אוניברסיטת בר אילן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

אוניברסיטת בר אילן
סמל האוניברסיטה
תאריך ההקמה:	1955
סוג:	אוניברסיטה ציבורית
נשיא האוניברסיטה:	פרופ' משה קווה
רקטור:	פרופ' יוסף מניס
סטודנטים:	31,000
סטודנטים לתואר שלישי:	1,500
מיקום:	רמת גן
אתר אינטרנט:	www.biu.ac.il

אוניברסיטת בר אילן נוסדה בשנת 1955 ברמת גן ונקראה על-שם מאיר בר אילן, מנהיג הציונות הדתית. האוניברסיטה הוקמה כדי לקדם את הלימודים של מדעי היהדות והמדעים הכלליים לפי הגישה של "תורה עם דרך ארץ" וברוח היהדות האורתודוקסית.

תוכן עניינים 1 מבנה האוניברסיטה 2 תולדות האוניברסיטה 3 מערך הספריות והמידע 4 לקריאה נוספת 5 קישורים חיצוניים

[עריכה] מבנה האוניברסיטה

האוניברסיטה מעניקה תארים אקדמיים בכל תחומי הלימוד ושעריה פתוחים בפני תלמידים מכל מגזרי האוכלוסייה. לומדים בה כיום (2006) למעלה מ-31,000 סטודנטים, מהם למעלה מ-1,250 דוקטורנטים. יש לה שלוחות (מכללות אזוריות) באשקלון, אריאל, עכו, צפת וצמח. מועברים בה 6,000 קורסים בשנה.

פקולטות האוניברסיטה הן:

• הפקולטה ללימודי יהדות
• הפקולטה למשפטים
• הפקולטה למדעי החברה
• הפקולטה למדעי הרוח
• הפקולטה למדעים מדויקים
• הפקולטה למדעי החיים

באוניברסיטה פועלת הפקולטה ללימודי יהדות הגדולה בעולם, וכן בית הספר לחינוך ובית הספר לעבודה סוציאלית הגדולים בישראל.

כמו כן פועלים בה מכוני מחקר מדעיים בתחומים פיזיקה, כימיה רפואית, מתמטיקה, חקר המוח, כלכלה, לימודי אסטרטגיה, פסיכולוגיה התפתחותית, מוזיקולוגיה, ארכיאולוגיה, הלכה והגות יהודית. פועל בה גם מכון מחקר חדיש לננוטכנולוגיה. בשנת הלימודים 2002 נפתח באוניברסיטה ביה"ס להנדסת חשמל ומחשבים.

עד שנת 2010 מתכוונת האוניברסיטה להתרחב משמעותית ולהקים במתחם הצפוני שלה קומפלקס שיכלול בית ספר להנדסה ומבנים חדשים לפקולטה למדעי הרוח. באזור זה כבר החל לפעול מרכז חדש לחקר המוח, שפעילותו עוררה מחאות נמרצות של ארגונים למען זכויות החיות, עקב הניסויים המבוצעים בו. בר אילן שואפת להקים בעתיד הלא רחוק את בית הספר החמישי בארץ לרפואה.

כיום (2005) נשיא האוניברסיטה הוא הפרופ' משה קווה, פיזיקאי בעל שם, הרקטור הוא פרופ' יוסף מניס, ויו"ר הועד המנהל הוא השר לשעבר פרופ' יעקב נאמן.

לבר אילן הישגים ניכרים בתחום המחקר, אך היא עדיין נופלת בדיסציפלינות מסוימות ממתחרותיה: האוניברסיטה העברית, הטכניון ואוניברסיטת תל אביב. ב-2005 התפרסם כי היא נמצאת במקום רביעי בין האוניברסיטאות בארץ בתחום המחקר.

בסמוך לאוניברסיטה שוכן בית הספר התיכון אמי"ת גוש דן, המקיים קשר הדוק איתה, כולל שיעורי העשרה של תלמידי אמי"ת באוניברסיטה. בעבר שכן בית הספר בצריפים בקמפוס האוניברסיטה.

[עריכה] תולדות האוניברסיטה

פרופ' פנחס חורגין (שנפטר בשנת 1957), היה פרופסור להיסטוריה וספרות יהודית מארצות הברית, והוגה האוניברסיטה ומייסדה. בין יוזמיה היו גם אנשי אקדמיה ומנהיגים דתיים אמריקניים, ואנשי תנועת המזרחי בארצות הברית. שאיפתם הייתה לשלב מסורת ולימודי יהדות עם מחקר מדעי מודרני. לקידומה הפוליטי של היוזמה הייתה אחראית תנועת המזרחי בארץ

רעיון הקמת האוניברסיטה נתקל בהתנגדות קשה, בעיקר של אנשי האוניברסיטה העברית. ראש הממשלה דוד בן גוריון שוכנע לבסוף להסכים להקצות קרקעות למוסד האקדמי החדש, אך לא התחייב להכרה ממלכתית מלאה. בן ציון דינור, שר החינוך, היה מראשי המתנגדים. משה שרת, ראש הממשלה שהחליף את בן גוריון, תהה: "כאומה דלה הנאבקת על קיומה, איך יהיה בידי המדינה והעם לפתח שני מוסדות ראויים לשמם". ההסתייגות באה לידי ביטוי בהיעדרות ראשי המדינה מטקס הנחת אבן הפינה לאוניברסיטה. גם לאחר ייסודה לא התלהבה המועצה להשכלה גבוהה מעובדת קיומה. היא סירבה להכיר בתארים שלה ואיימה על ראשיה בתביעה פלילית אם בכל אופן יעניקו אותם לבוגריהם. חלפו 11 שנה עד שבר אילן זכתה להכרה מלאה.

