות של אליעזר בן יהודה הפכה היידיש להיות סמל לגלותיות, והשפה בישראל הוחלפה בעברית, ולכן היידיש נשארה בעיקר נחלתם של יהודים בחו"ל שהתנגדו לציונות, או לא היו קשורים אליה.

היידיש משמשת כיום בעדה החרדית ובעיקר אצל חסידים בכל העולם כשפה העיקרית, ואצל חלקם כשפה היחידה לשימוש יומיומי. בשכונות חרדיות ישנן עיתונות ומודעות קיר הכתובים יידיש.

כמו כן השפה עדיין מדוברת בקרב חלק מיוצאי ברית המועצות לשעבר, ואף שימשה הוכחה ליהדותם בכדי להתקבל לישראל על פי חוק השבות, או לקהילות יהודיות במקומות אחרים בעולם.

רוב אוצר המילים היידי הוא ממקורות גרמאנים, מיעוטו ממקור עברי והנותר ממקורות סלאביים ולטיניים.

תוכן עניינים

1 היסטוריה
2 כתיבה
3 פונולוגיה
4 ספרות
5 עיתונות ביידיש (צײַטונגען)
6 עיתונות יידיש במאות ה-19 וה-20 במזרח אירופה
7 יידיש כאידאולוגיה
8 יידיש במחשב ובאינטרנט
9 יידיש בישראל
10 לקריאה נוספת
11 ראו גם
12 קישורים חיצוניים

[עריכה] היסטוריה

במאות התשיעית והעשירית החלו היהודים להקים קהילות גדולות באימפריה הרומית הקדושה של העם הגרמני. כאשר היהודים עזבו את צרפת ואת צפון איטליה והתיישבו באלזס ובאזור נהר הריין, הם זנחו את הדיאלקט היהודי-צרפתי שנקרא "לעז" והדיאלקט היהודי-איטלקי וקיבלו את השפה הגרמנית העתיקה שלאט לאט התפתחה בפי היהודים לדיאלקט של הגרמנית המיוחד לציבור היהודי. זה קרה עקב תנאי הסביבה הקהילתית בה חיו היהודים שהסתגרה מפני הסביבה החיצונית ושהפכה למסוגרת עוד יותר במיוחד לאורך תקופת מסעות הצלב.

לאחר שבסביבות המאה השלוש-עשרה היגרו חלק מהיהודים למזרח אירופה ונחשפו לשפות הסלאביות, היידיש הפכה לבעלת סממנים יותר של שפה ופחות של דיאלקט.

תהליך זה לווה בהווצרות שני דיאלקטים בתוך היידיש מאחר שהיו יהודים שנשארו במערב אירופה. כך נוצרה יידיש מזרחית שקיבלה השפעות מסביבת השפות הסלאביות, ויידיש מערבית שהמשיכה להתקיים במרחב בו מדוברות שפות גרמאניות.

באותה תקופה, קהילות יהודיות באזורי צ'כיה ופולין, דיברו ניב סלאבי יהודי שנקרא "כנענית" אך בהשפעת היהודים שהיגרו מקהילות אשכנז הם זנחו ניב זה והחלו גם הם לדבר יידיש.

במאה ה-16 הפכה היידיש משפה מדוברת בלבד לשפה כתובה, ועם הפיכתה של פולין למרכז הרוחני של היהודים גדל הפער בין היידיש המזרחית ליידיש המערבית.

בתקופת ההשכלה, עם מתן האמנסיפציה במערב אירופה, חלה ירידה בלתי נמנעת בשימוש ביידיש המערבית והיידיש המזרחית הפכה לדיאלקט היידיש המדובר יותר.

בסוף המאה ה-19 החלה פריחה של ספרות יידית. ספרות זו פרצה את גבולות המסורת ולעיתים הייתה בעלת גוון אנטי דתי ומסורתי, כמו סיפוריו הנודעים של י"ל פרץ המציירים באירוניה עדינה את אדיקותם של היהודים בדתם. כמו כן בכל אירופה ובמיוחד במזרח אירופה הייתה עיתונות יידית נפוצה מאוד, בכל גווני הקשת היהודית, מחרדים, דרך ציונים ועד לבונדיסטים.

