חוק השבות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

חוק השבות הוא הביטוי החוקי המרכזי להיותה של מדינת ישראל מדינת העם היהודי כולו. החוק התקבל בכנסת ב-5 ביולי 1950, ומעניק לכל יהודי באשר הוא את הזכות לעלות ארצה ולקבל תעודת עולה, שבהתאם לחוק האזרחות מזכה מיידית באזרחות ישראלית.

בשנת 1970 תוקן החוק, כך שיאפשר גם עלייה של מי שאחד מסביו היה יהודי, מי שבן זוגו הוא יהודי או מי שבן זוגו הוא בנו או נכדו של יהודי, להוציא אדם שהיה יהודי והמיר דתו מרצון. הגדרות רחבות אלו אפשרו עלייה של מאות אלפי יוצאי חבר המדינות שזיקתם לעם היהודי לא הייתה תמיד ישירה וברורה.

בשנת 1999 פסק בית המשפט העליון בהרכב בראשות השופט מישאל חשין כי בן משפחה לא-יהודי של יהודי אזרח ישראל אינו זכאי שבות (בג"צ 97‏/3648).

תוכן עניינים 1 מיהו יהודי 2 חוק השבות ועקרון השוויון 3 ראו גם 4 לקריאה נוספת 5 קישורים חיצוניים

[עריכה] מיהו יהודי

מושג מרכזי בחוק זה הוא המושג "יהודי", וסביב משמעותו התעוררה מחלוקת קשה. בגרסתו המקורית של החוק הופיע המושג "יהודי" ללא הגדרה, כלומר משמעותו המדויקת הושארה לפרשנותו של בית המשפט. בעקבות פסיקות בג"ץ בפרשת "דוד אוסוואלד רופאייזן (האח דניאל)" 1962, ובפרשת "שליט" 1969, תוקן החוק בשנת 1970, ונוספה לו ההגדרה: "יהודי - מי שנולד לאם יהודיה או שנתגייר, והוא אינו בן דת אחרת".

ההגדרה הותירה את המחלוקת בעינה, משום שעיקר המחלוקת נסוב סביב השאלה למי נתונה סמכות הגיור. המפלגות הדתיות דרשו שההגדרה תזכה לפרשנות מצמצמת לפיה סמכות הגיור נתונה רק לרבנים אורתודוקסיים, ואילו זרמים אחרים ביהדות, כגון הרפורמים, דרשו שגם להם תינתן הסמכות לגייר.

בפסק הדין בבג"ץ "אליאן (חוה) פסרו גולדשטיין" 1995 (בג"צ 1031/93), הפריד למעשה בית המשפט העליון בין הקביעה ההלכתית האורתודוכסית בנושא "מיהו יהודי", לבין הקביעה המנהלית.

[עריכה] חוק השבות ועקרון השוויון

האם חוק השבות, המעניק יתרון מיוחד ליהודים, פוגע בעקרון השוויון בין אזרחי המדינה? תשובה על כך נתן נשיא בית המשפט העליון לשעבר, אהרן ברק:

מדינת ישראל היא מדינה יהודית אשר בתוכה חיים מיעוטים, ובהם המיעוט הערבי. כל אחד מבני המיעוטים החיים בישראל נהנה משוויון זכויות גמור. אמת, מפתח מיוחד לכניסה לבית ניתן לבני העם היהודי (ראו חוק השבות, התש"י-1950). אך משמצוי אדם בבית כאזרח כדין, הוא נהנה מזכויות שוות כמו כל בני הבית האחרים. ביטוי לכך ניתן בהכרזת העצמאות, אשר קראה "לבני העם הערבי, תושבי מדינת ישראל, לשמור על השלום וליטול חלקם בבנין המדינה על יסוד אזרחות מלאה ושווה". אין, איפוא, כל סתירה בין ערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית לבין שוויון גמור בין כל אזרחיה. נהפוך הוא: שוויון הזכויות בין כל בני האדם בישראל, תהא דתם אשר תהא ותהא לאומיותם אשר תהא - נגזר מערכיה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. (בג"ץ 6698/95 עאדל קעדאן ואח' נ' מינהל מקרקעי ישראל, פ"ד נד(1), 258 ,עמ' 280-281)

חוק השבות דומה במהותו (אולם לא בכל סעיפיו) לחוקים דומים הקיימים ברבות ממדינות אירופה, כמו יוון, גרמניה, הונגריה ועוד.

[עריכה] ראו גם

• מיהו יהודי
• חוק האזרחות (ישראל)

[עריכה] לקריאה נוספת

• נעמה כרמי, חוק השבות - זכויות הגירה וגבולותיהן, בהוצאת אוניברסיטת תל אביב, 2003

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
טקסט בוויקיטקסט: חוק השבות

• חוק השבות, באתר הכנסת