מייסדי בר אילן קיוו לגדל סטודנט בעל מחויבות משולשת: למורשת היהודית, לתחיית עם ישראל בארצו ולידע האקדמי המדעי. כפי שהעיד נשיא האוניברסיטה בשנת 1965 - "יכול אני לומר בוודאות שכל הפרופסורים והמרצים אצלנו הם... שומרי מצוות, וכך גם הרוב הגדול של הסטודנטים הם יראים ושלמים". בתחילת דרכה של האוניברסיטה באו רוב הסטודנטים מארצות הברית.

בתחילה הייתה התוכנית להאריך את משך לימודי התואר הראשון משלוש שנים לארבע, כדי ליתן זמן למספר רב של קורסים ביהדות. בסופו של דבר, כיום נמשכים הלימודים שלוש שנים, אך חובת שבעת הקורסים בלימודי יהדות (כל קורס הוא בהיקף של 2 שעות בשבוע לקורס למשך שנה אקדמית או 4 שעות בשבוע למשך סמסטר) מוחלת על כל הסטודנטים, למעט הלא יהודים שלומדים קורסים כלליים במקומם (ולמעט אלו בעלי רקע של ישיבה גבוהה והלומדים בכולל ובמדרשה). סטודנטים בפקולטה למשפטים מחויבים רק בשלושה קורסים בלימודי יהדות, וזאת בשל חובת לימודי משפט עברי בפקולטה.

הפתח שנתנה בר אילן לסטודנטים חילונים להתקבל אליה, הביא למצב שבו רוב הסטודנטים הם חילונים (אף שבתנאי הקבלה נקבע כי לבר אילן זכות להעדיף מועמדים בעלי רקע ישיבתי). כך קרה שנזנח התקנון המצפה מהתלמידים הגברים לחבוש כיסוי ראשם. נזנחה גם הכוונה המקורית לחייב את כל הסטודנטים להשתתף בתפילות. בלימודי היהדות באוניברסיטה, שהם חובה לכל סטודנט, ישנו מיעוט של מרצים שדורשים מהסטודנטים לחבוש כיפה, אך עם זאת אין שום הגבלה מעשית על לבוש "צנוע" של הבנות החילוניות (גם בלימודי היהדות) והוא מקביל לזה שבשאר באוניבסיטאות.

כנגד האוניברסיטה עלו טענות [1] כי מבחינת בחירת הסגל האקדמי הבכיר קיימת העדפה ברורה לשומרי תורה ומצוות, עד כדי כך שיש בין אנשי הסגל שנאלצים להעמיד פנים לגבי אורחות חייהם, בתקווה לקבל קביעות. מקצת מעניין זה דלף לעיתונות בשערורייה שהתחוללה בסוף שנות התשעים סביב נהלי המינוי האקדמיים במחלקה למוזיקולוגיה. עם זאת, עדיין אחוז נכבד מסגל ההוראה הוא חילוני במוצהר.

שאלת צביונה של האוניברסיטה עלתה ביתר שאת בתקופת העלייה מחבר העמים בשנות התשעים. נשמעה הטענה שיש למנוע 'הצפה' של האוניברסיטה בעולים, שכן הללו נטולי כל רקע ביהדות ויטשטשו לחלוטין את אופייה המיוחד. בסופו של דבר לא התקבלה גישה זו, מה עוד שבר אילן, שנזקקה לסיוע תקציבי נרחב מהמדינה המותנה במספר התלמידים, לא יכולה הייתה להרשות לעצמה סלקטיביות יתרה, מה גם שחלק ניכר מהסטודנטים והמרצים דוברי הרוסית באוניברסיטה הם דתיים לאומיים. כמו כן ישנם סטונדטים רבים דוברי אנגלית וצרפתית (עולים חדשים ותיירים) שרובם הגדול דתיים לאומיים, כך שהחשש הצביונה הדתי של האוניברסיטה תינזק עקב 'הצפה בעולים' התבדה.

הצורך לשמור על הרוב הדתי באוניברסיטה בוטא במימרה של יוסף בורג, ממנהיגי הציונות הדתית, "יציקת מים לתוך יין ללא הגבלה, תביא לכך שלא יישאר יין".

