דפוס
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דפוס הוא טכנולוגיה עתיקת יומין המשמשת ליצירת מספר עותקים זהים של חומר כתוב מאותו מקור. רבים סבורים שהראשונים שעסקו בהדפסה היו הסינים שהשתמשו בצבעים על בסיס שמן שנמרחו על אבן חלקה שעליה חרטו את המקור בדמות ראי.
[עריכה] היסטוריה
אחת מאבני הדרך החשובות ביותר בעולם הדפוס הייתה מהפכת הדפוס של יוהן גוטנברג בגרמניה בערך במאה ה-15. גוטנברג לא המציא את הדפוס אלא את הרעיון להפריד כל אות לגוף בודד, לצרפן לבניית שורות של טקסט ולעמד כך את העמוד השלם. בסיום ההדפסה, ניתן היה לפרק ולארגן שוב את האותיות בסדר אחר, על מנת לעמד עמוד אחר. עד להמצאה זו הכינו את המקור של העמוד השלם כולו מיחידה אחת (מעץ או מאבן) ובגמר ההדפסה לא ניתן היה לעשות בלוח זה שום שימוש אחר. הספר הראשון שהודפס בשיטה זו של גוטנברג היה התנ"ך.
מאוחר יותר, בזמן המהפכה התעשייתית, שוכללה השיטה ואיפשרה לצקת מכל שורת אותיות תבנית עופרת שתצטרף לתבניות אחרות אשר יחד הרכיבו את העמוד השלם. עמוד שורות הטקסט שימש להדפסת המוצר הנוכחי, ובסיום ניתן היה להתיך את תבניות העופרת ולהשתמש בחומר שימוש חוזר ליציקת תבניות של שורות טקסט אחרות.
[עריכה] טכניקות דפוס
- דפוס בלט - שיטת הדפוס הראשונה, שהומצאה על ידי גוטנברג. הייתה בשימוש שנים רבות עד שהוחלפה על ידי טכנולוגיות מתקדמות ומודרניות יותר. הספר הראשון שהודפס בשיטה זו הוא ספר התנ"ך. הדפוס נעשה בסידור ידני, וההדפסה נעשית על נייר בודד בכל פעם. לאחר סיום הדפסה של דף יש לפזר את האותיות והחומר ולבנות סידור חדש. עבודה בשיטה זו היא קשה ונותנת תוצאה שאינה לגמרי נקיה. משנות ה-70 תופסות שיטות דפוס האופסט ודפוס השקע את מקומה של שיטת הדפסה זו.
- דפוס משי - בו הדמות הרצוייה מועברת מבעד רשת משי צפופה, שאטומה באזורים בהם לא רוצים שיעבור צבע. שיטה זו משמשת להדפסה על משטחים ישרים אשר לא ניתנים להצמדה לגליל כמו חולצות, ולוחות פלסטיק. כמו כן על חומרים שדורשים ייבוש אינטנסיבי כמו מדבקות (סטיקרים) ועוד.
- דפוס אופסט (Offset) (שטח) - שיטה שבה מועתקת דמות המקור אל גלופה באמצעות צילום אלקטרוסטטי או כימי (בהתאם לסוג הגלופה). הגלופה היא לוח הדפסה העשוי מנייר עבה בעל ציפוי מיוחד, או מפח אלומיניום. הלוח ועליו צילום המקור מוצמד אל תוף גלילי. בכל סיבוב של התוף הוא נמרח בתמיסה מיוחדת ובצבע דפוס מיוחד אשר שילובם גורם לדחיה אלקטרוסטטית של הצבע מהשטחים החשופים שבלוח, ולהצמדתו של הצבע לאזורי הלוח המכוסים בדמות המקור. בכל סיבוב עובר הצבע מהלוח אל תוף גלילי נוסף מצופה גומי הסובב בצמוד אליו, וממנו אל דף נייר המוזן בתזמון מדוייק באמצעות מערכת המשנעת דף אחר דף. שיטה זו נמצאת בשימוש של הדפסות בכמויות גדולות, בסדר גודל של 1000-1,000,000 עותקים. זו השיטה הנפוצה ביותר כיום ומדפיסים בה עיתונים, ספרים, שבועונים, עלונים וכדומה. נעשית לרוב על ידי שימוש בארבעה צבעים: ציאן (מעין כחול בהיר), מג'נטה (מעין אדום-בורדו בהיר), צהוב ושחור. הדפסת כל צבע דורשת לוח נפרד עליו צולמו פרטי התמונה המיועדים להיות מודפסים בו. שילוב ארבעת הצבעים מאפשר לדמות צבע מלא. הדפסתם בזה אחר זה עד לקבלת הדמות הסופית נקראת "הדפסת פרוצס", וכשכולם מודפסים ברצף במכונה אחת בעלת ארבעה לוחות נקרא התהליך "רוטציה".
- דפוס צילינדר - שיטה אשר בה לוח המקור הינו הצילינדר עצמו שהדמות חרוטה בו בנקבים קטנים מאוד. להדפסות במיליוני עותקים (למשל: National Geographic Magazine). שיטה זו נחשבת לאיכותית מכולם.
- הדפסה דיגיטלית - יותר ויותר חברות מייצרות שיטות הדפסה דיגיטליות אשר בעתיד הרחוק מיועדות להחליף את שיטת האופסט. בשיטה זו האינפורמציה של הדמות מועברת ישירות מהמחשב, כאינפורמציה דיגיטלית, לצילינדר הממגנט אליו את הצבע בהתאם לדמות. שיטה זו מיועדת להדפסת כמויות בודדות עד קטנות (500) של עותקים, מעל 500 כרטיסי ביקור לדוגמה כבר עדיף מבחינה כלכלית להדפיס בדפוס אופסט. (זול ומהיר יותר להכנת 1000 עותקים ראשונים מאשר דפוס אופסט). בשימוש להדפסת מוצרים בכמויות קטנות, שילוט רחוב, פוסטרים, שלטי חוצות ועוד. יתרון נוסף של הדפסה דיגיטאלית הוא הזמינות - ניתן להדפיס מיד בגמר העיצוב. עם זאת, איכות הדפסה דיגיטאלית נופלת מאיכות אופסט.
- "הדפסת טמפון" - שיטה נפוצה להדפסה על מוצרים עגולים כמו עטים, צנצנות, שפופרות, כדורים וכדומה.
- פלקסוגרפיה - שיטה הדומה מאוד באופן הטכני, לדפוס אופסט, אך משתמשת בבסיס גומי במקום בלוח אלומיניום כלוח המקור. בשימוש להדפסה על אריזות פלסטיק וניילון בתעשיית המזון, פחיות שתיה, על אריזות קרטון ושאר סוגי אריזות.