במהלך המאה ה-20 לספירה הייתה ירידה דרמטית נוספת בשימוש בשני ענפי היידיש, לאחר דיכוי היהודים הסובייטיים תחת שלטון סטלין, השואה והקמת מדינת ישראל שראתה ביידיש אויב העברית והציונות וכינתה אותה "ז'רגון" ו"שפה גלותית". בשנת 1928 הוקם במזרח ברית המועצות האזור היהודי האוטונומי בו השפה הרשמית היא יידיש (במקביל לרוסית). היום מהווים היהודים באזור רק כ-2% מהאוכלוסייה, אך יידיש נלמדת בבתי הספר וישנה תחנת רדיו המשדרת ביידיש.

כיום היידיש מדוברת על ידי כ-3 מיליון איש הגרים בעיקר באירופה ובארצות הברית. בישראל 215,000 דוברי יידיש, המהווים כ-3% מהאוכלוסייה היהודית.

[עריכה] כתיבה

היידיש נכתבת, בדפוס ובכתב יד, באלפבית העברי, כמו שפות יהודיות אחרות. ההבדל העיקרי בין האופן בו נכתבת היידיש לאופן בו נכתבת העברית הוא בשימוש באותיות 'אעוי' בתור אותיות ניקוד, כך:
אַ - /a/
אָ (קמץ-א) - /o/
ע - /e/
י - /i/
ו - /u/
ױ - /oj/
ײ - /ej/
ײַ - /aj/

בניגוד למקובל בעברית, ביידיש, הניקוד הוא חלק אינטגרלי מהכתיבה ואי אפשר לפסוח עליו.

מילים ביידיש שמקורן בלשון הקודש (כמו שבת, תורה וכדומה) למרות הגייתן האשכנזית נכתבות בדיוק כמו בעברית.

הבדלים נוספים:

װ (צװײ װאָװן) - /v/
האותיות 'ב,כ,פ' - דגושות, אלא אם שׂמים מעליהן סימן 'רפה' 'בֿ,כֿ,פֿ'.
האות 'א', בניגוד לבעברית, לא מסמנת עצירה (כמו במילה העברית לשאול).

במקרים בהם יש מקום לדו-משמעות, נהוג להוסיף חיריק או שורוק:
ייִ - /ji/
װוּ - /vu/
וּװ - /uv/

באותיות 'בֿ,ח,כּ,שׂ,ת,תּ' נהוג להשתמש רק במילים עבריות/ארמיות, אותן נהוג לכתוב בכתיב המסורה.

[עריכה] פונולוגיה

היידיש היא שפה גרמנית, ובתור שכזו אין בה העיצורים הגרוניים שהיו בעברית הקדומה ואשר עדיין נשתמרו אצל חלק מיוצאי ארצות ערב. הגיית המילים היא לרוב בהטעמה מלעילית, הקרויה לכן גם "הטעמה אשכנזית".

ביידיש, הביטוי של 'ת' לא דגושה הינו 'ס' - כמו בעברית הטברנית. לדוגמה, המילה בייִדיש ל'אותיות' הינה 'אותיות', נהגית /ojsjes/, 'תּורה' נהגית /tojre/, את הדגש ב'ת' נהוג לכתוב.

[עריכה] ספרות

[עריכה] עיתונות ביידיש (צײַטונגען)

ישנה עיתונות נרחבת ביידיש, בעיקר במגזר החרדי. העיתון היידישאי המפורסם ביותר בעולם הוא העיתון "דער איד" המופיע בכל שבוע בארצות הברית וקוראיו מונים כ־18,000.

למרות שהעיתון מוגדר לדוברי אידיש, כמחצית מהמילים הן באנגלית. בנוסף על כך, אופיו של העיתון הוא ארכאי, והוא אידאולוגי בעיקרו. הקו הרשמי, מייצג את הקו הסאטמרי קיצוני.

העיתון נוסד על ידי האדמו"ר מסאטמר הרב יואל טייטלבוים בשנות הארבעים של המאה ה-20. העיתון נמכר בין השאר במקומות אלו:

ארצות הברית. וויליאמסבורג (מקום המשרד של העיתון) מונסי, מונרו, בורו פארק, קווינס, קראון הייטס, פלטבוש, מונטיסעלו, ווייטלייק, סוון-לייק.
אנגליה. לונדון, מנטשסטר.
בלגיה. אנטוורפן.
ישראל. ירושלים, בני ברק, בית שמש.
אוסטרליה. מלבורן.

