יהדות חרדית
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יהדות חרדית היא זרם ביהדות האורתודוקסית המתאפיין בהקפדה רבה על שמירת ההלכה היהודית ובאורח חיים שמרני. בלועזית מכונים החרדים "אולטרא אורתודוקסים"
הגברים החרדים ניכרים כלפי חוץ בלבושם המיוחד: חולצה לבנה, מכנסיים ומעיל כהים ומגבעת שחורה, הנלבשים בכל עונות השנה. מלבד זאת מתייחדים החרדים במנהגיהם ובאורחות חייהם - מהם הנובעים ישירות מההלכה, ומהם שגיבשה החברה החרדית לעצמה.
לפי דעה רווחת, מקור הכינוי "חרדים" הוא בישעיהו ס"ו, בפסוק "שמעו דבר ה', החרדים אל דברו". על אף שבמקורו משמש הביטוי כריבוי של "חרד", מקובל יותר הכינוי ליחיד "חרדי" (אך ברבים "חרדים" ולא "חרדיים", כמו "יהודי" ו"יהודים").
תוכן עניינים |
[עריכה] שורשים היסטוריים
אף על פי שעד למאה ה-19 היו רוב היהודים שומרי מצוות במידה כזו או אחרת, אין הם מוגדרים בדרך כלל כחרדים. מקבילה מסוימת לחרדיות ניתן אולי לראות באבחנה התנאית בין ה"חברים" לבין "עמי הארץ" שלא הקפידו כמותם במצוות, אבל החרדיות כפי שהיא מוכרת כיום אינה מתייחדת רק בשמירת המצוות.
את צמיחת החרדיות יש לראות בעיקר כתגובת נגד לשתי התפתחויות משמעותיות: תנועת ההשכלה מתחילה, ולאחריה מופיעה התנועה הציונית. צעירים רבים נהו אחר החילוניות והלאומיות, והחרדים, בהשראתם של הרבנים, התכנסו בתגובה לכך אל עצמם, והשתדלו לשמור על מסגרת קהילתית שמרנית, שתמזער את החשיפה לגורמים ולרעיונות העשויים לפגוע באמונה ובשמירת המצוות. עד היום מאופיין הציבור החרדי, למעט אי אלו יוצאי דופן, בהסתייגותו מהתנועה הציונית ומהלאומיות היהודית, הסתייגות שבאה לידי ביטוי בדרגות שונות, החל מאדישות וכלה בהתנגדות חריפה מאוד, אם כי הם ממשיכים לטעון תמיד שהם הינם הציונים האמתיים. הסתייגות זו מהתנועה הציונית, היא ההבדל החשוב, אם כי לא העיקרי, המבדיל בינם לבין הדתיים לאומיים. עקב הסתייגות זו, לא תמכו הרבנים החרדיים בעלייה המונית לארץ ישראל, והיו רבנים, כמו הרב וסרמן והרב זמבא, שהתנגדו נחרצות לעלייה לארץ ישראל (עיין עוד "אם הבנים שמחה" להרב טייכטל).
השפעה רבה על עיצובה של החרדיות היו לתנועת אגודת ישראל באירופה וליישוב הישן בארץ ישראל.
[עריכה] החרדים במדינת ישראל
[עריכה] מקום המדינה ועד המהפך
עם קום המדינה נסוגה אגודת ישראל מההתבדלות שאפיינה אותה בתקופות קודמות. נציג מטעמה, הרב יצחק מאיר לוין, חתם על מגילת העצמאות, ואחר כך כיהן כשר הסעד בממשלה (בשנים 1948-1952). המאבק הפוליטי החרדי החשוב ביותר באותה תקופה היה מניעת גיוס בנות דתיות לצה"ל או שליחתן לשירות לאומי. מאבק זה הסתיים בהצלחה, ואף שהכנסת חוקקה חוק המחייב שירות לאומי, הוא לא נאכף. הסדר נוסף, שלא אושר בחוק מפורש, היה דחיית גיוסם של אברכים שהקדישו את זמנם ללימוד תורה ("תורתם אומנותם"). ראש הממשלה דוד בן גוריון התרצה להסדר זה, מתוך כוונה לאפשר את שיקומו של עולם התורה שנחרב בשואה.