כדי לחזק את האופי הדתי של בר אילן הוקם המכון הגבוה לתורה (מג"ל) הכולל בתוכו כולל ומדרשה לבנות. בראש המכון הגבוה לתורה מראשית שנת 2004 עומד הרב פרופסור דניאל שפרבר. בכולל הלימוד הוא לימוד ישיבתי מסורתי, המתמקד בתלמוד, ובמדרשה הלימוד מתמקד במחשבת ישראל ובתנ"ך, גם כן בהתאם למסורת שאינה מאפשרת לבנות לימוד גמרא. תלמידי הכולל והמדרשה נהנים ממלגה, פטור מלא משכר לימוד ופטור מקורסים ביהדות.

יש להבחין בין אופי הלימוד בכולל שהוא דתי, והמרצים בו לרוב אינם אנשי אקדמיה, לבין אופי הלימוד בפקולטה למדעי יהדות שהוא מחקרי מובהק, ואף נעשה בו שימוש (אומנם מצומצם) בביקורת המקרא.

בעוד שהאקדמיה מזוהה, בהכללה גסה, עם השקפה מדינית יונית, הרי שבבר אילן נוטה הרוח ימינה במובהק. בפולמוס הגדול שליווה את התהליכים המדיניים בתקופת ממשלת יצחק רבין הייתה פעילות ימנית ענפה בקמפוס. רצח יצחק רבין שבוצע בנובמבר 1995 על ידי יגאל עמיר, סטודנט למשפטים ולמדעי המחשב בבר אילן ותלמיד בכולל, חולל זעזוע באוניברסיטה, שציינה אותו בשני ימי שבתון, וגרר הפניית אצבעות מאשימות לעברה. כתוצאה מכך יזמו בבר אילן, בין היתר, גם סדנת הידברות בין דתיים לחילונים, אשר מקנה נקודות זכות אקדמיות. האוניברסיטה גם הפסיקה את הרצאותיו של אורי מילשטיין, חוקר היסטוריה צבאית שתקף את רבין בהרצאותיו.

לקראת יובל החמישים שלה, בשנת 2005, הצליחה האוניברסיטה להגדיל מאוד את מספר הדוקטורנטים ולהביאו ל-1,500. אין היא סובלת מהמשבר הפיננסי הקשה שעבר על אוניברסיטאות אחרות, כנראה הרבה בזכות מדיניות ניהול נבונה.

בשל קיום שלוחה באריאל שבשטחים החליט ב-2005 איגוד המרצים הבריטי להחרים את בר אילן, לצד אוניברסיטת חיפה. בסופו של דבר ההחלטה בוטלה אחר לחץ כבד שהופעל על האיגוד והתארגנות של ידידי האוניברסיטה ביניהם חוקרים בעלי שם ברחבי העולם.

[עריכה] מערך הספריות והמידע

רשת הספריות של האוניברסיטה, הקרוייה החל מ-2006 "מערך הספריות והמידע", מאגדת כיום כ-20 ספריות ברחבי האוניברסיטה. הספריות אינן בנויות בהיקף אחיד. ניתן למצוא ספריות פקולטטיביות גדולות (כגון הספרייה למדעי היהדות והספרייה למדעי החברה), ספריות מחלקתיות (כגון הספרייה לכימיה, הספרייה לפסיכולוגיה והספרייה לכלכלה) ומספר ספריות מחקר קטנות (כגון ספרייה ליהדות הגולה וארכיון הציונות הדתית). התכנון העתידי הוא לאחד את הספריות הקטנות לספריות פקולטטיביות.

קיטלוג הפריטים נעשה באמצעות תוכנת אל"ף 500, כאשר הפריטים בכל הספריות, מלבד הספרייה למשפטים, רשומים יחד בקטלוג המאוחד ("ברקט"). הקיטלוג נעשה בהתאם ל‏כללי הקיטלוג האנגלו-אמריקאי (AACR2), והמיון נעשה לפי מספר שיטות מיון שונות, בהתאם לצרכיה של כל ספריית משנה. עיקר המיון נעשה בשיטת דיואי, ומדעי היהדות ותחומים קרובים (כמו ארץ ישראל ועברית) ממוינים לפי גרסה מקומית של שיטת שלום. נעשה שימוש בשיטת ספריית הקונגרס בספרייה למוזיקה וכן במספר שיטות נוספות בתחומים המצריכים מיון מפורט יותר.

מערך הספריות הוא חלק מקונסורטיום מלמ"ד המשותף לאוניברסיטאות, המכללות האקדמיות בישראל ומספר מכוני מחקר נוספים.

דיקן הספריות הנוכחי הוא פרופ' רימון כשר ומנהל המערך הוא מנחם דולינסקי, בעבר ראש מלמ"ד.

[עריכה] לקריאה נוספת

• בר אילן - אקדמיה, דת ופוליטיקה - מאת מנחם קליין, הוצאת מגנס

[עריכה] קישורים חיצוניים

• אוניברסיטת בר אילן
• המאבק של אוניברסיטת בר אילן למען חופש אקדמי, אתר המרכז את פעילות האוניברסיטה למען חופש אקדמי וכנגד חרם אקדמי
• מועדון הרטוריקה והדיבייט של אגודת הסטודנטים באוניברסיטת בר-אילן