ועוד עשרות ארצות.

לאחרונה נוסד העיתון דער בלאט, קוראיו נמנים בעיקר על הפלג של חסידי הבן ר' אהרן, המונה כ-12,000 איש.

נוסף על עיתונים אלו קיימים העיתונים: פֿאָרװערטס, אלגמיינער זשורנאל, די צייטונג, דער בליק, דער צייטשריפט, דער פלאם, דער שׁטערן, דער יודישע ליכט, דער עונג שבת ועוד.

[עריכה] עיתונות יידיש במאות ה-19 וה-20 במזרח אירופה

העיתונות היידית הגיעה לשיאה בפולין, בין שתי מלחמות העולם. בשנת 1935 נמנו בורשה, בירת פולין, 11 עיתונים יומיים ביידיש (בנוסף לשני יומונים יהודיים בפולנית ושבועון בעברית), ותפוצתם הכוללת עמדה על 180 אלף עותקים ביום. שני העיתונים החשובים והמשפיעים ביותר ביידיש בתקופה ההיא היה הײַנט (ביידיש: "היום") ומאָמענט (ביידיש: "רגע"). שניהם יצאו לאור עד פרוץ מלחמת העולם השנייה בספטמבר 1939. ב"הײַנט" כתבו בכירי הכותבים היהודים באותה תקופה, ביניהם, למשל, עזריאל קרליבך, שעלה לארץ ערב המלחמה, והקים מאוחר יותר את העיתון מעריב.

ב-1897 הוקם בארצות הברית העיתון היומי פֿאָרווערטס (נקרא היום באנגלית: Forward), שהיה לאחד העיתונים הנפוצים בקרב יהודי ארצות הברית בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20. תפוצת העיתון ירדה באופן דרמטי לאחר מלחמת העולם השנייה, ובשנות ה-80 החל לצאת כשבועון באנגלית וביידיש. כיום, רוב העיתון כתוב באנגלית, ויש לו מוספים ביידיש וברוסית.

[עריכה] יידיש כאידאולוגיה

ערך מורחב – יידישיזם

[עריכה] יידיש במחשב ובאינטרנט

בסטנדרט unicode, ממוקמת היידיש ביחד עם העברית, בטווח (0590-05FF).

[עריכה] יידיש בישראל

עם קום המדינה היה בישראל ריכוז גדול של דוברי יידיש, בני העליות השונות מאירופה. ריכוז זה גדל עם העלייה הגדולה שלאחר קום המדינה, שכללה את רוב פליטי השואה היהודים ממזרח וממרכז אירופה. החרם על היידיש, שהיה חלק ממדיניות הנהגת היישוב העברי, משום שלא השתלבה עם הרעיון הציוני של ההתחדשות הלאומית וחזרה לשפה העברית, נמשך גם לאחר קום המדינה. באוגוסט 1949 התקבלה בישראל החלטה כי הופעות של להקות מקומיות ביידיש אסורות, אם כי מותרות הופעות ביידיש של להקות מחוץ לארץ. למרות זאת, הוקם בפברואר 1951 בתל אביב תיאטרון על שם המחזאי היידי אברהם גולדפאדן, שבו העלו מחזות יידיים קלאסיים על-ידי שחקנים עולים דוברי יידיש. בשל האיסור, פעל התאטרון באופן כמעט מחתרתי. ב-1 ביולי 1951 הוציא בית המשפט המחוזי בתל אביב צו על תנאי שאסר על המשך פעילות התאטרון [1], ועקב הפרת הצו הועמדו השחקן הראשי בו, נתן וולפוביץ' לדין. גזר הדין היה קנס בסך 20 לירות (כ-500 שקלים חדשים של ימינו בהערכה גסה).

גם צמד הבדרנים המפורסם דז'יגאן ושומאכר נפגע מאיסור זה, אולם בשל מעמדם ופרסומם, הותר להם לבסוף להופיע בישראל ביידיש, ובלבד שישלבו קטעים בעברית שאורכם יהיה שליש ממשך כל הופעה. קטעים אלה היו בעיקר שירים בעברית מפי זמרות ישראליות, ששולבו כקטעי מעבר.