באותה תקופה לא נתפסו החרדים כאיום על הציונות החילונית. מספרם לא היה רב, והם נראו כשריד לעולם שהולך ונעלם. אף על פי כן מפורסמים דברים שנאמרו בידי המנהיג החרדי החשוב ביותר, ה"חזון איש", הרב אברהם ישעיה קרליץ (נפטר 1953), לראש הממשלה בן גוריון בפגישה ביניהם. בן גוריון שאל כיצד יוכלו החילונים והחרדים למצוא פשרה ביניהם. ה"חזון איש" (הקרוי כך על שם סדרת ספרי הלכה שכתב), השיב כי "אם שתי עגלות נפגשות בנתיב צר, על העגלה הריקה לפנות דרך לעגלה המלאה".
בן גוריון הגיב בתרעומת לטענה בדבר העגלה הריקה:"ומצוות ישוב הארץ ? ועבודת האדמה ? והשמירה על החיים ועל הגבולות?", תהה. אחר כך אמר בן גוריון שעדיין אין לו תשובה לשאלתו:כיצד יחיו אדוקים ולא אדוקים יחדיו במדינת ישראל. אך החזון איש התעקש:"זו התשובה"
החל מ-1952 לא הייתה עוד אגודת ישראל בקואליציה הממשלתית (אם כי הייתה נציגות בקואליציה ליהדות החרדית משך תקופה קצרה, כאשר בנימין מינץ (פועלי אגודת ישראל), כיהן משך 10 חודשים, בשנים 1960-1961, כשר הדואר). אף על פי כן, האינטרסים היסודיים שלה נשמרו, בראש ובראשונה הפטור מגיוס ומשירות לאומי, וקיומו של חינוך חרדי נפרד הנתמך על ידי המדינה.
מורשתו של ה"חזון איש", הייתה שעל גברים חרדים להקדיש את חייהם ללימוד ב"כולל", וצעירים חרדים רבים אכן חונכו למלא ציווי זה בפועל.
מורשת זו תרמה להיווצרותה של "חברת לומדים" שבה גברים אינם עובדים לפרנסתם, אלא לומדים. זאת יחד עם סיבה טכנית-לכאורה: לחרדים לא ניתן פטור מלא מגיוס לצה"ל אלא דחייה של הגיוס עד תום לימודיהם. על כן, גבר חרדי צעיר שמפסיק את לימודיו חייב לאלתר בשירות צבאי. שירות זה, הכולל מרכיבים המנוגדים להשקפת העולם החרדית, היווה איום שהמריץ הישארות ממושכת בכולל.
תופעה מפתיעה הכרוכה בכך הייתה שדווקא בחברה שמרנית כל כך, הוטל תפקיד המפרנס על האישה. בדרך כלל עוסקות הנשים החרדיות בהוראה ובפקידות. בשנים האחרונות פנו נשים חרדיות רבות (וגם גברים) לעבודה בהיי טק.
יצויין, כי תופעות אלו של בעל לומד ואשה עובדת היא בעיקר בציבור החרדי-ליטאי ההולכים בדרכו של ה"חזון איש", הציבור החרדי-חסידי לעומתו, עובד ברובו.
[עריכה] מהמהפך ועד השנים האחרונות
מצבם של החרדים השתנה מהותית בשנות השבעים, ובעיקר ב-1977, עם המהפך ועלייתו של מנחם בגין לשלטון. בגין הרבה ברטוריקה דתית, צירף את החרדים לממשלתו והגדיל את תקציביהם. קצבת הבטחת הכנסה ניתנה גם לאברכים שלא מיצו כושר עבודה. בנוסף, שיטת קצבאות הילדים השתנתה ב-1975 על ידי וועדת בן-שחר ואלו ניתנו גם לאנשים לא עובדים. סיבות נוספות להתחזקות החברה החרדית היו שיעור הילודה הגבוה בקרב החרדים שהביא לריבוי טבעי וכן גל של חזרה בתשובה, שהחל בעקבות מלחמת ששת הימים.
