מלחמת השפות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

יש לך הודעות חדשות (השווה לגרסה הקודמת).

מלחמת השפות היא סערה ציבורית שהתרחשה בשנת 1913, סביב מקומה של העברית המתחדשת במערכת החינוך היהודי בארץ ישראל. מאבק זה, שהתנהל כנגד חברת "עזרה" ליהודי גרמניה, היה חריג בהשפעתו, ומשמש כסמל לנצחון ההתחדשות היהודית הלאומית ותחיית הלשון העברית.

[עריכה] רקע

ערך מורחב – הטכניון - מכון טכנולוגי לישראל

בשנת 1904 הייתה השפה העברית שפת הוראה בשישה מתוך עשרים ותשעה בתי ספר מאורגנים בארץ ישראל. בשנת 1908 הוחלט להקים את מוסד על-תיכוני מקצועי ראשון בארץ, מוסד שממנו צמח מאוחר יותר הטכניון. השם שנבחר למוסד החדש היה "טכניקום". טכניקום זה נועד להכשיר בעיקר עובדים מיומנים (מנהלי עבודה, טכנאים, עוזרי מהנדסים) ולידו היה צריך לקום בית ספר בעל שתי מגמות, מגמה טכנית ומגמה ריאלית.

חברת "עזרה", שהייתה גוף יהודי-גרמני לא ציוני, תרמה את מרבית הכסף למוסד, והנהלתה, בראשות ד"ר פאול נתן, החליטה כי הגרמנית, ולא העברית, תשמש כשפת הוראה ראשית, בעיקר משום שמשיקולים מעשיים היה יתרון לגרמנית כשפה מקובלת במדע. העברית הייתה שפה שהדיבור בה החל זה מקרוב, והיה מחסור גדול באוצר מילים טכני ומדעי ובכלים שיאפשרו השכלה מדעית בשפה זו.

[עריכה] המחלוקת

התעוררה מחלוקת שפשטה ליישוב כולו. בהנהגת הסתדרות המורים (שנוסדה ב-1903) ותלמידים שהצטרפו פרצה שביתה במוסדות "עזרה" ונעשו פעילויות מחאה. עם ראשי הלוחמים נמנה אליעזר בן יהודה, שעשה זאת חרף תלותו בחברת "עזרה", שסייעה לו במימון ההוצאה לאור של מילונו לשפה העברית. הוויכוח בין שני הצדדים היה חריף ובלתי פוסק עד שד"ר שמריהו לוין (שמונה על ידי חברת "עזרה" למנהל פרויקט הקמת הטכניקום) ושתמך בעברית כשפה עיקרית בביה"ס התיכון, התפטר מתפקידו. הוא גם נאם בקונגרס הציוני ה-11 שנערך ב-1913 בדרישה שההסתדרות הציונית תהיה חייבת לדאוג לחינוך הדור הצעיר בארץ. ב-26 באוקטובר 1913 התקיימה הישיבה המכריעה בהנהלת מוסד הטכניקום בברלין בנושא שפת ההוראה. ההחלטה הייתה לקבל את ההצעה של ד"ר נתן וללמד בגרמנית.

כתוצאה מהחלטה הזו התפטרו חברי ההנהלה הציוניים מהנהלת המוסד ובארץ ישראל פרצה התנגדות רבה נגד חברת "עזרה" עד כדי כך ש[הסתדרות המורים הכריזה על חרם נגד הטכניקום והתיכון (מעשה סמלי בלבד שכן הטכניקום והתיכון טרם קמו ועדיין לא היה צורך במורים).

[עריכה] תוצאות המאבק

המריבות על השפה גרמו לכישלון בניסיון למצוא תורמים להמשך הפרויקט, ולכן נאלצו להפסיק את הבניה בגלל מחסור בכסף ולדחות את פתיחת המוסד. התוצאה הישירה הייתה פיטורי העובדים ועוינות מוגברת כלפי חברת "עזרה" בארץ ישראל. לחברת "עזרה" לא נותרה ברירה אלא להיכנע, ובישיבה שנערכה ב-22 בפברואר 1914 היא הודיעה ששפת הלימוד בטכניקום תהיה עברית.

בסופו של דבר הניצחון במאבק היה בידי השפה העברית. היישוב השתחרר מתלות בין-תרבותית ושפות זרות והוגברה הלאומיות היהודית. פרישת המורים מעזרה הייתה למעשה השתחררות מה"אפוטרופסות" ומעבר לעצמאות בתחום החינוך, והקמת מוסדות-חינוך כמו בית-המדרש ע"ש דוד ילין ובית הספר הריאלי בחיפה. התפתחה רשת חינוך עברי בחסות ועד ציבורי עם ערכים לאומיים-ציוניים. השלטונות התורכיים הכירו בעברית כשפת הוראה. בשנת 1922 הכריזה ממשלת המנדט הבריטי על השפה העברית כשפה רשמית בארץ ישראל, לצד האנגלית והערבית.