היחס אל היידיש בישראל נעשה סלחני יותר בשנות ה-60 כשהוסר ה"טאבו" מעל נושא השואה, וממדי החורבן הפיזי והתרבותי של יהדות מזרח אירופה נודעו ברבים. משנות ה-70 ואילך נעשים אפילו ניסיונות לשמר את השפה ואת התרבות שהיא מייצגת, בעיקר באמצעות מחקר אקדמי והעלאה מחודשת של מחזות יידיים קלאסיים. עם זאת מספרם של דוברי יידיש בישראל הלך ופחת, כיוון שצאצאי העולים דוברי היידיש עברו בדרך כלל לדבר עברית. גם בארצות הברית התחולל תהליך דומה שבו צאצאים לדוברי יידיש מדברים אנגלית בלבד.

בשנות החמישים והשישים יצאו לאור עיתונים אחדים ביידיש, ובראשם היומון "לעצטע נײַעס" (פירושן של מילים אלה הוא "ידיעות אחרונות", אך אין כל קשר בין שני העיתונים) שהמשיך להופיע עד סוף שנות השבעים כיומון ומאז צימצם את הופעתו לכדי שבועון. ישנה גם תוכנית יומית ברשת א' של קול ישראל ביידיש, אך עם השנים היא צומצמה לכדי רצועה של 20 דקות לערך. גם מספרם של מופעי התיאטרון ביידיש הלך ופחת, אך תיאטרון יידישפיל, שנוסד ב-1987, חידש את פעילות התיאטרון ביידיש. מבין הקומיקאים שהציגו בעבר ביידיש, בלטו הצמד דז'יגאן ושומאכר וכן "שני השמוליקים" (שמוליק סגל ושמואל רודנסקי).

בעקבות העלייה מחבר העמים בשנות ה-90, נדרשו לעתים עולים להוכיח את יהדותם. אחד הסימנים לכך, שהוצגו בתי המשפט, הוא שימוש ביידיש במשפחתו של העולה. דוגמה לכך:

"העדים ניקולבסקי וקנטרוביץ' העידו כי אמה של התובעת דיברה יידיש. ניקולבסקי זכר כי אמו ואם התובעת נהגו לשוחח ביניהן בשפה זו. קנטרוביץ' ידע לומר גם שסבתה של התובעת ואמה דיברו ביניהן יידיש, אך מתוך עדותו עולה סתירה, שכן הוא הכיר את התובעת רק לאחר שסבתה נפטרה. יש לציין, כי התובעת עצמה לא הזכירה באף שלב של ההליך כי שפת היידיש הייתה שגורה בפיהן של אמה ושל סבתה." (ת"א (י-ם) 2598/00 רימה פוליאקוב נ' משרד הפנים, ניתן ב-24 במרץ 2002)

כיום קיימות, על-פי חוק של הכנסת, שתי רשויות לאומיות, האחת - הרשות הלאומית לתרבות יידיש, והאחרת, לשימור שפת לאדינו. כמו כן קיימת קבוצה של צעירים דוברי יידיש הפועלת בתל אביב ומכונה "יונג יידיש".

חוגי יידיש מתקיימים באוניברסיטת בר אילן (לתארים ראשון ומעלה) ובאוניברסיטה העברית בירושלים (עד שנת 2005 - תארים ראשון ומעלה, משנת 2005 - רק תארים שני ומעלה). את שפת היידיש ניתן ללמוד גם באוניברסיטת תל אביב, בטכניון, באוניברסיטת חיפה ובאוניברסיטת בן גוריון בנגב.

[עריכה] לקריאה נוספת

י. ח. בילצקי, אוצרות יידיש, פפירוס, 1989.
יוסף גורי, וואָס דאַרפֿט איר מער?: 2000 מטבעות לשון ביידיש, הוצאת מאגנס.
יוסף גורי, שנשמע בשורות טובות (לאָמיר הערן גוטע בשׂורות): ברכות וקללות ביידיש, הוצאת מאגנס.

[עריכה] ראו גם

דער יודישע וועקער

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
ויקיפדיה בשפה זו: יידיש

ערך מילוני בוויקימילון: יידיש
ספר לימוד בוויקיספר: יידיש