שינוי מהותי בפניה של החברה החרדית התרחש כאשר הוקמה ש"ס. מנהיגה הרוחני היה הרב עובדיה יוסף, רב ראשי לשעבר אשר אולץ לפרוש מתפקידו בגלל חוק חדש שהתקבל אז שהגביל כהונת רב ראשי לתקופה של עשרת שנים. היא נועדה לספק בית לחרדים ספרדים, אולם בפועל זכתה לאהדה גם בחוגים מסורתיים שהקפדתם על שמירת מצוות הייתה מועטה יותר. מנהיגיה הפוליטיים של ש"ס היו הרב יצחק פרץ, ומאוחר יותר אריה דרעי, צעיר שעלה כמטאור בשמי הפוליטיקה החרדית.
ש"ס הוקמה בתמיכת הרב הליטאי החשוב, אלעזר מנחם מן שך, שתמיכתו בה באה על רקע סכסוכים פנימיים באגודת ישראל וקרע בינו לבין תנועת חב"ד. על רקע זה הוא גם הקים מספר שנים לאחר מכן, בשנת 1988, את הפלג הליטאי של "אגודת ישראל", תחת השם "דגל התורה" והקים אף עיתון, "יתד נאמן", שביטא את הפרישה מאגודת ישראל ומיומנה "המודיע".
החרדים ניצלו היטב את כוחם הפוליטי כ"לשון מאזניים" ואת יכולתם להשיג הישגים ניכרים במקח וממכר פוליטי. הדברים הגיעו לשיא ב־1990, כאשר התרחש "התרגיל המסריח". מנהיג ש"ס אריה דרעי ומנהיגי אגודת ישראל היו מאוכזבים מכך שראש הממשלה יצחק שמיר נמנע מלעמוד בהתחייבויותיו כלפיהם, והעבירו את תמיכתם לשמעון פרס. דומה היה שפרס עומד להקים ממשלה צרה בתמיכת החרדים, אולם ברגע האחרון נמנע המהלך בהשפעתו של הרב שך, שבנאום חוצב להבות שנשא ושזכה לתהודה עולמית, ביטא איבה עמוקה ושורשית לתרבות הקיבוצים והשמאל, המנוכרת למסורת, "מגדלי השפנים והחזירים", בלשונו.
השנים שבאו אחר כך התאפיינו בקרע הולך ומעמיק בין חרדים לבין חילונים. בנוסף לנושאי הדת והמדינה הרגילים, עליית לא יהודים, נישואים אזרחיים, מכירת חזיר, ודומים לאלו, עלו תקציבי החרדים ונושא הגיוס לצבא שוב ושוב על הפרק. בתחילת שנת 2000, החרדים מונים כבר 7% מהאוכלוסייה, ואחוז גדול מזה מהצעירים נמנע מהגיוס בצה"ל בשל הישארותו בישיבה.
ב־1999 קבע בג"ץ כי דיחוי השירות הניתן לתלמידי הישיבות מבין הצעירים החרדים, על ידי שר הבטחון, אינו חוקי, ועליו להיות מעוגן בחוק שנחקק על ידי הכנסת. בסופו של דבר, למרות הבטחות הפוכות שנתן ערב הבחירות, פעל ראש הממשלה אהוד ברק לחקיקת חוק טל שפוטר את החרדים מגיוס לצה"ל. עם זאת, החקיקה נועדה לאפשר לחרדים שיבחרו בכך לשרת בצה"ל בשירות מתאים או בשירות לאומי. מבחינה זו היה בה שינוי, גם אם מינורי, לעומת המצב הקודם, שבו שירות בצה"ל של חרדים לא עודד כלל. במקביל פותח מסלול הנח"ל החרדי.
[עריכה] החרדים בשנים האחרונות
במהלך השנים האחרונות נולדה תופעה בקרב הציבור החרדי והיא חרדים מודרניים. מדובר באדם חרדי על פי השתייכותו החברתית, המתלבש בבגדים אופנתיים ומודרניים, והמבקש להיות מעורה בחברה המודרנית.
גם בכלל הציבור החרדי, ניתן לראות מגמה של מיזוג בחברה הישראלית. זאת, מתוך הנחה כי אין בהתקרבות זו בכדי לפגוע בשמירת המצוות וקיום ההלכה.
ניתן להצביע על מספר פרמטרים להתערות זו:
- התערות מבחינת התעסוקה. מכוני ההכשרה המקצועית החרדיים תרמו מאוד לכך. הדחיפה לכך הייתה בדרך כלל המצוקה הכלכלית ששרוייה בה החברה החרדית ככלל. אחת התוצאות המשמעותיות של תופעה זו, היא הגידול במספר מוסדות הלימוד החרדיים (לבנים ולבנות), הכוללים בתוכנית הלימודים שלהם לימודי חול ברמה גבוהה, והמאפשרים לתלמידיהם להשיג תעודת בגרות.
- התערות בשירותי הביטחון וההצלה. ניתן להצביע על 'הצלה', 'זק"א', 'חסד של אמת', וכן על המשמר האזרחי והנח"ל החרדי כזרועות שאליהן פנו חרדים שונים, על מנת לתרום.
- התערות בתקשורת ובתרבות. לאחרונה גדלה כמותם של אנשי תקשורת חרדים, שאותם ניתן לפגוש הן באמצעי תקשורת המיועדים לאוכלוסייה החרדית, והן באמצעי תקשורת הפונים לכלל הציבור. אישים בולטים מתחום זה הם קובי אריאלי, ידידיה מאיר ואשתו סיון רהב מאיר, דודי זילברשלג, יוסי אליטוב, יעקב אייכלר וישראל אייכלר. גם תעשיית הקולנוע החרדית תרמה רבות כאן. הן סרטים פנימיים דוגמת סרטי האחים גרובייס, והן סרטים והצגות של השחקן שולי רנד המיועדים גם הם לכלל הציבור. גם בניצני התעניינות בקרב חרדים, בתחומים הנחקרים באוניברסיטאות כפאליאוגרפיה, ארכיאולוגיה, [1] היסטוריה ופילוסופיה,[2] אפשר לראות שלב בהתקרבות לציבור הישראלי, וניסיון להשמיע את קולם.
- התפתחות התקשורת והעיתונות החרדית הבלתי מפלגתית (להבדיל מהעיתונים המפלגתיים כגון המודיע, יתד נאמן). כלי תקשורת כדוגמת רדיו קול חי, השבועון משפחה ושעה טובה. אחד המאפיינים של המגמה הוא הנתון שפורסם על ידי TGI שהעיתון הנפוץ ביותר כהיום במגזר החרדי הוא "משפחה" אשר איננו מזוהה עם אף אחד מהזרמים והמפלגות החרדיות.
- התערות במוסדות המדינה. לאחר הבחירות לכנסת השש עשרה עלתה האפשרות שחברי כנסת חרדים יכהנו גם כשרים ולא רק כסגני שרים, אפשרות זו לא התממשה בסופו של דבר (בייחוד בשל העדפת צירוף מפלגת שינוי לקואליציה). יהודה משי זהב, בעבר 'קמב"ץ העדה החרדית', הדליק משואה בטקס יום העצמאות "לתפארת מדינת ישראל", מסמל גם הוא בכך את התקרבותם של חרדים רבים למדינה והזדהותם איתה, גם אם באופן מסוייג בלבד.
[עריכה] התמודדות עם מגמות אנטי-חרדיות בציבור החילוני
את שנת 1999 סימנה גם עלייתה המפתיעה של "שינוי" בראשות העיתונאי יוסף (טומי) לפיד. מפלגת שינוי התמקדה בתחילת דרכה כמעט אך ורק בנושא החרדים והכפייה הדתית, ועל אף התמקדות צרה זו הצליחה לזכות בשישה מנדטים. שינוי נותרה באופוזיציה, והבטיחה כי תיכנס רק לממשלה ללא מפלגות חרדיות. מנגד, תופעה הפוכה באותה מערכת בחירות הייתה נסיקתה של ש"ס, שהשיגה 17 מנדטים. במידה רבה על רקע התחושה שהרשעתו של אריה דרעי בפלילים באותה שנה היא תוצאה של רדיפה עדתית.
בבחירות של שנת 2003 חלה ירידה במספר המנדטים של ש"ס, ולעומת זאת, עלה כוחה של שינוי ל-15 מנדטים. ראש הממשלה הנבחר, אריאל שרון, על אף שייכותו לימין ולמגזר הדתי, העדיף את שינוי על פני המפלגות החרדיות, והקים עמה ממשלה. הוא התחייב כי חוק טל הפוטר את החרדים מגיוס לצה"ל, יבוטל, ושתקציביהם יקוצצו. קצבאות הילדים אכן קוצצו באופן דרסטי, וגם בתקציבי הישיבות חל קיצוץ מסוים, אולם שינויים אחרים לא יצאו לפועל.
בסוף 2004 נוכח שרון כי אינו יכול להעביר את תוכנית ההתנתקות מבלי שיצרף לקואליציה שלו את יהדות התורה במקום שינוי, שכן הרעיון על ממשלה חילונית לגמרי שתפנה יישובים לא נעם לרבים בליכוד. ההחלטה האם להצטרף לממשלה הייתה בידי הרב יוסף שלום אלישיב בן ה־94, בכיר המנהיגים החרדיים האשכנזים. המנהיגות החרדית משתדלת שלא לשאת באחריות להחלטות מדיניות מכריעות, ובחוגים החרדיים לאומיים הופעל לחץ כביר על הרב אלישיב שלא לסייע להתנתקות. אולם הסיכוי להגדיל מחדש את תקציבי המגזר החרדי, ובעיקר הרצון להגן על מוסדות החינוך החרדיים מהצורך לממש את תוכנית הליבה הכריעו את הכף, ויהדות התורה הצטרפה לקאוליציה.
תוכנית ההתנתקות גם הביאה להבחנת יתר בזרם חרדי חדש שהתקיים עוד קודם לכן - חרדים לאומיים. החרדים הלאומיים מבקשים לנהל אורך חיים דומה מאוד לחרדים תוך שילוב האידאולוגיה הציונית וניצות ימנית.
[עריכה] הממסד החרדי
[עריכה] גמ"חים - ארגוני עזרה הדדית בקרב החרדים
- ערך מורחב – גמילות חסדים
מאפיין בולט בתרבות החרדית הוא ריבוי הארגונים ההתנדבותיים וארגוני העזרה ההדדית, המהווים מעין "ביטוח לאומי" פנימי של החברה החרדית, ומבטיחים את קיומם של ענייה.
הארגונים ההומניטריים הפנימיים של החברה החרדית מעניקים סיוע גם לציבור הישראלי הכללי, ביניהם מפורסמים במיוחד: זק"א העוסק בפינוי גופות ובזיהוים במקרי אסון, "הצלה" המספק שירותי עזרה ראשונה, וכן "יד שרה" בראשות ראש עיריית ירושלים אורי לופוליאנסקי, "עזרה למרפא" של הרב אלימלך פירר ו"עזר מציון" של חנניה צ'ולק, המתמתחים בסיוע וייעוץ לחולים.
בעקבות אינתיפאדת אל-אקצא וגל הטרור שפקד את רחובות ישראל זכתה פעילותם של אנשי זק"א, שזיהו גופות של קורבנות פיגועים להערכת הציבור בישראל.
[עריכה] פלגים עיקריים בציבור החרדי בישראל
הציבור החרדי עשוי להיראות הומוגני בעיני מתבונן מבחוץ, אולם למעשה הוא מורכב מפלגי משנה רבים.
[עריכה] ליטאים
- ערך מורחב – ליטאים
הזרם החרדי ההומוגני הרחב ביותר הוא הזרם ה"ליטאי", נצר היסטורי לתנועת ההתנגדות לחסידות מבית מדרשו של "הגאון מוילנה". בתוך זרם זה מספר פלגים שהחלוקה ביניהם אינה חדה. מנהיגיו העיקריים של הזרם הליטאי כיום, הרב יוסף שלום אלישיב והרב אהרון יהודה לייב שטיינמן, הם ככל הנראה המנהיגים המשפיעים ביותר בעולם החרדי.
הליטאים מצטיינים במסירותם ללימוד שיטתי, גם מתוך עוני, של התלמוד (ודווקא תלמוד ופרשנויותיו. התנ"ך כשלעצמו כמעט שאינו נלמד בישיבות ליטאיות, גם לא קבלה או פילוסופיה יהודית), למעשה, על אף שהדימוי של הציבור החרדי הישראלי כולו הוא של ציבור שהגברים בו אינם עובדים לפרנסתם, הרי שדימוי זה תקף בעיקר לגבי הליטאים, הרואים בלימוד התורה מטרה נעלה מכל מטרה אחרת, אף שגם בציבור זה יש העובדים למחייתם.
חלק גדול מהפוליטיקאים החרדים הבולטים הם ליטאים, ונמנה עליהם ראש עיריית ירושלים, אורי לופוליאנסקי, שהוא בן טיפוחיו של הרב אלישיב.
[עריכה] חסידים
- ערך מורחב – תנועת החסידות
זרם רחב נוסף הוא החסידי, אך הוא מתפלג לפלגים שונים. החסידים מצטיינים בדרך כלל בשמרנות רבה יותר, אך שיעור הלומדים ש"תורתם אומנותם" קטן יותר אצלם, זאת בהשפעת האידאולוגיה החסידית שאינה דוגלת בחיי רוח לכשעצמם אלא בקידוש חיי המעשה.
לכל אחת מן הקהילות החסידיות מנהיג - "אדמו"ר" (אדוננו מורנו ורבנו), ורבות מהן מנהלות מוסדות חינוך וצדקה עצמאיים. הבולטת שבהן היא חסידות גור, הידועה במשטר הקפדני הנוהג בה, בחומרות מופלגות בתחומי האישות, ובמעורבות פוליטית וחברתית גבוהה. חסידויות נוספות הראויות להיזכר הן בעלז, ויז'ניץ וסאטמר. בדרך כלל נישאים בני החסידויות הגדולות לבנות אותו פלג.
שמות החסידויות הן בדרך כלל שמות של עיירות באירופה בהן היה גר בעבר אדמו"ר החסידות (או אחד מקודמיו) ושם היה מרכז פעילותה העיקרי, אך בימינו רוב מהאדמו"רים גרים בישראל או בחו"ל רחוק מהעיר שנתנה לחסידות את שמה.
חסידות גדולה נוספת שיש לדון בה בנפרד היא חסידות חב"ד, אשר מרבה בפעילות הסברתית להנחלת ערכי יהדות לכלל האוכלוסייה היהודית בישראל ובעולם. בכלל זה קיימים בתי חב"ד גם במדינות עולם שלישי, כדי לאפשר לכל יהודי שנקלע לשם להיות ב"ליל הסדר" כהלכתו, ללמוד תורה, וכל עניין אחר הקשור ליהדות. בקרב חסידות חב"ד קיימת גם הערצה רבה לרבי המנוח, הרב מנחם מנדל שניאורסון. רבים מחסידי חב"ד האמינו שרבם הוא המשיח, ויש מהם שמאמינים בכך אף עתה ומצפים להתגלותו בעתיד הקרוב. חסידי חב"ד נחשבים למודרניים לעומת חרדים אחרים, ורבים בהם נמנים עם בעלי המקצועות החופשיים ועם אנשי העסקים.
[עריכה] העדה החרדית
- ערך מורחב – העדה החרדית
אנשי "העדה החרדית", ממשיכי דרכו של היישוב הישן, מתייחדים בהתנגדותם החריפה לציונות, וחלקם נמנים על חסידות סאטמר, שהמאפיין אותה הוא האיבה העזה למפעל הציוני וראייתו כשורש כל רע בחיי העם היהודי בדורות האחרונים. בני העדה החרדית מסרבים לקבל תקציבי חינוך מהמדינה, וחלק מהם אף מסרב לקבל את קצבאות הביטוח הלאומי. הם אינם משתתפים בבחירות ויש בהם שגם משתדלים להימנע מתשלום מיסים, ואפילו משימוש בדחיית הגיוס.
קיצוניותם של אנשי העדה, בפרט פלגי המשנה "נטורי קרתא" ו"תולדות אהרון", הביאה אותם לעימותים קשים ואלימים עם פלגים אחרים, מתונים מעט יותר, כמו בעלז, ולאחרונה אף הזרם הליטאי. במיוחד עוררה את חמתם תמיכתו של הרב שטיינמן ביוזמת הנח"ל החרדי.
קהילת "העדה החרדית" אינה גדולה ואינה מונה יותר מ-10,000 נפש, אך קולה נשמע היטב. מקור הכנסתה העיקרי הוא אוטוריטת הכשרות המשגשגת שלה, הבד"ץ. אולי דוקא בשל היותו הסמן הקיצוני של החרדיות, זוכה השגחת הכשרות של בד"ץ העדה החרדית לפופולרית רבה יותר משל כל הגופים המתחרים, והיא נחשבת כמקובלת על כל החוגים החרדיים. יש הרואים בהסכמתו של הבד"ץ ליתן הכשר לגופים המזוהים עם הציונות ועם הקיבוצים, כמו "תנובה", התפשרות אידאולוגית מסוימת.
[עריכה] ספרדים
- ערך מורחב – יהדות ספרד
החרדים הספרדים הם בעלי זיקה גדולה לעולם הליטאי, לישיבותיו ולסמינרים שלו. אף על פי כן מושמעות תלונות רבות מצידם על אפליה ועל "מכסות" מקסימום למספר התלמידים הספרדים במוסדות חינוך ליטאים-אשכנזיים. למעשה, תחושת קיפוח זו הייתה מהסיבות העיקריות להקמת המסגרת החרדית המזרחית הנפרדת של תנועת ש"ס, ושל מפעל החינוך הגדול שלה, "אל המעיין".
[עריכה] חרדים בחו"ל
רוב החרדים חיים כיום בישראל, אך בעולם, בעיקר בארצות הברית, אך גם בקנדה, בצרפת, בבלגיה ובבריטניה ובארצות נוספות, קיימות קהילות חרדיות ענפות. החרדים בחו"ל נבדלים מהחרדים הישראלים בשיעור הגבוה של גברים עובדים בקרבם. החסידים (למעט חסידי חב"ד) נוטים יותר למסחר ולעבודות כפיים, ואילו אצל הליטאים האמריקניים השכלה אקדמאית ועיסוק במקצוע חופשי הם דברים מקובלים. אומנם, גם בארצות הברית קיים מיעוט המקדיש שנים רבות ללימודים ישיבתיים. קהילות לומדים קיימות סביב ישיבות כגון "ישיבת לייקווד" (שהיא הישיבה הגדולה בעולם), אך הן אינן המוניות כמו בישראל.
הזרמים החסידיים הגדולים ביותר מחוץ לישראל הם חסידות חב"ד, וחסידות סאטמר. בעוד שהראשונה מפגינה פתיחות רבה לעולם ומעורבות עמוקה, עמוקה מדי לדעת מתנגדיה, בענייני מדינת ישראל, הרי שחסידי סאטמר, שרובם בארצות הברית הם קיצוניים ופוריטניים באורח חייהם ואנטי ציוניים מיליטנטיים. בהעדר השכלה אקדמית ובהיותם בעלי שליטה מוגבלת בשפה האנגלית עוסקים רבים מהם בעבודות ששכרן זעום ומכלכלים את משפחותיהם הגדולות בדוחק.
[עריכה] לקריאה נוספת
- משה גרילק, החרדים: מי אנחנו באמת?, הוצאת כתר.
- אמנון לוי, החרדים, הוצאת כתר.
- שחר אילן, חרדים בע"מ - התקציבים, ההשתמטות ורמיסת החוק, הוצאת כתר
- מנחם פרידמן, החברה החרדית: מקורות, מגמות ותהליכים, מכון ירושלים לחקר ישראל
- צביה גרינפילד, הם מפחדים
- עמנואל סיון וקימי קפלן (עורכים) חרדים ישראלים, הוצאת הקיבוץ המאוחד ומכון ון-ליר
- יוחאי חקק, גברים בשחור - גברים חרדים בתנועת הליכוד, הוצאת המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2006.
- משה סמט, החדש אסור מן התורה - פרקים בתולדות האורתודוקסיה, הוצאת מרכז דינור והוצאת כרמל, 2006.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- פורום עצור כאן חושבים - הגות יהודית. כולל דיונים על החברה החרדית העכשווית
- ארגון מנוף - אתר הסברה חרדי
- פורום בחדרי חרדים - הפורום החרדי הידוע והגדול ביותר באינטרנט
- פורום חרדים בפורטל "תפוז"
- שחר אילן שאלה תשובה, באתר "הארץ"
- מנחם אֵלון, הפטור מגיוס וסרבנות הגיוס, באתר "דעת"
- כמה דברים שאולי לא ידעתם על החרדים
[עריכה] הערות שוליים
- ^ העולמות המתנגשים של היסטוריון חרדי.
- ^ ראו בערך לייב וייספיש.
